יאווווו אני בשוק איזה כלבה אחווותה!!!!!!! וגם האדיר הזה..!!
תרשמי את ההמשך!!!
מה?! מה זה?!?! היא תעשה תהפלה.?!?!? שימי את ההמשךךך פליייזזז
יש לך כישרון מותק!!!!
כן...הסיפור מהמם...זה מבוסס על מקרה אמיתי או שזה מהראש או מספר? :?: 😠
אני לא מבינה...אם הוא אוהב אותה הוא אמר הרי לאחותה באחד הפרקים שהוא מתחיל להתאהב בה אז אני לא מבינה למה הוא עם אחותה ויותר למה הוא פוגע בה ככה.....
בכל מקרה אני מחכה להמשך... 8O
גם אני לא מבינה...
אוף מתי יבוא ההמשך??????? :|
אני כבר משתוקקת לקרוא את השורות המרתקותץ הללו
חח למי ששאלה=> זה לא מבוסס על מקרה אמיתי וזה לא מספר כמו שאמרתתת זה הכל מהדמיון הפרוע שלייי חחח 😊
ולהמשך:
פרק שישי- ייסורים
ענבר ישבה בתוך החדר כשראתה את האחיות מתרוצצות סביבה, אחות אחת הוציאה את המזרקה. ענבר התבוננה באימה. "תשכבי בבקשה.." אמרה לה האחות, ובאותו רגע נכנס הרופא המנתח. "לא.. אני רוצה ללכת.." אמרה מתוך הדמעות. "טוב כרצונך.. אף אחד לא מחזיק אותך פה..זה לא חובה באמת.. זה רק מרצון החופשית!" "אבל אין לי ברירה.." לחשה. "אדיר לא יסלח לי אם אני אלך.. הוא בטח בחוץ מחכה לי.. ואחרי זה נהיה ביחד ומאושרים.." לתמימות של ענבר לא היו גבולות. "אוקיי.. אז תחליטי עכשיו מה את עושה.. כי יש בחוץ אנשים בתור!" "בסדר.. אין לי ברירה.." אמרה ונשכבה על המיטה. "בטוחה?" שאל אותה הרופא שנית והחזיק בידו את המזרקה. ענבר הנהנה בראשה כשהדמעות פשוט מציפות את פניה. הרופא נאנח למראה ענבר הסובלת והזריק לה את החומר המרדים. מיד ענבר הרגישה איך הכול מתפצל נגד עיניה והשינה סחפה אותה. והרופא החל במלאכה. בזמן הזה ענבר חלמה על התינוק, חלמה שהוא בוכה וצורח: "לא אל תהרגי אותי לאאא אימא רוצחת אני רוצה להיוולד!!"
בנתיים אדיר שהלך מבית החולים, כשמצפונו מכביד עליו. בדיוק כמו שאותו לילה כשנטש את ענבר במיטתה לבד, כך גם הרגיש עכשיו, רגשות אשמה בלי גבול. הוא הגיע לביתה של נטלי. "שלומלום אהובי!!" הקדימה את פניו. "היי!" אמר. "נו? מה נסגר?" "היא שם, עושה הפלה.." אמר ונשמע עצב בקולו. "כמו שרצית, עכשיו את מבסוטית?" "כן, בוודאי.. אבל למה אתה בבאסה? תתעודד!" "טוב" "יאללה בוא אליי.." אמרה לו ומשכה אותו אליה. "דיי נטלי.. אין לי מצב רוח עכשיו.." "נו מה יש לך?" "אני לא מבין משהו.." "בשביל זה אני פה כדי להבהיר לך.." "איך את מסוגלת לעשות מעשה כל כך נבזי לאחותך?" "כמו שהיא הייתה מסוגלת לעשות לי מה שעשתה.." "אבל היא לא הייתה מודעת לזה! וגם אם כן.. מה שאת עושה זה הרבה יותר גרוע.. את פשוט הרסת לה את החיים.." "יופי, אני שמחה!" אמרה מחיוך מאוזן לאוזן. "את מרושעת את יודעת?" "חח כן כן.." "טוב אני הולך.. אין לי מצב רוח.." אמר ורצה ללכת. "חח חכה רגע.! לאן אתה הולך? אתה לא חושב לחזור לבית חולים נכון?" "לא! אל תדאגי.. רק אני לא מקנא בענבר המסכנה כשתתעורר ותגלה שאני לא שם כדי לתמוך בה ברגעים הכי קשים שהיא עוברת.." "חפיף.. היא כבר תתגבר.. רק שאני לא אפסיק לנקום בה על מה שהיא עשתה!" "אולי תפסיקי כבר נטלי?? את לא חושבת שזה מספיק כבר?? היא כבר משלמת יותר מדיי על מה שהיא לא עשתה במודעות.." "טוב.. נראה כבר.." אמרה נטלי שלא הסתפקה במעשה הזוועתי הזה שעשתה לאחותה.
