פרק שישי-כשהחלום מתרסק
ליאת לחשה לי באוזן:"אני חייבת לספר לך משהו. זה דחוף. היום בלילה אני אבוא ואגיד לך."
הנהנתי וסימנתי לה ללכת.
אני עדיין כועסת עליה.
אבל הזמן שהייתי בתוך ה"בועה שלי" גרם לי לכעוס עליה פחות.
היא הפסידה ימים שלמים של לימודים .
היא ישנה לידי.
היא דיברה איתי בלי הפסקה.
היא הייתה הכי נאמנה לי כשכולם באו והלכו.
הייתי לבד בחדר עכשיו.
רק אני .
מה כבר יכול להיות כל כך נורא, עכשיו כשהכל מושלם?
מה יכל לגרום לה להעלות פרצוף של תשעה-באב בזמן מושלם כל כך?
עדיף שאני לא אנחש.
תמיד שאני מנחשת קורים דברים גרועים ממה שחשבתי.
"איפה אבא?" אחותי נכנסה.
שמחתי לראות אותה.
לחשתי לה "לא יודעת.. חדר אוכל של בית החולים אולי?"
היא באה ונשכבה לידי.
חמודה.
כבר מזמן לא ישנתי עם מישהו לידי.
אפילו לא חפץ.
לא דובי לא בובה לא שמיכי לא משרוקית לא פלאפון...
תמיד ישנתי לבד.
התרגשתי לראות את אחותי... היא כל כך קטנה..
רק בת 5.
אני אוהבת אותה מאוד.
אבל לא תמיד מראה לה את זה.
וזה חבל..
אני חושבת שהשתניתי .. אני חושבת שמעכשיו אחותי תרגיש ממני יותר עניין.
---
התעוררתי.
יצאתי מהחלום ..
עדיין זכרתי אותו.
חלמתי את אותו חלום.
עם ליאור..והחרציות..
ושאנחנו רצים ומתגלגלים ומתנשקים ומתחבקים.
אבל אז הוא מביט בי.
וקם.
והולך.
ואני נשארתי לבד.
למה זה היה שונה?
למה הפעם הוא הלך?
די. זה רק חלום. איך זה יכול להשפיע?
אני לא ילדה שמאמינה ברוחניות.. ומיסטיקה וכל הזבל הזה.
אני לא קונה את זה.
הבטתי בשעון. השעה 10 וחצי... ליאת צריכה לבוא בכל רגע.
הבטתי למיטה. אחותי כנראה התעוררה לפניי והלכה.
על המיטה היה סדין משובץ במשבצות בצבע תכלת ולבן.
היה סימן על המיטה של קימור הגב של אחותי.
היא תמיד ישנה בצורת "כפית".
חיבקה את הרגליים .
רק ככה היא יושנת.
תמיד.
ליאת נכנסה.
"רציתי לספר לך... אני שמחה שהתעוררת.
לא רציתי להרוס לך את השימחה."
"חח את כל כך רצינית..מה קרה?"
"זה בקשר לליאור..
ידוע לי שהוא אהב אותך.."
עצרתי אותה.
"מה זאת אומרת אהב? הוא כבר לא אוהב?"
דמעות בצבצו לי בעיניים.
"יש...יש לו מישהי.. לא רציתי שתגלי את זה בדרך הקשה..."
החלתי לבכות.
אז החלום היה נכון.
הוא כן קם והלך למרות מה שהוא לחש לי .
כנראה שזה נכון שעם כל בשורה טובה באה בשורה רעה.
-------------------------->
תגובות בבקשה
זה עצוב לאללהה... :[
המשךך..
ייאאאהההההה איזה מסכנהההה
המשךךךךךךך
וואי ממש יפה את חייבת להמשיך אותו=]
טלוש שילי..
סיפור מדהים!!..חייבת להמשייך..
אבל זכרי מה אמרתי לך 😊
אוהבתותך הכיכיכיכיכיכייככיי שיש!!..
מההה?@!
איזה עצובב 😢
תמשיכי..
אייייייי מושלם כל כךךךך ...
תמשיכיי מדהים מושלם מהר תמשיכי !!!!
מאמי יש לך סיפור אחד המושלמים=]
תמשיכי😊
פרק שביעי-כנפיים שבורות
"הו ליאת! אני כל כך אוהבת אותו!
אני פשוט לא מאמינה שאחרי מה שהוא אמר לי...
שארבעה חודשים חיכיתי לרגע שאני אתעורר ואהייה איתו
הוא מוותר עליי לטובת איזה פרחה מהמושב..."
"מאיפה את יודעת שהיא פרחה?
וחוץ מזה אני בטוחה שהוא עדיין אוהב אותך...
אולי פשוט הוא לא רצה להיפגע?
אולי הוא ברח ...?"
"אם הוא אהב אותי הוא היה מחכה לי....לא ככה?!
זה פשוט מגעיל מצידו...
