הינה יפות שליייייי..
ההמשך הזה מובטחחחחחח ומוקדש לבתאלי היפה שלי..
אני כל כךך אוהבת אותך קטנה שלי.
תהנו כולכם.
"אז זהו?"..הוא שאל.
"כן.. פה זה ניגמר"..אמרתי.
"מסתבר"..הוא אמר ולגם מן הקפה שלו.
נאנחתי קלות ולגמתי גם אני.. פתאום נשמע צלצול הפלאפון שלי.
זה היה הרופא של רון......
"כן?"..עניתי בזריזות ושלומי הביט בי.
"גברת פרידמן?"..נישמע קול של איזה עדינה.
"כן... מדברת"..נהייתי לחוצה.
"את צריכה לבוא לבית החולים"..היא אמרה בשלווה.
"למה?"..שאלתי נלחצת.
"זה לא לטלפון, פשוט תבואי ותבררי בעצמך".. היא העיקה בי.
"אני עכשיו יוצאת לכיוון בית החולים"..אמרתי וניתקתי את הטלפון.
'זאת בטח המזכירה של ד"ר קיסלבסקי'.. חשבת בראשי ולקחתי את מפתחות של שלומי.
"זה מבית החולים..הם רוצים שנגיע לשם תכף ומיד..אז תזיז את התחת השמן שלך ונזוז לשמה".. אמרתי עצבנית ולחוצה ומסרתי לו את מפתחות האוטו שלו.
אפילו לא הרמתי את כוסות הקפה לכיור ויצאנו שתינו מן הבית במהירות לכיוון האוטו.
"רגע, שכחתי לנעול"..אמרתי ויצאתי מהאוטו.
רצתי לדלת ונעלתי במהירות את דלת הבריח.
"או-קי, סע"..אמרתי. הוא התניע את האוטו במהירות, כיוון הילוכים לחץ על הגז.
בדרכנו לבית החולים תפסתי את ראשי ולא דיברתי מילה עם שלומי.
דאגתי למצבו של בני, רציתי לקבל בשורות טובות, אבל מה בדבר בשורות רעות, שאלתי את עצמי והתחלתי לרעוד.
שמעתי הרבה מקרים שאלה שנשארים בקומה יכולים להישאר ככה זמן רב יותר מן המצופה או אפילו למות בסופו של דבר.
"דיי תירגעי"..שמעתי את קולו של שלומי מבעד למחשבותיי.
"אל תגיד לי להירגע! אני יכולה להירגע ניראה לך?! הבן שלי תלוי שמה בין בחיים למוות, בין קומה לחיים נורמאלים של ילד בן 6 וחצי, להירגע עלק"..אמרתי בעצבים ושוב שתקתי.
"טוב תראי אני לא יודע למה את מוציאה עליי את העצבים שלך כל הזמן, אני מבין אותך אבל תתמתני אני לא אשם בכל מה שקורה.. ואם את שמה לב.. אני היחיד שעוזר לך בכל המצב הזה, אז אני לא חושב שאני צריך לקבל ממך יחס כזה, את שוברת לי את הלב"..הוא אמר.
"מצטערת"..אמרתי.
"בסדר, נדבר על זה אחר-כך.. הגענו"..הוא אמר וקפצתי מהאוטו.
"יאללה"..אמרתי ותפסתי את ידו והלכנו במהירות עד לכניסת בית החולים.
כמו תמיד משהו חייב לעקב אותנו, השומר.
התעצבנתי על זה שמעקבים אותי שאני הכי לחוצה. שנאתי את עצמי בכלל שיצאתי מבית החולים.
"נו דיי עם הלחץ ריקי, לא יקרה כלום אם נגיע עוד כמה דקות"..הוא אמר וצדק.
"נו דיי, בסדר"..אמרתי ונשמתי עמוק..
התחלנו ללכת לכיוון המעליות שהיו במרחק מה מאיתנו ואז הגענו, כולם היו תפוסות.
חיקינו לפחות 3 דקות עד שאחת מ-ארבעת המעליות תיפתח ואנחנו ניכנס.
נכנסו בסופו של דבר. המעלית הייתה מפוצצת. לא היה כמעט מקום לזוז.
עצמתי את עיניי בכדאי לאזור כוחות ולהירגע. אז שמעתי צפצוף קל שסימן שחלק מן האנשים יורדים בקומה הזאת.
המעלית התרוקנה ונשארנו רק אני שלומי ועוד זוג בדואי.
"זאת הקומה שלנו"..שלומי אמר ויצאנו לאחר ששמענו את הצפצוף הגואל.
התחלתי ללכת במהירות לחדרו של רון, שממש מולו היה חדרי שלי, שלומי ניסחב אחריי.
"הגענו"..אמרתי ונשמתי נשימה ארוכה. הדלת הייתה סגורה.
"כן"..הוא הסכים.
"אני כמעט שומע את ליבך"..הוא אמר.
