חנו'ש- אני ממש ממש שמחה שהשלמת הכל....
גרמת לי לכיף על הלב. היית חסרה פההה...
אוהבת אותךךך...
I-LoVe-LiOr- פשושהה שלי... אני כותבת עכשיו המשך...
אני מקווה שאני יגמורר אותו בזמן הקרוב ויפרסם אותו..
דרך אגב... איך קוראים לך? אני לא יודעתתתתתת..
ואם בא לך... כנסי אלי לאייסיקייו.. 285408498
אוהבבבבבבבבבבבתתת אותך!!
סתיוווווווו'ש 😊
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 02/04/2006) ]חנו'ש- אני ממש ממש שמחה שהשלמת הכל....
גרמת לי לכיף על הלב. היית חסרה פההה...
אוהבת אותךךך...
גםםם אני שמחהה בובה..
איךך הפסדתי סיפור כזה?! 😯
חחח מתהההה עלללליךךךךךךך
קבליי
ביג ביג ב-י-ג
קיססססססססס 😊
QUOTE (HeNNNNNNN @ 02/04/2006) QUOTE (הילדה_והאגדה @ 02/04/2006) ]חנו'ש- אני ממש ממש שמחה שהשלמת הכל....
גרמת לי לכיף על הלב. היית חסרה פההה...
אוהבת אותךךך...
גםםם אני שמחהה בובה..
איךך הפסדתי סיפור כזה?! 😯
חחח מתהההה עלללליךךךךךךך
קבליי
ביג ביג ב-י-ג
קיססססססססס 😊
חחח מדהימההההההה שלי... 😊
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 02/04/2006) QUOTE (HeNNNNNNN @ 02/04/2006) QUOTE (הילדה_והאגדה @ 02/04/2006) ]חנו'ש- אני ממש ממש שמחה שהשלמת הכל....
גרמת לי לכיף על הלב. היית חסרה פההה...
אוהבת אותךךך...
גםםם אני שמחהה בובה..
איךך הפסדתי סיפור כזה?! 😯
חחח מתהההה עלללליךךךךךךך
קבליי
ביג ביג ב-י-ג
קיססססססססס 😊
חחח מדהימההההההה שלי... 😊
=]
😁
😛
🙄
😊
😁
הינה הפרקק שהבטחתייייי לכן..
שיהיה לכןןן שבועעעעעע מדהים!!!!!!!
אוהבבבבבבת ברמות!!!
תהנו. . .
פרק-17:
סיימתי את תפילתי לאחר דקות ארוכות של שקט.
לידי שלומי ישב.. מתבונן בי... רק עכשיו שמתי לב.....
הוא הביט בי... ובעיניו עמדו דמעות.................................
"שלומי.."..אמרתי מופתעת בשעה שסגרתי את הספרון הקטן והכנסתי אותו חזרה לתיק.
"אני מצטער עם נבהלת"..הוא אמר ולא הביט בי.
"זה בסדר"..אמרתי והסדרתי את נשימותיי.
"אז מה?.. הכול טוב?"..הוא שאל שוב בלי להביט בעיניי.
"יהיה טוב"..אמרתי ועכשיו הבנתי למה הוא שאל אם הכול טוב.. הוא לא הביט בעיניי שעוד היו מלאות דמעות..
בפניי האדומות מבכי וכאב... באפי הנפוח ובנפיחות שמתחת לעיניי.
עכשיו הוא הביט בי.
"מה קרה לך?"...הוא מיד נבהל והסיט את השערות מפניי.
"נישבר לי מהחיים המזדיינים שלי".. עניתי בעצבים..
"אפשר לדעת למה?"..הוא שאל והביט בי סופסוף.
"אתה באמת שואל? המניאק הכי גדול שיש נכנס לפה.. ואלוהים יודע מאיפה הוא בכלל יודע שאני פה... ואם אתה שואל מי זה אז זה אריאל.. כן כן תתפלא..
הוא בא והטיח בפניי מה שרק מצא לנכון לומר...
מצא לנכון מבחינתו כמובן... לא מתחשב כרגיל.... אחרי שהוא נטש אותי..
אחרי כל מה שהוא עשה ליי... זה נימאס לי... זה נשבר לי...
תגיד לזה שאחרי על כל זה שיפסיק אני בסך הכול בנאדם..!!!"...כמעט וצעקתי את זה..
ושוב פרצתי בבכי.
"הוא היה פה?"..שאל שלומי מהופנט.
"תצא מזה.. אני לא משקרת"..אמרתי בעצבים מבין הדמעות.
