QUOTE (-שחרווניי- @ 09/12/2006) לא יודעת |:
משהו מתחיל להשתנות כאן .
אבל נחמד .
מתחיל להשתנות רלעה או לטובה?
תפרטי..
QUOTE (oshri_Ok @ 11/12/2006) קרראאתתי את כול הפרקים שהחסררתי..
מצטער שלא הייתי פה כדי לקרוא.. הייתי ב א י ל ת!!!😊 חיחיחי
תממששייכי מהר,פרקים מאוד מאוד יפיים ומעניינים...
תממשייכככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככיי!!P:
תודה רבה מאמי😊
איך היה באילת!?
QUOTE (Guest @ 08/12/2006) עזבי את זה שאת כותבת מדהים, כל פרק אני מגלה כמה אני מעריכה אותך יותר.
תודה רבה:] אין לך מושג עד כמה התגובה הזאת שימחה אותי
QUOTE (sufipufi @ 11/12/2006) אבוווש
איי
לאבבב
יווווווווווו =]]
לאב יו טו
3>
!!
וואי לא מזמן התחלית לקרוא תסיור ועכשיו הגעתי לפרק האחרון
ופאקק אני לא מאמינה שכל זה קרה לך
התחרבתי ממש לסיפור !!
סיפור מדהיםם
תמשיכי :]
^תודה רבה!
אני שמחה שככה התחברת לסיפור,
אשמח לשמוע אמיזה חלקים במיוחד.. :]
אני כבר שמה המשך!
=פרק 87=
וככה עברו להם כמה ימים. בכל יום אלינה הייתה מתעוררת לפני, היא הייתה מקיאה תמיד ואני עדיין לא הצלחתי. היינו מתעמלות כמעט כל ערב. לפעמים הייתי יורדת גם לשכונה לשבת עם כולם, היא אף פעם לא רצתה לבוא. תמיד חישפתי בעיניי את אופיר או את דימה.. לא ראיתי אותם, לא שמעתי עליהם.
---
אני ואלינה ישבנו בסלון, צפינו בטלוויזיה ושתינו דיאט קולה לימון.
אלינה: "יו אב' בא לך ללכת לים?"
אני: "יאללה בואי"
אלינה: "סבבה עכשיו 11 בואי נתחיל להתארגן"
כיבינו אתה טלוויזיה והכלנו לחדר התפשטנו שתינו ולבשנו את בגדי הים. הבגד ים שלה היה ביקיני משולשים כחול מצוייר כזה.. אי אפשר להסביר. שלי היה חום עם פסים דקים יפים.
אלינה: "התחת שלך נהיה קטן את יודעת?" היא בחנה אותי בעינייה הבהירות
אני: "באמת?" הסתובבתי עםה גב למראה והבטתי כמה שניות עד שכבר הצוואר החל לכאוב לי "את צודקת, הוא באמת נהיה קטן" חייכתי
ארזנו בתוך תיק ביצפר 2 מגבות, קרם הגנה וקרם שיזוף שלה מרוסיה. תמיד היו לה את כלה דברים השווים האלה מרוסיה, שמפואים עם ריח מדהים, קרמים שאין בארץ, קרמים שמעלימים צלוליטיס, קרמים לכל מקום.. שמנו כמה פירות ולקחנו בקבוק מים מינרלים גדול. לקחנו גם קצת כסף. אני לבשתי חצאית מיני וורודה, גופיית קשיחרה בצבע תכלת ונעלי עקב בצבע תכלת. היא לבשה חצאית מיני כתומה, גופייה לבנה וכפכפים שחורות רגלות. יצאנו לדרך. היה כל כך חם, לא הפסקנו להזיע. כל כך הצטערתי על זה שלא לקחתי גומייה או משהו וכלה דרך הייתי עם היד תקועה על השיער. הדרך הייתה משהו כמו חצי שעה.. וזה היה כל כך סבל ללכת ככה לקראת סוף יולי, פשוט חמסין! הגענו לים ופרסנו את הסדין הגדול שהיא הביאה. התשפטנו ומרחנו קרם הגנה ומעליו קצת את השמן שיזוף הזה. שכבנו קצת להשתזף עד ששני בנים התיישבו על ידינו. שניהם לא היו יפים, ערסים כאלה, עם מכנס גלישה של בילאבונג, שיער שחור קוצים ועגיל בשפה.
