אהבה זה לא גיל זה התרגיל

דבררר ראשוווןןןן...
ת-ו-ד-ה ע-ל ה-ה-ק-ד-ש-ה-!!!
😊😊😊😊אחחחחחחחחחחח זה היה כזההה כיףףף לראות שזה מוקדשש לייייייייייייי😊😊😊😊

דברר שנייייייי....
את פפפששווטט מוכשרתת מותק!!!!
אהבתי את הקטע של "ארץ לעולם לאא..." ואת המשפט בסוף.. "תמיד נשאר ילדים.."
אני לא יודעת אם זאת הייתה הכוונה של המשפט אבל זה עשה לי קצת עצוב.. כאילו הגורל כבר קבע בינהם..
מה שהיה בתור ילדים.. ישאר בתור ילדים.. ולא יתפתח לשום מקום בעתיד יותר..
אהה וגם פשוט נקרעתיייי מצחוק בקטע שהיא נפלה על הרצפה.. חחחחח אז הוא שואל אותה "מה את עושה שם?" אז היא עונה לו.. "מנקה קצת אבק...." ווואאייי נשפכתייייי.. חחחחחחחחחח..
עד עכשיו אני עוד צוחקתת... חחחח...

מממשש מקסייםם תמרושש..!!:]

דבר שלישיי..
אני ח-ו-ל-ה עלייךך!!
שיהיה לך יוםם טובב ושבת שלוםםםם,
אוהבתת עדדדד מעבר לארץ לעולם לאא...😉
דניאלוש=]

מדהיםם
המשך

דניאאלוש יפה שייחסת לזה חשיבות מהממת שללי. אבל תאאמת זה משפט מאוד פתוח..
זה יכול באמת להשאיר את הקשר שלהם בתור מה שהיה כשהיו ילדים ולהתקבע ככה..
אאבל זה יכוול גם להראות שהקשר שלהם כשהם היו ילדים תמיד ישאר ביניהם 😉
תהנו.

גוחה מוקדש לך בובה (:

מהפרק הקודם

"טינק! טינק! אני חושב שאני רואה את הוק" צעק הילד הקטן מבוהל
"זה נועם מגן חובה, הוא בסדר הוא משלנו..." הסברתי וקראתי לקפטן הוק לשחק איתנו.
"אני לא רוצה להתבגר ולהיראות כמו הוק" לחש לי הילד הקטן
"אנחנו בארץ לעולם לא" אמרתי, "תמיד נישאר ילדים"