"כן כן.. אבל אני פשוט לא קולט איך אחרי כל הזמן הזה הוא.... אין אין הוא פשוט בנאדם שפל.. אני לא מבין איך באמת התאהבת בו.."..הוא אמר כלא מאמין..
"דיי... לא עכשיו"..אמרתי וקמתי על רגליי..
"טוב סליחה. אני פשוט לא מעקל זאת"...הוא אמר והביט בי מלמטה.
"טוב תודה על העידוד"... אמרתי בקשות.
"אני לא מבין אותך.. מה את מתעצבנת עכשיו?"...הוא שאל אותי כלא מבין.
"נכון לעכשיו קיבלתי את המכה של התקופה האחרונה...
הילד שלי... האקס הדפוק שלי... ועכשיו אתה שלא מבין מה מדברים בכלל"..הוצאתי את העצבים עליו.
"זה טוב.. תוציאי את העצבים אולי זה יעזור לך איכשהו".. הוא אמר ברוגע.
"אולי זה יעזור לך איכשהו"..חיקיתי אותו כמו תינוקת ונכנסתי לתוך החדר..
התיישבתי על הכיסא ליד בני.
שרר שקט ממושך בחדר.. שנימשך ונימשך.... עד שכבר גרם לי לאבד שליטה... להתנהג כמו תינוקת ולעשות את מה שעלה על דעתי.
קמתי מן הכיסא ויצאתי החוצה לעברו של שלומי.. שנירדם לו בשמש..לבד.
הבטתי בו.. לא יכולתי להוריד את עיני ממנו.
"אתה פשוט מפגר"..אמרתי לו והוא קם בבהלה.
"למה?"..הוא שאל ועיניו היו מעט סגורות מסנוור השמש.
"כי מה אתה שותק לי? אני מעצבנת אותך אני כועסת וצועקת עליך..."..אמרתי בעקשנות.
"זה בסדר מבחינתי.. אני לא רוצה שתקבלי לי התקף לב"..הוא אמר בחיוך.
"מפגר"..אמרתי ונכנסתי שוב לחדר בקטנוניות.
הוא לא ניכנס אחרי..מה שעיצבן אותי יותר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
"שלום"..הודיע הרופא החביב על בואו וניכנס לחדרו של רון.
"שלום"..השבתי וקמתי מן הכיסא בעייפות וניגשתי לעברו.
"מה שלומו היום?"..הוא שאל בתקווה לשמוע משהו חדש.
"רגיל"..אמרתי ועיקמתי פרצוף לעברו.
"משהו חדש יכול לקרות אותו?"...שאלתי בתקווה לקבל תשובה חיובית. "אכן כן"...הוא אמר וחידש לי את הבשורה. "שזה אומר?"..שאלתי בטיפשותי.
"שהוא יכול להזיז חלקים מגופו.. זה מראה על שיפור מצבו.. וזה מאוד חשוב לנו שתשימי לב... זה מעיד שהטיפול שנותנים פה הוא מהטובים הארץ"..הוא אמר ואני עיקמתי את פרצופי הרבה יותר. "חשוב לכם השם שלכם מאר בריאותם של החולים? אני לא מבינה"..אמרתי נרגזת..
"לא זה ממש לא כך"..הוא אמר וניסה להסביר את עצמו.
"אל תטרח להסביר.. זה לא מעניין אותי. אז מה אתה אומר בעצם? שבני יכול להזיז את עצמו מדי פעם וזה יהיה טבעי לגמרי במצבו?"...ניסיתי לישר את הקווים.
"בדיוק"..הוא אמר שלוו.
"תודה"..אמרתי יותר שמחה ושוב החיוך חזר.
הוא יצא מן החדר.
--------------------------------------------------------------
שוב המצב הזה... של השקט בחדרי ושום נפש חיה לא איתי.
שוב המצב העגום הזה שאני נמצאת בין עולמות מכאיבים... בין הזיכרונות לבין המציאות הקשה.
בין הגורל שאלוהים לי קבע.. לבין הדמעות שיורדות לי בקצב לא קבוע.
בכל פעם שאני נמצאת לבד עולה בראשי זיכרון אחר.... עוד זיכרון כואב.
אז על אבי לא שמעתי זמן רב כל כך.... אך על אימי שמעתי... וכך ליבי נמס מגעגועים.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
"תהיה בשקט ילדון"..אמרתי ונדנדתי את עגלתו הבלויה של רון בכדאי להרגיעו.
הוא לא נירגע.. לא נתן לי מנוח... הוא המשיך לבכות, המשיך לצרוח.
