בננות פיניתי זמןןן כדי להמשיך את הסייפורר..
יצאא קצר אבל זה רק בגלל החוסר-זמן שליי..
מקווה שתאהבבו, ומבטטטיחה לפצוות..
אוהבבבבבבבת [[:
מהפפפרק הקודם-
"אני לא יודעת מה לעשות.. לא יודעת מה להחליט..
לא יודעת כלום..." התחלתי להתבכיין..
"מה קרה עכשיו?" שאלה דפנה וצחקה..
"אני אוהבת את איתי השכן שלי, אוהבת את סהר..
ונמשכת לעידן.. אני משתגעת מעצמי!!!"
"חחח.. זה קורה לפעמים.."
"אני חייבת כבר להחליט..חייבת לקבל החלטות לגבי החיים שלי"
"שום דבר לא בוער.."
"בטח שבוער.."
"לא אופיר.. קחי את הזמן.. את מכירה את המשפט
'מהירות לא מביאה לשום מקום, אם אתה בדרך הלא נכונה'
?"
"לא מכירה.."
"תחשבי עליו מותק" היא אמרה, התבוננה בעיניי..
עיקמתי את פרצופי ולגמתי ממיץ המנגו שדפנה מזגה לי לכוס...
המשככככי-
"לא יודעת מה להגיד לך.." אמרתי לה אחרי שתיקה ממושכת..
"לי? לי את לא צריכה להגיד כלום.. פשוט תחשבי על הכל.
תראי מה את באמת רוצה בשביל עצמך,
מה באמת יעשה לך טוב, מה או יותר נכון מי יגרום לך להיות מאושרת..
תאמיני לי אופירי, הזמן יעשה את שלו"
"כן..אני בטוחה..אבל בינתיים אני צריכה לחיות את ההווה,
וההווה לא מספק לי אפילו תשובה אחת" השבתי.
"כדאי שאני אזוז, נהיה מאוחר" אמרתי לה,
קמתי מהכיסא וארזתי את כל הדברים שלי..
"כן..עדיף שתחזרי לפני שיחשיך.." דפנה אמרה וליוותה אותי לדלת..
"תודה שקפצת לבקר.." היא חייכה אליי..
"..פעם הבאה הביקור יהיה אצל סבתא" הוסיפה, וחייכה חיוך סתמי..
"אוהבת אותך, תודה דפנוש" אמרתי ויצאתי מביתה..
..
"מתי יוצא האוטובוס לכיוון תל אביב?" שאלתי את האישה בדלפק..
"עוד 20 דקות" השיבה בקמצנות,
ודפדפה בחבילת הדפים שהועמסה על שולחנה הצהבהב..
"תודה" חייכתי, והלכתי לחכות ליד התחנה המתאימה..
"יש לך אש?" שאל אותי נער אחד והתקרב למקום מושבי..
"לא. לא מעשנת" עניתי מיד, ושילבתי את ידיי..
"טוב, תודה" אמר, העביר מבט בוחן על גופי והמשיך בדרכו..
..
חזרתי הביתה מתחנת האוטובוס, ובדרך עברתי כרגיל בין השכונות..
ראיתי את דקל עם חברה שלה יושבות על אחד הספסלים ומפטפטות,
בהליכתי חלפתי לידן, שלחתי חצי חיוך והמשכתי הלאה..
ודקל? דקל לא טרחה אפילו להניד עפעף..
..
"היי" אמר לי איתי שבא בפתאומיות מולי..
"היי"
"מה שלומך? מה את עושה כאן?"
"חזרתי מרעננה.."
"אה וואלה? הלכת לסהר?"
"לא..לחברה"
"אה סבבה"
"כה.. ומה אתה עושה כאן? דקל פה ליד עם חברה על אחד הספסלים"
"כן..אני יודע. קבענו להיפגש"
"אה סבבה.. שלא תאחר"
"אל תדאגי, לאחר אני לא יאחר" הוא מיד ענה..
"טוב..אז.."
"אז..?"
"אז ביי" אמרתי לו והמשכתי בדרכי..
..
הגעתי הביתה, מותשת מהיום הארוך שעבר עליי..
ובעיקר מהעובדה שמחר אני צריכה כל היום ללמוד לבגרות שלי..
התחלתי להזניח את הלימודים בזמן האחרון, מרוב מחשבות על בנים..
כל כך לא מתאים לי להתנהג ככה, ממתי בנים כל כך משפיעים עליי..!?
אז איתי ודקל זוג רציני.. לפי מה שראיתי..
נפגשים ביחד והכל, פעם זאת הייתי אני זאת שנפגשת איתו,
עכשיו אחרת.. איך שגלגל מסתובב..
..
את מחשבותיי קטעה ההודעת sms שעידן שלח לי..
^"חושב עלייך בלי הפסקה כפרה"^.
הקשתי באיטיות על מקשי הפלאפון הודעת מענה בשבילו
^"חחח מצחיקול..איפה אתה?"^.
התחשק לי לדבר קצת עם מישהו,
לצאת לבלות ולא להיחנק בבית כמו חרא, בזמן שאיתי נהנה לו עם מישהי..
גם לי מגיעה ההנאה הזאת.. והיא מגיעה לי אפילו יותר מאשר לאיתי..
^"בבית, ואת? רוצה ניפגש?"^.
^"אני גם בבית, בכיף ניפגש. לבוא אלייך?"^
^"כה כפרה, למה לא? ז'בוטינסקי א'4"^. הוא שלח לי.
^"תעשי ניתוק לפני שאת מגיעה, אני ארד למטה"^ שלח הודעה נוספת..
"אמא אני יוצאת" הודעתי לאמא, ואספתי את החפצים לתיק קטן..
"אבל הרגע הגעת!"
"כה..אבל אני חייבת לצאת..אני לא אחזור מאוחר.. ביי" אמרתי,
וטרקתי את הדלת, עוד לפני שקיבלתי אישור מאמא..
התקדמתי לכיוון הבית של עידן..
וכשהגעתי עשיתי לו ניתוק כמו שסיכמנו,
והוא אחרי מספר דקות ירד למטה..
"היי.." חייכתי אליו..
"מה קורה נשמה?"
"עייפה, חזרתי מרעננה. ואתה?"
"אה מאמי? למה רעננה?, אני סתם, וואלה הכל פנאן"
"אחלה. רעננה כי הייתי גרה שם עד לפני חצי שנה ככה"
"וואלה..!? לא ידעתי"
"עכשיו אתה יודע" אמרתי וחייכתי אליו..
"טוב מה אנחנו עומדים פה כמו שני מפגרים, שנעלה?" הוא שאל אותי,
והושיט לי את ידו.
"שנעלה" השבתי בחיוך, ועליתי אליו הביתה..
הממממשך יבוווא [:





