בובה שלי?! כן סוף סוףף סיימתי לקרוא את השלמות הזאת שפה..
ואני עדיין המומה ואני עדיין לא מאמינה..
אני אפילו לא יודעת איך להגיב על הכישרון הכל כך מיוחד והשונה הזה..
הסיפור שלך כל כך שונה מהאחרים, כל כך בוגר, ובאופן שונה,
והכי חשוב כל כך מיוחד..
אהבתי אין לי מילים לתאר עד כמה אהבתי..
טוב איך לא?!? הרי זאת את כתבת.. ושאת כותבת אי אפשר שלא לאהוב
יש לך כישרון שקשה לא לאהוב אני לא יודעת עם קיים אחד כזה שלא אוהב את הכישרון הזה שלך...
הוא כל כך מיוחד, כל כך סוחף, כל כך יפה..
באמת אני לא חושבת שעוד הומצאה מילה לכישרון שנודך ממך..
בעצם אני בטוחה שעוד לא הומצאה מילה..
אהבתי כל דקה, כל שנייה שקראתי, כל מילה, כל משפט, כל פרק..
כן נהנתי מכל דקה ודקה..
נסחפתי, התרגשתי, אהבתי, פשוט אהבתי... ועכשיו התמרתי לכישרון הזה שלך..
טוב אי אפשר שלא ...
איייייייייייייי! איזההההההה כתיבה נדירההההההההההההההה זה פשוט מדהיםםםםםםםםם
יאאאאאאאאאאלההההההה מחכה להמשך
מוואההההההההההההההההה
לוב יוו
כבר ממזמן עבר מוצאי שבתת=[[[
מאמי תמשיכייי דחוףףף
אוהבתתתתתתת,
יפיתי=]]
שנייייני כמו תמידד את מרגשת אותיי עם התגובות שלך..
פשוט גורמת לי להסמיך ולעלות חיוךך ענקיי לפנייייים..
כי השלמות הזאתת נובעת ממך....
כל התיאורים וכל האיחוליםם... פשוט באים מהנסיכה שלי וזה כזה כיף..
אני מאושרת שאת חושבת ככה..
פשוט שימחת אותייייייי!!!!!
את לא מבינהה כמהה זה כיף לי שקראת את הסיפור..
ועכשיו את בקצב של כולם..
הפרק הבאאאאאא למענך!!!
מוקדשש אך ורקק לך אהובהה שלי..
אוהבבבבת אותךך ברמות....
מוואהה ענקית!!!
יפיתי-
מחר ב"ה יהיה המשך... אני לא יכולתי היום.. כי ראיתי סרט.. והיה לי כמה דברים לעשת..
מצטערת שאני דוחה ודוחה..
אבל בשביל כל פרק בסיפור הזה אני צריכה להשקיע מאמצים..
כי הוא לא סיפור שבא לי ככה..
הוא מורכב.. הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
אוהבת אותכככככככככככככככככככככככןן..
סתיוו'ששששששש 😊
סבבי מאמושששש
אני מחכהההההההה
אין לך על מה לתת דין וחשבוןןןן מי אמורר
מאוהבתתת בךך בובעע
יפיתי=]]
חח סתיוו יפה שלי
ומה חשבת שאני לא אקרא את הכישרון הזה?! שאני אפספס!? [מזכיר לי את הפרסומת הזאת שהיא אומרת שאני אשפשף!? חחח היא כל כך מעצבנתת]
הקיצרררררררר בובה בחיים לא הייתי מפספת אפילו לא מילה מהכישרון הזה שלך..
מובן!?
וישששששששששששששששששששששששששששששששש
נהנה בננננהההההההההה תקנאווווווווווווווווווווו 😛 😛 😛 😛
הפרקקקקק הבא מוקדשששששששש ליי...
אייזההההההה כייפלייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אוהבת
אותךך.. ומחכה להמשך
מוואהההההההההההההההההההההה
לוב יוו
חחחחחחחח אני אוהבת אותךךךךךך נסיכה!!
שיהיה לך לילהה טובבבבבב...
