"הלילה נעים.. אני אלך לעבודה"..הוא אמר ויצא מהבית בנשיקה קטנה בלחי.
הרגשתי מוזר... אחרי מה שקרה נשיקה בלחי וזהו.. משחק נחמד.. כדאי שנזרום.
חשבתי לעצמי בחיוך וסגרתי את הדלת.
ברגע זה ידעתי שדבר חדש מתחיל בחיי.. עוד דלת נפתחה.
דלת של חוויות... שאולי יהיו נצחיות... מי יודע?
"הגעתי"..הודעתי כשנכנסתי לחדרו של רון במצב רוח מרומם..
בלי לשים לב.. שכחתי שהוא לא שומע.. שהוא רדום.. בקומה.
הרגשתי רע.. ומבלי לשים לב שקעתי שוב במצב רוח רע..
ענן שחור ואפל חדר שוב למוחי וניתנה בי הרגשה רעה ומגעילה..
של דאגה.. ואכזבה גדולה.. אכזבה מאלוהים.. שדווקא אל רון הוא ניטפל.
ואני מאוכזבת מעצמי...
מאוכזבת מזה שאין בידי דבר שיוכל להחזיר אותו אלי בזמן הקרוב..
רק הזמן.. הזמן ירפא הכל..
ובכל ליבי התקווה נוצצת שגם אותו.
"רון...אני רוצה שתנסה לשמוע אותי..
שתנסה להקשיב לי.. שתבין ותקלוט כמה אתה חסר לי פה..
וכמה אני דואגת לך..
כמה אתה חסר לי פה...
כמה אני רוצה שתקום ותגיד לי "אמא" שוב...
אני רק רוצה לשמוע את קולך.. לדעת שאתה תהיה איתי שוב..
לדעת שלא הכל אבוד.. ואני לא סתם מצפה לבואך...
למגע קולך.. לנשיקותך האוהבות..
אני רוצה שתקום.. ותגדל.. ותתפתח.. ותהיה הנער הגדול שישבור לבבות."
החזקתי את ידו כעת ונשקתי עליה באהבה..
"אני גם רוצה להבין בני.. לאן נעלמה ההבנה שלך..
ומה גרם לך לברוח ככה..
מה נתן לך את ההשראה להיות מרדן ולא מובן.
אבל בעיקר..
בעיקר אני רוצה לחבק אותך ולספר לך
בפרטי פרטים כמה אני אוהבת אותך.
כמה אתה חשוב לי וכמה אני שלך לעד.
כי אתה יודע שאין כמו אמא בעולם.
שאהבה של אמא לא ניתן להחליף בעד שום הון בעולם.
ואני אוהבת אותך.. ואני מוכנה לחכות ימים ולילות שתקום...
אבל תקום חיים שלי..
בבקשה ממך תקום..אל תהיה עצלן.. תהיה חזק..
תהיה אתה.. גיבור שלי.
אהוב שלי...
אני מתחננת שתקום ותחבק אותי"..המשכתי להגיד לרון
שאיני יודעת אם הוא בכלל שומע.
התקווה בתוכי גדלה עקב מילותיי...
כאילו שוב ענן מתפתח בתוכי...
ענן של תיקווה גדולה..
תיקווה של אמא... דאגה של אמא..
האהבה של א-מ-א.
הגיע הבוקר.. קמתי מן המיטה שבבית החולים..
לקחתי מברשת שיניים ומגבת
ונכנסתי לשרותים שהיה מחוץ לחדרי,
בין חדרו של רון שהיה סגור... לבין חדרי שכרגע ניפתח.
נכנסתי,נעלתי מאחריי..
עשיתי פיפי.. צחצחתי שיניים..
שטפתי את שערי והעלתי לקוקו גבוה,
נוח.
יצאתי מן השירותים והנחתי את כל הדברים
על מיטת בית החולים ש"בחדרי".
יצאתי משם..והלכתי לחדרו של רון.
עמדתי כמה שניות ליד הדלת לפני שפתחתי אותה.
כל כך רציתי שתפילותיי יתגשמו ויגיעו בעת רצון לאלוהים שבשמיים.
הסתכלתי לתיקרה בעודי עומדת ונישקתי את ידי.
נכנסתי לחדר.. לצערי, רון שכב שם, באותה תנוחה כמו אתמול.
כאב לי הלב, עוד לא התרגלתי.
התקדמתי לעברו ונשקתי על מצחו,
ליטפתי את פניו ולחשתי "בוקר טוב ילדון".