אלינה: "מה אתם רוצים?"
...: "פי איזה סנובית רק לדבר איתכן אסור?"
אני: "אתם טיפטיפה מפריעים..."
הם הציקו עוד טיפה עד שאלינה חטפה את הקריזה וגירשה אותם לגמריי.
אלינה: "בא לך להיכנס לים קצת?"
אני: "חח בואי" חייכתי ושתינו רצנו אל תוך הגלים.. הים היה ממש קריר אבל עם זאת כל כך נעים.
השפרצנו אחת על השנייה כמו ילדות קטנות ושיחקנו עם הגלים.. :|
אחריי חצי שעה או יותר במים החלטנו ללכת לקנות ארטיק. אני כמובן ישר שכבתי על הסדין והיא הלכה לקנות לשתינו ארטיק לימון. היא חזרה, אכלנו והמשכנו לדבר על כל מיני דברים.
אלינה: "את יודעת, אני אפסיק עם כל ההקאות רק אם יקבלו אותי להיות דוגמנית"
אני: "יקבלו אותך גם ככה, יש לך גוף מדהים" באמת שהיה לה.
אלינה: "את לא רוצה לדגמן?"
אני: "לא יודעת.. לא יקבלו אותי!"
אלינה: "מאיפה לך לדעת? בואי נלך שתינו!"
אני: "לא עזבי.."
אלינה: "נו בואי, מה אכפת לך?"
אני: "לא רוצה.. אולי פעם אחרת, שאני אהיה יותר רזה"
אלינה: "איך שאת רוצה" היא גלגלה את עינייה
הפלאפון שלי צלצל ועניתי
אני: "הלו?"
...: "אב'! כמה זמןשעד שאת עונה"
אני: "אה אמא.. לא כי אנחנו בים לא שמעתי"
אמא: "בים? למה לא אמרת? מה, שתיכן לבד? אל תכנסו לים!"
אני: "אוי נו באמת.. דיי אמא.."
אמא: "תקשיבי, היום בערב מירב תאסוף אותך חזרה לגדרה ו.."
אני: "מה?! חרא! אני לא חוזרת!" צעקתי
אמא: "תקשיבי רגע ותני לי לדבר! כי נטע המפגרת הזאת התלוננה במשטרה שאת זאתש איימת עלייה, הקיצר היא מנסה להפוך את כל הדברים לטובתה, רוצים לחקור אותך, משהו קטן, לא רציני.. ומחר רציך להיות שוב בתחנת המשטרה ברחובות.. את צריכה שוב לבוא לחקירה, שוב להעיד על הכל.. מחרותיים בבוקר מירב תסיע אותך לבת-ים"
אני: "מה?! זה מה שנטע אמרה?! איזה קופה חולנית! טוב.. אני..מתי מירב תבוא?"
אמא: "היא אומרת שב8 וחצי תיהי למטה בחניון על יד אלינה"
אני: "טוב.." מלמלתי
אמא: "יאללה ביי בנתיים"
אני: "ביי ביי"
החזרתי את הפלאפון לכיס והמשכנו להשתזף.
כעבור 3 שעות של שיזוף/מים/שיזוף/מים החלטנו לארוז וללכת. שטפנו את עצמינו בדוש הגדול שבחוף וראינו איך מלא מבטים של גברברים למינהים בכל מיני גילים בוהים בנו.. לבשנו בחזרה את המיני והגופייה והתחלנו ללכת הבייתה.
אלינה: "בואי לקניון!" אלינה אמרה פתאום כשהיינו כבר קרובות לקניון בת-ים
אני: "נו, מה נעשה שם?"
אלינה: "בא לי אייס שוקו"
אני: "אוח.. בואי"
היא חייכה חיוך מרוצה ושתינו נכנסנו לקניון לארומה, הזמנו אייס שוקו, לקחת.. כל אחת שילמה 16 שקל ויצאנו מישם. כעבור 6 דקות כבר היינו בבית שלה, נכנסתי ראשונה להתקלח והיא אחריי.. ואת כל היום עד הערב העברנו ברביצה מול המחשב או הטלוויזיה.