המשך

לפתע העולם החשיך ופקחתי את עיניי.
לקח זמן לדברים להסתדר מולי והבנתי שאני במרפסת.
"משי!" נשמעה צעקה של ילדה קטנה, ממש כמו של הילדה בזיכרון.
הסתכלתי בדלת ואחותי הקטנה עמדה שם
"היי מותק" אמרתי מחבקת את הגוף הקטן שהתנפל עליי "מתי חזרתם?" שאלתי
"עכשיו... מי זה שישן בסלון?" שאלה
"נועם, את יכולה להעיר אותו" אמרתי ושיפשפתי את עיניי בעייפות
"אמא מדברת איתו" אמרה
"על מה?" שאלתי לא מבינה וקמתי כדי להיכנס אל הבית
"משי כמה פעמים כבר אמרתי לך לא בסלון?! תעשו את זה לפני שאנחנו חוזרים! אני לא סובלת לגלות שאתם עושים את זה פה!" אמרה מרימה את קולה
"אמא.." סיננתי והסתכלתי על שירה אחותי הקטנה
"פעם הבאה זה יהיה יותר מסתם צעקות!" אמרה והסתובבה לכיוון המטבח מכינה שוקו לשירה.
נועם ישב על הספה כשרק כרית גדולה מסתירה אותו והביט בי בחוסר אונים
"אוהו, קח" אמרתי ביובש והוצאתי שמיכה מהארון כדי שיוכל ללכת לחדר שלי ולהתלבש.
"אה ומשי... אבא מחכה לך בחוץ, את מאחרת לבית-הספר" אמרה בגבה אליי
"מה השעה?" שאלתי במהירות מביטה בשעון הגדול שעל הקיר
"מאוחר, אז כדאי שת ז ו ז י כבר ותלכי!" צעקה
רצתי במהירות לחדר כשרק שמיכת הפוך הלבנה עוטפת אותי, נועם בדיוק סיים לרצ'רץ' את הג'ינס.
"אני אסיע אותך" אמר מביט בי ונשען על הארון
"אבא שלי מסיע אותי" אמרתי פותחת את אחת מדלתות הארון כך שתחצוץ בינינו
"את כועסת עליי?" שאל
"מה יש לי לכעוס עלייך?" שאלתי באי רצון מורידה את שמיכת הפוך ולובשת תחתונים
"לא יודע... את כזאת כוסית עם החוטיני הזה" אמר והביט בי מאחור
"נועם אין לי כוח לזה" אמרתי בדיוק כשידיו החזיקו במותניי בעדינות וניצמד אליי בגופו.
מאז ומעולם אני מכורה למגע של ידיים בגוף שלי, אבל הבוקר זה לא היה לעניין.
"איזה מבאסת" אמר ושוב התחיל בסידרת הנישוקים בצוואר
"דיי קרציה! אני מאחרת ואמרתי לך - אין לי כוח היום! אז אין! תחפף מפה כבר! תחפף!" צעקתי והצבעתי לכיוון הדלת
נועם התרחק והתיישב על המיטה
"את כבר לא אוהבת אותי?" שאל
"לא" עניתי ושמתי עליי גופייה
"נו מושית שלי! זה אני... מה קרה לך? איפה הימים היפים שלנו יחד?" שאל
"אנחנו כולה שבוע ביחד! איזה ימים יפים?" שאלתי מעוצבנת מסרקת את שיערי
"שבוע ויומיים" תיקן אותי נועם
"אתה כזה ילדותי!" צעקתי והלכתי לכיוון השירותים
"מושית..." התחנן כשסגרתי את הדלת בינינו "מושית!" קרא ופתח את הדלת בדיוק כשהתיישבתי על האסלה
"נועם... אני משתינה... לא נעים ההורים בבית תסגור תדלת ותלך!"
"לא רוצה" אמר ונכנס אל השירותים סוגר אחריו את הדלת
"נועם אני לא יכולה להשתין כשאתה מסתכל עליי"
"אז אל תשתיני"
"נוווווו!!! אני מאחרת!" צעקתי
"תבטיחי לי שאנחנ עוד יחד!" צעק והסתובב לכיוון המראה
"לא!"
"אז אני לא אתן לך להשתין" אמר מסתובב אליי בחזרה משלב את ידיו
"אתה מתנהג כמו ילד בן 5!" צעקתי מתייאשת מהנסיון להטיל את מימיי ודחפתי אותו החוצה
"אני לא הולך!"
"אני אקרא לאח שלי..." הזהרתי
"תקראי!" אמר עדיין משלב את ידיו כעומד על שלו
"תקשיב מאמי... אתה ממש טוב במיטה אבל וואלה נמאס ממך כמה אתה ילד קטן! נשבר לי ממך אתה מבין? נשבר!" לחשתי לו במהירות מסחררת "מושיקוווווווווווו" צעקתי
"מה?" נשמעה צעקה של גבר
"בוא לשירותים דחוף!" צעקתי אבל נועם כבר הספיק לברוח ולצאת מהבית עם החולצה והנעליים שלו.
"מה קרה?" שאל מושיקו כשהגיע
"התגעגעתי אליך נשמה שלי" אמרתי בחיוך והדבקתי לו נשיקה בלחי.
"נועם עשה לך בעיות?" שאל
"עזוב אותך... סתם בעיות של עשירים" אמרתי בחיוך וטרקתי את הדלת חוזרת לאסלה.


