סתיוי אני צ'ה המשךךך
יאווו זה כזה מושלםםםםםםםםםםם!
איי לייק איט חיחי
אוהבתותךך מושלמת שיליייייי
יפיתי צ'לךך=]]
יש מצב שזה ההוא שהכניס אותה להריון?
פףףף המשךךך
נטשתי מצטערת..
אבל נירדמתי עד עכשיו..בעעע
סתם יום מגעיל...
בקיצור....אני חוזרת לישון...שיהיה לכם אחלה לילה...
ושוב סליחה...מחר יהיה המשך על בטוח=]
אוהבת,
**סתיוושית**
נ*ו*נ*ה, יאללה ה*מ*ש*ך!!!
אני רושמת,וחוצמיזה אני הולכת לעשות לשכנה שלי פן....
אז שאני יחזור אני ימשיך ויפרסם...
אני ממש מרוצה מן התגובות שלכן.
הרבה יותר טוב מהסיפור הקודם,מסכימות?!
אוהבת,
**סתיוושית**
לא יודעת =] לא שמה לב.. אני שמה לב לסיפור המושלם
המשך
QUOTE (G-A-L @ 01/03/2006) לא יודעת =] לא שמה לב.. אני שמה לב לסיפור המושלם
המשך
חח מתה עלייך=]
פרק -7
מתאים עם החצאית?"..שאלתי את סופה שהביעה מבט גועלי.
"ממש לא,המכנס הקצר הזה הולך עם החולצה"..היא אמרה וניגשה לעבר המתלה והראתה לי את המכנס,היא אכן צדקה.
"טוב,אני אקח את זה"..אמרתי והתלבשתי במהירות.
"נישמעה צעקה קלה מאותו מקום שממנו יוצאים לבמה,זאת הייתה אנה שהביטה בי בפנים מבוהלות..........
"אל תצאי בחוץ,בשום אופן"...אמרה אנה ורצה לקראתי...
"זה הוא,זה הוא"...היא אמרה בפחד.
"מי זה הוא?"...שאלתי לא מבינה כימעט נילחצתי כמוהה.
"הוא...אריאל"...היא אמרה וישבה על אחת הכורסאות.
ליבי נדקר בחוזקה,התחלתי לחשוש,לרעוד,לאבד שליטה בכל מה שקורה עכשיו מסביבי,בפנים שלי,באזור העיניים....
הדמעות התחילו לרדת,כל אותם דמעות שנישמרו להם בימים האחרונים,בימים האלו שליבי לא החסיר פעימה מהדאגה ששבה אלי בכל רגע קטן של מחשבה.
המכתב שהוא שלח,המכתב מעורך הדין,האיום לבית המשפט...
הכל ביחד גרם לי לצרחה שהיתחזקה והיתזחקה בי במהלך אותם ימים שאני עוברת כרגע.אך עכשיו,עכשיו אחרי הכל...עכשיו שהגיע הרגע הנורא...
אני לא בטוחה אם אני יעמוד בזה,אם אני יעמוד בזה שיקחו לי את ילדי.
"אריאל,א..ארי..יל?"...שאלתי בדמעות של אימה.
"אריאל"..היא אמרה והביטה בי במבט כל כך מנחם,היא כמעט בכתה יחד איתי.
"הוא רוצה את הילד שלי,הוא רוצה את רון..הוא יקח אותו ממניי"...אמרתי ונפלתי על הספה בדמעות.
"לא,את תלחמי...את לא תתני לו אותו...את תגיעי איתו הכי רחוק..לבית המשפט..את תתעמתי איתו.. אל תוותרי לו"..היא אמרה ברצון לחזק אותי עוד יותר.
"מאיפה יש לי כסף לכל זה,אה?!... מאיפה יש לי לממן לעורך דין סכום כל כך גדול?.."..שוב הדמעות ירדו ואיתם הדאגה הנוראית,
הפחד ששרר בי מהרגע הראשון שהיא פצחה את פייה והחלה לומר שגורלי יכול להיחרץ בכל רגע.
"אני בטוחה שתצליחי להשיג את הכסף... תעבדי יותר שעות..הרבה יותר..את תצליחי"..היא אמרה וחיבקה אותי.
