חיים שלי אולי נטשתי אבל השלמתי את כול הסיפור ניראא לך שאני יפסיד?!?!!?
אמא'לה לא דימינתי שזה היה עד למצב כזה😢
אני מקווה שאת בסדר ואני מחכה להמשך..
אוהבת אותך הכי הכי שבעולםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!! 😉 😉
QUOTE (avril14 @ 29/11/2006) QUOTE (-שחרווניי- @ 23/11/2006) מדהההההים !
אין לי מושג למה אבל כשאני קוראת ת'קטעים שאת בבת ים אז יש אווירה מוזרה כזאת .
כאילו כל האווירה משתנה פתאום .
אגב , שכחתי מי זאת שני .
תודה😊
ותנסי להסביר, איזו אווירה?
ושני היא אחתה בנות בקבוצה שהיינו, זוכרת?
היו את אורטל, מעיין, נטע, ירדן... והייתה את שני,
שהיא גם הייתה במקרה..
רק עכשיו שמתי לב לזזה .
ולא יודעת , כאילו האווירות שונות .
אין לי מוושג איך להסביר .
כנראה סתם משהו אצלי (:
שני הייתה איתה או נגדדה ?
=85=
ישבנו שלושתינו מול איזה חוקר. הוא ביקש מימני לספר את הכל. הדבר היחיד שרציתי לעשות באותו רגע היה לקום מישם ולברוח חזרה הבייתה, אבל מה כבר יכולתי לעשות? התחלתי לספר לו הכל ולאחר מכן הוא ביקש מימני לכתוב הכל. הוא הביא לי 2 דפים עם שורות ואינ התחלתי לכתוב הכל מההתחלה, עם כל אות, כל מילה, כל משפט הרגשתי איך בא לי להרוג אותן, את הזונות האלה, יותר ויותר.
אני: "סיימתי" הגשתי לו את 2 הדפים שהיו מלאים בכתב היד הקטן שלי
החוקר: "אוקיי. זאת העדות שלך, כל מה שכתבת פה אמיתי נכון?"
אני: "כן, בטח! איזו סיבה יש לי לשקר?"
החוקר: "לא יודע. בכל מקרה זאת העדות שלך וזה יעבור למחלקת נוער, שם הם יטפלו בזה על פי הדפים האלו. יזמינו אותך לעוד חקירות, גם את הבנות. אני מבין שאת עדה נכון?" הוא פנה אל שני
שני: "כן, אני הייתי שם וראיתי את הכל"
החוקר: "אני יכול לדבר רגע ביחידות עם האמא ו.."
שני: "שני"
החוקר: "ושני?"
אני: "כן בטח.. לחכות בחוץ?"
החוקר: "כן תודה. זה עניין של רבע שעה לא יותר"
אני: "טוב.." יצאתי מהחדר הקטן ויצאתי החוצה.. ישבתי על מדרגות תחנת המשטרה בחוץ, מול הכביש. חנו שם כל מיני ניידות ואופנועים של המשטרה.
הפלאפון שלי צלצל וענתי
אני: "הלו?"
נטלי: "איפה את מאמי?"
נטלי למי שלא זוכר היא חברה מאוד טובה מבת-ים, אחות של אייל, היא בגיל שלי.
אני: "בתחנה..אוף את לא יודעת איזה נורא זה לכתוב את העדות והכל"
נטלי: "וואי מסכנה שלי.. מאמי אבל אל דתאגי זה יעבור מבטיחה. תאמיני לי שאני מקנאה בבנות האלה"
אני: "מה למה?!"
נטלי: "יש להן מזל שהחלטת לפנות למשטרה.. כי אם לא היית פונה הטיפול שהן היו מקבלות היה יותר גרוע"
אני: "חח.. עזבי..מה איתך?"
נטלי: "סתם את יודעת רגיל כזה.. יש היום מסיבה בטי.אל.וי אולי נקפוץ ניראה"
אני: "תהני מאמי"
נטלי: "אה, אח שלי מסר לך ד"ש!"
אני: "בחזרה" צחקתי ,וואי כמה זמן לא ראיתי אותו"
נטלי: "כן.. מתי את חוזרת לבת-ים?"
אני: "מחר.. אבל אני עוד אצטרך לחזור לפה לחקירות וזה"
נטלי: "אבל רוב הזמן תיהי פה נכון? עד סוף החופש כאילו.."
אני: "כן בטח.."
נטלי: "טוב אז מחר בערב אני אתקשר אלייך ותרדי למטה, תביאי גם את אלינה הזאת"
אני: "לא, היא לא ממש אוהבת לשבת בחוץ וכל זה"
נטלי: "היא סנובית כזאת נכון?"