אני חייכתי.
ספרתי בליבי.. 1...2...שלו...
"גברת פרידמן"..נשמע קולה של המזכירה.
"כן"..אמרתי בבהלה.
"מצטערת עם הבהלתי אותך"..אמרה.
"לא, זה בסדר"..אמרתי.
"אסור כרגע להיכנס לחדר".. היא אמרה בחיוך.
"למה?"..שאלתי נחרדת.
"ביקור רופאים"..היא אמרה בשלווה.
"או-קי, אבל אימא שלו ואסור לי להיכנס?"..שאלתי עצבנית..
"ככה הרופא אמר"..היא אמרה.
"נו ובשביל זה מיהרתי כמו מטומטמת"..אמרתי בעצבים שהיו אופייניים לי.
"דיי ריקי היא לא אשמה"..אמר לי שלומי כמו לילדה קטנה ועצבנית.
"טוב בסדר"..אמרתי יותר רגועה. "סליחה"..ביקשתי.
"זה בסדר, אין על מה"...היא אמרה.
"טוב, תודה"..אמר שלומי והושיב אותי על אחת הכיסאות להמתנה.
-לאחר חצי שעה-
"דיי אני לא מסוגלת יותר"..אמרתי מיואשת עם דמעות בעיניים.
"זה ככה מאמי, תירגעי, וזה לא יעזור אם תוציאי את העצבים שלך על אנשים חפים מפשע שעושים את העבודה שלהם בסך הכול"..הוא אמר וליטף את הפנים שלי.
"כן טוב, אבל לפחות שיידעו אותי ולא יגידו לי לבוא לפה בשיא המהירות כדי שאני יחכה לאיזה מילה או שניים שלהם"..אמרתי.
"את צודקת, אבל אין מה לעשות חוץ מלחכות, אלא אם כן את רוצה להתפרץ לחדר של רון כמו מטורפת"..הוא אמר וגיחך.
"חח אימא לך מטורפת"..אמרתי בחיוך קטן.
"אימא שלי מטורפת כבר ממזמן, אני מתרגל לזה במשך השנים"..הוא אמר.
"חח כן אה?!"...צחקתי היום לראשונה.
"הווו, נו תראו מי צחקה"..הוא אמר ודגדג אותי.
"דיי מטורף, זה בית חולים"..אמרתי.
"טוב טוב, אני הולך להביא לך משהו לשתות"..הוא אמר.
"אני כבר מלאה משתייה, תודה"..אמרתי.
"טוב אז עוד מעט הולכים לאכול"..הוא אמר.
"נראה כבר מאמי"..אמרתי וחיבקתי אותו. "תודה על הכול, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך"..אמרתי עם דמעות של תודה בעיניים.
"תפסיקי להתרגש מכל דבר"..הוא אמר.
"חח נו דיי"..אמרתי וצחקתי.
"אני מת עלייך, אני לא יודע מה אני הולך לעשות בלעדייך, אני מרגישה שאת האוויר שאני נושם"..אמר ולא הבנתי אותו, דווקא מכל המקומות בעולם הוא אומר לי את זה דווקא פה בבית החולים..-חייכתי-. "ואל תתרגשי לי עכשיו"..הוא הזהיר.
"חח טוב טוב, אחרת אני באמת יתחיל להתרגש ולבכות פה מהמילים שלך."
"הינה הפסקתי"..הוא אמר וישבנו כמה דקות בשקט מחובקים זה בתוך זה.
"גברת פרידמן"..נשמע קולו של ד"ר קיסלבסקי.
"ד"ר"..אמרתי וקפצתי על רגליי.
"כן, אממ..אני צריך שתיכנסי איתי לחדר"..הוא אמר.
קפצתי משמחה והפניתי את מבטי לעבר שלומי שהביט בי וברופא.
"הוא ניכנס איתי"..קבעתי עובדה. "הוא תמיד איתי".. אמרתי.
"מי הוא?"..שאל.
"החבר שלי והוא מאוד קשור לילד, ממש כמו אב ובן".. עניתי.
"אה, או-קי"..התפעל הרופא מן הסיפור שלי והסכים.
"תיכנסו"..הוא אמר ולקחתי את שלומי בידי.
"דיי, את לא צריכה לרעוד בצורה כזאת"..הוא אמר כשם לב לידי הרועדת,כך כל גופי מהמתח.
נפתחה הדלת ולעיניי ראיתי חבורת רופאים, סובבים סביב רון.
התקרבתי בצעדים גדולים והרופאים הפנו את חיוכם לעברי, כך ידעתי שרון התעורר.
ראיתי את עיניו הפקוחות ואת חיוכו כאשר ניפגש בדמותי.
"אימא"..הוא אמר בקול חלוש.
התחלתי לבכות. עכשיו.. אחרי הרבה ימים אני שומעת את קול בני מהדהד אלי, ובקולותיו הכמעט לא ברורים נשמע השם "אימא".
