חחחח..טיפשה שלי..
תמשיכי..=]..
בנות אני ישתדל להשים מחר המשך, פשוט אתן יודעת שחג שני היום ומחר ואני צריכה להיות עם המשפחה.
אני ממש ינסה להשים לכן המשך..
אוהבת אותכן מכל הלבב יפות שלי!!!
תמשיכו להגיב ואל תבאסו אותי..
למרות שהכנסתי לראש שלי שאת הסיפור אני רושמת יותר בשבילי..
ושאני רק ישמח לקבל תגובות.
מוואה ענקית..
סתייווו'ששששש 😊
😢
אני רוצה המשכי😢
אוהבתך!
חג שמח!
אוווווו
ישששששש
אני שמחה עכשיו
בלי ריבים ובלי ביאוסים..:]
יאלה המשך דחופי דחופי
חולה עלייך מותק..😊
חג שמח=]]
חח קארין אל תיהיה עצובה מחר יהיהה המשך ב"ה!@
יפה שלי,התחלתי להשלים פערים . . . אני מקווה שאני אגיע שוב לקצב של כולם . . ומהר (:
אין אין אני חייבת להגיד לך,את מוכשרת שאפשר למות יואו כמה כישרון !
גם יפה וגם אופה (חחחחח,מה הקשר?!) . .
קיצור מדהימה שלי,מחר אני חושבת שאני אסיים את הכל,לא נשאר לי הרבה.
אוהבת אששששששששש.(:
פרקק מדההיםם!!!!!!!!!
השלמתתיי אחרי יומייםם שיום אחד לא הייתי בבית ויום אחד שלא היה אינטרנטט..
תמשייככיי הכי בדחיפותת וכל הקטע עם התגובות..
אני יודע איך זה מבאססס ומוציא את כל הרוח מהמפרשיםם
אבל תמשיכי בשבילך...סליחה על הביטוי,אבל שימי זין על מי שקורא ולא מגיב...
תמשיכי בשבילך ולמענך....
מקווה שהבנת אותי..חחחח...
חגג שמייייח...=]]]]
חח קריני אין סיבהה שתיהיי עצובהה מאמי.
אני מנסה לכתוב עכשיו המשך.. וזה לוקח לי המון זמן האמת, אז אתם תצטרכו להתאזר טיפה בסבלנות ואז תקבלו.
חוצמיזה, אני מקווה שנהנתם בחגגג.. ולא השמנתם מהמצות{אני השמנתי בגלל זה אני דואגת לכם} חח
מוואה אני מתה עלייככככככככםםם...
תמשיכו להישאר כמו שאתם..
אני חושבת שהוכחתם ביום האחרון שאתם קוראים מדהימים..
סתיוו'ששש 😊
פרק 24:
נשמע צפצוף קל, ויצאתי מן המעלית.
בדרכי לחדר חייכתי למזכירה של ד"ר קיסלבסקי ואז נכנסתי לחדרו של רון בחיוך קטן,
הייתי יותר רגועה ושלווה מלפני שיצאתי מהחדר הזה לפני שעתיים בדיוק.
עוד חיוך קטן ניפרס על פניי שהפתעה נעמדה מולי, אך כשראיתי את הבעת הפנים,
שלה כלל לא ציפיתי, הבעת פניי השתנתה ללא מובנת כלל.........
עמדה שם להפתעתי הרבה מאוד שירן ולא אחרת.
"שירן"..אמרתי מופתעת מעט והתקדמתי לעברה.
"ריקי"..היא אמרה והריה גבה. "מה שלומך?"..היא שאלה.
"הכל מצוין מאמי, במה זכיתי שבאת לביקור ועוד לפה?"..שאלתי בחביבות.
"ריקי יש לנו על מה לדבר. המון על מה לדבר"..היא אמרה חד משמעית.
"את רוצה לדבר פה?"..שאלתי אותה ומחשבות רבות עברו בראשי באותו רגע.
"אני מעדיפה שנדבר במקום אחר, כדי לא להפריע לבנך"...היא אמרה והביטה בו.
"או-קי"..עניתי. "נלך לקפיטריה למטה"..קבעתי עובדה.
"בסדר"..היא אמרה בהבעה שלא הייתה אופיינית לה. היא הייתה ניראת מאוד מוזר.
לא הבנתי מה קרה,
ומשהו עיקצץ בראשי שזה ממש קשור למה שהולך אצלה בבטן וכמובן גם בשלומי.