ואכן היא מעצבנת...חחחח
הייתי הורגת אותך אם לא היית קוראתתתתת..
חחחחח
מוווווואהה ענקית!!!!!
סתיייייווווו'''''''שששששששש 😛
אז מהה..המשך בקרוב ??!?!?!?!!?
סתיוייי היום זה מחר היום זה מחרר נה נה בננהההה
מחכה להמשךךך
אוהבתתת
טלוש
הינה ההמשך שציפתםם לו... סליחה שהוא היה אחרי כל כך הרבה זמן..
לא הייתה לי אפשרות וזמן לרשום אותו..
יש לי מלא מבחניםם... עבודות... הכנות לבגרויות וכל זה.... =/
אז צריך להשקיעע...
אבלל הינהה... המשךךךך בשבילכןןןן..
אבל במיוחדד בשביל אחת ומיוחדתתתתתת...
שנינייייייייייייי מלאכית יפה שלי.... ההמשך מוקדש לך!!!!
א-ו-ה-ב-ת א-ו-ת-ך!!
-סתיוו'ש- 😊
"לאא נכוןןןןן"..הוא אמר לאחר כמה דקות של דיבורים.
ראיתי שהוא מביט במשהו מאוחריי,
בהתחלה חשבתי שזה משהו בי..
ומיד לאחר מכן הבטתי
וראיתי בעיניי משהו הרבה יותר גרוע............
"היא לא רואה בעין"..אמרתי בגועל וישר ישרתי את מבטי לעבר שלומי.
"היא לא משחקת אותה בעבודה שלה
היא ככה גם בחוץ"..הוא אמר ובפרצופו גם היה ניראה עיוות מוזר.
"לעומת אחרים"..עשיתי פרצוף וחייכתי.
"לעומתך"..הוא אמר והביט בי.
אני חייכתי והאוכל הגיע.
"בתאבון".. אמרה המלצרית עם הקול הציפציף והגישה בזהירות את האוכל.
"תודה".. אמרנו אני ושלומי והיא חייכה.
לאחר כמה דקות היפנתה את מבטה לעבר רב המלצרים שקרא לה.. והלכה.
"קשה לשמוע אותה"..הוא אמר והביט באוכל שלו.
"תטעמי ותגידי אם יש לי טעם באוכל".. הוא הוסיף וחתך מהטוסט.
"אכן כן"..אמרתי אחרי שטעמתי גם אני.
"אין אין.. את תמיד תצדיקי אותי"... הוא אמר וצחק.
"תשתוק, טוב?"..אמרתי.
"איי חח הינה שתקתי".. הוא אמר והמשכנו לאכול שתינו..
כל אחד עסוק באוכל שלו.
"שבעתי"..הוא אמר ונישען על הכיסא בכבדות מלטף את ביטנו.
"רק עכשיו? מלפני שעה אני אומרת לך את זה"..אמרתי והוא צחק.
"אני גבר, גברת"..הוא אמר והמשיך לצחוק.
"חח וואלה? לא ניראה ככה"..אמרתי.
"פה זה כבר בעיה שלך אם את לא רואה"...הוא אמר והיתעתש.
"לבריאות".. אמרתי וחייכתי.
"זה אומר שצדקתי"..הוא אמר וצחק.
"רוצה?"..שאלתי כאשר הוצאתי לעצמי סיגריה מן החפיסה.
"כן"..הוא אמר והבאתי לו אחת.
"הינה"..אמרתי והושטתי לו את המצית לאחר שהדלקתי את שלי.
"תודה"..הוא אמר והגיש לי אותה לאחר שהדליק גם הוא.
""יאללה.. נשלם ונלך"..אמרתי בלחץ ולקחתי את תיקי אלי.
"אני משלם"..הוא אמר והביט בי.
"עזוב"..אמרתי רצינית וחיטטתי בתיק.
"כבר אמרתי לך את זה מהתחלה.. בואי לא נריב כמו ילדים מהתיכון ופשוט תני לי לשלם"..הוא אמר ואני חייכתי.
