אהבה זה לא גיל זה התרגיל

מהמםםם..
המשךך

בונאאאא אני חייבת להגיד שכרגע מבחינתי זה הסיפור הכי טוב פהההההההה
שיחקת אותההההההההההההההההההה
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתת
תעשי כבר המשךךך
טלוששש

המששששששששך =]

יאאאאאו איזה פרק יאאאאאאפה..!! :]]]]..
חיחי המשךךך

2 פרקים מהממיםםםםםםםם
יאוו כמה כישרון כמה?!?!!?!
אהבתיי!!
המשךךךך
מידידידיד
מידידידי

לפ יוו

מור'צי 😊

מממממממממממממדהים..
גררר איזה כתייייבה

שרוני מוקדש לך מותק (:

מהפרק הקודם

יש לי דקה" אמר והתיישב לצידי
"קוראים לי משי" אמרתי "והקידומת היא 054"
החייל חייך וקם ללכת
"נשתמע משי" אמר ויצא מהכיתה.
"מה קשורה קידומת?" שאלה חנית
"לפלא שלי" עניתי
"אבל לא נתת פלא" אמרה
"השם שלי בגימטריה זה הפלא שלי" אמרתי לה ביובש
"מאיפה את חושבת שהוא יידע?" שאלה חנית המומה
"למדתי גימטריה ממושיקו כשהיה בצבא במודיעין" עניתי "הם נהגו לחרבש מילים במקום לתת מספרים על נקודות ציון, מבינה בובה?" שאלתי אותה
"מבינה בובה" ענתה והמשכנו לצחוק על טירן ותומר.