לא ידעתי למה... התחלתי לחשוש.. התחלתי כמעט לבכות... כל הפחד כל האי וודאות..
בדיוק שנה מאז שגורשתי מביתי..
'אולי הוא מרגיש זאת?'...חשבתי לעצמי... עיניי נחתו על רון... לקחתי אותו בין ידיי.
"תהיה בשקט נשמתי.. דיי למה אתה בוכה ככה.. שש שש שש"..אמרתי כמעט בדמעות... דאגתי כל כך.. לא ידעתי איך להרגיע אותו... הוא היה בן חודשיים.
התקדמתי עם רון לטלפון שהיה מונח על הדלפק הקטן במטבח וחייגתי לחלי שגם באותו זמן הייתה חברתי הטובה.
_ _ _ - _ _ _ _ _ _ _ ......
היא ענתה.
"הלו?"..היא ענתה לטלפון בשלווה.
"חלי תבואי אליי הכי מהר שאת יכולה"... אמרתי לחוצה והיא לא הבינה מה ברצוני.
"למה מאמי? מה קרה?"..היא שאלה בלחץ.
"אני לא מסתדרת עם רון.. בבקשה תבואי אני מחכה לך"..אמרתי בייאוש.
"כמה שניות אני אצלך"..היא אמרה וניתקתי את הטלפון.
המשכתי לדפוק קלות על גבו של רון כדי להרגיעו.. אך דבר לא קרה.. הוא לא נירגע.. וגם לא היה סימן שזה מה שהולך לקרות.
התיישבתי מהר בסלון והרמתי את חולצתי.. פתחתי את החזייה והשכבתי אותו בחיקי.
הנקתי אותו.. הוא שתק מעט.. אך לאחר כמה שניות הוא פשוט התחיל שוב להתייפח ולבכות.
בלי דפיקות בדלת ובלי מאמץ נכנסה חלי לביתי בריצה ובדאגה.
כל כך שמחתי שהיא באה, שהיא הגיעה.
"תביאי לי אותו"..היא מיד תפסה פיקוד והושטתי לה אותו.
סגרתי את החזייה והעלתי את החולצה.
"מה ניראה לך שיש לו?"..שאלתי בדמעות.
"אני לא ממש יודעת.. תני לי לבדוק"..היא אמרה בדאגה בעוד שהיא עסוקה בלבדוק אותו.
לא היה לי מה לומר.. פשוט קמתי מן הספה והלכתי למטבח..
הדלקתי מהר סיגריה.. ויצאתי מחוץ לביתי שהעשן לא יגיע לרון ויגרום לו נזק.
היה יום חם ונעים... זה היה בוקר כמעט מדהים.. חוץ מהבכי הלא מוכר של רון..
בעוד שאני מכירה אותו כילד כל כך שקט.
"בוקר טוב"..נשמע קול שהעיר אותי מהלחץ ששקעתי בו.
"אה שלום"..התעוררתי לחיים וחייכתי לעברו חיוך מאולץ.
חיים הוא המצחיק של השכונה.. ממש בנאדם שרוט שרק הדיבור שלו גורם לי לחייך כל פעם מחדש.
"מה שלומך צעירונת?"..הוא שאל בקולו המתוק וחייך.
"הכול טוב".. חייכתי.
"קחי עיתון תתחדשי קצת מהמצב במדינה שלך"..הוא אמר ונשק לי על הלחי בדרכו ליעדו.
"תודה, יום טוב"..אמרתי כבדרך אגב.
"גם לך"..הוא אמר והמשיך לדרכו.
נכנסתי לבית ושמתי לב שרון כבר רדום.. שקט ושלוו.
"מה עשית לו?"..שאלתי לא מאמינה אך יותר רגועה.
"היו לו גזים... עשיתי לו משאז על הגב והוא נרגע.. זה ממש קל.. תדעי שזה כואב להם ומציק..."..היא אמרה וחייכה אלי.
"תודה חלי.. אני לא יודעת מה עשיתי בלעדייך"..אמרתי רגועה הרבה יותר.
"עיתון?"...היא שאלה אותי.
"כן"..השבתי.
"תביאי לי"..היא אמרה והושטתי לה אותו.
"קפה?"...שאלתי.
"נס"..היא ענתה והלכתי למטבח.. הכנתי לשנינו 2 כוסות נס.
"לחייך"..אמרתי והגשתי לה את הנס.
"שרוטה"..היא אמרה ולגמה ממנו.
"כן, תודה"..אמרתי בחיוך, חייכה גם היא.