"אין לי ברירה איתך".. נכנעתי.
"אפשר?"..הוא שאל ומבטיהם של המלצרית ושלו ניפגשו.
היא לא אמרה דבר מלבד חיוכה והתקדמה לעברנו.
"חשבון?"..היא שאלה שוב בקולה הציפציף ושלומי פלט נחירה.
התחלנו לצחוק שמה כמו ילדים קטנים.
לרגע הייתה אוירה של ילדותיות..
של נוסטלגיית ילדות.
"אז חשבון?"..היא שאלה ובקולה היה נשמע שלא היה לה נעים.
"אה, חשבון.. כן"..אמרתי לאחר צחוק ממושך.
"עוד רגע"..היא אמרה והלכה לתוך הבר.
חישבה את כל הדברים במחשב ולאחר כמה דקות חזרה אלינו
עם הדפס של החשבון בתוך נרתיק שחור קטן
והלכה עם חיוך מבויש על הפנים.
"זאת המלצרית הכי סטלנית שאני מכיר"..שלומי אמר לאחר כמה שניות שהרגיע את צחוקו ונחת על הכיסא בשלווה כמעט מלאה.
"הסטלן היחידי פה זה אתה"... אמרתי והבטתי בו.
הוא חייך ופתח את נרתיק החשבון.
"לא משהו"..הוא סינן ואני צחקתי עליו..
הוא הוציא מכיסו את ארנקו ופתח את הריצ'רץ האמצעי.
"הינה, נלך"..הוא אמר לאחר ששם את הכסף בתוך הנרתיק ביחד עם החשבון,
ושנינו קמנו מן השולחן לעבר היציאה מן המסעדה.
בדרכנו ליציאה קלטתי את שלומי מגניב חיוך ואז הוא הביט בי וצחק.
התחלתי גם אני לצחוק.. המלצרית התחילה לדבר ואיחלה לנו יום טוב..
שוב.. בקולה החמוד.
"ללא ספק יש לך מצב רוח היום"..אמרתי בחיוך והוא חיבק את מותניי וככה המשכנו ללכת.
"יש לי סיבה"..הוא אמר והגניב שוב חיוך.
"חח וואלה?"..שאלתי שמחה.. "נשמע.."..רמזתי.
"עומדת לידי האישה הכי מדהימה בעולם.. אכלתי איתה ארוחת בוקר..
וכל כך נהנתי איתה.. לכמה שעות פשוט התנתקתי מהעולם וחזרתי לתקופת הילדות שלי.
של לצחוק מכל דבר ולדעת להבחין בטוב שיש בכל דבר..
ופשוט לצחוק.. לפרוק את כל העצבים והגועל שיש בעולם הזה.
לקבל את התמימות בחזרה.. ושוב.. לצחוק".
הוא אמר עם הרבה רגש שגרם לי לחיוך.. שגרם לי לרצות כל כך לחבק אותו.
"אתה בנאדם מדהים.. ואני מאושרת בדיוק כמוך שיכולתי להעביר
כמה שעות טובות כאלו בחברתך...
הרגשתי בדיוק כמוך שלומי.. הרגשתי טוב לכמה שעות..
במובן המילה להתנתק מן העולם לכמה רגעים..."..אמרתי ושנינו חייכנו.
"ריקי ריקי"..הוא אמר ונגע באפי..
הוא מיד סובב את פניו והמשיך ללכת בדרכנו יחדיו מחובק איתי אל האוטו שחיכה לנו מעבר לפינה.
"כנסי"..הוא אמר וחייך אלי.
"שוב?"..שאלתי והוא צחק וניכנס במהירות לאוטו.
"ידו לך כמה אני מטורף עלייך? לא!"..הוא אמר והתניע את האוטו.. שוב עם חיוך על פניו.
"אתה צריך להיתגלח"..העברתי נושא כשהבטתי על הזיפים ש"קישטו" את פניו.
"את מעבירה נושא"..הוא אמר מבואס.
"לא אני לא.. פשוט אני באמת לא יודעת כמה אתה מטורף עליי"..אמרתי וחייכתי חיוך נבוך.
