~*~הכל למענך...~*~

אחרייי איחור של החיייייייייייייים..
מגיע לכם פיצוי.. כמו ילדה טובה ישבתי על התחת שלי עד עכשיו וכתבתי המשך.

אוהבת אותכםם..


פרק 23:

"באותו יום שעשית את התאונה, התנהגת כל כך מגעיל, ואני רוצה לדעת למה.
רון אתה הדאגת אותי, גרמת לי לחשוב שאני האימא הכי רעה בעולם,תגיד לי למה..
אני לא ישנה בגלל זה.. אני רוצה לדעת למה התנהגת ככה,
תדבר בבקשה"..אמרתי והוא הביט בי בפנים עצובות.. מיואשות ואז אמר..
"למה אין לי אבא כמו לכל החברים שלי?"..שאל ובעיניו דמעות.

הבטתי בו וישר התמלאתי בפחד, בחשש מפני התשובה..
רציתי להעביר את הרגע הזה, להדחיק אותו ולהעביר שוב את החיים בהרגשה שהוא לא יודע דבר על אותו אדם שתרם זרע ונעלם. פשוט כך.
דמעות עמדו בעיניי, את פניו העצובים של רון ראיתי בטשטוש פתאומי.
הדמעות החזיקו את עצמם מלרדת.
"רוני.."..התחלתי לומר יותר חזקה. נשמתי עמוק.
"תגידי לי כבר אמא"..הוא האיץ בי.
"למה אתה כל כך רוצה לדעת?"..ניסיתי להרוויח זמן.
"כי אני רוצה גם לשחק עם אבא שלי כדורגל כמו שדודו משחק עם שחר ורז"..הוא אמר בדמעות..
מיואש מן המצב.
הרגשתי כל כך מתוסכלת, לא ידעתי מה לענות לו.
מצד אחד זה לא זמן טוב להגיד לו את כל האמת בגלל שרק היום הוא התעורר מקומה.
מצד שני אני לא יודעת איך להיחלץ מן המצב הזה, איזה תשובה אני יכולה לתת לו מבלי שאני יצא שקרנית שיבוא הזמן האמיתי להגיד לו את האמת כולה. לשקר אין רגליים,הפנמתי וניסיתי את המשפט הזה.
תפסתי את ראשי והרגשתי איך אני לאט לאט הופכת להיות יותר מתוסבכת ומתוסכלת.
"בבקשה תעני לי"..הוא התחנן..וליבי נישבר.
"רוני.. ילדון.. זה לא הזמן ולא המקום לדבר על זה"..אמרתי.
"אבל אמא... אני רוצה לדעת למה אני זכיתי להגיד את השם אבא עד עכשיו, אני מתגעגע אליו, אני בכלל לא יודע איך קוראים לו.. אני רוצה לדעת מי זה.. בבקשה אמא"...הוא אמר בתחנונים וכמעט בבכי. רציתי לברוח משמה.
לא היה בי כוחות להתמודד עם הכל.
כמו כל הפעמים האלה שהאשמתי את עצמי בכל מה שקורה לי, עכשיו אני מאשימה את אלוהים ואת אריאל. שתמיד נעלמים לי ברגעים שהכי צריכים אותם. כל הזמן.
"רון"..נאנחתי וניגבתי את הדמעה שכמעט התגלה לעיניו של רון.
"מה?"..הוא אמר.
"אני לא חושבת ש... אוו הינה המלצרית"..אמרתי בהקלה נוראית.
"הינה ההזמנה שלכם"...המלצרית חייכה חיוך נחמד והתחילה להגיש לנו את הדברים.
"תודה"..אמרתי והיא השיבה: "בבקשה".
"אתה חייב לאכול ולשתות הכל,אתה חלש ואתה צריך להתחזק כדי שיהיה לך כוח לשחק שוב עם שחר ורז"..אמרתי שוב בחיוך קטן אבל בחשש נוראי שהשאלה שוב תחזור,
עכשיו כאשר המלצרית הלכה."טוב"..הוא אמר שקט מתמיד והחל באכילת הקוראסון והשוקו.
כך גם אני התחלתי לאכול את הקוראסון והנס שלי..
מביטה ברון מידי פעם ועוד דמעה הופיעה לה ואז חששה לרדת.
גם אני חששתי לדבר עם רון, שמה יעלה את הנושא הזה שוב ואני לא יהיה מוכנה נפשית לספר לו הכל.
המשכנו לאכול בשקט שאכל אותי לאט לאט מבפנים, שקט שנימשך הרבה זמן.
לפחות במשך הזמן הזה.
לאחר כחצי שעה סיימנו לאכול, עלינו לחדר ורון לא דיבר הרבה. לא התייחס,
ולא הראה נוכחות רבה.
הגענו לחדר ובידו האינפוזיה והוא רק ביקש שאני אעלה אותו למיטה ושהוא רוצה לישון.
מיד עניתי לבקשתו והרמתי אותו בעדינות למיטה.
לאחר שעה ארוכה של שקט הוא נירדם. הבטתי בו. הוא לא היה איתי עכשיו.
רציתי לעשן סיגריה, מבטיו שהיו ללא הבעה שברו אותי ולא נתנו לי מנוח.