לקחתי את העיתון מידה ברגע שראיתי את הדבר שזיעזע את יומי.
כוסי נשמטה מידי והרגשתי את עצמי ברגע הכי חלש בחיי.
מודעת האבל.. שמה היה רשום שם.. המודעה ששברה אותי לאלפי רסיסים.
'שושי חדד ז"ל.............' שמה של אימי.
ברחתי מאותו מקום.
חלי הביטה בי חסרת אונים. הילד התעורר לקול הנפץ והחל לבכות.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
"הדמעות לא יחזירו את העבר לטיבו"...נישמע קול מאחוריי.........
======================
פרקקק מכוערררררררר.... ממש אבל!!
לא היה לי כוחח ממש... אבל הייתי חייבת לכןןןןןן...
מקווה שנהנתםםםםםםםםםם בכל זאתתתתת. .
סתיווווווווו'ש 😊
למה אתה מבקשים המשך אם אתם לא קוראים אותו?
הוא פה כבר מאתמול ב-10!
אני פה עד 4 בערך.. אני מקווה לראות טיפה יותר יחס.
סתיוו'ששש 😊
תאמת?! לא הבנתי כלום..
רגע הקטע האחרון עם אמא שלה זה כבר שרון התעורר??
החלקים יצאו ממש ממש יפים - אבל לא הבנתי את הקשר בינהם..
תוכלי להסביר?!
אממ כן..
בקטע הראשון- זאת השיחה עם שלומי לאחר שאריאל הלך. זה באותו יום.
קטע השני-שעתיים שלוש אחר כך... באותו יום.
קטע שלישי-גם באותו יום. כשהיא הלכה לחדר שלה בבית החולים והתחילה לחשוב שוב על הכל.
שלומי היה בחדר של רון או במרפסת.. לא משנה.
את זוכרת שהוא אמר שהוא יישן איתה היום בבית החולים, נכון?
עכשיו כעיקרון קטע אחר כך היא פשוט ניזכרת.. כאילו עוד זיכרון שעולה לה.
הקטע אחר כך זה שהיא סיימה את הזיכרון הזה ומיד קורה משהו אחר כך...
פה זה שמישהו דיבר אלייה.. מי זה? תדעו בפרק הבא. 😊
כדאי שיהיה יותר מובן נעשה הסכם ביננו.. כי בפרקים הבאים יהיו הרבה זיכרונות..
אז בכדאי שלא תתבלבלו.. כשאני ירשום קטע של זיכרון אז אני יסמן אותו בקווים כאלה...
^^^^^^^^^^^^^^ בתחילתו ובסופו של הזיכרון.. ככה שתבינו את מה שקורה.
הסברתי מספיק טוב מאמי?
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 02/04/2006) חנו'ש- אני ממש ממש שמחה שהשלמת הכל....
גרמת לי לכיף על הלב. היית חסרה פההה...
אוהבת אותךךך...
I-LoVe-LiOr- פשושהה שלי... אני כותבת עכשיו המשך...
אני מקווה שאני יגמורר אותו בזמן הקרוב ויפרסם אותו..
דרך אגב... איך קוראים לך? אני לא יודעתתתתתת..
ואם בא לך... כנסי אלי לאייסיקייו.. 285408498
אוהבבבבבבבבבבבתתת אותך!!
סתיוווווווו'ש 😊
נשמממממה שלי
קראתי את ההמממשך
והוא מדדדהים
ואני אככככנס אלייך לאייסי =]
וקוראאאים לי מור @#! :]
חחחח אוהבבבת אותתתך נסיכככה !@
וההמשך מוששששלם [= !@$
אנונימית- תודה מאמי!!!
מורו'ש- חח שם יפה מאמי שלי..
כנסי אליי.. =] אני יאשר אותתך....
אוהבת אותך כל כךךךךךךךךךךךךךךךך...
תודה!!
בנות... אם להגיד את האמת אני לא כועסת או משהו.. אני פשוט מאוכזבת.
כי כמה שאני משקיעה בפרקים בסוף אני מקבלת רק 3 תגובות? ההמשך נמצא פה כבר דיי הרבה זמן בשביל שיהיה היזדמנות לקרוא להגיב.
עזבו.. כמו שזה ניכנס לאוזן אחת ככה זה יוצא מהשנייה.. אני צודקת?!
לילה טוובב.
מספיק טוב הסברת..
אחלה פרק..
מחכה להמשך!
כל כך כל כך כל כך יפהה
ועצובייי.. 😢
תתתמשיכיי בובה ששייליי