אני: "ממש לא! אולי מיש רואה אותה מהצד חושב שהיא סנובית, קרירה כזאת.. אבל כשמכירים אותה היא ממש נחמדה"
נטלי: "שיהיה.. בכלא ופן דברי איתה.. אבל העיקר שאת תבואי" היא צחקה
אני: "כן.. טוב נדבר מאמי אני צריכה להיכנס עוד מעט, אל שתכחי להתקשר מחר"
נטלי: "טוב אב', יאללה ביי בנתיים"
אני: "ביי"
החזרתי את הפלאפון לכיס.. "סליחה יש לך סיגריה?" שאלתי את אחת הנשים שעברו.. "אני לא מעשנת" היא השיבה וחייכה.. עבר עוד איזה בחור ושאלתי גם אותו, הוא הביא לי סיגריה והלך. זאת הייתה סיגרית מרלבובו לייט קצר, לא ממש אהבתי אבל שיהיה. הדלקתי אותה עם המצית שהייתה בכיס שלי ועישנתי.
כסיימתי את הסיגריה נכנסתי פנימה ולחדר שלו.. ראיתי שהם סיימו. הוא אמר שהוא יהיה איתנו בקשר, ויודע לנו מתי לבוא לחקירה ושזה כבר יהיה במחלקת הנוער. יצאנו מישם והלכנו לקנות בורקס וקולה.. כסיימנו עלינו על מונית בחזרה הבייתה. אמרתי ביי לשני והכל ונכנסתי הבייתה יחד עם אמא. ישר הלכתי לחדר שלי והחלפתי לבגדי שינה, הייתי ממש עייפה.. לקחתי את דייזי, החתולה היפה האהובה עליי והלכתי לישון.
אני מצטערת שזה קצר... 😢
מה הוא אמר לשני ואמא בחדר?:/
=פרק 86=
"אז איך היה?" אלינה התיישבה על הספה צמוד אליי
אני: "את יודעת, היינו בחקירה.. ו..וזהו" מישום מה לא רציתי לספר לה יותר מידיי.
אלינה: "טוב.. בא לך לראות MEAN GIRLS?"
אני: "אוי,זה הסרט הזה שדיברת עליו?"
אלינה: "כן, הורדתי אותו בדיוידי"
אני: "יאללה בואי"
אלינה: "טוב אינ אלך להפעיל אותו, תביאי דיאט קולה ועוגיות" היא חייכה והלכה בעדינות אל חדר השינה של אמה, שם התנחלנו.
לפעמים פשוט הייתי עוצרת ומסתכלת עלייה, היא כל כך אצילה, כל כך עדינה. תמיד שברירית כזאת, תמיד העיניים הבהירות שלה נראות שקועות ומסתוריות, תמיד השיער הבלונדיני שלה מכסה חלק מהפנים.
אני תמיד הייתי ההפך, נכון, היו לי קטעים שהייתי שקטה, רגועה. אבל רוב הזמן הייתי קופצנית, רעשנית..
הבאתי את העוגיות והדיאט קולה לימון מהמקרר ו2 כוסות, התיישבתי על המיטה ומזגתי לשתינו. הסרט התחיל.. כשהוא הסתיים ממש התלהבנו, זה היה סרט נעורים בדיוק כמו שאנחנו אוהבות, מצחיק, עצוב, רומנטי.
אני: "הלינדזי לוהאן הזאת ממש יפה"
אלינה: "כן, אבל היא שמנמונת"
מה שהכי היה מוזר באלינה שלא משנה על מה תדברו הדבר הראשון שהיא תגיד על חיה/בנאדם/אפילו תינוק יהיה אם הוא רזה, שמן או מלא.
אני: "למה, דווקא יש לה גוף סבבה.. אולי את צודקת, לא יזיק לה להוריד כמה קילוגרמים" אמרתי ולא האמנתי שאני אומרת את זה.
הגיע הערב ואני ואלינה ירדנו לשעת הספורט שלנו.. זאת הייתה קריעת תחת של ממש, בקושי יכולתי לנשום. לבסוף עלינו על החומה הגדולה שהיא כמו ירידה כזאת כמו מגלשה, שכבנו עלייה ועישנו סיגריה, הבטנו בכוכבים ושתקנו.
אלינה: "בואי נלך מחר לקניון" היא אמרה פתאום
אני: "לקנות בגדים?"
