מהפרק הקודם-
"אוף רוני..." נאנחתי..
"נו מה? את מדאיגה אותי"
"הוא גילה.. הוא גילה הכל"
"מי גילה? ומה?"
"איתי.. הוא יודע.."
"יודע שאת אוהבת אותו"
"כן..." אמרתי, ובכיתי בחוזקה..
"שש.. תירגעי" רוני אמרה, וחיבקה אותי חזק..
"הוא שמע, והוא לא עשה עם זה כלום..
הוא לא אוהב אותי יותר רוני, הוא כבר לא אוהב" המשכתי ליבב..
"יהיה בסדר סיסטר, אל תדאגי אהובה שלי.."
"כן אה, יהיה .. " השבתי בלחש, מוחה את הדמעות מעיניי ..
ונשכבת על המיטה, מחבקת את הכרית, ושוקעת במחשבות ..
פרק חדשש-
"יאללה לקום! בנות קומו!" צרחה אמא..
"מה קרה?!" קמתי בבהלה..
"ניקיונות מתוקה, ניקיונות"
"אוי נו, מה את רצינית !? בשביל זה להעיר אותי?!" התעצבנתי נורא..
"נו קומי, אל תכעסי עליה.. היא צריכה עזרה"
אמרה לי רוני, ועזרה לי לקום מהמיטה..
"בעע עליכם! משפחה מטומטמת" צעקתי,
והלכתי לחדר השירותים להתארגנות של עוד בוקר..
..
"טוב אופיר את תבריקי את כל חלונות הבית, רוני את תנקי אבק..
ואני אשטוף ואקרצף" הודיעה אמא את רשימת המטלות..
"יופי היי.." אמרתי בציניות,
לקחתי את הברקת וחתיכת נייר עיתון והתחלתי לנקות את החלונות..
"ואיך שלא ארצה לראות, תמיד איתה ארצה להיות".. נשמע הצלצול.
"רוני!!! טלפון!" הודעתי חד משמעית..
רוני שקיפצה בזריזות אל הסלון, נדהמה שראתה על הצג מי צלצל אליה..
"מה קרה? זה המשיח?" אמא התעניינה..
"יוו..יו.. מה אני אעשה!? לענות?!" היא נלחצה.
"מי זה??" שאלתי..
"כפיר גואטה.."
"את לא רצינית!?"
"רצינית מאמי"
"נו תעני!!" התעצבנתי ולחצתי במקומה על הלחצן הירוק..
"הלו?" רוני שאלה בהססנות..
"מה שלומך קטנה?" התעניין הקול בצד השני..
"טוב.. ושלומך?"
"תנחשי"
"כפיר, למה צלצלת!?" לקחתי את הפלאפון מהיד של רוני ושאלתי..
"אוו..תראו מי מדברת איתי. כבוד גדול"
"תענה לי על השאלה.."
"צלצלתי לדבר עם אחותך!
את יודעת פעם לי ולה היה קשר, אם שכחת.."
"אולי אתה שכחת שזה היה פ-ע-ם-"
"..אל תצלצל לפה יותר!" הוספתי..
"את יודעת איזה סרטים עשו לי במשטרה בגללך,
אה כלבה? יודעת??" הוא הרים את קולו.
"הגיע לך" אמרתי בשקט.
"מה אמרת??"
"כלום, שום דבר.. " לחשתי..
"טוב תראי צלצלתי כדי לעשות סולחה, לא כדי לריב עוד הפעם..
אני מצטער על כל מה שעשיתי לכן, אבל זהו זה לא יקרה יותר..
אני מבטיח.. ובאמת סליחה" כפיר אמר..
ונדהמתי, כי לא ציפיתי לכזאת תשובה ממנו..
"אתה מתכוון לזה?" שאלתי.
"כן, אני באמת מתכוון לזה"
"מקווה באמת. טוב אני צריכה לזוז, אז להתראות"
"להתראות, אה? ביי ושוב סליחה" הוא אמר, וניתקתי.
"מה הוא אמר?! מה הוא אמר?!" רוני שאלה בסקרנות.
"ביקש סליחה, היית מאמינה!?"
"עלאק, את רצינית?"
"כן, נשבעת לך"
"וואו, הזוי..."
"חופשי חחח, טוב יאללה לעבודה" האצתי בה, והמשכתי לנקות את החלונות..
...
"מה?" שאלתי בחוסר חשק..
"נו מה יש לך.. למה את מדברת אליי לא יפה?" שאל אותי סהר,
וכל כך לא התחשק לי לענות לו..
רציתי פשוט לנתק לו בפרצוף ולהתנתק מכל העולם המחורבן הזה..
"אין לי כלום! חלאס כבר..!" כעסתי.
"אה אני צריך לספר לך משהו"
"מה?"
"בשיחה הקודמת עבדתי עלייך ולקחת את זה מזה קשה"
"סהר אל תזיין לי בשכל.."
"נשבע לך"
"מה נשבע לך?! איך אתה יכול להישבע סתם!?" צעקתי עליו,
וזרקתי את הדובי שהוא קנה לי על הרצפה..
"אופיר תקשיבי רגע, תירגעי..." הוא אמר, ולקחתי נשימה ארוכה..
"...הנה נרגעתי" אמרתי יותר ברוגע..
"בקשר לדקלה.. אני לא איתה, היא עם עמוס כבר 4 חודשים בערך..
ואת יכולה לשאול את רונית,איריס ודפנה אם את לא מאמינה לי"
"אז מה היה הקטע שלך לספר לי את זה?
באותו הזמן זה היה נשמע מאוד אמיתי"
"רציתי לראות איך תגיבי.. וראית מזה שיעורי המשחק עזרו לי חחח.."
"חח י'כלב.. תזכור 'כל כלב יבוא יומו'.." אמרתי לו וגחחתי..
"מושפעת מ'האלופה'..אה?"
"י'טיפש זה משפט ידוע.. מה חשבת שהתסריטאי המציא אותו?!"
"אה וואלה?"
"חחחחחח יוו, הרגת אותי סהר.." אמרתי, ולא הפסקתי לצחוק..
"טוב נו סתמי, את יודעת איך אני בידע כללי.."
"חח.. עדיף לא לדעת"
"נו חלאס זה מעליב.."
"מצטערת" אמרתי, וניסיתי להתאפס על עצמי..
"בקיצור רק רציתי לבדוק אותך"
"נו ואיך היו התוצאות?"
"בדיוק כמו שרציתי"
"וואלה? תסביר לי"
"קינאת.."
"אני קינאתי?" שאלתי המומה, והתחלתי לחשוב על מה שקרה..
"כן את.." הוא אמר, והבנתי שבאמת קינאתי לו..
מצטערת אם לא יצא משהו,
לא יודעת מה עובר עליי היום.. אין לי חשק לכלום :/
מקווה שתאהבו בכל אופן..
וההמשך הבא כנראה יהיה כבר מחר..
אוהבת אתכן המוון...