שום קול או מענה.
החדר היה חשוך, שרר מזג רע בחדר..
אוירה חודרת ומתוחה...
הלכתי לחלון ופתחתי את התריס ואז את החלון עצמו..
רוח חמימה ועדינה פרצה פנימה,
וחיממה בשניות את כל החדר..
ריח הקיץ נשב באוזניי, ליטף את פניי...
והינה הרגשה טובה נחתה בקירבי.
השמש הענקית שביצבצה לה יחדיו עם קרניי השמש חיממו את גופי..
ישבתי כמה דקות בחוץ, מתחממת מלהבת השמש..
"בוקר טוב"..נישמע קול מאחוריי וקפצתי בבהלה.
זה היה ד"ר קיסילבסקי שהיה לבוש בחלוק הרופאים.
"בוקר אור"..אמרתי ונכנסתי פנימה אל תוך החדר המואר.
"איך הקטן, נח?"...הוא אמר וחייך לעברי.
'בדיחה לא מוצלחת'.. חשבתי לעצמי..
ואז עניתי.."העיקר שיקום חזק".
"הוא יקום"..הוא אמר.."אני שולח לפה אחות שתחליף את הנוזלים שלו".
"או-קי".. אמרתי מביטה לעבר רון.
"אכלתם כבר ארוחת בוקר?"..שאל ד"ר קיסלבסקי.
"לא עוד לא"..אמרתי במהירות והסטתי את מבטי מרון.
"אני ידאג שיביאו לכם"..הוא אמר.
"לא.. זה בסדר אני כבר ילך לקנות לי משהו"..
אמרתי במהירות והוא הבין את המסר..
"בתאבון"..הוא אמר ויצא עם חיוך מן החדר.
הלכתי לחדר הסמוך, שם היו הדברים שלי,
לבשתי גינ'ס וחולצה במהירות ופיזרתי את שערי הבלונדיני הארוך.
נעלתי את המגף השפיץ ושמתי חגורה.. אני אישה מטופחת..
גדלתי ככה... בעושר ובפאר..
עד שהכרתי את אריאל... שהיה עבריין... ונכנסתי ממנו להריון..
בדיוק היינו צריכם להתחתן והוא עזב אותי...
אחריי שעזבתי את הבית..
וכשחזרתי לשם...........
עזבו אני לא רוצה לחשוב על זה....
אז סיימתי להתארגן ונכנסתי שוב לחדרו של רון.
הלכתי מהר לחלון וסגרתי את החלון, היה חם מידי..
חיכיתי שהאחות תבוא ובנתיים ישבתי בכיסא ליד מיטתו.
החזקתי את ידו שהייתה מחוברת לאינפוזיה..
ושוב כאב לי בלב..
שהייתי יכולה למנוע את זה..
שאם הייתי אמא יותר טובה זה לא היה קורה..
אם הייתי מבינה ותומכת..
אבל כלום..
אני הייתי צריכה להיות פה במקומו...
אני... ולא הוא.
האחות נכנסה לחדר וחייכה מבלי לדבר..
היא החליפה את הנוזלים שלו במהירות, הבטתי על הנעשה.
היא סיימה והביטה בי..
להפתעתי היא החלה לדבר..
"את יודעת.. היו מקרים כמו שלו פה..
כולם ניצלו.. היו כאלו ששהו בקומה טיפה יותר זמן
מן המצופה.. אבל הם קמו לבסוף.
ואני רואה.. אני פשוט רואה במבט ראשוני שרון הוא ילד חזק...
אם תהיה חזקה.. הוא יתחזק... תזכרי שאת אימו..
ויש לכם קשר... קשר חזק והדוק..
קשר בין אם לבנה"..היא אמרה וליטפה את ידי..
חייכתי אליה אך גם הייתי בהלם.
באיזה עוצמה היא אמרה את זה.
באיזה הבנה.. היא מבינה.. היא בטח יודעת..
והיא צודקת שרון חזק.
האחות יצאה מן החדר ואני המשכתי להביט על רון..
לא אמרתי דבר..
החזקתי את ידו והתחלתי להזרים אליו את כוחותיי.
את כל הרצון שבי והתקווה..
מרוב השקט שהיה בחדר שמעתי את עצמי נושמת..
גם את נשימותיו של רון..
מבין כל הנשימות נשמע קול אחר..
קול מוכר... בעצם לא קול...
זה יותר נישמע כמו...................
==============
באיחורר.. אני יודעת..
