QUOTE (Guest @ 21/12/2006) אני :]
גמאני :]
אבל את יודעת , לא !?
גגםם אני!😊
פרק מדהים,ארווךך ומממממשגע!
אהבתי כ"כ!
אנייייייייייי וזה מושלם, את מדהימה
אני 😊
אב' זה פשוט מדהיםם
אין מה להגיד...
וואי פרק מדהיםםם
הקטע שכתבת בבלוג שלך כל כךך מזכיר לי את עצמי ..
ואווווווווווו מזמן לא קראתי פה...
עכשיו אני יתחיל לקרוא...
אב' התגעגעתי:]
ואייי איזה סיפור מדההההההההההיםם!!!!
תודה יפים שלי:]
אני שמה המשך
=פרק 90=
שתקתי כמה שניות, לא רציתי להגיד משהו שאחרי זה אני אתחרט עליו. ידעתי שאני לא באמת אוהבת אותו, שאני דלוקה עליו, שאני רוצה אותו, שאני מרגישה כלפיו דברים חזקים. אבל אהבה? אהבה בשבילי הייתה משהו יותר חזק מיזה. אבל אפשר להגיד שכן, אהבתי אותו בקטנה כזה, אני חושבת. פחדתי להגיד כן.. כמו שפעם אמרתי לו כן ובעצם אהבתי את איתי והרסתי בניהם חברות.
"אממ מה ז"א, חברים חבירם?" שאלתי
אלי: "כן.. לא כמו שהיינו פעם סתם בקשר כזה, חברים-חברים! רוצה?.." הוא ליטף אותי
אני: "כן" חייכתי.
התנשקנו נשיקה צרפתית ארוכה ומתוקה.. הרגשתי את כל הפרפרים בבטן שלי משתוללים, באמת שהייתי שמחה, הייתי לשם שינוי מאושרת.
אני והוא ישבנו שם עוד איזה שעה וחצי.. דיברנו, התנשקנו, התחבקנו.. אחריי זההוא ליווה אותי לכניסה של שני ונפרדנו לשלום.. היא פתחה לי את הדלת וראתה את החיוך על הפנים שלי
שני: "מה עשית עכששיו?" היא לחשה והלכה אל המבטח, היא מזגה לשתי כוסות קולה והביאה איזה ממתק כזה טעים, תמיד יש לה את החטיפים הכי טעימים, לא יכולתי להגיד לו, זה קשה להגיד לו לאוכל.
נכנסנו לחדר, אני ישבתי על הכיסא המסתובב של המחשב והיא ישבה מולי, על המיטה.
שני: "נו?"
אני: "נו, מה?"
שני: "דברי..."
אני: "אנחנו חברים!" התאמצתי שלא לדפוק איזו צרחה וישר קפצתי עלייה בחיבוקים
התחלתי לספר לה הכל, איך נפגשנו, על מה דיברנו ואיך הוא הציע לי חברות כמו ילד קטן. כל פעם שדיברתי עליו עלה לי חיוך ענקי על השפתיים.
שני: "טוב איך עכשיו כולן יקנאו"
אני: "מה למה?"
שני: "כי הוא הכי חתיך פה" היא חייכה
זה לא היה סוד שבגדרה כמעט כולם מכוערים, כולל הבנות. מקום כזה דפוק. שני לדעתי הייתה בין הבנות היחידות שם שיפות.
אני: "שיהיה" צחקתי
שני: "יו כבר עוד מעט 2, הלכתי להעיר את ההורים שלי"
אני: "טוב, אני על המחשב בנתיים"
היא יצאה מהחדר לחדר של ההורים שלה, אני בנתיים התחברתי לאייסיקיו שלי וכתבתי אוואי
*****
פה אצל שנינו'ש:]
אלי יפה שלי מתגעגעת אליך...
*****
ישר התחילו כמה הודעות מאנשים חופרים שאין לי מושג מי הם, כמובן לא עניתי, היו כאלה ששאלו על המקרה, גם לזה לא עניתי ..
~*~*~
יאנה - זבלה :[
אני - מה למה?
יאנה - חזרת לגדרה
אני - לא סתומה אני חוזרת לבת-ים השבוע
יאנה - אהה יופי:] מה השבוע סתומה עוד 3 ימים יש לך יום הולדת!
