ואיי..קראתי עכשיו את כל הסיפור..
הוא פשוט מדהים !!!11
את כותבת כ''כ יפפפפפפפפפפפפפפפה !
תמשיכייי
תודה מאמי=]]
תודה לכולןןןןןןןןןןן
המשך יהיה בערבב...
לחברה שלי יש יומהולדתתתת ב-7 וחצי בבית שלההה.....ואני יחזור מאוחר בטחח..
ואני עייפה עכשיו....אני הולכתת לישון....קמתי מוקדםם היום...לא ישנתי 3 ימים!
סתיו, זה מעצבן, חזרת אתמול.. הבטחת המשך היום ואין?..
אחרי זה לא להתפלא..
QUOTE (G-A-L @ 06/03/2006)סתיו, זה מעצבן, חזרת אתמול.. הבטחת המשך היום ואין?..
אחרי זה לא להתפלא..
נו באמת גל מה אני יכולה לעשות?!
היה לי טיול מיום חמישי 3 ימים ולא ישנתיייי כל לילה ולילה בטיול..
אתמול בטיול עצמו לקחו אותנו למסע של 5 וחצי שעות ברגל..
ניגמרתייייי........אחר כך היינו צריכים לחזור לצפת...לארגן ת'תיקקק להיתקלח ולישון..
יום למחרת לקום לביצפר....הייתי סחוטה..ועכשיו קמתי אחריי הכל..
וזה לא כלום...
יש לחברה שלי יומהולדת היום...השעה רבע ל-7 ואני כבר צריכה להיתארגן.
אז תבינו אותייייייייי...אני לאא מדברת סתם!
אז גל...אם את חושבת שזה מעצבן או לא,
תחשבי גם קצת עם המצב שאני נימצאת בו מעצבן גם אותי,טוב? 😊
אני לא עושה לאפ'חד בכוונה.
ומי שאוהב את הסיפור יוכל להיתאפק שיתפנה לי הזמן.
כי האמת שלי אין בעיה פשוט לעשות משהו בנידון.
מצטערת שככה..
אך עדיין אוהבת.
סתיוושית 😊
המשכיייייייייייי=[
סתיוי אוהבתותךךךךךךךךךךךךךךךך
אניייייייי מטורפפפפפפפפפפתת עליככןןן~!!!!!~!~!~
הינההה אני כותבתתת המשךךךךך..
אוהבתתתת
סתיוושיתתתת
~מחכה בסבלנות~
כשתוכלי להשים..תשימי =]
אורושש
"טוב לך איתי?..אני אמא בסדר מבחינתך?"...שאלתי בעצבות,בדאגנות..בפחד שהכל מביחנתו לא כמו שציפה.
"כן,את האמא הכי טובה בעולם"..הוא אמר בחיוך קטנטן.
"ואתה תמיד תהיה איתי נכון?גם אם מישהו אחר יצוץ בחייך,אתה תרצה להישאר איתי?"...שאלתי והבטתי בפניו מחכה לתשובה ממנו.
"כן"..הוא אמר ושוב חייך.
"את תהיי איתי תמיד,נכון אמא?"..הוא שאל וליבי קפץ,ניזרק על הריצפה בין כל רצפות הבית,כאילו נמעך..השאלה הזו חדרה למעמקיי,
אין לי תשובה לתת לו....הרי בשנייה אני יכולה להעלם לו......
"....................
"זאת לא שאלה בכלל,ברור שכן"..אמרתי נאבקת במציאות..
רון חיבק אותי בחוזקה..ולחש לי באוזנו שהוא אוהב אותי..
"גם אני אותך מאמי,יאללה לך לישון"...אמרתי עם חיוך על הפנים.
רון הלך במהירות חזרה לחדר..ואני נישארתי יושבת בספה בביתה של חלי.
"מה איתך?"...יצאה חלי מן המטבח ואמרה.
"יהיה טוב"...אמרתי שלווה.
"את יודעת שכן"...היא אמרה והביטה בי...הינהנתי בראשי לחיוב.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
עוד יום עבר ועוד יום עבר..
ככה עברו להם הימים שהיתאספו לחודש שלם..
הרבה דברים קרו..
הרבה דברים שיושבים לי על הלב ומדאיגים אותי..
אתם כמובן מתפלאים....רון לא לומד כמו שחשבתי...הוא שובב לא קטן...
מצבו בלימודים לא מזהיר..
לא פעם ולא פעמיים המורה שלו מתקשרת אליי לומר לי
שהוא לא משתתף בשיעורים והוא דיי עצבני כל הזמן.
שברתי את הראש ולא הבנתי למה..
הייתי חייבת לשבת ולדבר איתו....אך גם זה לא יצא לי....