"את שופכת אותי איך את מנפנפת אותם" אמרה שחף בדרך לקפיטריה
"זאתי בלי רחמים! שטנית!" הוסיפה חנית
"חכי עוד היום יהיה לה אחד חדש" צחקה קוראל מחפשת בין העוברים והשבים את החדש לעתיד שלי.
"מגזימות" אמרתי ביובש וניגשתי לדלפק הקפיטריה
"משי תודי... את פשוט רוע" פסקה חנית
"אני לא.. כשנמאס אז פשוט נמאס, אל תקראי לי רוע אם הוא שיא התמימות"
"מה יש היום?" שאלה שחף בשביל כולנו את המגישה והמשיכה לנתח אותי, "הוא לא שיא התמימות משי הוא כיתה י''ב"
"ליאב של קוראל הוא שיא התמימות והוא י''ב" אמרתי והסתכלתי על קוראל
"נכון" קוראל הסכימה איתי בחיוך.
"מה גם שהוא קרציה! אני משתגעעעת!"
"טוב זה נועם מה את רוצה..." אמרה שחף
"בהתחלה הוא היה בוגר, נורמלי, חמוד, י''בטניק כזה" הסברתי והצבעתי למגישה מה אני רוצה לאכול.
"ועכשיו הוא מתנהג כמו ילד בכיתה ט'..." השלימה אותי חנית
"לא" אמרתי במהירות בדיוק כשכל האחרות החלו לצחוק "אתמול נפגשתי עם ניר" אמרתי מחייכת והתישבנו בשולחן הקבוע שלנו
"לא עם נועם?" שאלה קוראל
"גם" עניתי
"נו ספרי כפרה... כמה? שלושה חודשים כבר לא ראיתם אחד תשני?" שאלה חנית
"כה" עניתי "סתם הוא בא אליי והסתכלנו בתמונות הישנות שלנו, הוא נהיה כוסון אתן על מצב גמירה!"
"רציני? אבל מה הוא כיתה ט'." אמרה חנית
"אז?" שאלה שחף "קובי שהיית איתו בכיתה ז' והוא היה בט' לא היה כוסון בשבילך?" שאלה
"הוא זה משהו אחר.." הסבירה חנית
"נירוש שלי פי אלף מקובי הזקן הזה" אמרתי
"עלאק זקן! מי ישמע בת כמה את ליד ניר!" צחקה חנית צחוק מתגלגל
"דוגרי משי, קובי עכשיו בצבא" הסבירה שחף
"הכי שווים החיילים" צייצה קוראל
"בקרוב אצלך מאמי" חייכתי אלייה "חוץ מזה ניר כזה בוגר, הוא ונועם כאלה הפכים זה מטריף אותי!"
"בונא את דלוקה על ניר?" שאלו חנית ושחף
"אני אדלק על מישו קטן ממנו? נשמותיי זה כבר הזוי" אמרתי צוחקת
"הזוי הזוי" הסכימה איתי קוראל
"אתן לא מאמינות,כשהוא היה אצלי... כל שתי דקות מישהי אחרת התקשרה אליו, יעענו זוכרות עוד כשהוא גר בשכונה?"
"כל הבנות של השכונה רדפו אחריו" נזכרה חנית
"כה! עכשיו זה באבוע באמא של בוע.. כל שתי דקות ראיתי שני, ענבל, חן, אורטל, שנהב... אתן מתות! והוא לא ענה לאפחת!"
"בוקש הילדון" צחקה חנית
"גמאני הייתי פעם דלוקה עליו" צייצה קוראל וצבע ורוד עלה על לחייה.
"עלאק עושה לך הילדה הזוי הזוי!" צחקה חנית "נשמממה" הוסיפה בציוץ וחייכה אל קוראל
"תראו" אמרה לפתע שחף והצביעה לדלפק של הקפיטריה
כולנו הסתובבנו להביט
"נאאמ נאאמ" חייכה חנית
"הזדמנות בשבילך משי" אמרה שחף
"מה איתי?" שאלה חנית
"מי הכי חתיך שם?" שאלה קוראל
"מה הם בכלל עושים פה?" שאלתי
"המורה לערבית סידרה לנו פגישה עם חיילים מהמודיעין" חייכה שחף
"כל אלה הולכים ללמד אותכם?" שאלתי המומה מכמות החיילים שנכנסו לקפיטריה
"לא יודעת" ענתה שחף
"נו? מי הכי חתיך שם?" שאלה קוראל בהתלהבות מקפצת בזהירות על הכיסא
"הוא" הצביעה חנית על חייל עם עם שיער בהיר ועיניים חומות שפלירטט עם אחת התלמידות
"חמוד" הסכמתי
"אה-אה.." שחף לא הסכימה "הוא הכי חתיך" אמרה והצביעה על חייל עם קוצים שחורים ומשקפי שמש שחורות
"שווה" הסכמתי
"משי תביאי לי ענבים פליזי נשמתי" אמרה שחף מתחננת בחיוך
צחקתי "כדאי לי?" שאלתי קמה ומביטה בו
"תביאי לה כבר מיץ ענבים!" צעקה עליי חנית
"אל צעעעקי עלי!" צעקתי עלייה והלכתי מאושרת
"בתיה תביאי לי ענבים" קראתי למגישה נעמדת צמוד לחייל השחרחר כשאני מגיעה לו לכתף
"בתיה תביאי שניים!" קרא למגישה ישר אחריי
הבטתי בו, מקרוב אפשר היה להבחין בזקן מעוצב שלו וריח בושם יקר נדף ממנו.
"שניים" אמרה בתיה והושיטה לי ולחייל את הענבים ושני קשים
"אופס" אמרתי מסתובבת והקש נפל מידיי. ציפיתי שאותו חייל יתכופף וירים לו אותו. אבל עם המשקפי שמש השחורות שלו אי אפשר היה לראות לאן הוא מביט.
התכופפתי כך שהמכנס גלש טיפונת יותר מידי לכיוונו והרמתי את הקש
"מותק החוטיני שלך מציץ" אמר החייל בחיוך והסתובב אליי
"אהה.. אני לא מצליחה לחנך אותו" אמרתי בחיוך ופניתי ללכת
"לא אותו צריך לחנך, אותך" אמר באותו חיוך
"למה אתה מתכוון? אני אל מספיק מנומסת בשבילך? אינטלגנטית?" שאלתי
"וואלה לא יכול לענות לך בובה, אני לא מכיר אותך אבל בנות אינטלגנטיות לא מציגות את החוטיני שלהן קודם"
"הא, רוצה לכיר אותי?" שאלתי מצחקקת
"כדי לענות על השאלה הקודמת שלך אני אשמח" ענה
"י''א 3" אמרתי והלכתי.
"הוא מסתכל עלייך עכשיו" סיננה שחף כשהתקרבתי
"הוא נחמד" אמרתי מתיישבת והבטתי בקש
"מה הלך שם? דיברתם לא? ספרי כבר זונה!" קראה חנית
"סתם נפל לי הקש היתי צכה להרים עשה לי מותק מציץ לך החוטיני"
חנית צחקה
"אז אני עושה לו וואלה אני לא מצליחה לחנך אותו אז הוא עושה לי לא אותו צריך לחנך אותך צריך"
"חצוף" פסקה שחף
"חמוד" תיקנתי אותה והמשכתי לספר.