אני - אההה נכון.. וואי.. חח שכחתי
יאנה - חיחי את תיהי בת 14:]
אני - כן אה?
יאנה - תקשיבי ביום הולדת שלך את פה נכון?
אני - כן כן.. אל תדאגי:]
יאנה - יופי!! =)
אני - תקשיבי רגע.. אני ואלי חברים
יאנה - מההה?? ממתי?
אני - מהיום.. מלפני שעתיים בערך..
יאנה - יאו.. מזל טוב יפה שלי.. את אוהבת אותו?
אני - כן.. אני חושבת
יאנה - בהצלחה😊
אני - תודה אהובתי!
~*~*~
שני חזרה לחדר ויצאתי מהאייסי.. דיברנו עוד טיפה בזמן שההורים שלה עשו את הארגונים האחרונים.
אחריי זה הם יצאו לשדה תעופה והיא נעלה את הדלת.
אני והיא ישבנו עוד קצת ודיברנו..
אני: "תקשיבי.. יום חמישי יש לי יום הולדת.. חמישי הזה"
שני: "כן אני יודעת סתומה" היא צחקה
אני: "את באה איתי לבת-ים נכון? אני לא מתכוונת להישאר בחור הזה ביום הולדת שלי"
שני: "אממ סבבה"
אחריי זה החלטנו ללכת לישון, היינו ממש עייפות והיה איזה 3 וחצי לפנות בוקר..
---
"נו אמא זאת אני תפתחי!" צעקתי מעבר לדלת, היא פתחה לי את הדלת של הבית ונכנסנתי, ישר הלכתי למקרר, שתיתי 2 כסות מים קרים כי כל כך חם בחוץ [ועכשיו אני כותבת את זה שיורד פאקינג מבול..] ..
החלפתי לבגדי בית והייתי קצת על המחשב..נכנסתי לבלוג וכתבתי פוסט חדש, הפעם יצא פוסט פלאשבקים, עם כל מיני ציטוטים מהעבר [על הרוב אני אשים מתחת על מי מדובר]:
סתם רצים לי פלאשבקים מיכל מיני מקרים..חלקים בחיים.
מכירים את זה?
פלאשבקים די מפחידים..וציטוטים מזורים..
"את יודעת טוב מאוד שהוא יכול להכניס אותך בצ'יק לחבר'ה"
[כשהייתי בסוף כיתה ו' היינו מן חבורה של בנות. זה היה בל"ג בעומר שאחד הבנים מכיתה ז' רצה שאניא היה חברה שלו, לא אהבתי אותו בכלל, אהבתי מישהו אחר.. ואחת הבנות שהייתה כאילו הכי מקובלת אמרה לי את זה]
"אני חושב שנדלקתי עלייך.."
[איתי, בתחילת השנה]
"את כ"כ יפה..אני אוהב אותך!"
[נאור ז"ל, היינו ידידים הכי טובים, כמו אחים.. מי שזוכרת]
"אנחנו לא יכולים לשקר יותר...אי אפשר ככה..!!"
[כשאני ואלי היינו בקשר כזה בתחילת השנה ואני ואיתי היינו נפגשים]
"שמעי, אני מתכוון לספר לו את זה..לפני שאנחנו נצא היום"
"ממילא התכוונתי לספר לו בעצמי"
"אה, בלי לשאול בלי להתייעץ? בלי כלום?"
"למה אתה התייעצת?!"
[אני ואיתי התווכחנו. הוא רצה לספר לאלי אחרי שנפרדנו שלי ולאיתי יש משהו]
"ברר..איזה קור.אני קופאתת.."
"את יודעת שהייתי רוצה לחמם אותך עכשיו.."
"אז למה אתה לא?"
"את באמת צריכה שאני יסביר לך?"
"לא.."
[שוב אני ואיתי. כשעוד אני ואלי היינו בקשר, ישבנו מתחת לבית של איתי]
"בכלל התכוונתי היום להגיד לך שנסיים עם זה..ותראי מה קרה.."
"אתה רוצה לגמור?"
"כבר לא..וואי, לא יודע מה להגיד לך.."
"מה ז"א תהיה יותר ברור.."
"מצד אחד..זאת את..אבל מצד שני זה הוא שעושה
לי 'נונו אל תעשה את זה' עם היד.."
