מושלממממממת שלי , סיימתי לקרוא את הכל.
את חייבת להממממשיך :]] , ומהההר ! @ #
אאאז תזככרי שאני מחחכה =] , # מממממממואה יפפה שלי.
אוהבת אותתתתתתתך!
פרק באיחור. . .
מצטערת כל כך...
שיהיה לכם שבתתתתת שלום... מדהימה... ותנצלו כל רגע בהה...
בפסח אני מבטיחה פרקים לעיתים קרובות יותר.. ח-ו-פ-ש!
אוהבת אותכןןן....
ותודה על הסבלנות....
תהנווווווו...
פרק- 16:
הכול השקעתי בשבילך... הכול..
ותתפלא.. אני לא מתחרטת על זה.. כי זה בעצם אתה..
אבל תקום.. שאני ידע שאתה שומע אותי... בבקשה"...אמרתי ודמעות של עצב או של התאוששות עמדו בעיניי.
הוצאתי את כל שעל ליבי. התפרקתי.
"שלום"..נישמע קול מאחוריי שהקפיץ את כל חושיי.
הסתובבתי..... וראיתי את..............
אריאל!!!!
"מה אתה עושה כאן?!"..שאלתי בבהלה וקמתי במהירות מן הכיסא..
הסתובבתי עם גבי אל רון.. כאילו שומרת עליו שלא יקח אותו.
"ככה? לא אומרים שלום?"..הוא שאל בציניות אכזרית.
"דיי להיות ציני.. מה אתה עושה פה?"...שאלתי חזקה.
"אני רוצה לראות את הילד שלי.. מה גדל ממנו.. ולאן הוא הגיע בגללך"..הוא אמר בחוצפה שגרמה לי להיות בהלם.
"עכשיו אתה ניזכר?! אחרי 6 שנים שזה בכלל לא עיניין אותך... תגיד מה אתה בכלל רוצה?! את הילד שלי אתה לא תיקח"...אמרתי כמעט בצעקות.. אך לא רציתי להפריע למנוחתו של בני.
"את יודעת טוב מאוד למה"..הוא אמר בהיסח דעת.
"כי אתה מניאק"..אמרתי בגועל ויצאתי למרפסת... הוא יצא אחריי.
"את פירשת את זה בכלל אחרת.. אני חיפשתי אותך כל השנים האלה.. אני רציתי את הילד שלי.. את כל דברר לקחת קשה... לא רציתי ילד בגיל כל כך צעיר...
היו לי חיים לחיות וגם לך..."...הוא אמר והפסקתי אותו באמצע דבריו.
"אתה רצית שאני יפיל"..אמרתי בכעס.. בטינה כל כך גדולה.
"זה היה הכי טוב לשנינו.. ככה היינו נשארים ביחד ואף מתחתנים"..הוא אמר בניסיון להבנה.
"אם עזבת אותי כשהיה לי את העובר לא היית עוזב אותי בשביל דבר פעוט אחר בהמשך?"..שאלתי בנכונות לשפוט בפניו את כל הטעויות שלו.
"אני לא יודע.. וזה ממש לא דבר פעוט.. ילד"..הוא אמר בכבדות והביט בי בחוזקה.
"אחרי 6 שנים נזכרת לבוא ועוד לדרוש ממני את הילד"..אמרתי בתסכול.
"זה בעיה שלי"..הוא אמר.
"תישאר עם הבעיה שלך ותפסיק לזיין לי את השכל עם האהבה הזאת שפתאום רכשת לו..
יש לך מושג אפילו איך קוראים לו?! תפסיק להיות צבוע..
אם עד עכשיו לא הופעת אז אין סיבה שתופיע עכשיו...
אתה יכול ללכת מכאן.. אתה צריך ללכת מכאן.."..אמרתי ורציתי להישאר חזקה..
להראות לו שאני לא מפחדת ממנו... שהוא לא דבר מאיים מבחינתי..
"אני הולך"..הוא אמר עם מבט מוזר בעיניים.
"שלום ולא להתראות"...אמרתי נחושה בעצמי.
"אנחנו עוד נתראה"..הוא סינן לעברי ויצא מן החדר בכעס.
הבטתי בדמותו המתרחקת ממני ולא האמנתי למה שקרה כאן..
הייתי בערך האישה הכי מבוהלת, מפוחדת והמומה עלי האדמות...
זה היה אריאל.. פשוט הוא ולא אחר..
אחרי כל הזמן הזה.. אחרי כל מה שעברתי..
אחריי כל מה שסבלתי..
אחרי לילות על גבי לילות שהייתי סגורה בחדריי
ונקברת מתחת למיטתי עם השמיכה עלי ורק בוכה ובוכה..
על היום שהכרתי אותו.. על זה שבכלל אהבתי אותו.. שאני עדיין אוהבת אותו.