אלינה: "כן, סתם נשב כזה, יהיה כייף. גם פתחו ארומה, מן בית קפה כזה בקניון"
אני: "אוקיי, סבבה"
קמנו מישם ועלינו הבייתה. מייד שתינו כל אחת איזה חצי בקבוק מים קרים ונכנסנו להתקלח. לבשנו בגדי שינה, שורט וגוזייה כזאת.. היו ימים שגם היינו ישנות רק עם תחתונים, בלי חזייה. זה פשוט היה יותר נוח, היינו כמו אחיות ככה שבחיים זה לא הפריע לנו להתפשט אחת על יד השנייה. נכנסנו למיטה ונרדמנו.
למחורת קמתי מרעש מוזר של שיעולים, ראיתי שאלינה לא לידי. קמתי וחיפשתי אותה עד שהבנתי שהרעש של השיעולים הוא מהשירותים.
אני: "אלינה את בסדר?" ניסיתי לפתוח את דלת השירותים אך היא הייתה נעולה "אלינה תפתחי שנייה"
אלינה: "אה-אה כנסי" היא אמרה בקול חנוק
נכנסתי פנימה וכל השירותים מבפנםי היו מלאים בקיא
אני: "מה קרה."
אלינה: "כמו סתומה אכלתי איזה 15 עוגיות"
אני: "נו אז מה! את במילא בקושי אוכלת! למה להקיא?"
אלינה: "כי מה את רוצה שאני אשאר דובה כל החיים שלי?"
אני: "את ממש לא דובה"
אלינה: "אני כן אל תשקרי" היא אמרה ושוב הכניסה 2 אצבעות לגרונה.
יצאתי המשירותים, לא יכולתי לראות את זה. שתפתי פנים וצחצחתי שיניים, ראיתי 2 שיחות שלא נענו מיאנה.. שמתי לב שהשעה 12 בצהריים. התקשרתי אלייה בחזרה
אני: "הלו?"
יאנה: "סוף סוף את מתקשרת.."
אני: "סורי שלא עניתי.. ישנתי"
יאנה: "אוקיי" היא צחקה "את יורדת היום לשכונה עם החברה שלך הזאת, אלינה?"
אני: "אמממ לי אין בעיה, לא יודעת אם היא תרצה"
יאנה: "אוקיי.. טוב בכל אופן דברי איתי בערבתני לי תשובה סופית.. התגעגעתי"
אני: "גם אני יפה שלי"
יאנה: "יאללה, אז ביי בנתיים.. נשיקות"
אני: "ביי מאמי"
הנחתי את הפלאפון חזרה על השידה והלכתי להדליק את הטלוויזיה. כעבור כמה דקות אלינה באה והייתה נראית חיוורת מתמיד "עכשיו אני מבינה כמה אוכל זה רעל" היא אמרה והתיישבה בקושי על ידי
אני: "את הורגת אותי.. למה את עושה את זה לעצמך?"
אלינה: "מתי נלך לקניון?" היא מייד שינתה נושא
אני: "אמ.. מתי שבא לך..." אמרתי מבולבלת
אלינה: "בואי עוד שעתיים.. אני יורדת בנתיים עם זיק לסיבוב, 10 דקות אני עולה" היא אמרה ושמה לזיק הקטן את הרצועה הצהובה שלו. אני בנתיים לקחתי עוד עוגייה והלכתי. אחריי שהיא יצאה פתאום קמתי לעבר השירותים, התכופפתי ודחפתי 2 אצבעות לגרון. זה היה נורא. לא הצלחתי להקיא, רק יצא לי רוק כזה.. ומאוד כאב לי.. ירדו לי דמעות כאלו, כניראה מרוב הגירוי. איך היא מצליחה ואני לא? ולמה אני מטיפה לה ועושה את זה בעצמי? טוב נו, היא רזה, ואני בהמה. נזכרתי איך לפעמים היו אומרים לי שאני שמנה בכיתה, או ככה סתם יורדים עליי. איך אחותי ובעלה היו אומרים לי שאני מלאה מאוד, שאני דובה, שאני צריכה להרזות. שתפתי את פניי ובדיוק אלינה נכנסה.