לא נורא העיקררר פרקק שלםם..
אני מקווה שנהנתםםם ממנווו אהובותתת שלי..
אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבתתתתתתתתתת בדוק!!
סתיוויש 😊
מדהיםםםםםםםםםםםםםםם
המשךךך
א=ה=ו=ב=ת=י!!!!
קודםםם כל אני רוצהה להגידדד לךךך שהסיפוררר שלךךך באמתת ממש ממש מיוחדדדד!!
לא נתקלתי עוד בסיפורר כזהה הוא כל כךךך שונה מכולםםם ומממש ממש מעניין אין לך מושג עד כמההההההה!
ועוד משהווו בובי אם אני לא מגיבהה אחרי כמה פרקים זה לא כי אני לא קוראת או משהו..
פשוט שבזמן האחרון אין לי זמןן אבל כפי דאת רואה אני משתדלת לפנות זמן בשביל לקרוא סיפורים ובגלל זה אין לי בכלל זמןןןןןןןן להמשיךך את שליי!
מקווה שתביני אותיייי מלאכית שילי!!
ותפנימי שאני לעולםםםםםםםםםםםםםם לא אנטוששש ת'סיפורררררררר!!!
תמידדד אני אשליםםם לא משנה כמה הפסדתייייייי
מאוהבתתת בךךך קטנטונתתתת צ'ליייייי
יפיתי שלךך=]]
תודההההה גלושיות... חח
אוהבת את שתיכןןןןןן. . .
יפיתייייייי..
תודהההה מלאךךךךךך שליי..
את יכולהה להיות בטוחה שאני סומכת עליך שלא תאכזבי אותי לעולם..
כיייי את ילדהה נשמהההה..
והוכחת לי את זההה בסיפור שעבר...
והינהה גם פה..
ובלי שום קשר לסיפורים..
אני אוהבבבבבת אותךךךךךךךך הכיי בעולםם...
תמשיכו להגיבב..
שבת שלום!
יאאא סתיוושששששששששש איזה פרק יפהההההההההההההההה
אוף שיתעורר כברררר
רונוש!! אנחנו אוהבות אותך!!! תקום כבר!! אתה מדאיג את אמא!!!
מחכה להמשךךךךךך
ואוהבתך ה-מוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן-טלוש
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני מתה עלייך..=]]
ווווואווו איזה פרקקק...
מחכה כבר להמשךךךך , ושרונוששש יקום כבר!!! .. =/
אוהבתת..
😊 תודה, אוהבת אותךךךךך!!
ובנות..
שוב אתן מבאסות עם התגובות..
זה פשוט מכעיס מאכזב ומעציב.
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 17/03/2006) ובנות..
שוב אתן מבאסות עם התגובות..
זה פשוט מכעיס מאכזב ומעציב.
סתוי תאמיני לי יש לך את אחד הסיפורים הכי יפים באתר!!..
בחיים אל תחשבי,אפילו לשנייה, שהסיפור שלך לא משהו..
ומי שלא קוראת מפסידה... !
אוהבת 😊
QUOTE (pucha @ 17/03/2006) QUOTE (הילדה_והאגדה @ 17/03/2006) ובנות..
שוב אתן מבאסות עם התגובות..
זה פשוט מכעיס מאכזב ומעציב.
סתוי תאמיני לי יש לך את אחד הסיפורים הכי יפים באתר!!..
בחיים אל תחשבי,אפילו לשנייה, שהסיפור שלך לא משהו..
ומי שלא קוראת מפסידה... !
אוהבת 😊
תודה מאמי..
לרגע לא חשבתי שהוא מכוער או משהו..
פשוט את יודעת.. התגובות נותנות לי השראה לכתוב..
מרץץ וכוח.
וכרגע אין לי ממש כוח..
חבל.. ממש רציתי להשים המשך לפני שבת..
אז ששום דבר לא יעצור אותך מלפרסם את ההמשך!!..
תפרסמי אותו רק בשביל אלו שקוראות, ותאמיני לי
שקוראות דיי הרבה.. יש אנשים שקוראים להם פחות
מ-3 אנשים את הסיפור, והם עדיין מתמידים וכותבים עוד ועוד..
תפרסמי בשבילנו 😊 ..
נחמד מה שאמרת..
אני ישתדל שיהיה היום המשך..
אני יתחיל לכתוב עכשיו ואם אני יסיים
עד כניסת שבת, אני אשים אותו.
אוהבתת..
אתר האהבה הישראלי