הייתי בוכה על עצמי... על המזל שלי..
על משפחתי ועל ילדי שבאותו זמן גדל בתוכי...
שהתפתח.. ואז נוצר רון.. רון שלי.
האור שבחיי... התקווה שנשארה בי לחיות.. להמשיך.. אך ורק למענו...
הכול למענו.
איך שבכל הזמן הזה שהכרתי אותו והייתי איתו החיים שלי התהפכו...
נהיו אחרים.....
יש בי זיכרון אחד וכואב שמקנן בי, זיכרון שתמיד יישאר בי ויוריד לי ים דמעות..
יגרום לי להתאכזב ממנו כל פעם מחדש...
הזיכרון או הדבר שהרס את חיי..
אבא שלי.. כמה שהוא הכאיב לי... כמה שהוא הרס אותי...
איך שהוא ייחס חשיבות לכבוד שלו ולו לי...
איך שהוא רמס אותי..
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
"אבא שלך יכעס.. הוא לא רוצה שתהיי פה...תלכי.. תלכי.. הוא יראה אותך"...אמרה לי אימי בלחץ ובדמעות.. דמעות שהכאיבו לי,ששרפו אותי...
"אמא אני לא רוצה ללכת.. אני לא רוצה לעזוב.. תגידי לו.. תרגיעי אותו"..אמרתי בדמעות מפוחדת...
הוא היה צריך להגיע כל רגע.
"המזוודות שלך מוכנות בפתח הבית... תלכי.. אל תסבכי את המצב יותר"..היא אמרה וליטפה את פניי באהבה.. שוב הדמעות שלטו על פנייה..
"אמא אני אוהבת אותך... אני לא רוצה ללכת"..אמרתי נואשת..
"אין לך ברירה... את מכירה את אבא שלך.. הדמעות שלך כבר לא יעזרו...
היית הילדה האהובה על אביך... אכזבת אותו.. ואת מכירה את הכבוד שלו.. מעל הכל".. אימי אמרה לי נואשת גם היא וחיבקה אותי חיבוק חם ומהיר..
היא לא רצתה שאבי יגיע ויראה אותי בבית... הוא יתעצבן..
"אני בסך הכל אהבתי אותו... יש לו נכד.. למה הוא לא רוצה אותו?"..שאלתי בדמעות ויצאתי עם אמא לכיוון הסלון... לחוצה ומפוחדת...
"את יודעת למה.. דיי דיי.. לכי מאמי.. לכי.. אני תמיד איתך"..היא אמרה לי וחיבקה אותי שוב... הדמעות ירדו לשנינו... היא ליטפה את גבי ואיחלה לי הצלחה בהמשך הדרך..
אני נשברתי.. נשברתי על גבה ורציתי רק להישאר ככה לעולמים....
נפשי הייתה חשוכה... עיניי היו קרות ודומעות... בעוד שנייה הייתי צריכה לחפש את עצמי איפשהו.. בגשם.
הדלת נפתחה.. אבי עמד שם.
כולי מפוחדת ורועדת הבטתי בו ורציתי ללכת לחבק אותו.. להסביר לו שלא טעיתי.. שהוא סתם לקח את הכל קשה ושהוא עדיין חי בשנות הצעירות לחיו.. בשנים של פעם.
אבל כלום לא עזר לי.. הוא הביט בי במבט קשוח.. בלב שבור.
"תלכי מהבית שלי"..הוא אמר בלי להוסיף מילה.
"אבא...."..התחלתי להגיד אך הוא לא נתן לי לדבר..
הוא הרים את המזוודות והוציא אותם אל הגשם שהיה מחוץ לביתי החם.
לא היה לי מה לעשות.... חיבקתי את אמא.. אבי לא הביט בי..
"אני אוהבת אותך... אמא אני כל כך אוהבת אותךך... אני מצטערת על הכל...
תגידי לו שאני אוהבת אותו... תגידי לו שאני לא רציתי לאכזב אותו..
תגידי לוו שלא טעיתי.. אריאל יבוא לקחת אותי ואנחנו נגדל את הילד שלי באהבה"..אמרתי וליטפתי את בטני בדמעות...אימי התנתקה מחיבוקנו וסימנה לי לצאת מהבית... שבורה וכואבת....
"אני אוהבת אותך... תלכי תלכי"..היא אמרה ואני ניגשתי לעבר דלת הכניסה, שבנסיבות אלה הפכה לדלת היציאה מעולם המשפחה.
"תלכי ואל תחזרי לכאן.. את לא הבת שלי יותר"..הוא אמר ולא הביט בי..
"אבא אני אוהבת אותך"..אמרתי נואשת מן הדמעות שרק ירדו וירדו כמו ים שהסחר שלו נישבר לרסיסים.
"אני אוהבת אותך כל כך.. אני מצטערת...."..אמרתי וחיבקתי אותו... נפלתי על רגליו שבורה.