כשהגיעה השעה 8 ארזתי תיק קטן ובו שמתי דברים שאצטרך ביומיים הבאים. לבשתי ג'ינס חרוש, גופייה וכפכפים וירדתי למטה. אחותי כבר הייתה שם, נכנסתי לאוטו והתחלנו לנסוע לכיוון גדרה.
הייתי כל כך רעבה. לא אכלתי כלום היום חוץ מארטיק קרח מסכן שגם חצי מימנו התפרק על החול. אבל אסור לי לאכול. איזו מן פרה את?! איךש את עוזבת את הבית של אלינה, שעושה לך כל כך טוב את מייד חושבת על אוכל! איך את מסוגלת! קול מוזר אמר לי בתוכי.. מה שלא ידעתי שהקול הזה ילווה אותי כל כך הרבה זמן. הגענו לגדרה וירדנו בבית שלי, נכנסנו שתינו והיא ישר הלכה למקרר והכינה לעצמה סנדוויץ' טעים עם ממרח אבוקדו מגרה. אני בהיתי בה כמו מפגרת והיא עצרה.
מירב: "רוצה גם?"
אני: "לא.. אכלתי עכשיו"
אמא: "וואי, רזית, מה אתן אוכלות שם?"
אני: "אוי! אנחנו אוכלות המון, נו את מכירה את הבית של אלינה.. פשוט אנחנו כל הזמן יוצאות ובים.. זה שורף קלוריות" קרצתי והרגשתי בתוכי עצב.. וקצת שמחה, שמים לב שרזיתי. באמת שתמיד הבית של אלינה היה מפוצץ באוכל. תמיד היו מלא מיצים, מלא סוגי שתייה, מלא מאכלים טעימים כאלו..
אמא: "טוב רגע אני רק אנעל נעליים ונצא"
אני: "מה? לאן?"
אמא: "לתחנה פה בגדרה"
אני: "יש פה תחנת משטרה בכלל? מקום כזה קטן ועלוב.. אפילו קופת חולים כמו שצריך אין פה.." עיקמתי את פרצופי. לפעמים כל כך שנאתי את אחותי על זה שגרמה למשפחה שלי לעבור לפה, מה היה רע בבת-ים?? רק בגללש הבתים פה ענקיים ויפים וחדשים? שם הרבה יותר טוב!
יצאנו מהבית שלושתינו ונכנסנו למוכנית, כעבור 2 דקות ירדנו וראיתי אתתחנת המשטרה שלג דרה. מעל איזה מכולת, כזה עלוב=/ עלינו למעלה והסברנו שקוראים ליא ב' וכך וכך.. אפילו לא היה שם חדר חקירות נורמלי ודיברו איתי בחוץ.
השוטרת: "אז נטע ואמא שלה היו כאן היום בבוקר, הן הדפיסו כמה דפים.. מ..מיומן שלך באינטרנט?"
אני: "אה.. כן..נו?" אוי פאק, הבלוג. היא הגישה לנו לראות את הדפים.
עד כמה מושפלת הנטע הזאת יכולה להיות? ועוד גם כן יש לה אמא חולת נפש.
קראתי את הקטעים שהיא הדפיסה מהבלוג, אני מוכרחה להודותש עם כל הכיעור והציניות שלה נשארו לה כמה תאים שנזכרו לעבודץ. היא הדפיסה חלקים שבהם כתבתי כמה היא זונה, מגעילה, רעה וכמה אניש ונאת אותה והלוואי שהיא תמות. פרצתי בצחוק ענקי
השוטרת: "זה מצחיק אותך?" היא הביטה בי במבט מזלזל
אני: "כן.." ניסיתי להסדיר את נשמתי "מה זה השטויות האלו? על זה מגישים תלונה?"
השוטרת: "זה הוצאת דיבה!"
אני: "אוי באמת, הוצאת דיבה. כתבתי מה שאני חושבת, זה היומן שלי. אם זה כל כך מפריע לה, שלא תיכנס!"