=========
אממ.. הינה המשך שהבטחתי.. קצר טיפה, סורי..
אמא שלי ממש צריכה עזרה בבית.
מקווה שאהבתם בכל זאת.., ונהנתם מההפתעה שלי....
אוהבת אותכככםם כל כךךך...
אולי אני ישים היום עוד המשך, אם יהיה לי זמן, ואם לא..
אז או מוצאי שבת או יום ראשון.
מוואה ענקיתתתת
מאוההבבבבבתתת בכםםםם... 😁
סתיוו'ששש 😊
יואוווווו איך אני שמחהההההההה השמךך מאמי
סופפפפססססססססוף !@#
מדדדדדהים כרגגגגגגגגיל ;]
אוהבבבת אותתתתתתך
אה ועוד משהו חשוב
את יפפפפה רצח =]
!@#~$
מוווווווורי
3 פרקים מושלמים!
לא שמתי לב שפספסתי.. P:..
אווווהבת!
איזה פרק יפהה... אהבתייי..
בטח הפרק הבא יהיה יותר יפההה..
המשךך דחוףףףף
תודהההההה יפותתתתת שליייי, אוהבת אותככככככןן..
אני באמצע ניקיונות ובאתי לראות מה עם התגובות חחחח
קיצור בבנות... שימחתן אותי=]
אם יהיו עוד תגובות... ותמשיכו לשמח אותי, אני ישמח אותכן עם עוד המשך=]
מוואהה ענקית!!!!!!!!!!!!!!
ו-א-א-א-א-א-א-א-א-א-א-א-י-י-י-י-י-י-י!!!!
פרקק מדההיםםם!!
ארגגגג....
ממעעללףף!!
תממששייככיי י'סווופפרררר מוודדדלל וסוופפרר מוכשררתת!
ואיי סתווי..
איזה יופפי!
סופסוף הוא קםם...!
המשך דחוףף!
תודה, אוהבת אותכם!!!!!!!
שימחתי אותכם? אני שמחההה=]]
אוהבת מאודדד...
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
איזה מרגששששששששששששששששששששששששששששששש
איזה מאמיייייייייייייייייייייייייייייי
איזה כייףףףףףףףףףףףףףףףף
אני מאושרתתתתתתתתתתתתתתתת
ושלומי מתחיל להיות כמו אריאל כלפי שירןןןןןןןןןןןן אל תתני לווווווווווווו
היא תשיג לה מישו יותר טוב ממנווווו אני בטוחההההההההה
ושרונוש יספר לה למה הוא רץ ככההה אם הוא זוכר....
מחכה להמשךךך
אוהבתתת
טלוש
חחחח מאמי תודה רבה לך אוהבת אותך=]]
ו.. את לא מצפה שאני אגלה.. חח הכל שמור במערכת.. ו
גם בפרקים הבאים שעוד נימצאים בראש שלי ומחכים שאני יוציא אותם לאור.
חחח
שמחה שאהבת את הפרק..
קוראים וקוראות יפים ויפות שלי... חחח
שיהיה לך שבת שלום..
היום לא יהיה המשך..
השבת ניכנסת עוד 3 ד'..
ככה שבמוצאי שבת יכול להיות המשך אם אני לא יצא.. ואם כן, אז ביום ראשון בבוקר שאני אקום=]
אוהבת אותכם..
ומקווה לראות עוד תגובות במשך השבת.
תפתיעו אותי, ואני אדאג להפתיע אותכם בהמשך...
יש לי מילה=]
אוהבת אותכככככם כל כךךךךךךךךךך..
ושוב.. שבת שלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
תהנו, ותנצלו את הסופשבוע.. הכי כיף=]
מוואה ענקית והמשך יום מדהים לכולכם!!
סתיוו'ששש 😊
שבת שלוםםםםםם יפה שלי!!!!!
וואו כמה שנים לא קראתי ת'סיפור...
אני עם דמעות בעיינים..
סוף כל סוף הוא התעורר..
הסיפור עצוב טילים...
יאללה הלוואי וקצת אושר יתחיל לבצבץ...
סיפור מדהיייייםםם..
מרגש בטרווווף...
סתיווש המשך ומהרררררררררר
מואההה
לילוווושש😊
מדהימהה שללליי זה פרררררק מעלףףףףףףףףף!!
אוהבתותךך הכככככי שישששש=]
ותודהה על ההקדשההה=]
מואאאאאאאהה
סתיו...
שתהיה לך ת'שבת הכי מדהימה שיכולה להיות!
אני מקווה שכבר במוצ"ש תכתבי לנו המשך כי אני
לא יכול בלי הסיפור שלך אבל יותר חשוב שתצאי ותבלי..
ואם ייצא באמת שתצאי,אז תהני ותעשי חיים!
מתגעגעגגגעע לסיפווררר...
ייאאללהה,המששךך!
גוד שבסס,דארלינג!