"טוב תעשה מה שאתה רוצה.."
"תתקרבי אליי.."
[שוב אני ואיתי]
"יום אחד לבשתי מכנסיים שלו..הכנסתי את הידיים לכיסים..פתאום אני מוציא את היד..וראיתי שזה גוש של גראס"
[איתי]
"ככה זה פה..או שתתרגלי או שתעזבי..אבל את ידועת שעליי..עלי את יכולה תמיד לסמוך כי אני אהיה שם תמיד בשבילך.."
[איתי. כשאמרתי לו שאני שונאת את גדרה, שכולם פה חרא]
[כן, בטח]
"כשהייתי בפנים קראתי את זה.."
"מהה???"
"אני לא מאמין שאת כתבת את זה.."
"אין לי מה להגיד לך..באמת שאין לי.."
[אני ואיתי. כשהוא קרא את המכתב שכתבתי לחברה, מיש זוכר בתחילת הסיפור]
"יוו איך שסיבכת לי את החיים!"
"מה אתה מאשים אותי?!"
"כי את מי את רוצה שאני יאשים?"
"אז אותי להאשים?!"
"כן!! את פאתום נכנסת לי לחיים..מסבכת לי הכל..את טיפה חוצפנית את יודעת? אבל אני אוהב אותך"
[אני ואיתי]
"חזרתי הבית..אני מסתכל על המראה וחושב "למההה?!?! למה עכשיו היא עשתה לי את זה.." התחלתי להעיף דברים בחדר..התחלתי לבכות נשבע לך..!!"
[איתי.. כשרשמתי לו שאני דלוקה עליו.. הוא היה דלוק עליי גם ולא רצה לעשות משהו מאחורי גבו של אלי, הם היו החברים הכי טובים]
"אם אני אנשק אותך עכשיו.."
"אני אסרב"
"למה?"
"כי אני איתו"
[איתי]
"אבל את לא מבינה שאני נשבעתי!! אני נשבעתי שאני אוכיח לו, אפילו שהוא שם למעלה כי אני בטוחה שהוא רואה ושומע אותי עכשיו, נשבעתי שאני אוכיח לו שאפשר לקחת סמים בלי למות..אני לא אמות!! אני אראה לו..אני אוכיח לו.."
[אני]
"את לא נורמלית..בחיי שאת פשוט לא נורמלית"
"וטוב שכך..להיות נורמלי זה דבר משעמם.."
[אני ואורטל, שפעם התווכחנו על משהו]
"כל מה שאת רוצה זה צומי..הנה תמשיכי לעשות את זה..אני אפילו מסתכלת עלייך וזה לא מזיז..כי את עושה את זה כדי לקבל צומי..פשוט צומי.."
[אחותי. פעם כשעוד אמא הייתה בחו"ל היה לי ריב נוראי איתה ועם אבא שלי. חתכתי לה מול העיניים, בפעם הראשונה שחתכתי את עצמי]
"אם היית רואה איזה מכות הוא דפק לי את לא היית מדברת ככה"
"אבל מה את רוצה שאני אעשה?!"
"שתשימי לזה סוף!"
[לא משנה]
"זאת מדינת חוק!"
[איזה שהו שוטר שהטיף לי על איזה משהו]
"אני פשוט מרגישה שאיתך..באמת, איתך אני יכולה לדבר..את מעניינת אותי יותר מהבנות האלה.."
[אלינה]
"טוב תגידי מה שאת רוצה תחשבי מה שאת רוצה..ברגע זה הוכחתי לך שאני יכולה..אז תיזהרי..כי היום זה הידיים שלך ומחר זה כל הגוף שלך..את לא מבינה שאיתי לא מתעסקים..תכניסי לך את זה טוב טוב למוח הקטן והשחום שלך י'א חתיכת ערסית צעצוע מסכנה"
[ילדה אחת שרבנו איתה פעם]
"רוצה?"
"מה זה?..אממ..לא מה פיתאום ניראה לך??"
"למה?"
"ככה.."
"טוב..אז אני אקח"
"תיקח"
[סוף כיתה ו'. אני ונאור ישבנו מול הבית שלו והוא הסניף].
"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!"
"מה תעשי אם אני אמות?"
"אני אמות"
אז איך זה שאני עדיין חיה?
[נאור ואני]
"אמ סליחה..מה קורה כאן?"