אחותי התחילה לדבר עם השוטרת, אחותי עבדה כבר כמה שנים טובות במשרד לעורכי דין והבינה בכל הדברים האלה. לבסות קבענו למחר בבוקר במשטרת רחובות..
השוטרת אמרה שהם לא מתעסקים עם זה בגללש העניין כבר מטופל בתחנה אחרת תחת חוקרים אחרים.
כשירדנו כבר למטה והשוטרת והשוטר כבר באו להיכנס למכניתיהם ידעתי מה אני צריכה לעשות
אני: "שתדעי לך, שהחלום שלי להיות שוטרת כשאהיה גדולה. להגן על ילדות כמוני, שככה נפגעו.. אני באמת מקווה שתעבירו את זה כמו שצריך לתחנה ברחובות, אתם כאלה מקסימים" חייכתי חיוך ענקי.
מירב: "את רואה? הנה, הכוונות של הילדה בכלל להיות שוטרת.. אי אפשר להעליל עלייה סתם דברים"
השוטרת חייכה ואמרה "את צודקת.. באמת שינית את דעתי עלייך.. אני מקווה שתצליחי בכלה עניין הזה. מגיע להן הליענש!" היא אמרה ושניהם נסעו.
'בחלום בלילה אניא היה מלשינה כשאגדל' חשבתי לעצמי וחזרנו הבייתה.
אחותי הורידה אותי ואת אמא בבית ונסעה לביתה. כבר לא יכולתי לעמוד ברעב הזה. פתחתי את המקרר והכנסתי לי 2 סנדוויצ'ים עם גבינה לבנה ומלפפון. הלכתי לחדר + כוס קולה רגילה.. התיישבתי על המחשב אכלתי ושתיתי ..דיברתי קצת באייסיקיו
~*~*~
אני - פה?
שני - מה קורה??
אני - סבבה מה איתך?
שני - הכל טוב:] את בגדרה??
אני - כן..
שני - אה יפה
אני - הייתי היום בעוד מיני חקירה כזאת.. עלק הנטע הבת
שרמוטה הלכה עםה אמא הדבה שלה להתלונן שאני
מאיימתע לייה בבלוג. איזו חסרת חיים!
שני - אוי את רצינית? איזו סתומה אררגג!!
אינ - אניכ בר באה..
~*~*~
מזערתי את חלון השיחה והלכתי לשירותים. פתחתי את זרם המים בקיור והתחלתי להכניס שתי אצבעות אל גרוני. שוב לא הצלחתי להקיא. למה אני כזאת כישלון?! למה שום דבר לא הולך לי?!
לא היה לי כח לדבר עוד באייסיקיו אז התנתקתי והלכתי לישון.
למחורת אמא העירה אותי ב9 בבוקר ואמרה לי להתארגן כי הולכים לתחנה ברחובות.
באי רצון לבשתי אתה ג'ינס החרוש שלי, נעלי ספורט וגופייה שחורה מTNT עם הדפס. סידרתי את השיער והתאפרתי קצת, בעצם קצת הרבה.
הזמנו מונית וכעבור 20 ומשהו דקות כבר היינו מול התחנה. נכנסנו פנימה והוצאתי לי במכונה של השתייה פאנטה.. ישבנו וחיכינו וכשהגיע תורנו נכנסנו לחקירה. החדר היה קטן וצפוף, הקירות היו מלאים בתמונות ובתעודות הוקרה ובגזרי עיתונים, היה שולחן שחור בעמצא, מאחוריו הייתה חוקרת אתיופית צעירה, די יפה, מולה מחשב, כמה ניירות.. מאחוריי ארונית גדולה עם קלסרים. אני ואמא התיישבנו מולה והתחלתי לספר לה את הכל. שוב לחזור על זה, שוב לספר הכל בפרטי פרטים. האמת, שעשיתי את עצמי יותר מסכנה מימה שאני הייתי באמת, העיקר שיחטפו הבנות כלבות האלו. כסיימנו היא לפתע אמרה שהבנות פה בחוץ.