כבר לא היו לי את הימים שלי ושלו שהיינו יושבים שנינו ומספרים על כל מה שקורה לנו..
פתאום הכל ניראה לי מוזר מידי..
רון הוא לא רון שאני גידלתי לבדי... הוא לא אותו רון של התקופה שבית הספר כלל וכלל לא היה בחייו.
הימים האחרים עברו כרגיל,רון בקושי היה בבית...
וגם אם הוא היה הוא כל היום היסתגר בחדרו...או שהוא היה עם רז ושחר.
"רון זה לא יכול להמשיך ככה"...אמרתי בעצבים ורדפתי אחריי רון עד לחדרו.
"אמא תעזבי אותי"...הוא הפציר בי בכעס.
"לא..אני אני רוצה להבין מה קורה לך"..אמרתי בעצבים.
"כלום"..הוא אמר והתקרב לארון הצעצועים שלו..
"רון אני לא רוצה לכעוס.. אתה יודע שאני שונאתתת להיתעצבן עלייך...
אז תדבר כי אחרת לא תיהיה לי ברירה"..אמרתי מנסה להעביר לו את המצב בו הוא עומד.
"כלום לא קרה לי את משגעתת אותי"..הוא אמר ויצא החוצה מן החדר.
"רון...רון"...אמרתי והתחלתי לרוץ אחריו...אך לשוא..הוא כבר יצא מן הבית..
ליבי לא שקט ולא נתן לי לצנוח באכזבה... התחלתי לרוץ אחריו...
רצתי בכל הכוח...נשבתי בעצמי בכל הכאבים שעטפו אותי,
איך שרון שלי הישתנה..הייתי בטוחה שמשהו קרה לו..
הלב שלי נישבר שהוא לא משתף אותי במה שקורה לו..
לא הבנתי את הסיבה... וגם לא ממש את המצב...
הוא לא נתן לי רמז כדאי שאני אוכל להבין מה עובר עליו...
אפילו קצה חוט לא היה לי... לא ידעתי איך לעזור לו.
המשכתי לרוץ בשבילים שמובילים לגן המשחקים..
ממש אחריי רון שהיה כמה מטרים ממני....רץ בכל כוחו...
המהירות שלו הייתה מפתיע.... ספורטאי אלוף...
'בחיי אלוהים הוא פשוט רץ מהר'..חשבתי לעצמי בעודי רצה אחריו.
"רון אל תרוץ כל כך מהר....תחכה לי"..אמרתי נואשת ממשיכה לרוץ אחריו.
הוא לא ענה והמשיך לרוץ....
לרוץ ולרוץ...עיניי כבר לא ראו אותו מרוב שהיתעייפתי מן הריצה..
היתמקדתי בו שוב...
הוא רץ הרבה יותר רחוק ממני.
אנשים שעברו ברחוב הביטו בי רודפת אחריו כמו משוגעת..
דמעות עמדו לי בעיניים מן הבלבול...מן הדבר ההזוי שקורא פה......
זה כזה לא מובן..לא מציאותי...רון מתמרד.
הילד הטוב שלי...לאן הוא נעלם?!
עצרתי לרגע מתנשמת ביתר כבדות..
מביטה קדימה אל רון שעוד המשיך לרוץ מבלי להיסכתכל אחורה.
המשכתי בנשימותיי..
מביטה ואז מורידה את ראשי אל הריצפה מלטפת את ביטני.
רעשש מחריד נישמע באוזנייי,עצר את נישמתיי...
ליבי כאילו פסק מלפעום.
רון שכב שמה על הכביש,מוטל בין המכונית האדומה לקרקע....
הבטתי בדמעות למראה...
ורצתי במהירות בלי לחשוב פעמיים לרון..
התחלתי לבכות במהירות....רצתי אליו כל עוד נפשי חפצה בי..
הגעתי אליו...עיניו היו עצומות..
אנשים החלו להיתאסף סביבנו,נהג המכונית יצא החוצה בבהלה.
"קרה לו משהו?"..הוא שאל לחוץ מדאגה.
לא עניתיי ורקקק קראתי בשמו של רון...ליטפתי את פניו....
לא היה לו שום פגיעה חיצונית..לא דם..ולא מגע..
"תזמינו אמבולנס"..צעקתי לאחד האנשים שהביטו בנו..
ידעתי שאסור להרים את ראשו של הניפגע מיד לאחר התאונה,
זה יכול להוביל למצב חמור יותר..
ידעתי היה בי התחושה שמהו הולך לקרות....
לא ידעתי מה הלך שם....אם הוא ניפגע ממש,או רק ניבהל והיתעלף..
דאגתי...דאגתי כל כך..