כיסיתי אותו בשמיכת בית החולים המשעממת, ונשקתי לו נשיקה ארוכה ורטובה על הלחי, מיד ניגבתי את השאריות ושוב רציתי תשובה ממבטו המתעלם.
יצאתי החוצה, ובידי תיקי בקטן שלא אוכסן בו הרבה מלבד כמה דברים בסיסים.
הוצאתי את קופסת הפרלמנט שלי והתפלאתי שהיא הייתה ריקה. התעצבנתי וזרקתי אותה מעדן המרפסת.
רציתי סיגריות כל כך, הייתי עצבנית מתוחה ומתוסכלת. שלומי לא לידי, הייתי צריכה משהו אחר שירגיע אותי.

לקחתי שוב את תיקי בידי ופתחתי אותו הוצאתי את ארנקי ופתחתי את הרוכסן האמצעי שבו אכסנתי את כספי לרוב.
היה רק עודף של חמישה שקלים –וכמה שקלים מפוזרים.
לא היה לי מספיק כסף אפילו לקופסת סיגריות מזוינת.
התעצבנתי וזרקתי תיקי על הכיסא שעמד ממש קרוב לרגליי.
רציתי לבכות ולפרוק הכל, אבל אז.. בדיוק אז נשמע קול מאחוריי.
הסתובבתי בבהלה וד"ר קיסלבסקי עמד שם.

"גברת פרידמן"..הוא אמר בחיוך האופייני שלו.
"ד"ר קיסלבסקי"..אמרתי באנחה מנסה לא לפרוק את זעמי עליו.
"איך היום?"..הוא שאל בחיבה.
"עף"..השבתי. "איך שלך?"..לא ממש התעניינתי.
"בסדר"..הוא אמר.
"מתי משחררים את הבן שלי?"..שאלתי.
"מחר נעשה בדיקות ונראה אם הכל תקין"..הוא אמר.
"למה מחר?אין סיבה שלא תעשו את זה היום"..אמרתי לחוצה וזועמת.
"הוא לא החולה היחיד במחלקה"..השיב.
"אם אתה אומר"..אמרתי בזלזול לא מובן והקשתי עליו.
"שיהיה לך לילה טוב, לך ולו"..הוא אמר.
"גם לך ולא הרופאים"..אמרתי בציניות והוא יצא מהחדר.

'מה קורה לי?!'..חשבתי לעצמי והתעצבנתי פתאום על עצמי, רציתי לזרוק על מישהו בית. 'אני חייבת סיגריה,פשוט חייבת!'.

"אממ ד"ר?"..שאלתי ויצאתי בריצה מן החדר.
"כן?"..הוא שאל.
"איפה יש כספומט הכי קרוב?"..שאלתי.
"2 רחובות מבית החולים"..הוא אמר.
"אה, או-קי"..אמרתי ולראשונה חייכתי אליו. שימח אותי.
הוא חייך בחזרה וחזר להתהלך בבית החולים בקצב מהיר. של רופאים.

לקחתי את תיקי ונשקתי שוב לרון על הלחי נשיקה קטנה ולא ארוכה.
מיד יצאתי אל דרכי.
הדרך הארוכה והמפרכת מבית החולים עד לאותו רחוב רק גרמה לי להיות יותר עצבנית ומתוחה. לא יודעת מה ניסגר איתי. לא הבנתי מה הולך.
אבל ללא ספק לי נמאס מהמצב.
אני חייבת לעשות משהו עם עצמי.
אני חייבת להתחיל לעבוד שוב.
אני חייבת את הכסף הזה.
אני כל כך חייבת להיות יותר חכמה והחלטית.
שוב התעצבנתי.