"תומר יא שמן רד ממנו יא תפוח אדמה!", קראה חנית באחת ההפסקות על הספסל בכיתה צוחקת ממשחק של בנים
"מי שמדברת על תפוחי אדמה" קרא תומר ולפתע נכנסו קבוצת החיילים
מיד קלטתי אותו.
הוא דיבר עם אחד החברים שלו ואז הפנה ראשו להביט בי
למרות המשקפיים השחורות ידעתי שהוא מסתכל בי, הרגשתי.
השפלתי מבטי ופניתי לצפות בתומר ובטירן שהלכו מכות.
"הוא בא אלייך" לחשה לי חנית
"אה?" שאלתי והרמתי מבטי
מולי ניצב אותו חייל.
"יש לי דקה" אמר והתיישב לצידי
"קוראים לי משי" אמרתי "והקידומת היא 054"
החייל חייך וקם ללכת
"נשתמע משי" אמר ויצא מהכיתה.
"מה קשורה קידומת?" שאלה חנית
"לפלא שלי" עניתי
"אבל לא נתת פלא" אמרה
"השם שלי בגימטריה זה הפלא שלי" אמרתי לה ביובש
"מאיפה את חושבת שהוא יידע?" שאלה חנית המומה
"למדתי גימטריה ממושיקו כשהיה בצבא במודיעין" עניתי "הם נהגו לחרבש מילים במקום לתת מספרים על נקודות ציון, מבינה בובה?" שאלתי אותה
"מבינה בובה" ענתה והמשכנו לצחוק על טירן ותומר









אווווווווהבת (: שבת קודש.