שוב היצר הילדותי פרץ בתוכי.
"שוב עם הילדותיות?.. לא גמרנו עם זה?".. הוא שאל והיתקרב אליי.
"לעולם"..אמרתי והוא התקרב יותר ויותר אלי...
נתתי לו את ההרגשה שגם אני רוצה את מה שעומד לקרות.
שוב אותה נשיקה ילדותית, אך רבת משמעויות.. כאילו דף חדש בחיי..
אך לא.. לא יחחסתי לזה חשיבות כמו ילדה בת 15..
"איזה שפתיים...."..הוא התחיל להגיד וכבר הרגשתי את שפתיו נוגעות לא נוגעות בשפתיי.
האף נגע.. השפתיים כימעט ונידבקו.. ממש עוד כמה סנטימטרים... בודדים... מילימטר..
וב-ו-ם..
התרחקתי...
"חייב שירים"..אמרתי במהירות ולקחתי את שלט הסטריאו לידי.
הוא לא אמר מילה רק הביט בי באכזבה אבל בשלוות נפש לתוך עיניי.
שעיניי ניסו לתפוס מרחק.. מחבוא מעיניו שכל כך רוצות להשתלט על כולי.
"תשמעי את השיר הזה"..הוא אמר ולקח את השלט מידי והחל להעביר את השירים עד שהגיע לשיר שרצה.
"תביני את המילים.."..הוא אמר ומעיניו נעלם הניצוץ של האושר שהיה עד לפני כמה דקות תמימות.
השיר התחיל.. ואני הבטתי על שלומי.. הוא הביט בי.. ולא פחדתי ממבטו..
זרמתי עם הכל...
השיר נתן לי להבין המון דברים....
-=-=-
כשהאש בוערת בך, להגשים כל חלום בליבך
יש מקום אחר בראשך, שכובש ממלא את יומך
והלב אומר, שהזמן עובר
ואתה צריך לבד, שוב לקחת עוד רגע אחד
שהאש בוערת בפנים, ורואה מרחבים ירוקים
משהו קורה בחיים, מחפש כוכבים זוהרים
והלב אומר, שהזמן עובר
ואתה צריך לבד, שוב לקחת עוד רגע אחד
פזמון:
אל האור, אל הרוח בים הכחול
לעזוב את הכל מאחור, לסמן אותיות על החול
לעוף כמו ציפור אל האור, אל הרוח ללא מעצור
שום דבר לא קורא לי לחזור, אל האור אל האושר או...
כשהאש בוערת בך, להגשים כל חלום בליבך
יש מקום אחר בראשך, שכובש ממלא את יומך
כשהלב אומר, אין עוד זמן אחר
אלו החיים שלך, תן לחופש לקחת אותך
פזמון:
אל האור, אל הרוח בים הכחול
לעזוב את הכל מאחור, לסמן אותיות על החול
לעוף כמו ציפור אל האור, אל הרוח ללא מעצור
שום דבר לא קורא לי לחזור, אל האור אל האושר או...
-=-=-
דימעה... היא פשוט ירדה לאחר ששמעתי את השיר..
למרות שהוא שיר שמח.. לא שיר גורם לדיכאון..
אבל המילים.. המילים כאילו זרעו מלח על הפצעים שעוד פתוחים..
על זה שבגיל 22 יש לי כבר ילדים...
שאיבדתי את כל היופי שבשנים האלו................
- אהבתן? אני באמת מקווה..
יאללה.. תנוו בתגובות... עושה חשק לעוד. . חיחי =]
אוהבת אותכןן... מלאכיות.
=]
איאי מושלםםםם!
מוכשרתתת אחתת
המשך
תודה..
את מוכשרת בעצמךךךךך..
אוהבת אותך!! =]
וואייייי אין זה כזה יפהה
את כותבת מדהיםםם
תמשיכי מאמי
מממדדדהייםםםם!!!!!!!!!!!
תמשיכייי
תודה רבה בננות..
המשך יהיה בערב ב"ה. 🙄
אתר האהבה הישראלי