הוא הרים אותי מהרצפה והביט בי כמה שניות.. אחרי כמה שניות הבנתי שהכול אבוד..
הפעם הראשונה שהוא הרים עלי יד... הוא נתן לי סטירה שהעיפה אותי כמה צעדים אחורה.
בדיוק ליציאה מן הבית...
הלחי שלי הייתה אדומה וכואבת... אך לא כמו ליבי המנופץ.. כמו ראשי שהתפוצץ ממחשבות..
יצאתי מהבית בדמעות... הדלת נטרקה מאחריי...
נשמעה זעקת כאב... זעקת דמעות...
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
הדמעות ירדו לי בכמויות בדיוק כמו אז...
מאז אני חושבת לא בכיתי כמו שבכיתי כרגע...
איך הכול התנפץ לי בפנים... כל החיים שלי נהפכו לבלתי נסבלים.
כל הדברים הטובים.. הפכו לרעים... מאכזבים..
כל דבר שאי פעם רציתי... נהרסו ונשברו.
כל תקוותיי להצלחה נפגמו.
שום דבר נורמלי לא נישאר בחיי...
אני שבורה מאז... בכל יום שום דבר לא יכול להפוך ליותר כואב..
זה אבי.. הוא היה קשה.. הוא היה מיושן..
הוא ציפה ממני לרבות.. הייתי הבת המועדפת עליו...
הייתי הכול בשבילו... הוא כמעט ונתן את חיי למעני בכל הזדמנות הכי קטנה שצצה...
הוא השקיע עלי הכול....
ואיך שהוא אהב אותי... איזו אהבה...
כמה שעברנו ביחד.... כמה שאהבנו ביחד..
איך הייתי הילדה שלו... הילדה היחידה שלו....... האהובה שלו.
ועכשיו?! עכשיו אני בכלל לא יודעת מה קורה איתו...
שנים שלא דיברתי איתו... וגם לא עם אימי....
לא שמעתי מהם.. לא נפגשתי איתם..
נשענתי על עדן המרפסת הגדולה מלאת העציצים הנפולים כמו פניי..
השמש סינווה וחיממה את פניי.. העיניים שלי נסגרו מעט לנוכח השמש הלוהטת שספגה את כל כוחותיי האחרונים...
כל כך רציתי כרגע שוב לשאת תפילה לאלוהים..
הוצאתי מתיקי את הספרון הקטן.. -התיקון הכללי- ,
ופתחתי אותו על העמוד הראשון שבו מתחילים לקרוא..
וכך התחלתי... בתפילתי לאלוהים.. האלוהים שלי שבלעדיו לא הייתי מגיעה עד לפה..
אלא הייתי נשארת זרוקה ברחובות... מבלי שום רצון לחיות.
סיימתי את תפילתי לאחר דקות ארוכות של שקט.
לידי שלומי ישב.. מתבונן בי... רק עכשיו שמתי לב.....
הוא הביט בי... ובעיניו עמדו דמעות.................................
==============
סופשבועעעעע מעולהה שיהיה לכםםםםםם =]
מאוהההבתתת בכככן....
סתייווו'ששש
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אני נשבעת לך שהתחלתי לבכות..
איזה עצוב....
המשךך דחוף!!
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
עצובב
שימי הממשךך מאמי
תודה נישמותיי...
אתן מדהימות!!
יאאאאאאאו
מדהימממה שלי
זה כ"כ עצובבב ומרגששש !
אתת כותתבבבת מדההים @#!
תממממשיכי יפפה שלי
חיבבבבבבבבוק !@ =]
מושלםםםםםםםםםםםםםםם!!!
המשך!
עכשיו אני בעמ' 19 אני ימשיך מחר!!!
סיפור מהמם
תודה יפיופות שליי..
שיהיה לכןן שבועע טובבבבבב...
אני ישים המשךךך היום ב"ה.... תלוי מה המצבבבב.......
אוהבת אותכןןןןן..
תגיבו עוד קצת אם בא לכןן...
מווווואההה ענקית...
סתיוווווווו'ש 😊
מהמםםם...
את כותבת בצורה מיוחדתת
המשך מאמי
אנונימית- תודה מאמייי שלי....
צורה מיוחדת? תסבירי את עצמך..
אני ממש שמחה שאת קוראת את הסיפור...
נחמד מצידיי כולכן..
מאוהבתתתת בכן... 😊
השלמתי ה-כ-ל..
מדהיםםםםםםם
מוווווווושלםםם
אחדד הסיפוריםםם היפיםםם...!!
תתתמשיכיי נסיכה
**שבועע טוב**
נסיככככה שלי
אני כבבבר רוצה המממשך
מתתתי יהיה מדהימממה שלי ?
מואה אוהבבבבת אותך
חיבבבבבבבוק =]
אתר האהבה הישראלי