אני: "לא הצלחתי להקיא"
אלינה: "ככה זה בהתחלה, בסוף מצליחים..טוב עזבי, בואי נתארגן ונצא"
אני: "יאללה" הלכנו לחדר שלה ועשינו אחת שלנייה פן מהיר, למרותש היא לא הייתה צריכה.. לי זה יצא טיפה חלק. לבשתי חצאית מיני לא ממש קצרה עם כפלים בצבע וורוד, נעלי עקב פלטפורה מעץ כזה והרצועות בתכלת וגופייה לבנה צמודה עם פס תכלת בצד. התאפרתי ואלינה בנתיים התלבשה. היא לבשה חצאית מיני קצרצרה שחורה עם נקודות לבנות, נעלי עקב שחורות וגופייה לבנה חמודה. היא התאפרה גם, שמנו בושם ויצאנו. אולי זה ניראה לכם מוגזם מידיי בשביל 2 בנות שהולכות לקניון שנמצא 5 דקות הליכה מהבית, אבל זה היה כייף כזה להתגנדר. נכנסנו לקניון כל אחת עם תיק חמוד פסים ששתינו קנינו לפני שנה ביחד. הלכנו בין החנויות.. היא קנתה ג'ינס צמוד מאוד בצבע כהה עם שפשופים בחנות יחסית חדשה שנפתחה כמה חודשים לפני כן, RED ZED, אני קניתי גם ג'ינס דומה לשלה בצבע בהיר.. קניתי גם סטרפלז אפור יפייפה ועדין.. אחריי זה נכנסנו לניו פארם וקנינו כל אחת לק.. היא וורוד בהיר, אני וורוד יותר כהה.. כשיצאנו היא פתחה את ידה וראיתי ליפסטיק שקוף-ורוד עם נצנצים.
אני: "אל תגידי לי שפילחת את זה.." הבטתי בה בשוק
אלינה: "סתם היה בא לי"
אני: "אבל יש עלייך מאות שקלים פה" צחקתי
אלינה: "אז מה.." היא צחקה ביחד איתי ונכנסנו לבית הקפה החדש, ארומה.
שתינו הזמנו אייס שוקו.. זה היה ממש טעים.. אבל לי כמו תמיד שוקו עושה בחילה אחריי זה.
אני: "אני יותר בחיים, אבל בחיים לא שותה שוקו" זרקתי את כוס הפלסטיק השקופה הריקה לפח שעל ידי
אלינה: "כן, בטח. את תמיד אומרת את זה וקונה שוקו אחריי זה" היא צחקה.. היא צדקה בעצם.
הסתובבנו עוד קצת וקנינו צמידים חמודים ושרשראות.. כשהתחיל לשעמם לנו חזרנו הבייתה, החלפנו לבגשים של בית ורבצנו מול הטלוויזיה, ככה עד הערב.
אני: "שומעת? אני יורדת עוד איזה שעה סתם לשבת פה למטה, רוצה לבוא?"
אלינה: "עם מי?"
אני: "אני לא חושבת שאת מכירה, אבל עם קטיה, זאת עם השיער החום, נו זאת שאמרת שדומה אלבריל לאבין קופי"
אלינה: "אהה זאתי? לא יודעת.. לא בא לי"
אני: "למה את תמיד כזאת.. כאילו איתי את פתוחה והכל.. אבל להכיר אחרים את לא רוצה?"
אלינה: "סתם..לא בא לי..אני עייפה פשוט"
אני: "טוב איך שאת רוצה"
הלכתי לחדר ולבשתי את הג'ינס החרוש שלי, גופייה לבנה שלבשתי לקניון וכפכפים וורודות רגילות.
הרמתי טלפון ליאנה ואמרתי שאני יורדת, יצאתי מהבית של אלינה וכעבור 5 דקות כבר הייתי ב2 הגינות המחוברות. כולם כמעט היו שם. יאנה, קטיה, נטלי, נסטיה, אייל, חברים שלו שאני לא ממש מכירה, עופר, אמיל.. כולם.
כולם קפצו עליי ואמרו לי שלום והתיישבנו, עישנו ודיברנו.
אני: "את יודעת את מי לא ראיתי מלא זמן?"
קטיה: "את מי?"
אני: "את ויטלי"
ויטלי הייתה אחות של אלירן, מישהו מהשכונה. היא הייתה בגיל שלי.. היה לה שיער בלונדיני פלטינה עם גוונים בצבע שחור.. מן ראסטות כאלה, כמו כריסטינה אגילרה. היו לה עיניים כחולות בהירות, היא הייתה ממש יפה.
קטיה: "כן, בקושי רואיםא ותה ואת אח שלה, לא יודעת מה איתם"
אני: "טוב הם מליינים בטח מבלים את כל החופש בחו"ל"
קטיה: "כן, אה?"
ישבתי איתם עד 11 בלילה ואז עליתי חזרה, אלינה בדיוק יצאה מהמקלחת והודיעה שהיום אין לה כח לספורט.. הסכמתי איתה. החלפתי לשורט וגופייה קטנטנה.. היא לבשה שורט אפור וגופייה צהובה. לקחנו 2 כריות ענקיות מהסלון ושמנו על יד החלון, פתחתנו את כל הוטרינה וישבנו.. הדלקנו כל אחת סיגריה..ככה ישבנו לנו בחושך.. מביטות דרך החלון, נזכרות במה שהיה פעם.
