דוש אינעל אבוק, השעה 3 ורבע בבוקר אני בקושי רואה אבל לא יכלתי להפסיק לקרואא . .
איי כפרון מטורפת על הכתיבה שלךך . .
אבל אני שונאת את ריקי הזאת שכל הזמן מוציאה ת'עצבים שלה על אנשים..אממ דוש מזכיר לך מישהי?!
יאלה עולם שלי עכשיו שהשלמתי הכל אני עולה לישון,
~אוהבת אותך עולם שליי~
דושה 😍
סתוייייי
איפהה המשככי שלייייי?😢(
יאפות שלי אתן תקבלו המשך היום בלילה אני מאמינה, סתיווש שומרת שבת אם לא ידעתןן . .
אז אל תתאכזבוו . .
מואההההההההההההה
שבועעעע טובבבב לכםםםםםםםם...!!!!!!
אתם לא מבינים כמה אני שמחה ומאושרת מהתגובות שלכםם...
איי אתם פשוט מדהימים!!
דוש שלי.. אני שמחה שהשלמת=]]]
מתהה עלייך..
ולמה לא דיברת איתי אתמול? חיכיתי לשיחה ממך.. מתה עלייייךךך קטנה שלי...
התגעגעתיי יםםםםם..
מוואה..
אני עושה שיעורים עכשיו במתמטיקה.. ואז אני עושה לחברה של אמא שלי פן, כן כן תתפלאו 😊
אחר כך אני יכתוב המשך ואני מקווה שאני לא יצא היום ויצליח לסיים ולפרסם לכם אותו=]
אוהבת אותכככככםםם בצורה מטורפת...
מוואה ענקייייייייייייית..=]
סתיוו'ש 😊
היוםםםםםםםםםם!
חייבת חיחי!!!!!!!!!!!!
המשךךךךךךךךך!
תמשייככיי הככיי בדחיפותת באררץץ!!!
הלילה עוד ארוך, ואני לא יוצאת.
ניראלי שיהיה המשך..=]
אויי בנות, ברגע האחרון...
בדיוק 5 דקות אחרי שרשמתי את התגובה שלמעלה חברה שלי שלחה לי הודעה שיוצאים.
אז סורי.. מחר יהיה המשך!!
מבטיחה!!
שבוע טוב.. וסליחה.
מוואה ענקית!!
לא נורא...
העיקרר שתהניי!
מחחרר כדאיי לך שיהיה המששךך! P=
דוש נו מה?! את מחכה למשיח?!??!
מצטערת על הייבוש יפים שליי!!!
הינה המשךך..
אני מקווה שתקבלו את היתנצלותי... אוהבת אותכם!!!
מקווה שתהנו...
פרק ארוך!!
פרק 21:
התקרבתי בצעדים גדולים והרופאים הפנו את חיוכם לעברי, כך ידעתי שרון התעורר.
ראיתי את עיניו הפקוחות ואת חיוכו כאשר ניפגש בדמותי.
"אימא"..הוא אמר בקול חלוש.
התחלתי לבכות. עכשיו.. אחרי הרבה ימים אני שומעת את קול בני מהדהד אלי, ובקולותיו הכמעט לא ברורים נשמע השם "אימא".
"אהוב שלי"..אמרתי והתקדמתי בוכה לעברו.
רון המשיך לחייך אלי ופרס את ידיי לקבלת חיבוק חם ואוהב.
"כל כך התגעגעתי אלייך"..אמרתי ונשקתי לו על הלחי נשיקה ענקית שעוררה את כל הרגשות שעברו בי פתאום.
"מה אני עושה פה?"..הוא שאל לא מבין.
"אתה... אתה.. אממ"..התחלתי לגמגם. הבטתי ברופאים שסבבו סיבבנו והם דיברו ביניהם.
"אנחנו נדבר איתך על זה אחר כך"..אמרתי לרון שהביט בי בייאוש.
"אני עייף"..הוא אמר והשכיב את רוב גופו שהיה מורם על המיטה. עצם את עינוי והחזיק לי את ידי.
"אני אוהבת אותך ילדי"..אמרתי ונשקתי לו נשיקה ארוכה וקלה על מצחו.
"אני אוהב אותך גם אמא"..הוא אמר וחייך אלי במעט כוחותיו.
שלומי הגיח מאחוריי וחיבק אותי מהצד.
"הוא יהיה בסדר, הוא קם.. הוא בריא"..הוא אמר בחיוך מאושר, אך לא יותר משלי.
דמעות של אושר ושימחה, של רוגע ושלווה פתאומית התגלגלו וליטפו את פניי החלקות והשאירו סימני נוכחות. אני ושלומי התחבקנו, והרופאים יצאו מן החדר לאחר הישארותם בסצנה המאושרת הזאת.
;;;;;;
"הוא יחיה חיים רגילים, עשינו לו בדיקות כאשר הוא קם."..אמר הרופא שענה לשאלתי.
"והוא לא יזכור את כל התקופה הזאת שהוא היה בתרדמת?"..שאלתי בעניין.