אני לא עניתי.. הדמעות היו כבר בעוצמה כל כך חזקה שלא היה בכוחי להוסיף ולו מילה אחת.
"את חייבת לצאת מפה"...היא אמרה לאחר כמה שניות שהיתחבקנו.
"שרון לא יאשר לי"...אמרתי רגועה יותר מהדמעות,אך בליבי רוח פרצים נוראית,סערה.
"אני ידבר איתו,אני יגיד לו שאת לא מרגישה טוב,והיתעלפת פה..אל תדאגי אני ימציא תרוץ....פשוט תלכי...לכי"...היא אמרה ודחפה אותי אל הדלת..
"אני יחיליף בגדים קודם"..אמרתי בחיוך קטן אך מלא דאגה..
לאחר כמה שניות הייתי לבושה..סופה הביטה בי מהצד...היא התקרבה וחיבקה אותי..
"אני בטוחה שיהיה בסדר,הכל יסתדר"..היא אמרה ונישקה את לחי.
"תודה מאמי"..אמרתי ויצאתי בריצה מחדר ההלבשה,כמובן אחרי חיבוק של תמיכה ועידוד מאנה.
הלכתי בזהירות במועדון ההומה אדם,בין כל הגברים החרמנים,והנשים שמידי פעם היתלוו אליהם.
הבטתי ימין ושמאל,אחורה וקדימה,הייתי ניראת שונה,ממש לא ריקי הזולה שעובדת במקום חם שכזה.
ראיתי מיני אנשים הולכים ושבים,שלמרות הכל הביטו בי בעיניים נעוצות,כנראה שזכרו את פרצופי מלילות קודמים,
או מערב זה.
התהלכתי היישר אל דלת היציאה מן המועדון,עד שלפתע יד גברית תפסה בחוזקה בידי וסובבה אותי אליה.
הבטתי המומה למראה עיניי,ליבי דפק בחוזקה.... בין כל זה.. ראיתי בברור את פניו של..
שרון.
"לאן את חושבת שאת הולכת,ועוד לבושה בצורה כזו?"..הוא שאל בעצבים והביט בעיניי כשעיניו רותחות מזעם כמו בכל פעם.
"אני מצטערת שרון,אני לא מרגישה בטוב,התעלפתי והכל..."..אמרתי וניצלתי את חולשתי ששררה בתוכי והייתה ניגלת לעין.
"מה יש לך?"..הוא שאל טיפה יותר רגוע והביט בי שוב בעיניו האפורות שהיו ניראות הרבה יותר טוב בלי העצבים בהם,אלא שלוות יותר..יפות יותר.
"חום וכאבי בטן"..אמרתי בקצרה..
"תני לי לבדוק"..הוא אמר והפתיע אותי...
משום מה הוא הדביק את שפתיו העבות למצחי ובדק האם יש באמת חום,לאחר כמה שניות הוא היתרחק והביט בי.
"אין לך חום"..הוא אמר בקצרה.
"אז לא יודעת,אני חלשה מידי ואני לא יודעת אם אני יוכל להמשיך היום...הלקוחות שלך סתם לא יהנו...ולי יכול לצאת שם רע,ככה שאתה תפסיד מזה"..אמרתי בניסיון לשכנע בדיבריי אמת.
"את אולי צודקת,אני לא רוצה שזה יקרה עוד הפעם,עכשיו לכי ואני מקווה שתרגישי יותר טוב למחרת"...הוא אמר ונשק ללחיי והלך.
הבטתי עליו בלי לומר מילה,הכל פתאום ניראה לי מאוד מוזר...כל אותם רגעים שהוא שיחק אותה קשוח והכל היתמוגגו בפניי ברגע שנשק לי,
וזה לא דבר שאמור להזיז לי...אבל משום מה....זה באמת קרה... הרי שרון הוא בנאדם קשוח,מריר,רגזן... ועכשיו הוא מראה רגשות?
לא בדיוק הבנתי מה שקורה... לא יכולתי לתת שום הסבר הגיוני למצב..