אלינה: "חח זוכרת שתפסת אותי מעשנת?"
אני: "וואי אני לא אשכח את זה לעולם.."
*****
זה היה בכיתה ז', 3 חודשים אחרי תחילת שנה. בבית הספר שהייתי בו כולם היו ילדים טובים. נכון היו קצת ערסים וכאלה, אבל אף אחד לא עישן, אף אחד כמעט ולא שתה, חוץ מהחבר'ה שלנו, כולם למדו והיו מצטיינים, את ההפסקותה עבירו במשחקי כדורגל וריכולים או חזרה למבחנים. הייתי חולה שבוע וחצי בשפעת.. כשחזרתי לבית הספר לא ראיתי אף אחת מהחברות שלי.. היינו חבורה כזאת..אני, אילנה וויקי .. שלושתינו היינו בכיתה ז'. היו עוד 3 בנות מכיתה ח', אחת מהן הייתה אחותה של ויקי. תמיד היינו מסתובבות ביחד. שאלתי כמה ילדים אם הם ראו אותן וענו לי "הן במחששה" עמדתי המומה ושאלתי "מה זה לעזאזל מחששה.." אמרו לי ללכת מאחורי אולם הספורט. אני זוכרת שהלכתי מאחורי אולם הספורט וראיתי את כולם עם סיגריה.. ישר התחלתי לצרוח ואלינה בכתה מרוב פחד, זה היה כל כך מצחיק. באותו יום כבר הייתי סקרנית. כולם היו בחוץ ואני פילחתי לאמא סיגריית LM לייט ארוך מהתיק. הדלקתי אותה כמו מוגבלת, שעה עד שהצלחתי.. ועישנתי. מיותר לציין שלא לקחתי לריאות ועישנתי כמו מטומטמת.. עד שהראש נפל על המזרון ואני לתומי חשבתי שכך נגמרת הסיגריה והלכתי.. אחריי זה זה עשה חור ענקי במזרון.
******
אלינה: "זה היה כזה מצחיק אבל, איך שצרחת עלינו"
אני: "כן...כל כך בא לי לחזור לבית הספר הזה"
אלינה: "מה זה שווה? כולם כבר עזבו לתיכון וכאלה.."
אני: "אז מה"
אלינה שתקה ולקחה עוד שאחטה מהסיגריה שלה.
אני: "זוכרת איך כל יום רביעי זה היה יום שופינג?" חייכתי והדלקתי עוד סיגריה וכך גם היא.
אלינה: "כן.. מסכנים ההורים שלנו"
אני: "טוב, אז המצב הכלכלי היה יותר טוב"
אלינה: "נכון..זוכרת איך היינו מקבלות 400-500 שקל, הולכות לכל נחיוות ברחוב הראשי ההוא בבת-ים.. נכנסנות כרגיל לחנות הכחולה ההיא קונות בגדים, אחריי זה לחנות הצמודה, תחתונים וחזייה ואז להבאה שהיה שם מלא איפור ושטויות כאלו.."
אני: "כן.. אמא לשי כל הזמן הייתה המומה שהייתי חוזרת עם 10 שקיות"
כאב לי לדבר על זה. כאב לי להיזכר בכלה דברים שהיו פעם, בתקופה של פעם, שלעולם לא תחזור.
QUOTE (רונוש_וזהו @ 07/12/2006) מה הוא אמר לשני ואמא בחדר?:/
הוא לקח מהן עדות בנפרד..
בדרך כלל עושים ככה, שלא נתאם גרסאות וכאלה.
למרותש הייתי "הקרובן" עדיין חייבים לוודא שהכל אמיתי.
עזבי את זה שאת כותבת מדהים, כל פרק אני מגלה כמה אני מעריכה אותך יותר.
QUOTE (Guest @ 08/12/2006) עזבי את זה שאת כותבת מדהים, כל פרק אני מגלה כמה אני מעריכה אותך יותר.
מסכיממה לגמריי!!
לא יודעת |:
משהו מתחיל להשתנות כאן .
אבל נחמד .
קרראאתתי את כול הפרקים שהחסררתי..
מצטער שלא הייתי פה כדי לקרוא.. הייתי ב א י ל ת!!!😊 חיחיחי
תממששייכי מהר,פרקים מאוד מאוד יפיים ומעניינים...
תממשייכככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככיי!!P:
אבוווש
איי
לאבבב
יווווווווווו =]]
אתר האהבה הישראלי