מדההים [[: , המשך

אהבתיי את ההמשך!!!
חבל לי לא להיות פה שלושה ימים עכשיו...
אני מקווה שאני אחזור אני אמצא המשכים מרתקים לא פחות ממה שהיו עד עכשיו..
סומכת עלייך תמרושש😊

שיהיה לך יום מעולהה ושבועע טובבב,
אוהבתתת,
דניאלוש=]

דיייייייי את כזאת מוכשרתתתתתת..
😮 😮 ..

אהבתי ברמוווווותת..😊

המשך דחוף

אאוווחחחחחח מושלמתת שלייייי איזה המשךך מהמםםם
יואואווו תודו שהחיילים באמת מטריפיםםםם כאלה כוסוניםםםםםםם

המדים עושים הכל 😉
(:

וואאייי תמממררררררר!!

ששפככתת אותתיי עם הקטטעע של ניירר והסדיניםם..
אאני זוכרר תמייד הייתי בוננהה אוהליםם כאללהה עם אחיי ובני דודים שליי..
וואאיי...אייזזהה קוררעע!! נוסטלגיה! חחח

אחלללהה כתיבה... קראתיי עכששיוו 3 פרקיםם..


כככלל אחד יותר יפה מהשניי!!

וא וא עעלליי... איך יפפהה!!

ייאאלללהההה שממננהה עעםם חוטינייי.......

לכתוב לי המשך! P=

וואייי איזה יופי של סיפורררררררר...
אהבתי בטירוף!!!
כתיבה מהממת!!
מחכה להמשך מרתק

QUOTE (oshri_Ok @ 05/03/2006) וואאייי תמממררררררר!!

ששפככתת אותתיי עם הקטטעע של ניירר והסדיניםם..
אאני זוכרר תמייד הייתי בוננהה אוהליםם כאללהה עם אחיי ובני דודים שליי..
וואאיי...אייזזהה קוררעע!! נוסטלגיה! חחח

אחלללהה כתיבה... קראתיי עכששיוו 3 פרקיםם..


כככלל אחד יותר יפה מהשניי!!

וא וא עעלליי... איך יפפהה!!

ייאאלללהההה שממננהה עעםם חוטינייי.......

לכתוב לי המשך! P=
גמאאני בניתי כאאלה אושי (:
עעם חברווות :]
וטנקס מותק. המשך יהיה או מחר או יום שנני.

עדידוווווש שמחה את קוראאת כפרה (:

אוווווווווווהבת 😁

חח.. תממארייקקק.........

הככיי שוללטט..

אאתת באאהה נבננהה?!!?!!

אאייךך בא לליי!! חעחעחחעע...

אייזזוו נוסטללגגייהה,פשששיייייייייייייייייי!!!


חחחחחח

מאמייייייייי
המשששששששששששך
דחוףףףףףףףףףףףףף 😊

😮 יוווו סיפור מהמםם
המשך דחופיי
שבוע טוב

ואאאאאאאאאיייייייי מהמםםםםםםםם!!!!
אהבתי את הקטע בשירותיםם עם נועםםםםם......!!1
ואהבתי את חנית ואת קוראללל....... שחף לא מיוחדתתתלמרות השם המהמםםםםם!!!
ואהבתי את הסוףףףףףף !!!!
עם הגימטריההההה
עם מישו יבקש ממני ת'פלא ואני ירשום לו ת'שם שלייי הוא לא יבין מה נחתתת עלייייי מה אני חירשת?!?!! חחחחחחחחח
אהבתי לאאללללללההההההה.....!!!
אללה בובההההההה המשךך ומהררררררררר
למה אני גוססססססת פווווווווו
אהבתיייייי גם את הפרקק הוקדםםם!!! עם טינקרבל וארץ לעולם לאא!!! איזה קטע מרגגגשששש!!!!
ממש מוכשרת מאמי! הלווואייייייייייייי היה לי מהכישרון שלךךךךךךך!!!!!
חולה עלייךךךךךך!!!
שרוני=]]