חיוך עלה על פניי כאשר ראיתי את הכספומט כמה מטרים ממני.
מיהרתי ללכת לעברו. אבל בדיוק 2 מטרים או פחות איש חטוב גבוהה ובמידות טובות
ניגש אליו והתעסק שמה עם הקודים הסיסמאות והוצאת הכסף לבסוף.
עמדתי מאחוריו, מחכה שסיים,פניו לא נגלו אלי עדיין. הוא עמד עם גבו אלי.
נשמתי נשימה ארוכה התחלתי ובנתיים הוצאתי את כרטיס האשראי שלי מן התיק.
לקחתי אותו בידי ואז... בבב-ווו-םםם-!!

"אויש אני ממש מצטערת"..אמרתי והרמתי את אשר נפל מידי אותו גבר נאה שעמד לפניי.
נתקענו אחד בשני.
"לא, זה בסדר. אני ארים"..הוא אמר והתכופף קלות בכדי שיוכל להרים את אשר נפל.
"מצטערת, לא יודעת מה הולך איתי היום"..אמרתי בהתנצלות.
"אין לך על מה להתנצל"..הוא אמר בחיוך.
עיניו היו כל כך מיוחדות, צבעם היה טורקיז, הן היו קטנות ועדינות. אך מושכות.
"יש לך עיניים מדהימות".. אמרתי מהופנטת.
"תודה, גם לך"..הוא אמר בצחוק קל וגברי.
"מאמי אתה בא?!"..נשמע קול נשי מאחוריי ואני הסתובבתי לראות במה מדובר.
"כן אני בא"..הוא אמר והביט בי שוב בחיוך מושך וסקסי.
"אני מקווה לראות אותך שוב"..הוא אמר והלך לעבר חברתו שהביטה בנו דרך אוטו שחור עם גג נפתח נמוך ומדהים.
הוא ניכנס למכונית בעודי מביטה בו והוא בי. ונסע לדרכו.
נשארתי ככה בוהה באותו מקום בו חנתה מכוניתו לפני כמה שניות ספורות ואז קמתי לחיי האפלים מתוך חלום שנימשך לא יותר משניות, אך מעניינות.

אחרי שהוצאתי כסף מהכספומט וישבתי באיזה פאב שקט ונחמד במרכז תל אביב לבדי,
וסופסוף עישנתי את הסיגריות האהובות והמרגיעות שלי, הגעתי לבית החולים שוב.
נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה בה רון שהה.
נשמע צפצוף קל, ויצאתי מן המעלית.
בדרכי לחדר חייכתי למזכירה של ד"ר קיסלבסקי ואז נכנסתי לחדרו של רון בחיוך קטן,
הייתי יותר רגועה ושלווה מלפני שיצאתי מהחדר הזה לפני שעתיים בדיוק.
עוד חיוך קטן ניפרס על פניי שהפתעה נעמדה מולי,
אך כשראיתי את הבעת הפנים, שלה כלל לא ציפיתי, הבעת פניי השתנתה ללא מובנת כלל.........

=====
פרקקקקק ארוווווווווךךך... פיצויי..
אהבתיי אותוו לא יודעת מה איתכםםם...
הפרקק הבא הרבה יותר יפהההההה... עליי!!!!
שמים לב שהכל הולך ומסתבך לאט לאט?! זה עוד לא הסווווווף...

אוהבת אותכםם ומקווה לראות תגובות בהתאם..
אני ישתדל להשים המשכים לעיתים קרובות יותר.

לילה טוב.
סתיוו'ש 😊

סתיוייייייייייייייי
קולולולולולו 😊
התגעגעתיי אליווווו

ובלי גברים ניוספיםםם שלומי מספיק ויותרר😛

תמשיכיי יפתיי בלי לייבשששש

ליגלושששש 😘

דוש, לא פרק ארוך כ"כ!!
מ-ע-צ-ב-נ-ת!