חייכתי אליה, לא רציתי להראות לה שיש לי משהו נגדה,
למרות שאין היא יכולה לחשוב ההפך לאור הנסיבות הקיימות.
התקדמתי לרון ששכב במיטת בית החולים רדום בתנוחה אחרת מזאת שיצאתי.
נשקתי לו על מצחו וחייכתי אליו במשך שניות אחדות.
הרגשתי שהוא בעצם חיי, הסיבה לחיי.
"נלך"..הודעתי לשירן שהביטה במחזה אם ובן שלנו.
"כן, נלך"..היא אמרה וכאילו התעוררה למילותיי.
הבטתי ברון שעוד שכב על מיטתו ופתאום היה לי קשה להיפרד ממנו.
הלכתי בסוף בלי חשש לעבר היציאה מן פתח החדר.
שירן באה אחריי וככה לאחר כמה דקות ארוכות של הסתובבות במזדרונות
בית החולים הגענו לקפיטריה שנמצאת בקומה התחתונה.
"נשב פה"..הודעתי לשירן שעמדה ממש לידי וחיפשה מום נוח בשבילנו.
"אה, טוב"..היא אמרה וישבנו באותו מקום עליו דיברתי.
"זה כבר פעם שנייה שלי שאני פה"..התחלתי לצחוק בפנייה.
"חח אולי תהיה גם פעם שלישית"..היא אמרה וחייכה חיוך קטן בלי הרבה משמעויות.
"ועכשיו לעניין"..היא התחילה בדבריה..
"כן, אני באמת מעוניינת לשמוע"..אמרתי לה למרות
שכבר כמעט ידעתי בוודאות את מטרת בואה.
שירן לקחה נשימה עמוקה והביטה בעיני,
גם אני לקחתי נשימה כמעט רגילה ורציתי לשמוע את דבריה הנכונים.
"תראי.."..היא החלה לומר.."אני באתי עד לפה כדי לדעת עם הדבר ששמעתי הוא נכון!
למרות שאני לא מאמינה כל כך.. פשוט רציתי לבוא ולברר את זה עימך"..היא אמרה..
"מה ברצונך לדעת?"..שאלתי סקרנית.
"היית עם שלומי? את עדיין איתו?!"..היא שאלה.
"כן.. היינו וגמרנו"..עניתי לה חד משמעית.
"אה, אז זה נכון?"..היא שאלה נסערת.
"חלק ממה שאמרת נכון, החלק השני לגמרי אחר..
אני גמרתי איתו לאחר ששמעתי שאת בהריון"..אמרתי לה..
"את יודעת שאני בהריון?!"..היא שאלה המומה.
"כן, שלומי דאג להבהיר לי את המצב ואני ישר גמרתי איתו,
אני לא רואה סיבה להישאר עם בנאדם שיש לו מחויבות כלפי תינוק.
אני יודעת את ההרגשה ורצוני הוא שממש לא תעברי את מה שאני עברתי"..הסברתי לה.
"אז אם ככה.. אתם לא ביחד כרגע"..היא סיכמה.
"לגמרי לא, תראי אני לא יכולה לומר לך את רגשותיו של שלומי אליי.
זה דבר שקורה עם הזמן.. ואם הוא מרגיש אליי דברים כולשהם אני לא יכולה לשלוט עליהם.
אני עשיתי את המוטל עליי ותאמיני לי שזה רק למענך ולמען העובר שלך"..הבהרתי לה את המצב.
"שלומי רוצה שאני יעשה הפלה"..היא אמרה לי מיואשת.
"שלומי לא יכול להגיד לך מה את צריכה לעשות, הוא יכול להתערב
במה שיהיה מעכשיו אבל שגם לך תהיה הסכמה בנוגע לדבר שנתרם גם ממנו"..אמרתי לה.
"אני רוצה את התינוק.. אני חושבת"..היא אמרה.
"ומה עם שלומי? לי הוא אמר שהוא לא מוכן כרגע לילד..
והוא עוד רוצה לחוות דברים בחייו.
ואם תשאלי אותי.. ואני בתור אחת שקרו לה דבר או שתיים בחיים האלו יודעת מה זה האחריות הזאת..
את חושבת שאת מספיק חזקה בכדי לגדל אותו?"..שאלתי אותה.
"אני לא יודעת.. אני מרגישה שאני כאילו רוצחת את פרי אהבתי
לשלומי בכך שאני יפיל את התינוק"..היא כמעט בכתה.. ידעתי שההחלטה הזאת מייאשת.