"מבחינתו הוא בכלל לא עבר תקופה כזאת, ואם את שואלת אותי אל תדברי איתו על זה בשום אופן. פשוט תגידי לו שהוא עבר את אותה תאונה שהייתה באמת, וכתוצאה מכך הוא איבד את ההכרה והתעורר עכשיו."..הוא אמר וחיוך עלה על פניי.
"הוא יהיה בסדר גמור, חיים רגילים"..סיכמתי את דבריו.
"בדיוק, אין לך מה לדאוג גברת פרידמן, הוא היה בידיים טובות.
ואני בטוח שבזכותך הוא עוד יהיה גאה בעצמו, את אמא נהדרת"..הוא אמר בחיוך.
"תודה"..אמרתי וחייכתי אליו. "אתה רופא מדהים"..השבתי לסיום.
הוא חייך והלך לדרכו, לרפא רופאים אחרים.
לאחר כמה שניות שהבטתי על ד"ר קיסלבסקי מתהלך לו הרחק ממני במזדרונות בית החולים, הרשתי לעצמי לשוב לחדר בו ישבו בני רון, ושלומי.
"יש חדש?"..שלומי שאל לאחר ששם לב לנוכחותי בחדר.
"יש לי תשובה לרון"..אמרתי וסימנתי לו שנדבר על זה אחר כך.
"יש לך אור בעיניים"..הוא אמר וליטף את פניי בגב ידו הגברית.
"זה ברור, החיים שלי השתפרו בפתיחת עיניים"..אמרתי וחייכתי באושר.
"עכשיו את לא תהיי כל כך עצבנית?"..הוא שאל.
"לא יודעת, תלוי מה תעשה"..אמרתי.
"אני יחשוב כמה פעמים לפני שאני אעשה משהו"..הוא אמר בחיוך ושוב הביט בעיניי.
"תפסיק להסתכל עליי ככה, אמרתי לך כבר כמה פעמים"..העקתי עליו.
"אני לא יכול שלא להביט בעיניים הזוהרות האלה"..הוא אמר בעינוג.
חייכתי והשפלתי את מבטי בכדי לצחוק מעט.
"אבל אני מרגישה כמו ילדה בת 12 שאומרים לה לראשונה כמה היא מדהימה"..אמרתי.
"אבל את יפה שאת מסמיקה"..הוא אמר והחזיק את ידי.
"אני גם דיי מובכת"..אמרתי.
"להפסיק?"..הוא שאל.
"כן"..אמרתי והוא חדל מלהביט בי.
"מה אתה חושב לעשות עם שירן?"..שאלתי.
"כבר אמרתי לך"..הוא אמר.
"אתה מזכיר לי אריאל"..אמרתי.
"למה?!"..הוא שאל בפליאה והביט בי כלא מבין.
"היא לא תפיל, זה לא באופי שלה"..אמרתי.
"אבל מה לי ולאריאל, אין קשר בכלל"..הוא אמר.
"אז זהו, שאם תחשוב קדימה.. תראה שיש קשר"..אמרתי.
"לא אין"..הוא נישאר בעמדתו.
"בואנה אתה כזה אטום, אתה לא רואה מה יהיה?! היא תלד את הילד.. היא לא תפיל אותו, שנינו מכירים אותה.. היית איתה 3 שנים, יש לך בכלל לב לחשוב שהיא תגדל אותו לבד?! זה מגעיל שלומי.. אתה בנאדם עם כבוד, אל תהפוך להיות מישהו אחר.. אתה לא רוצה שהילד שלך יגדל כמו רון, בלי אבא"..אמרתי מאוכזבת ועצבנית.
"הילד שלי, אוף קשה לי לשמוע על זה.. דיי ריקי, את מלחיצה אותי.. אני אוכל את עצמי כל יום מחדש על זה שאני הכנסתי אותה להריון. את מוסיפה לי"..הוא אמר מיואש.
"מצטערת, רק אמרתי מה שאני חושבת ומה שלדעתי נכון שתעשה.
אני רק רוצה למנוע מאנשים אחרים את הזכות לעבור את מה שאני עברתי"..אמרתי וקמתי מן הכיסא. חיטטתי בתיקי שהכיל את קופסת הפרלמנט שלי.
הוצאתי סיגריה וזרקתי גם לשלומי אחת הדלקתי אותה ויצאתי בחוץ, עצבנית ומאוכזבת.
"אני אוהב אותך"..שלומי הגיח מאחוריי וחיבק את מותניי וריח הסיגריות היו מעטות ליד הבושם המטריף שלו.
"תפסיק שלומי"..אמרתי והתנערתי ממגע גופו.
"אני לא יכול, את מטריפה אותי"..הוא אמר בקולו הגברי והתקרב אלי.
"תשתלט על עצמך, אני לא מוכנה להיות באמצע"..אמרתי.
"את לא באמצע"..הוא אמר וליטף את מותניי.
"אני דווקא כן, כל עוד זה שירן ועובר"..אמרתי.
