=/..
ממש בא לי להשים.. אבל גם בא לי עוד קצת בנות שיגיבו..
נחכה לראות עם יהיו עוד תגובות...
ומקסימום אני ימשיך מחרר.. כי חברה שלי יושנת אצלי ואנחנו יוצאות כנראה.
סתוי לאן אתן יוצאות? לרנה/וילה?
חחח לא ניראלי בסיגנון הזה...
עדיין לא יודעת.. היא רוצה ללכת לאיתי..
ומצד שני היא רוצה שגל יבוא אליי וניהיה שלושתנו אצלי בבית..
מי מבין אותה?!
כבר ניראה אבל.. היא מתקלחת ועושה פן.. חח
אם ניצא אני יגיד לך.. תבואי איתנו..
אה חח חשבתי יציאה יציאה.
ואם את הולכת לראות אותו אז בלי יותר מדיי שטויות אל תחזרי על טעויות!
לאב יו אהובה קטנה..
אממ.. כשחושבים על זה יותר לעומק.. את לא ממש מעודכנת במה שקרה בזמן האחרון..
לי ולו יש הרבה על מה לדבר.
וניראלי שזה היזדמנות טובה..
אבל אני לא יחזור על טעויות.. התחלתי לראות אותו טיפה יותר טוב... אני כבר לא עיוורת.
ועכשיו שניזכרים... יום שני היום.. יש קריוקייייי....
אויששש...חחח
למרות שהיתבאסתי מהתגובות.. הינה ההמשך..
לאלה שכן אוהבות וקוראות את הסיפורר..
תהנו......
פרק -15
דמעה... היא פשוט ירדה לאחר ששמעתי את השיר..
למרות שהוא שיר שמח.. לא שיר גורם לדיכאון..
אבל המילים.. המילים כאילו זרעו מלח על הפצעים שעוד פתוחים..
על זה שבגיל 22 יש לי כבר ילדים...
שאיבדתי את כל היופי שבשנים האלו......
לא אמרתי דבר ומחיתי במהירות את הדמעה שעוד לא הספיקה להראות את עצמה לעיניי שלומי.
"אתה חושב שזה קל להשוות בייננו"..אמרתי לפתע והוא הביט בי לאחר זמן מה.
"למה לא? שתינו צעירים.. שתינו עברנו בחיים"..הוא אמר ושוב צביטה בלב הופיעה לי.
"לא שלומי, זה לא אותו דבר.. הדברים שאני עברתי ועוברת שינו אותי מקצה לקצה..
אתה הרי לא שם לב? איפה נעלמה הילדה מלאת שמחת החיים, שכל הזמן יוצאת לבלות.. מפוצצת בחורים ושוברת לבבות? אה?. היא פשוט מתחבאת בתוכי והסיבה היא הדברים האלו שקוראים לי"..אמרתי.
"זה נכון... אבל למרות הכל.. אף אחד לא הכריח אותך להיכנס להריון בגיל כל כך צעיר..
לעשות את כל הדברים האלה שאת הספקת לעשות בגיל כל כך צעיר.
זה הרס אותך... והינה את רואה דברים בשטח.. אלו התוצאות.
חשבת שיש גבר שבאמת יכול לתת את עצמו למשפחה בגיל צעיר כמו של אריאל?
הוא היה בסה"כ בן 24... מספיק בכדי לאבד את הרווקות ולהתחיל חיי חיתולים ובכי?
אני לא חושב שהוא היה מסוגל לזה.. אבל את היית עיוורת באותו זמן וכמה שהמשפחה שלך ואני הזהרנו אותך שהוא לא רציני הפנית לנו את גבך והלכת לחפש את החיים שלך במקום אחר..
החיים האלו שאת נמצאת בהם כרגע"...הוא אמר והדמעות כבר היו בשיא.
"למה אתה חייב לזרוע לי עוד מלח על הפצעים? אתה לא חושב ששמעתי את זה יותר מ-1000 פעמים? מכל האנשים שהיו חשובים לי.. חשבתי שתבינו אותי.. חשבתי שכבר הבנתם..