"את צריכה לשבת עם שלומי ולברר איתו הכל..
ואני חושבת שלמרות שזה כואב זה גם טיפה מגיע לך. תסלחי לי על הגסות כמובן"..אמרתי.
"מגיע לי??"..היא התפלאה.
"הפסקת לקחת את הגלולות"..אמרתי לה.
"גם את זה הוא אמר לך?"..היא שאלה לא מבינה.
"כן"..השבתי.
"ואוו"..היא אמרה.."טוב אני רואה שהקשר שלכם ממש הדוק, מה?"..היא אמרה בהרמת גבה.
"אני חושבת שהוא המשיך בחיים שלו בניגוד אלייך.
ואת צריכה להבין את זה.
אנחנו אנשים בוגרים.. ואת יודעת שזה לא אהבת ילדות..וגם תינוק זה לא צחוק..
ואל תחשבי שאני מנסה להחזיק את שלומי איתי..
אני מנסה לדחוק את זה כמה שיותר.. אבל אי אפשר.. או-קי?
אני מכירה את שלומי כבר המון שנים.. הוא הידיד הכי טוב שלי..
וכרגע אני ויתרתי עליו למענך ולמען העובר שלך"..אמרתי לה בעצבים.
"אבל את לא שמה לב שהוא לא רואה אותך כמו ידידה הכי טובה שלו?!
הוא רוצה אותך ריקי, וזה ניראה גם ברור לך..
את מרחיקה אותו ממני ואם את שואלת אותי אני חושבת
שאת הגורם לזה שהוא לא רוצה את התינוק שלנו"..היא אמרה לי בשיא חוצפתה..
הייתי המומה שאחרי כל מה שאני עושה למען התינוק שלה ולמענה,
היא באה ואומרת לי את הדברים האלו.
אני ויתרתי על שלומי למענה.
לא האמנתי עד כמה היא זלזלה בניסיונות שלי לעשות את שלומי אחר ויותר אחראי למעשיו.
"תגידי, למה לא באת ואמרת לי את זה קודם, אה?
שלומי בא וסיפר לך שהפרידה שלנו היא רק בגלל העובר שלך?"..שאלתי בעצבים.
"בגלל העובר שלי?"..היא שאלה.
"כן, אז עדיך שתירגעי!! העצבים שלך לא בריאים לאף אחד.
אני לא מאמינה שגם שעושים משהו למען אחרים הם באים אלייך בטענות.
יפה מצידך.באמת!!"..אמרתי לה בציניות עצבנית בתוכי.
"טוב.. השיחה הזאת לא מגיעה לאף מקום"..היא אמרה וקמה מן המקום.
"לא, תחכי אל תלכי"..אמרתי וקמתי גם אני.. "תשבי יש לי עוד משהו להבהיר לך"..אמרתי נחושה.
"או-קי תדברי"..היא אמרה.
"רציתי להתקשר אלייך באותו יום ששלומי סיפר לי על ההיריון שלך ועל זה שהפסקת לקחת את הגלולות."..התחלתי לומר. "למה?"..היא שאלה באמצע דבריי.
"כי אני חושבת שמגיעה לך שיחה מאחת שעברה את מה שאת חלילה יכולה לעבור"..אמרתי לה.
"למה שאני אעבור את זה?"..היא שאלה והביטה בעיניי.
"כי אנחנו לא יכולות לקבוע את החלטתו של שלומי"..השבתי לשאלתה.
"שירן, שלומי הוא גבר.. ואת יודעת את זה..
הוא יכול לקום יום אחד ולעזוב כל עוד הוא לא מוכן לילד..
הוא יכול להתייאש באחד הלילות ולעזוב,
ואת תחווי את מה שאני חווה על בשרי
וחוותי במשך 6 וחצי שנים"...הסברתי לה והיא החלה לחשוב על זה..
ראיתי במבט המפוחד והמיואש של עיניה.
"את עדיין מוכנה לכך שאת לא תצאי יותר למסיבות,
לא תצאי עם חברות,
שבמשך 9 חודשים את לא תוכלי לעשות את אשר את עושה בכל יום..
אני לא אומרת שתהיי משותקת,כן? אבל זה קשה..
והחיים שלך ישתנו מקצה לקצה.
מגיל כזה את רוצה את כל המעמסה הזו עלייך?