אבל זה לא מה שהדאיג אותי לאורך זמן,אלא הדאגה שבה אני אמורה להירכז בימים האחרונים.
שאריאל חזר...שעכשיו שהוא חזר זה מסוכן עבורי....מסוכן בזה שרון כבר לא יהיה בקירבתי.
הלכתי הרחק מן המועדון אל תחנת האוטובוס,לאחר כמה דקות האוטובוס הגיע ועליתי,ישבתי על אחת הכיסאות..
רעש האוטובוס לא נתן לי להיתרכז..
אבל לא יכולתי שלא לחשוב על אותם ימים נוראים שאני אצטרך לסבול שאני אדע שאני באמת יצטרך להיתמודד עם המצב ולהילחם על שלי,
על הילד שלי...על אותו תינוק קטן שלא יכולתי להפיל מביטני כאשר הוכרז בפניי שאני בהריון כמה ימים לאחר אותו לילה..
על אותו תינוק שסחבתי בתוך ביטני במשך 8 חודשים ושבועיים...כן כן אני זוכרת בדיוק.
על אותו תינוק ששכב בזרועותיי לאחר אותה לידה קשה,ללא אמא,ללא אבא...ללא תמיכה..פשוט לבד..
ואחרי כל מה שעברתי...הוא מבקש ממני את ילדי,מעיץ וממריץ בפניי את העובדות שיש לו זכויות בדיוק כמוני להחזיק בילד,
כאשר לי בדעתי הזכויות המלאות לקבלת הילד והישארותו איתי..
הוא מבקש את זה ממני כי הוא לא סבל לידה,הוא לא סבל צירים..הוא סבל את אותם החודשים הקשים של ההריון..
הוא לא סבל דבר...אבל עכשיו הוא פשוט "סובל" בפנייי עורך דינו ובפניי בתי המשפט.
הוא פשוט חרא...הוא פשוט לא מבין כלום.. הוא לא חושב על כלום... רק על עצמו...אך ורק על עצמו.
צילצול הפלאפון שלי נישמע באוזניי,מיהרתי להוציא אותו מתיקי הקטן והבטתי על הצג.
-שלומי סבן- היה רשום...עניתי.
"כן שלומי?"...אמרתי בלי חשק לדבר.
"לאן נעלמת?אני מחפש אותך ים זמן"..הוא אמר בניסיון לצעוק בן כל הרעש שחרש סיבבו.
"אה,אני לא מרגישה טוב...הלכתי הביתה"..אמרתי בניסיון להישמע משכנעת.
"מה יש לך?"..הוא שאל בדאגה.
"סתם,כאבי ראש ובטן"...אמרתי בקול חלוש.
"טוב,אני לא ממש יכול לדבר כרגע,עמוס פה...אז אני ידבר איתך"...הוא אמר וניתק בלי לומר מילה נוספת.
'טובבב'...חשבתי לעצמי והמשכתי להיסתכל בחלון האטובוס על המכוניות הקטנות שעוברות כה וכה..
--------------------------------------------------------------------
"איך הוא,היתנהג בסדר?"...שאלתי את חלי בדאגה.
"כן,הוא בסדר,בואי תיכנסי ותפסיקי להיות כזאת דאגנית"...היא אמרה בהמשכיות.
ניכנסנו שנינו לביתה,השעה הייתה מאוחרת..כבר 1 בלילה..היא קמה משינה..הערתי אותה.
"אני מצטערת שהערתי אותך"..אמרתי בהיתנצלות.
"זה בסדר"...היא אמרה ופיהקה פיהוק קטן.
"תודה"..אמרתי וחייכתי חיוך קלוש.
"בואי תספרי מה קרה"..היא אמרה בדאגה והביטה בי.
"אריאל...חזר"..אמרתי באותו פחד שאני ניתקפת בכל פעם ששמו עולה על שפתיי.
"מה?אריאל,אריאל?"...היא שאלה המומה.
"כן"..אמרתי בדמעות.
"איפה?"..היא שאלה בלחץ.
"במועדון,בדיוק אנה ניכנסה לחדר ההלבשה ו................."...סיפרתי לה את כל הסיפור שקרה היום..