ושוב.. אז אם המשפחה שלי לא רוצה לשמוע עליי יותר.. ניראה לך שטוב לי להיזכר בזה?
זה קשה.. אני מנסה לדחוק את כל זה ולגדל את הילד שלי בשקט..
ואם אתה חושב שזה יעזור לי כל מה שאתה אומר לי עכשיו.. אז לא!!
כי את הגלגל אני לא יכולה להחזיר אחורה.. אני צריכה להתמודד עם הטעויות שלי.. ולמדתי מהם...
ואם אתה שואל אותי עכשיו למה לא נתתי לכל הקטע הזה בייננו שעמד להתחיל לקרות.. אז הינה התשובה.. אני פוחדת!"...אמרתי ולקראת הסוף התחלתי ממש לבכות..
הוא חיבק אותי במהירות....
"אני שמח שלמדת מהטעויות"..הוא אמר..
"תיקח אותי לבית החולים"..אמרתי ובמהירות התנתקתי מהחיבוק והתיישבתי מסודרת אך מלאת דמעות על המושב הקדמי לידו..
הוא הביט בי ואני עצמתי את עיניי. הפנתי את ראשי לחלון.. ומיד לאחר כמה דקות הוא לחץ על הגז ונסענו מאותו מקום.
הנסיעה עברה לה בדממה.. לא אמרנו דבר.. רק רעש המנוע והשקט שנישאר בייננו נישמע.
לקול דימעותיי שיורדות מעיניי ומלטפות את פניי החיוורות..
משאירים סימני רטיבות על פניי. מכל מקום שבהן ירדו.
6 שנים... 6 שנים של פרידה.
6 שנים שבהן עיני ועיני משפחתי לא התראו.
6 שנים של סבל ודמעות..
6 שנים של תסכול, 6 שנים של תיקווה.. 6 שנים שבהן כל חיי נהרסו.. 6 שנים שנרתמתי
לגידול בני.. לבדי.. בלי עזרה מהצד.
6 שנים של חוסר הנאה..
6 שנים של בדידות..
6 שנים של חשיבה. 6 שנים שבהן לא ידעתי אהבה... רק מהי אכזבה... ונטישה.
6 שנים שבהן לא יכולתי להתמסר לאף גבר מאהבה.
6 שנים שלא ידעתי מזה נשיקת תמיכה של אמא.
6 שנים שלא ידעתי מזה חיבוק משפחתי..
6 שנים שבכל רגע עלתה בראשי המחשבה איך ומה משפחתי חושבים על אותה ילדה שהתאהבה בגבר.. שלא עמד לצידה.
"הגענו"...פתאום אמר שלומי והעיר אותי ממחשבותיי.
"תודה על היום"..אמרתי וניגבתי את דמעותיי שירדו בלי הפסקה במשך כל הנסיעה.
יצאתי מן האוטו.. והוא הביט בי... הפעם זה היה מבט אחר...
לא של משיכה.. ריחמתי על עצמי.
נכנסתי לבית החולים מצוברחת אך ללא דמעות.
לקחתי את המעלית הראשונה שעמדה בדרכי ונכנסתי אליה... מעלית ללא אנשים.
לחצתי על הקומה שבו בני נימצא וחיכיתי שהיא תעלה.
שוב.. אני סגורה בתוך 4 קירות.
בלי כל האפשרויות והדברים שיכולים להיות שלי..
אם הייתי מוותרת על כל הטעויות.
הכול היה יכול להשתנות..היה יכול להיות אחרת.
הייתי הופכת עולמות... הייתי עוברת ימים ונהרות...
הייתי מכירה אנשים... הייתי מוכרת.. אני מאמינה בעצמי.. יש לי יכולות אני יודעת..
אבל את כל כולי הקדשתי לאהבה.. האהבה הארורה הזאת.
שעדיין שוכנת בליבי.. למרות הסבל.. למרות הדמעות.. למרות כל מה שעברתי..
אני עדיין בוכה לפעמים על האהבה הזאת.
נישמע ציפצוף ודלת המעלית נפתחה.