"מה, לא שמעת?"
"לא שמעתי מה?"
"הוא מת."
"מי?"
"נאור...מי את?"
"אני החברה שלו..."
"אוי..אני מצטערת לא ידעתי..."
"מה..מת? למה ? מימה?"
"מנת יתר...היי..זה בסדר..מותר לך לבכות.."
זה לא יכול להיות"
"בואי תכנסי..תשבי איתנו בפנים..אמא שלו מאוד הייתה רוצה לפגוש אותך.."
"א...אני כבר צריכה לחזור הביתה..אני לא רוצה להיכנס לשם.."
"זה בסדר..אני מבינה אותך.."
"לא, את לא"
-שקט..דממה..-
עכשיו הוא היה אמור להתגייס.
[כשבאתי אל נאור כדי להשלים איתו, הייתי בסוף כיתה ז', ראיתי את המודעה על זה שהוא נפטר, לא הבנתי מה קורה]
סיימתי לכתוב את הפוסט ושלחתי אותו, לא רציתי שזה יצא פוסט שלילי או עצוב, כי לא הייתי עצובה בכלל. אבל לפעמים פשט אני נזכרת בכל הדברים האלה, מן פלאשבקים כאלו ואני חייבת לכתוב.
סתם הייתי בבית, השתעממתי כמעט כל היום עד שהגיע הערב. ראיתי כמה דברים בטלוויזיה, ישבתי עם דוד שלי קצת, דיברנו. שוב הרגשתי רע. כשהשעה הייתה כבר 3 בלילה החלטתי ללכת לישון, שכבתי במיטה מתבוננת בפוסטר שתלוי על התקרה מעל המיטה, של אמינם.. מתפללת לשמיים. טוב, אז אלוהים לא קיים אבל בטוח יש שם מישהו למעלה. בבקשה שהוא לא ימות, בבקשה שהוא יחלים, אפילו שזאת מחלה נדירה בבקשה שהוא יבריא.
למחורת התעוררתי בצהריים, אכלתי לחמניה עם גבינה ומלפפון, שתיתי הרבה קולה, הרגשתי כל כך שמנה. איפה אלינה. איפה אלינה שתגיד לי 'לא'. אני כזאת שמנה. למרות שרזיתי. אמא שאלה למה אני הרזתי אצלה ואמרתי לה כי אנחנו כל היום יוצאות לבלות, רוקדות, רצות.. מה אני אגיד לה? שאנחנו מרעיבות את עצמינו? שכל יום בלילה אנחנו קורעות את התחת בספורט במגרש? לא. הגיע הערב וקבעתי עם שני שאני אבוא אלייה ונזמין עוד כמה ילדים..הרי יש לה בית ריק וצריך קצת לחגוג:] לבשתי איזהשהו ג'ינס, גופייה שחורה וכפכפים רגילות וורודות, הגעתי אלייה ואנשים התחילו להגיע. באו כמה ידידים מהביצפר הדתי, שמעון, אדיר וכל מיני. אסף גם הגיע. מי שלא זוכר אסף הוא מישהו מהשכבה, הוא ושני ידידים ממש טובים.. אני והוא לא ממש היינו מסתדרים, רק שלום שלום פעם ב.. וכאלה. אלי גם הגיע. היו עוד מלא בנים היינו הבנות היחידות אני חושבת. שמנו מוזיקה, הביאו שתייה, אכלנו מלא, היה ממש מצחיק.
שני: "אב', לקרוא לאורטל?"
אני: "אם את רוצה שאני אהרוג אותה, אז כן" חייכתי חיוך ציני
שתיתי קצת מהוודקה וכל פעם אלי לקח מימני את הכוס והתעצבנתי עליו כזה.
הייתי ממש מסטולה, באיזהשהו שלב החלטתי שממש בא לי להתקלח. פשוט נכנסתי לחדר האמבטיה בחושך, התשפטתי נשארתי עם תחתונים וחזייה ונכנסתי לתוך הדוש פתחתי את המים וכמו מטומטמת לא הבנתי למה אני נרטבת. אחריי זה אלי בא להוציא אותי מישם, התחלנו להתנשק.. וכשהוא יצא הדלקתי את האור והתחלתי להמציא מנגינה למה שכתוב על המרכך מאחורה:|
כשיצאתי קצת נרגעתי, הרגשתי יותר טוב.