קולות האמבולנס נישמעו מבעד לאוזניי... הם החלו היתחזק והיתחזק...
ועמדו ממש קרוב אלינו..
כוחות ההצלה,מד"א התקרבו אלינו..
והעלו אותו על אלונקה אל תוך האמבולנס עליתי ביחד איתם..
כולם התפזרו לאחר מכן..
הרופאים לא אמרו דבר....והחיברו לו אינפוזיה..דפקו את נשימתו....
ועל פניהם לא יכולתי לזהות דבר..
"מה קורה לא?"..שאלתי לחוצה מבין הדמעות.
"אל תדאגי גברת,הוא יהיה בסדר"...אמר אחד ממתנדבי מד"א..
שהחזיק את ידו והרגיש את נשימתו..
החזקתי את ידו השנייה והבטתי עליו..
נשקתי את ידו והתחלתי לבכות מדאגה...
בחיים לא הבנתי איך אמא מרגישה שהיא דואגת כל כך לילדים שלה.
שקורה להם משהו.. משהו שיכול לקרוס אותה.
'אלוהים.. למי אני יכולה לדבר אם לא אלייך... למי אני יכולה לפנות אם לא לך..
רק אתה בורא את כל הדברים שקורים..
גורם להם לזוז,ולנו לדבר..לחיות...לפעום..
בבקשה ממך תעשה שהבן שלי יהיה בריא,
שהוא יצא בלא נזק אחד..
תיזכור שהוא בינך...אחד מכל בינך האחרים.
תחשוב כמה הוא חשוב לך, וכמה הוא הספיק בחייו.
אין לי דבר מלבדו.. אין לי דבר חוץ ממנו.
את חיי הקדשתי למענו.. את גופי אני מוסרת בכל לילה בשביל פרנסתו.
וככה מבין שניה אתה יכול לקחת לי אותו,
פעם אריאל ועכשיו התאונה.
וליבי כבר לא יכול לשאת באותה דאגה..
אם הוא לא יהיה איתי אני לא יהיה עוד שווה.
ילדי הוא כל חיי,ילדי הוא מאור עיניי.
אנא ממך עשה שהוא יהיה בריא,ויצא מכל זה.
עשה שזה רק פגע, ולא דבר אחר.
הכל בזכותך, עכשיו הכל בידייך'...התחלתי להתפלל בסתר ליבי
ועיניי דומעות כשהינם מביטות אל רון.
"גברת..
עכשיו הבחנו בערך את פגיעותיו של בנך על גופו..
אנחנו לא רוצים שתדאגי....אך מכך ניתן להבחין.............
=================
בננות מקווה שאהבתןןןןןןן...
יאללה תגיבוווווו..חע חע חע
אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבתתתת הכי שיש!
סתיוושית
יאווו איזה מרגשששששש!
מה יש לרונרוןןן?!?!=[[
מסכנוןןןן!
אני מקווה שלא עשית לי אותו נכהההההה
אווופיייייי
חח א ה ב ת י
בובה את מוכשרתתתת בטירוףףףףףףף!!!!!!!
אוהבתותךךך מכאןן ועד אינסוףףף!
יפיתי=]]
יאואאאאא כמהמ זמן לא הייתיי כאןן
קראתיי עכשיו את כל הפרקיםם
השללמית הכל
סיפורר פשוט נדדדדדדדדדדדדדדדדדיררררררררררר
מ-דה--י-םם
מ-ה-מ-ם
אין מיליםם
אני כלל כךך מתתהה על הסייפוורר הזה
ועל הכתיבה שלך בכלל
אז מה קרהה לרון??
נו מתיי היהי עודד הממשךך?
התתממכרתיייייייי
שימי הממשךך מאממיייי
הכל בהמשך הבא=]
רוברטה שמחה שהשלמת..
יפיתיי אוהבת אותך...
לילהה טובבבבב..
פרשתייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי י י י
לילהההההה 😊
קקיםםםםםםםםםםםםםם תגיבוווווווווווווווווווווווווווו
דושית שלי . .
מעלף כרגיללללללל . .
חח שמתי לב ל-הזוייייייייי . .
תירגעי לך עם המילים שלי מותק . .
חחח סתם אוהבת אותך אוצר . .
תמשיכי מהררר..מואה.
דושה שלךךך . .
יאאאא מאמיייי סופסוף המשכתתתתת מסכנההה בטח מזה כאב לה שככה הוא מתייחס אלייה ועוד יותר שהוא נדרסס מקווה שהכל יהיה בסדררר
ולמה הוא מתנהג ככה? מה היא עשתה לו?
מחכה להמשךךך
אוהבתתת
טלוש
אתר האהבה הישראלי