המשך

"שירה!"
"מה?"
"למה את נועלת את הדלת?" שאלתי דופקת
"כנסי מהחלון אין לי מפתח" צעקה מבפנים
"נווווו"
"איבדתי אותו"
"אז איך נכנסת הביתה?"
"חלון" ענתה והציצה בי משם
"שוב את משחקת עם החזיות שלי?" אמרתי משהבחנתי בה ובאחת מהחזיות שלי
"אופס" צייצה שירה ונכנסה מהר הביתה
"אני אתפוס אותך!" אמרתי נכנסת דרך החלון
"לאא" אמרה צוחקת ורצה ברחבי הבית
"אם תפסיקי לשחק בחזיות שלי אני אקנה לך גוזיה" אמרתי זורקת את התיק
"מה זה גוזיה?" שאלה עוצרת מלברוח
"זאת חזיה לבנות שאין להם ציצי" הסברתי והתקרבתי אלייה
"יש לי ציצי!" אמרה
"את בת 6 אין לך ציצי" אמרתי
"יש לי" אמרה נעלבת
"תחזירי את החזיה שלי למקום ובערב אני חוזרת עם גוזייה בשבילך"
"באמת?" שאלה
"באמת".
שירה נכנסה אל החדר ויצאה לבושה בגופייה משלה.
"יש לך שיעורים?" שאלתי
"לא" ענתה
"מסתובב לך האף" אמרתי לה מביטה באפה, זה היה טריק של אבא שלי כשהייתי קטנה כדי לגלות שקרים שלי ושל ניר.
שירה מיד כיסתה את אפה בשתי כפותייה "הוא לא!"
"הוא עדיין מסתובב, כדאי שתכיני שיעורים מהר" אמרתי מחייכת ונכנסתי אל החדר מביטה אחורה בשירה שרצה להוציא ספרים מהילקוט הוורוד
"מצחיקה" לחשתי לעצמי סוגרת את הדלת ונשכבת על המיטה הגדולה לפתע נשמע רטט על השולחן
'נועם בעלי מחייג אלייך'
"כן?"
"אני מצטער על הבוקר" אמר
"אני סולחת"
"אז אנחנו יחד?"
"לא"
"למה?" שאל
"לא מתאים לי, מצטערת" אמרתי
"משי, הזדמנות אחרונה" אמר
"מצטערת נועם... יש לי כבר מישהו אחר"
"ידעתי!"
"מה ידעת?"
"שהיית עם עוד מישהו בזמן שהיית איתי"
"הכרתי אותו היום" דיקלמתי בשיעמום
"מהשכבה שלך?" שאל
"חייל" עניתי
"אה..." אמר והשתתק.
"נו?" שאלתי
"מה?"
"למה התקשרת?"
"כדי לברר מה איתנו.. אבל לא משנה מאמי יש לי פה מישהי והיא מחכה לי... ביי"
"ביי" אמרתי צוחקת וניתקתי
"משי... אפשר להיכנס?" שאלה שירה פותחת את הדלת
"נכנסת כבר... מה את צריכה?"
"תעזרי לי בתרגיל הזה" אמרה והושיטה לי ספר חשבון ורוד של כיתה א'.
"תעשי כמו שאבא לימד אותך" אמרתי ותפסתי בשתי ידייה
"כתוב לך כאן 1 נכון?" שאלתי
"כן" ענתה
"אז תרימי אצבע אחת"
שירה הרימה
"פה כתוב לך 2 נכון?" שאלתי
"כן"
"אז תרימי עוד שתי אצבעות. כמה אצבעות קיבלת?" שאלתי
"1...2...3... שלוש" ענתה
"תכתבי פה שלוש" הסברתי והצבעתי לה במקום ריק
"מחרתיים יש לי יום הולדת" הזכירה נרגשת
"מה את רוצה שאני אקנה לך?" שאלתי
"אבא מביא לי מכונית!"
"באמת? גם אני רוצה" אמרתי וחייכתי
"טוב, אני הולכת לשקד... קבענו"
"סיימת את השיעורים?" שאלתי
"כן" ענתה
"ביי מותק" אמרתי ונשקתי לה במצח
"ביי" אמרה יוצאת מהחדר
"רגע! מה את רוצה שאני אקנה לך ליום הולדת?" שאלתי
"תינוק" ענתה וסגרה את הדלת
שוב נשמע רטט על השולחן, הפעם מספר לא מוכר.
הכנתי את עצמי שזה יכול להיות החייל וגייסתי בזריזות את אחת מהתוכניות הקבועות שלי.
"אושרי אמרתי לך אני תכף באה" עניתי
"לא אושרי, מתן" ענה קולו של החייל, מיד זיהיתי אותו אבל המשכתי בתוכנית
"מתן? מתן סקורי?" שאלתי משועשעת
"מתן במדים" תיקן משועשע כאילו ידע שמצידי הכל מבוים.
"אתה שנון קלטת אותי."
"את אינטלגנטית, לא חשבתי תדעי תשיטה הזאת"
"אח שלי"
"מי זה אח שלך?"
"מושיקו קירמה, מכיר?"
"מכיר"
"נחמד" חייכתי
"נפגשים?" שאל
"כבר הוכחתי לך שאני אינטלגנטית ובדיוק ענית על השאלה שלי" אמרתי
"זה רק צד אחד שלך, אמרנו שאני אכיר אותך קודם ואז אני אענה לך" אמר ושמעתי את החיוך שלו.
"אתה מתחיל איתי?" שאלתי מחייכת
"זה מצליח?" שאל
"איפה אתה גר?"
"בעיר לידך" ענה
"יש לנו על מה לדבר" חייכתי
"מתי את מוכנה?"
"אתה לא בצבא?" שאלתי
"אנחנו עושים השתלמות בביצפר שלכם אז נותנים לנו ללכת הביתה" הסביר
"6" אמרתי
"6 אני מתחת לבית שלך" אמר
"נשתמע מתן" חייכתי
"נתראה משי" תיקן אותי מחייך וניתק
"שקסי.." לחשתי לעצמי וחייכתי נשכבת במיטה.
"משי מאוהבת" נשמע קול מבחוץ
"ניר! אל תעשה לי את זה בחיים!" אמרתי גולשת מהמיטה אל הריצפה מחזיקה בשתיי ידיי את ליבי וצוחקת מהראש שהציץ בחלון
"ואם רציתי לראות אותך?" אמר ונכנס אל החדר דרך החלון
"ואם הייתי מתלבשת?" שאלתי קמה מהריצפה
"כאילו אף פעם לא ראיתי אותך ערומה" אמר והתיישב לידי
"המממ" חייכתי "רוצה לראות אותי עכשיו?" שאלתי
"אני רואה אותך" אמר
"ערומה?" הוספתי
"עזבי אותך ילדה קטנה"
"לא מבינה אותך, אני מציעה לך לראות נערה גדולה ממך ערומה ואתה לא מסכים? באמא שלי השתנת"
"לא השתנתי, אף פעם לא רציתי"
"אפילו לא אותי?" שאלתי
"למה לי לרצות לראות אותך ערומה?" שאל
"אל תיתמם"
"את בעצמך אומרת שאני תמים"
צחקתי
"ואם אני אתפשט לך פה?" שאלתי
"אני אלך" אמר
"במילא אין לי זמן, אני יוצאת"
"שמעתי"
"כמה זמן ישבת שם?" שאלתי מופתעת
"כל השיחה שלכם"
"ולא אמרת כלום?"
"לא רציתי להפריע" אמר מחייך
"איזו התחשבות" חייכתי וקמתי לכיוון הארון פושטת את החולצה
"משי, באתי לפה רק כי נזכרתי במשהו ששחכת אצלי מזמן" אמר מבלי להסתכל עליי.
במראה הבחנתי במשהו כסוף בידו שנופל ברכות על השולחן מתחת לחלון
"אני הולך" אמר "אני אתקשר מחר" הוסיף ויצא מהחלון
"ביי" לחשתי והבטתי אחורה אל החלון
התלבשתי במהירות והלכתי לכיוונו, על השולחן זהר תליון כסוף ועליו זוג נעלי בלט זעירות, קטנות, וורודות.
מימיי לא ראיתי את התליון, מעולם לא היה שלי, אולי התבלבל.
אך אז נזכרתי בחלום ילדות שהיה לי, להיות בלרינה.
"הוא זכר" מילמלתי לעצמי מול המראה וענדתי את התליון שזהר בצורה מושלמת על החזה שלי.









שבוע מקסים יפים ויפווות (:
אווווווווהבת 😁

מדהיםםםםםםםםם
המשך..=]

המשךךך
הכי דחוף שבעולם
סיפור מושלם!!
כתיבה מושלמת..
אוהבתת
ברן

מהמםםם מותקקק
המשךךך

ממההמממההםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!

חעחעחע..


מי זו שייררהה לעזעזאלל?!!?

חחחח.. סתתאאםם תתאאםם!!

חעחעחע..

אחללהה כתייבהה תמררייקק!!

ואני קורא כמו סופפררמןןןןןןןןןןןןןןןן!!!

יופפיידוו לליי!!!=]

מעלףףףףףףףףףףףף
יאוו כמה כישרוןןן
אמאאאאאאאאאאאאא
אהבתיי!!
המשך מידידידייד
מידידידי

מור'צי 😊

מהמםםםםםם..מדהיםםםםםם!!!
המשךך

יאו איזה כישרוןוןןן #@
המשך...

פרק מדהים
כמו תמייייייייד