כולם היו שיכורים לגמריי. אדיר הקיא את נשמתו בשירותים, שמעון התחיל לאכול את העציץ ואני הייתי צריכה להרגיע אותו עד שהוא ירדם. כשהוא נרדם הלכתי טיפה להיות עם אלי, ישבנו, התחבקנו עד שהוא הלך.. כבר לא נשארו הרבה, רק אני, אסף, שני ואדיר. שני ואדיר היו בחדר, ישנו ביחד, שמחתי קצת בשבילה כי ידעתי שהיא דלוקה עליו קצת.
הלכתי לגינה הקטנה שלה, התיישבתי על הדשא והדלקתי סיגריה..
"אני מפריע?", הסתובבתי וראיתי שזה אסף.
אני: "לא מה פתאום"
הוא התיישב על הדשא מולי והוציא גם הוא סיגריה.
פתאום התחלנו לדבר, על כל מיני דברים, ככה דיברנו כמעט שעתיים..
אסף: "את יודעת, את לא כמו שחשבתי"
אני: "מה, מה ז"א" צחקתי
אסף: "תמיד חשבתי שאת מגעילה כזאת, סנובית.. לא יודע מכל מיני שמועות.."
אני: "אני מבינה"
אסף: "את דווקא אחת החמודות שיש"
אני: "גם אני לא ממש חיבבתי אותך בהתחלה"
המשכנו לדבר עד שגם הוא היה צריך ללכת הביתה, הערנו את אדיר והוא הלך ביחד איתו.
הערתי את חן ודיברנו, היא סיפרה לי שהיא ואדיר התנשקו, שהיא כולה מבולבלת.
עזרתי לה לנקות קצת והלכנו לישון.
---
למחורת היה ה18.9.2004, יום לפני היום הולדת שלי. בלילה באתי אל שני כי קבענו שהיא נוסעת איתי למחורת לבת-ים. עזרתי לה להכין תיק עם בגדים וכל מיני דברים ואז הלכנו לאחותי, החלטנו לישון אצלה כי למחורת היא ובעלה במילא נוסעים לבת-ים אז ככה נחסוך לנו את הנסיעה. כבר היה איזה 12 בלילה, הם ישנו ואני והיא היינו בחדר למטה, פתחנו את המיטה, הבאנו אוכל ושתייה ודיברנו כזה על כל מיני דברים. התכתבתי עם אלי בפלאפון שלה, הוא שלח לי מזל טוב וככה עוד כמה אנשים. לא האמנתי שאני פאקינג בת 14. לא רציתי. כל יום הולדת שלי אני בוכה. למה? כי אני כאילו גודלת בשנה.. אני לא רואה את זה בצורה טובה אני רואה את זה בצורה של "עוד שנה הלכה לי מהחיים והתבזבזה סתם ככה". מגיל 12 אני פשוט בוכה בכל יום הולדת כמו מפגרת. צחקנו לנו על כל מיני דברים ואז הלכנו לישון. למחורת בבוקר אחותי העירה אותנו, התארגנו במהירות וכבר היינו בדרך לבת-ים, הורידו אותנו על יד הקניון ואני והיא התחלנו להסתובב בקניון, בשעה 8 בבוקר כשרוב החנויות סגורות, אכלנו לנו איזה בורקס ושתינו.. השעה הייתה כבר 10 ועשינו סיבוב בחנויות. שכנעתי את שני לקנות חצאית מיני בצבע תכלת ממש יפה עם כפלים. אחריי זה הלכנו לאלינה, היא הביאה לי את המתנה שלה וקצת הייתה מאוכזבת לראות שאני עם שני. שאלנו אותה אם היא רוצה לבוא איתנו לים והיא אמרה שהיא לא יכולה. היא הביאה לי מן קופסת תכשיטים ממש יפה בצבע סגול עם פרחים, בפנים היה כתוב משהו מן ברכה כזאת ועל זה שאני והיא החברות הכי טובות שיש. זה היה באנגלית כמובן, אלינה מעולה באנגלית. היו שם כל מיני טבעות יפות, שרשרת מהממת ועגילים עוד יותר יפים. אחריי זה אני ושני הלכנו לים באוטובוס, הסתבכנו קצת באיפה לרדת כי אני לא רגילה לנסוע באוטובוסים בבת-ים. הגענו לחוף, הורדנו את הבגדים ונשארנו עם בגד ים, נכנסנו למים וסתם היה ממש כייף. אחריי זה כשיצאנו החלטנו להשתזף קצת, דיברנו על כל מיני דברים. סיפרתי לה על אלי, על כמה שאני מתגעגעת אליו, היא סיפרה לי עלא דיר, שהיא מפחדת שהיא מתאהבת בו. הלכתי לקנות בירה מהקיוסק בטיילת ואחרי כמה דקות חזרתי. היה ממש כייף. באיזהשהו שלב ישבנו על החוף ופתאום היא התחילה לבכות... בגלל אדיר, שהוא בטח לא רוצה אותה וכאלה. קמתי והתקשרתי אליו..