ואת יודעת עוד משהו? אם אני מגלה שזאת תהילה מהשכונה
אני אחנוק מישהו אני נשבעת לך...אני מעדיפה כל אחת חוץ ממנה..."
ליאת השמיעה אנחת הקלה...
"למה הוקל לך כל כך?"
"סתם..."
"נו,מה?"
היא התפרצה עליי..
"נו אני אומרת לך שלא חשוב מור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"ליאת אין לך מה לדבר איתי אם את מתפרצת עליי ככה עוד פעם!"
"סליחה...הגזמתי.."
"באמת הגזמת! את לא רואה שאני במצב קשה?ראית מה סיפרת לי?????
ואת יושבת פה וצורחת עליי!..........אני מבקשת שתלכי..."
"טוב מאמי...סליחה.."
היא יצאה מדלת החדר.
אוף כל כך רע לי ...
כל פעם משו קורה...
כבר התחלתי לפנטז...
איך נהייה ביחד...
איך שהוא יחבק אותי..
ואני אנשק אותו נשיקות קטנות בצוואר..
וגם הוא לי...
ואיך שנשב אולי בפארק העירוני ונעשה פיקניק...
ואז נתנשק תוך כדי...
וחשבתי כבר מה אני אתן לו בתור חברה שלו ליום ההולדת...
ומה נעשה..
אולי נלך לקולנוע...ונקנה כרטיס אחד ואז נשב שנינו באותו מושב.. ונתחבק..ונתנשק..
די.
זה לא בריא לי להמשיך לחשוב על זה...
אמא שלי נכנסה לחדר.
היא הביאה איתה דבר-מה גדול מכוסה בסדין..כנראה הפתעה..
"טא-דה!"
היא הרימה את הסדין... ומה אני רואה?
זהו כלוב של תוכי!
ותוכי קוקוטל נמצא בתוכו.
תוכי כל כך חמוד!
הוא לבן..עם שני עיגולים ורודים על הלחיים.. ממש כמו סומק!
ויש לו קרבולת בלונדינית...
איזה שלמות!
הוא כל כך חמוד!!!!!!
"וואוו תודה אמא!!!!! זאת המתנה הכי מושלמת שקיבלתי בחיים!"
"איך תקראי לו?"
"לא יודעת.. אני אחשוב על זה..."
היא חייכה אליי.
איזה חמודה..איך היא חשבה עליי...
"ידעתי שיהייה לך בודד רוב הזמן פה בבית החולים המשעמם הזה..
אז תוכלי לשחק איתו..אה! הוא לא יכול לעוף..נשברה לו הכנף בתור גוזל..
אבל הוא יכול ללכת.. וגם ללמוד לדבר!"
"יו... מסכן קטן!"
אמא שלי נשקה לי על המצח והלכה...
לקחתי אותו..
איזה בונבון!
לימדתי אותו לטפס לי על האצבעות כמו סולם...
ואז נזכרתי שהוא יכול ללמוד לדבר.!
"תגיד:אני חמוד"
הוא שתק
"אני חמוד!"
הוא שתק..
"אני חמוד! אני חמוד! אני חמוד! אני חמוד! אני חמוד!"
הוא שתק!
"אוף תוכי !!! תלמד להגיד אני חמוד!!!!!"
התחלתי לדבר אליו..
"אוף תוכי! נכון שזה חרא שאתה חושב שאוהבים אותך אבל אז מוותרים עליך?!
זה מה שקרה לי עם ליאור הבוגד הזה!"
"רעעעעעע ליאור הבוגד הזה...ליאור הבוגד הזה"
"יש חח סוףסוף למדת משהו חינוכי להגיד..."
"ליאור הבוגד הזה ליאור הבוגד הזה"
ליאת נכנסה
"הזמנתי את ליאור..."
"לא רוצה לראות אותו"
"את חייבת"
טוב תכניסי אותו..
הוא נכנס..
"היי מור! טוב לראות אותך!"
"היי"
אמרתי בקרירות.
"מה קרה מתוקה שלי?"
"כלום."
"נוו..?"
"כלום אומרים לך!"
"טוב..טוב.. לא להתעצבן.."
"תגיד למה אתה סתם מזבל לי ת'שכל אם יש לך מישהי למה אתה אומר לי שאתה אוהב אותי
אם אתה לא חיכית לי בכלל!?"
" אני פשוט לא רציתי להיפגע אם לא תעברי את הניתוח..אני עדיין אוהב אותך."
פתאום התוכי חסר-התאקט שלי אמר את המשפט היחיד שהוא יכול להגיד..
"רעעעעעע ליאור הבוגד הזה"
----------------------->
המשך יבוא =]
תגובות פליזזזזז
@@@ מאוד התרשמתי מהתגובות פעם שעברה אני כל כך אוהבת אותכםםםםםםם@@@
חחחחחחחחחחח איזה תוכי חחחחח
המשךךךך בוביתתת :]
אתר האהבה הישראלי