"אבל אני לא רוצה תינוק עכשיו, מה את לא מבינה?! אני לא מוכן לילד.. אני לא אוהב את שירן, אני לא רוצה להתחתן.. לא רוצה אף אחת מלבדך"..הוא אמר בתסכול והתרחק ממני בעצבים.
המשכתי להביט בו מעשן בעצבים ורועד בכל גופו.
התקרבתי אליו.
"אתה לא מבין שאתה צריך לדבר איתה לפחות? להסביר לה את המצב.."..ניסיתי להסביר לו.
"אני יודע, אבל מה אם היא לא תסכים?!"..הוא שאל אותי כמו תינוק פחדן.
"אני לא יודעת שלומי"..נאנחתי.
"עזבי, אני יפתור את הבעיה ויחזור אלייך אם תשובה"..הוא אמר וזרק את הסיגריה.
"אתה הולך?"..שאלתי.
"אני לא יכול להישאר פה עוד, יש לי עבודה והרבה דברים על הראש.
גם ככה כשאני איתך אני לא יכול להביט בך. וכשאני אומר לך כמה אני אוהב אותך את מתעצבנת".. הוא אמר באנחה וחיבק אותי.
"ערב טוב"..אמרתי ונשקתי לו על הלחי.
"גם לך".. הוא אמר ולא הביט בעיניי. כנראה הפנים את הבקשה שלי.
הוא נכנס לחדר מן המרפסת ואז יצא מהחדר לדרכו.
נשענתי על מעקה המרפסת ועישנתי את הסיגריה שלי מלאה במחשבות.
לא רציתי ששלומי יהפוך להיות אריאל של עכשיו.
אבל פתאום אני מרגישה שהכול באשמתי, כי רק בגללי הוא לא רוצה את התינוק. הוא לא מעוניין בו בגלל אהבתו אליי. אני רוצה כל כך לדבר עם שירן, והוא הרי הסכים.
לדבר איתה, או לא?! ומה אני יגיד לה?
מצד אחד אם אני ידבר איתה היא אולי תבין ששלומי לא בשל לילד וכדאי שהיא תפיל.
ומצד שני אני יגיד לה שתדבר עם שלומי שיחה רצינית ותבהיר לו כמה הילד הזה חשוב לה.
'אני לא יודעת מה לעשות'- הגעתי למסקנה.
נאנחתי אנחה קלה ולקחתי שכטה ארוכה. נחנקתי מעט ואז השבתי אליי את נשימותיי הנורמאליות.
בדרכי לחדרו של רון קיבלתי הודעה משלומי.
**אני אוהב אותך, ואני מתכוון לדבר עם שירן על הילד**
לאחר מכן עוד הודעה.
**אני לא רוצה לאבד אותך,ואני מרשה לעצמי
להיות חוצפן ולבקש ממך שתחכי לי**
הופתעתי משני ההודעות האלו.
הוקסמתי מהן.
אהבתי אותן.
התענגתי על מילותיו.. והשבתי בחיוך על ההודעות, כאילו הוא רואה אותי.
לחצתי על השב, וכתבתי:
**אני לא רוצה להלחיץ אותך,
אבל אני רוצה שתחשוב על מה שאמרתי לך,
אחרת תצטער על זה כל החיים שלך**
לאחר מכן קיבלתי ממנו הודעה.
**אני אלך לדבר איתה מחר, הכל בשבילך**
הוא רשם ושוב התענגתי על מילותיו היפיפיות.
**בשבילך יותר, תסתכן הפעם בלפרוס את כל הקלפים על השולחן.**
עניתי בקצרה.
ואז הוא שלח:
**אני מוכן להסתכן בשבילך הרבה יותר,
רק שתדעי שאני אוהב אותך יותר מאתמול, ופחות ממחר**
חייכתי ודמיינתי שאני מסניפה את ריח הבושם המטריף שלו. JOP
הריח שממכר אותי, שגורם לי לשכוח טיפה מהצרות שלי.
הייתי חייבת להשיב לו..
**אני שוב מסמיקה בגללך**
**אני אקח את זה בתור מחמאה, למרות שאת מרגישה מובכת מזה**
הוא ענה.
**אני לא רוצה להפריע לך יותר,
שתהיה לך עבודה נעימה, ולילה טוב, תמסור לכולם ד"ש ממני.
ותן לעצמך נשיקה בשמי**
עניתי לסיכום ושמתי את הפלאפון על רטט בכדי לא להעיר את שנתו של רון.
הנחתי את הפלאפון על הדלפק לידי.וחיכיתי להודעה משלומי, כמו נערה מאוהבת.
לאחר שניות נישמע צלצול הפלאפון שלי... זאת הייתה שיחה..
הרמתי את הטלפון והבטתי על הצג זה היה................................
====
אהבתי את הפרק..
מקווה שגם אתםםםם..
שיהיה לכולכם חג שמח וכשר.. מוואה ענקית 😍
אוהבת המון המוןןן המוןןןןןןןן
סתיוו'ש 😊