אדיר: "הלו?"
אני: "מה המצב? זאת אב'"
אדיר: "מה קורה? מזל טוב!!!"
אני: "חחח.. תגיד, אתה זוכר מה קרה אתמול?"
אדיר: "מה קרה אתמול?"
אני: "נו עם שני"
אדיר: "לא יודע.. הייתי ממש שיכור. רגע, קרה משהו?"
אני: "אתה לא זוכר כלום?"
אדיר: "אל תגידי לי שקרה משהו ביני לבינה, אני והיא ידידים טובים"
אני: "אה... תראה אני צריכה לנתק אני אדבר איתך, ביי"
הלכתי אלייה וסיפרתי לה שהוא לא זוכר כמעט כלום, היא ממש נהייתה עצובה מיזה. היא החליטה שבא לה לחזור הבייתה, שהיא לא רוצה להישאר פה. די התעצבנתי, זה היום הולדת שלי, ומה יעזור לה שהיא תהיה בבית? מה, זה יעביר לה את העצב?
השעה הייתה כבר 6 אחר הצהריים, התקלחנו שמה והחלפנו בגדים. הלכנו אל תחנת האוטובוס ולקחנו אוטובוס לקניון, שמתי לב שנגמרו לי הסיגריות וסתם התעצבנתי. הסתובבנו בחנויות, עכשיו כבר כל החנויות היו פתוחות. אכלנו ושתינו והיא די התלהבה מהקניון בגלל שאין כזה בגדרה. נכנסנו לפאשה וקניתי מישם דגמ"ח בצבע שחור עם כיסים ורוכסנים ממש יפה, הזכיר לי את תקופת הפריקיות שלי בכיתה ו' וז'. קניתי גם חולצה שחורה צמודה עם הדפס יפה של בחורה, חולצה וורודה צמודה ועוד גופייה לבנה עם הדפס של משהו. השעה הייתה כבר 8 ומשהו בערב, היא התקשרה אלבא שלה שהיה באיזור לבוא לאסוף אותה.. סתם, ממש התאכזבתי מהעניין. חיכיתי איתה בחוץ עד שהוא בא ואז היא נסעה, אמרה שהיא ממש מצטערת וכאלה. חזרתי לקניון לעוד סיבוב עם עצמיף קניתי קצת איפור, שתייה וסיגריות.
יצאתי מהקניון ובאתי ללכת לכיוון של סבתא שלי, הייתי אמורה לישון אצלה, פתאום היה לי פלאפון
אני: "הלו?"
יאנה: "אב', את לא יודעת מה קרה"
אני: "מה?"
יאנה: "איפה את?"
אני: "לייד הנקיון"
יאנה: "טוב, תבואי מהר לבית של אבא של נסטיה"
אני: "מה למה?"
יאנה: "אני אסביר לך הכל"
אני: "טוב אני באה, 20 דקות אני שם"
יאנה: "ביי מאמי"
אני: "ביי ביי"
ההורים של נסטיה היו גרושים ואבא שלה היה גר בחולון, על יד הביצפר הישן שלי בחולון.
התחלתי ללכת לשם וכמעט אחרי חצי שעה הגעתי, דפקתי בדלת ויאנה פתחה, לא הרמנתי למה שראיתי.
אניי במתחחח מעניייייןן מה קרה לה..
הממשךך
דחוףף!
פרק יפה..
אהבתי את הרעיון של הפלאשבקים..
תממשיכי מהר מהר מהר!😊
אתר האהבה הישראלי