היא הייתה המומה והביטה בי בפה פעור.
בסוף הסיפור אני כבר בכיתי...לא יכולתי לשמוע את עצמי מספרת את זה עליי,שזה בדיוק מה שקורה לי כרגע..
"יהיה בסדר ריקי,את אישה חזקהףאת תעמדי בזה.. אני בטוחה"..היא אמרה ועשתה בדיוק כמו אנה..ליטפה אותי בתנחומים.
"אני לא בטוחה שיהיה כל כך בסדר"..אמרתי מציאותית.
"בואי לפה"...היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק ממושך ותומך.
"אמאא"...נישמעו צעדים קטנטנים מכיוון המדרגות של הקומה העליונה,זה היה רון לבוש בפיג'מה,
כבר הייתי יכולה לנחש,זאת שעתו לקום כמו בכל פעם..מתוזמן אצלו...כמו שעון מעורר....ממש עכשיו.
"ילדון"...אמרתי והיתנקתי מחיבוקה של חלי,במהירות ניגבתי את דימעותיי ורצתי אליו.
"מה את עושה כאן?"..הוא שאל ושיפשף את עיניו בעייפות.
"רציתי לשבת על חלי קצת,חזרתי מוקדם מהעבודה"..אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו..
"ילדון שלי,הכל בסדר?"...שאלתי בדאגה.
"כן"..הוא אמר בעייפות מרובה.
"חלי,את יכולה להשאיר אותנו לבד לרגע?"...שאלתי את חלי שצפתה בנו מן הסלון.
"אין בעיה"..היא אמרה וקמה על רגלייה היישר אל תוך חדר הטלווזיה הגדול שלהם.
"בוא"..אמרתי והובלתי את רון למרגלות השפה שבסלון.
"מה?"..הוא שאל והעייפות הייתה ניקרת בפניו.
"סליחה שאני מפריעה,אבל הינה המים שלך"..חלי צצה לרגע ואמרה..
"תודה"..הוא אמר והחל ללגום,חלי כבר נעלמה.
"טוב לך איתי?..אני אמא בסדר מבחינתך?"...שאלתי בעצבות,בדאגנות..בפחד שהכל מביחנתו לא כמו שציפה.
"כן,את האמא הכי טובה בעולם"..הוא אמר בחיוך קטנטן.
"ואתה תמיד תהיה איתי נכון?גם אם מישהו אחר יצוץ בחייך,אתה תרצה להישאר איתי?"...שאלתי והבטתי בפניו מחכה לתשובה ממנו.
"כן"..הוא אמר ושוב חייך.
"את תהיי איתי תמיד,נכון אמא?"..הוא שאל וליבי קפץ,ניזרק על הריצפה בין כל רצפות הבית,כאילו נמעך..השאלה הזו חדרה למעמקיי,
אין לי תשובה לתת לו....הרי בשנייה אני יכולה להעלם לו......
"....................
זהו הפרק להיום...
מקווה שתאהבו..
קצת מתח..קצת אקשן....וזו רק ההתחלה.
יאללה להגיב..
שיהיה לכולכםםםםםםםםם לילהה מ-ו-ש-ל-ם!!
מטורפתתת עליכםםםםםםם....
**סתיוושית**
יו זה כ"כ עצוב....
איזה חמוד הילד..
המשךךך!
וואיי מאמייי מדהיםםם כולי צמרמורות פהה איזה מן אבא שהולך למקומות כאלההה
מחכה להמשךךךך
אוהבתת
טלושש
רק 2 תגובות?
נחמדד מצדכן.... 😊
אוייש זה כזה שקוף שלא אוהבים את הסיפור..
אני לא יודעת מה קורה...אבל גם לי לא בא להמשיך לכתוב..
סיפור חדש והכל...אך ניגמר לי החשק.
ציפיתי להרבה יותר קוראים.
כנראה שציפייההה יש רק על הכריתתתתתתת..
לא נורא..
חמישי שישי שבת אני בסמינר עם חברות- טיול כזה.
אז....לא יהיה המשך.
מאוכזבת..
**סתיוושית**
אתר האהבה הישראלי