הייתי בשוק. לא האמנתי. שאלתי מי בדיוק והיא אמרה שמעיין ואורטל. שנטע הייתה פה יותר מוקדם וירדן וסשה צריכות להגיע יותר מאוחר. רציתי למות. לא רציתי לצאת. פחדתי. כעסתי. לא ידעתי מה אעשה כשארה אותם. לבסוף אמא שכנעה אותי לצאת .. כי במילא היינו צריכות לעבור דרך בחוץ לחדר אחר שבו צריכים לקחת צילומים שלה שיער והשריטות שעוד נשארו... כשיצאנו החזקתי לאימי בחוזקה את היד.
את מעיין לא ראיתי.. אבל על הספסל בחוץ, קצת רחוק מאיתנו ראיתי את אורטל ואת אימה שלה. בחיי שרציתי פשוט לתלות אותה על העץ שהיה ישבה מתחתיו. לא הבטתי בה אפילו והלכתי ישר לחדר שהייתי אמורה ללכת אליו. הם ביקשו אותי לבד, אז אמא שלי יצאה. הם צילמו כמה צילומים של השיער והשריטות וכעבור 10 דקות כבר הייתי בחוץ... כלכך התעצבנתי מימה שראיתי..אמא לשי עמדה דשם ודיברה עם אמא של אורטל. פאק! הייתי כל כך עצבנית אז פשוט יצאתי מישם מעצבים ואמא שלי אחריי קוראת לי. כשיצאנו לגמריי מהתחנה..
אמא: "מה יש לך?"
אני: "מה את דמברת עם אמא שלה?"
אמא: "אמא שלה לא עשתה כלום, ורציתי לדעת מה הולכים לעשות להן... היא אמרה שאורטל ממש בכתה בחקירה"
אני: "שתבכה.. מגיע לה. זונה"
היא הרגיעה אותי אודז הלכנו לאכול פיצה בפיצרייה מימול.. הסתובבנו עוד קצת וחזרנו הבייתה במונית.
הלכתי להלשים שעות שינה.. כשהתעוררתי היה 6 בערב.. נכנסתי להתקלח והכנתי לעצמי חביתה עם 2 פרווסת לחם. שוב ניסיתי להקיא אחריי זה. שוב לא הלך לי. עם אלינה הייתה רואה את זה היא ממש הייתה מתאכזבת! הייתי על המחשב, קצת בבלוג, קצת באייסיקיו.. דיברתי עם אלי. באמת שבזמן האחרון יצא לי לחשוב עליו קצת יותר. נשכבתי במיטה, קוראת עיתון מעריב לנוער שהיה בבית.. הרגשתי איך העייפות שוב נופלת עליי ונרדמתי.
למחורת התעוררתי ב7 וחצי בבוקר הטלפונים של אחותי שאני אתרגן ואצא כבר החוצה. ארזתי שוב לתיק את הכל, שתיתי כוס מים קרים, התלבשתי במהירות ויצאתי. הדרך שוב עברה בדרך מעצגבנת, היא חפרה לי על כמה שלמרותש רזיתי אני צריכה להרזות עוד.. על כמה שאני לא צריכה לברוח מהן, ולא צריכה להיות בבת-ים.. ועוד דברים כאלה. כגענו והיא הורידה אותי בקניון.. הלכתי לאלינה ובדרך ראיתי באחתה גינות איזה 5 ילדים בני 10 מקיפים איזה ילד שניראה בן 7.. מרביצים לוב ראש, מן צ'אפחות כאלה.. בועטים בו ומנסים להוריד לו את המכנסיים... הייתי חייבת לעשות משהו
פפרקק יפה....
אבל אנ'לא מבין את הקטעע ששלל הבבנות ה**נות האאלללו!!@#
עיצצבנו אותי!
תממשיכי מהר מהר מהר...
מעניין לדעת מה עשית...
QUOTE (avril14 @ 11/12/2006) QUOTE (-שחרווניי- @ 09/12/2006) לא יודעת |:
משהו מתחיל להשתנות כאן .
אבל נחמד .
מתחיל להשתנות רלעה או לטובה?
תפרטי..
לא יודעת אם לרעה או לטובה
אבל האווירה מוזרה כזאת .
כבר אמרתי לך , לא ?
QUOTE (sufipufi @ 13/12/2006) מהממם..
המששךך
דחוףף...
איי איזה פרקק :]
אתר האהבה הישראלי