אבל יפה אהבתיי . . המישהו החתיך הזה שהיא פגשה . . עם העיניים הקטנות הטורקיז . .
מזכיר לי מישהו בשם גל סטרולוביץ' . . מכירה?!
אממ מוזר ביותרר . .

חח אוהבת אותךךך קטנטנה שלייי . .
ותעשי המשך מהררררררר י'טיפשה!

בטח זה אריאללל
המשך מאמי

תודהה יפות שלי אני אוהבת אותכןן כל כך.. אין אין עשיתן לי ת'לילה עם התגובות שלכן..
תמשיכו ככה.. אתם עושות לי טוב כל כך על הלב!!

ודושה.. אלייך:
הקפצת לי את הלב עם השם שלו!
חחח מטורפת שלי.
ואם להזכיר לך משהו, לגל סטרולוביץ' יש עיניים בצבע דבש קטנות וסקסיות ומושכות ומעלפות ויפותתתתתתת.. אני בכלל היתכוונתי לחבר שלו. מוכר לך השם _ _ _ _ -_ _ _ עזבי אל תגידי ת'שם פה..
מקווה שאת מבינה אותי.

התגעגעתי אליו דושש.. 😊

אוהבת אותך טיפשונת שליייייי..
מוואה ענקקקקקקקיייתת.. 😊

אממ דוש?! 😕 נראה לי טיפה שיש לגל עיניים ירוקות . .
אני כמעט בטוחה . .
אבל לא יודעת אולי אני טועה, בקיצור שימי המשךך מחר אל תייבשי!!

אוהבת אותךךךךך דושיתתתתתתתתתתת שליייי!

חחח נו כן, דבש ירוק...
אוייש שימדורה על העיניים האלה דוש!! כמה זמן לא הסתכלתי עליהם. 😕

מהמםםםם
תתתתמשיכייי בובה..
מווווווואהה עענקיתתתת

חנו'ש תודה קטנה=]


בוקרר טוב לכולכםםםם, עכשיו קמתי 14:58 חחחח
אי יודעת שאני שמנההה.. אבל מממממהההה אני עייפה..
חח

יאללה אני רוצה עוד תגובות..
המשך בהמשך היום=]

סתיוו'שש 😊

אני לא מבינה.. רק מתי שאני שמה בקביעות המשכים אני מקבלת תגובות?!
אז ייבשתי פעם אחת, עכשיו אתם מייבשים.
אלך תגיבו ואל תעשו טובות, לי נימאסססס כבר להיתעצבןן ולבקששש..
גועל נפש מה שקורה פה.
ירד לי החשק בכללל להמשיך!

סתיושש
אולי עוד לא ראו שהמשכת..
עוד יגיבו לך..!!
ומה זה מה זה מה זה ירד לך
החשק להמשיך!?
את לא כותבת את הסיפור
בשביל התגובות נכון?
אז אם אחרי המשך אחד הגיבו
פחות זאת לא סיבה לא להמשיך..
לאבב יוו
מווואההההההה

לא חן!
זה ממש לא כך!!!
זה לא אחד שהגיב פחות.. זה הרבה שכל פעם יותר ויותר לא מגיבים.
ואני לא רושמת רק בגלל התגובות, אלא גם בגללם!!!!
כן, זה חשוב לי הדעהה שלכםם, וזה חשוב לי שהרבה יגיבוו..
ושלא נדבר על זהה שיש פההה מלאא שקוראים את הסיפוררר ולא מגיבים!!
זה מגעיללל חלאס מה..... אין לכם בושה?!

אני משקיעהה עושה, אז להגידד ממילה או שתייים קשה?! נוו באמתתתתתתת...
זה ממש מבאססס... וכמה פעמים שאני אומרת את זהה זה לא מ-ז-י-ז לכם אפילו!

אני לא הולכת להגיב עד שאני ירגיש מרוצה מכמות התגובות שאני יקבל..
לי נימאס להיתלחםםם ולבקשששש...
אם אתם חושבים שאתם מתחננים, אני מרגישה בדיוק ההפך!

בייי עד להודעה חדשה!

מהמם!!!

המשךךך

אייי רק עכשיו שמתי לב שכתבת המשך,

אין אין את מוכשרת בטירוף!!

בחייאת סתיויייייייייייי אני רוצה עוד פיצוייי
מזה בא לי על האיש הזהההה חחחחחח
מהר מהר המשךך
אוהבתת
טלוש