יצאתי ממנה והלכתי במזדרון הארוך שבצידיו יש המון דלתות..
חלקן פתוחות.. חלקן סגורות.. פה ושם נשמעו קולות בכי של מאושפזים..
ועוד הורה או קרוב משפחה יוצא או ניכנס מאותם חדרים.. ודלתות פתוחות.
לרגע הרגשתי מבטים.. לרגע לא..
לרגע הרגשתי לא שייכת.. ולרגע בכלל אחרת.
נכנסתי לחדרו של רון.
שוב ניגלה לעיניי המראה עצוב.. שבני שוכב על מיטת בת החולים.. ישן.. ללא השקמה.
"בן שלי"..התחלתי שוב ליילל.
שוב הכאב והבדידות נגלו לפניי.
"אתה לא רואה כמה עצוב לי פה בלעדייך? תתעורר.. אתה לא יכול לתאר כמה אתה חסר לי...
כמה קשה לי לא לשמוע את השם 'אמא' בכל פעם שרצית ממני משהו.
אבל נכון שזה אשמתי.. אני יודעת שכן..
כל המצב הזה... זה בגלל שלא הייתי אמא טובה.
לא הייתי מהאמות שיוצאות ומבלות עם הילדים שלהם.
לא היה לך אבא שיואהב אותך.. לא היה לך את ההנאה במשחקים איתו.
איפה האבא שלך, אה?
והוא רוצה אותך רון.. נכון שאתה לא תרצה אותו?
אני יודעת שכן.. אני פשוט בטוחה בזה.
הוא בנאדם מגעיל... הוא ינטוש אותך בדיוק כמו שנטש אותך ברגע ששמע שאתה עובר.
אני הייתי האמא והאבא שלך כל הזמן הזה.. במשך 6 שנים.
ונכון שאתה תישאר איתי..
אבל למה לא באת וסיפרת לי כל מה קורה לך..
למה רצת ולא נתת לי להבין אותך?
אתה יודע שאם היה קורה לך משהו הייתי מתה.
רון.. אם לא הייתי כל כך טיפשה לא היית נימצא איתי עכשיו. אתה יודע?
אם לא הייתי מתאהבת באבא המטומטם שלך לא הייתה לך הזדמנות להיוולד ולהגיד לי 'אמא'.
אבל אז אני הייתי יותר חופשייה..
הייתי יכולה להתקדם בחיי.. ולא להיות מה שאני היום.
הכול השקעתי בשבילך... הכול..
ותתפלא.. אני לא מתחרטת על זה.. כי זה בעצם אתה..
אבל תקום.. שאני ידע שאתה שומע אותי... בבקשה"...אמרתי ודמעות של עצב או של התאוששות עמדו בעיניי.
הוצאתי את כל שעל ליבי. התפרקתי.
"שלום"..נישמע קול מאחוריי שהקפיץ את כל חושיי.
הסתובבתי..... וראיתי את..............
=========
אוהבבבבת אותככככככככככןןן..
מוואההה..
סתיוווווו'ששששש
מאמיייייייייייי איזה פרק מדהיםםם ומרגשש סופסוף היא השתחררהה הוציאה את כל מה שהיה לה על הלב 6 שניםםםם
תעשי שזה אבא שלווו ושהוא נהייה אדם טובב ושהוא לא רוצה לקחת לה את רוןןן ושהיא תהייה עם שלומי והכל יהיה טובבבב
אוהבת המוןןןןןןןן
ומחכה להמשךך
טלושש
תודה בנות... =]
טל.. טם הכל יהיה ככה הסיפור יהיה משעמםם... והחיים שלה יהיו מושלמים אז..
חח אני לא חושבת שהחלום הזה יתגשם בקרוב.
אוהבת..
סתיוו'שש 😍
חחח כל יום אחד.
וגם לזה אני משתדלת מאוד.
חוצמיזה.. לאן כולן נעלמו? אני צ'ה עודד תגובות... 😊
דוש השלמתי 2 פרקים מהממים . .
מחכה להמשך יפה שלי . .
מואההההה . .
אתר האהבה הישראלי