את תשמיני, את תתבגרי במהירות רבה יותר מן הראוי בגילך..
מאמי את בסך הכל בת. בת כמה את?"..שאלתי והיא ענתה "25".
"את רואה? תחשבי על זה טוב טוב. את תהיי גם עם שלומי,
בנאדם שלא אוהב אותך.. ממה תגדלי את הילד שלך?.איך תגדלי בעצמך.
את תסבלי והמון.. תקשיבי לי.. אני בסך הכל רוצה לטובתך..
ואני מבקשת שלא תערבי את רגשותיי של שלומי ושלי אחד לשני.
אני עושה זאת בשבילך וגם בשביל שלומי.
תמצאי לך מישהו שתאהבי ושהוא גם יאהב אותך..
כמו ששלומי אהב אותך במשך 3 שנים ויותר"..אמרתי לה ופה כבר החזקתי בידה שרעדה מדבריי..
ממצבה כרגע.
"תודה ריקי"..היא אמרה וחיבקה אותי..
שמעתי את כל הבכי שלה, וחולצתי כבר הייתה רטובה מדמעותיה.
"תחשבי על מה שאמרתי לך.. חבל שככה חייך יהרסו"..אמרתי לה וליטפתי ברכות את שערה.
"אני יחשוב על זה"..היא אמרה.
"את מאמינה שלא הזמנו שום דבר עדיין?"..שאלתי בצחוק והיא גם צחקה למשמע דבריי.
"חח את צודקת.. לא נעים, בואי נישב על נס או משהו"..היא אמרה.
"כן.. טוב שנייה"..אמרתי וקראתי למלצרית.
היא הגיעה והזמנו לשתינו נס על חלב הפוך. היא הזמינה לעצמה קוראסון.
היא פתאום הרגישה רעב ורצתה נורא משהו מתוק.
אני לא אכלתי, ודאגתי להמשיך לשמור על הדיאטה שלי.
אני יחזור עוד מעט לעבודה..
ומכך אני צריכה להבהיר לעצמי את המשמעת שעוד פעם תתחיל אצלי באוכל.
"טוב אז נהיה בקשר"..שירן אמרה לי לאחר שיצאנו מן הקפיטריה.
"כן, תגידי לי מה ברצונך לעשות, ותדברי עם שלומי"..אמרתי לה..
"כן.. אני יהיה איתך בקשר"..היא אמרה,
נשקה ללחי שלי ואמרה שוב תודה על הכל..היא חיבקה אותי חזק ואז הלכה לה לדרכה.
קיוותי שעכשיו אחרי שדיברתי איתה והיא קיבלה את כל כך יפה
היא תעשה עם זה משהו שיהפוך את החיים שלה להיות סבירים ופחות קשים.
כך גם קיוותי שיהיה בחייו של שלומי,
שהוא סופסוף יוכל לצאת עם בנות אחרות ולממש את חיו,
בלי תלות בילד שהוא בכלל לא היה מוכן אליו.
שמחתי על שיכולתי לעזור לה, זה באמת עשה לי טוב בלב.
הבנתי שהיום עשיתי דבר שישנה חיים של שני אנשים..
ואולי גם את שלי. . .
===
טוב זה הפרק שלו ציפיתם..
לא קרה בו כל כך הרבה חוץ משיחת נפש ועידוד עם שירן.
אבל אהבתי אותו בכל זאת.
השיחה הזאת חשובה לדעתי ולכן הקדשתי לה פרק שלם.
אוהבת אותכםםם..
ומקווה שגם אתם אותי, חע חע חע..
מוואה ענקית!!
סתיוו'שששש 😊
מהמם.. מוכשרת אחת.. =]
פרק ממש יפה!!!..
המשך?!?..חיחי..
הבטחת לי משהו אתמול.. 😢
תודה שמנהה שלי=]
אוהבת אותך!!..
ומה הבטחתי לך? חח סליחה על הסניליות שלי. .
מוואה ענקיית..
סתיוו'ש 😊
איזה פרק יפפפה(:
וארווך!
אללה מימוונה!
חעחע
חג שמח בייב שלי:]
תודהה מתוקהה..
ואני לא עושההה מימונהה.. אני לא מרוקאית..
חח אבל דודה שלי תמיד שולחת לנו מופלטות.. חחח
סבתא שלי מכינה עסידה{מאכל תריפולטאי}
חגג שמח!!
סתיוו'ששש 😊
אתר האהבה הישראלי