בנתיים כשענבר החלה להתעורר מהשינה העמוקה, כשהכול היה כבר מאחוריה. אבל היא עוד לא ידעה מה עוד יש מלפניה..
היא בהתה בחלל הריק, אף אחד לא היה לידה והכול היה מטושטש לעיניה, ובגרונה היה גוש ענקי של מועקה שחנק אותה וחסם את דרכי נשימתה. היא רצתה לקום, אך כאב עז מנה בעדה לבצע פעולה זו. היא לפטה בשתי ידיה את בטנה שפתאום נראתה לה כל כך שטוחה וחסרת צורה, וכל נגיעה העבירה בה צמרמורת של כאב. היא הרימה את החולצה וראתה צלקות קטנות כמעט בלתי מורגשות בגופה. היא עצמה את עיניה ואימצה אותם בחוזקה ונתנה לדמעותיה לזרום בחופשיות במורד לחייה החיוורות. אבל אז נזכרה באדיר, זה הדבר היחיד שעודד אותה, שהיא תראה אותו ותהיה איתו, שהיא תוכל לחבק אותו, ויחד איתו להתגבר על אובדן היצור החסר ישע שהחל להתפתח בתוכה.
פתאום נכנס הרופא וחייך אליה. "איך את מרגישה ענברוש?" שאל. "מרגישה כאילו עברה מעליי משאית.." אמרה ענבר. "אויש.. אל דאגה.. הכאב הזה עוד מעט יעבור.." "איזה כאב? גופני או נפשי?" "אמ.. גופני אני בטוח שיעבור.." "אתה לא מבין.. שמה שהכי כואב זה מה שאני מרגישה בתוכי?" בכתה ענבר. "שש.. דיי חמודה את תבכי.. את תראי שעוד יהיו לך הרבה הזדמנויות ללדת.." "בבקשה.. תקרא לאדיר.. אני חייבת לראות אותו.." לחשה. "אדיר? מי זה אדיר?" "זה שהיה איתי בהמתנה.." "מה הוא חיכה? כי מוזר לא ראיתי אף אחד.." "מה?! תסתכל שוב!!" הרופא יצא החוצה וחזר עם הבעה של כלום. "לא.. זה לא יכול להיות שהוא עזב אותי.. שהוא שוב עזב אותי.. ועוד במצב הרבה יותר גרוע מהקודם.." התייפחה ענבר, והרכינה את ראשה על הכרית, לדמעותיה לא היה קץ.
אחרי כמה שעות שנרגעה, ביקשה להתקשר לשרון חברתה הטובה. שרון הופתעה מאוד כשענבר סיפרה לה שהיא בבית חולים אחרי הפלה, וישר יצאה אליה.
"ענבר.. יא חברה רעה שכמותך! לא מספרת לי כלום הא? מה אני כבר לא חברה שלך או מה?" "לא לא.. פשוט לא יודעת.. אני סמכתי על.. על אדיר.." התחילה שוב לבכות ענבר. "אויש.. הוא שוב עזב אותך?" "כן.. והוא הרי.. הוא הבטיח.. שיהיה איתי אם אני אעשה את זה.. ואני לא רציתי.. אבל בשבילו.. כן בשבילו עשיתי את זה.. כי אני כל כך אוהבת אותו.. כל כך.." "איזה מניאק!!!! בן זונה!!!! שימות אמן!!! " אמרה שרון חורקת בשיניה מרוב זעם. וחיבקה את ענבר. "תתקשרי לאחותך.. שתבוא תהיה אתך גם.." "לא.. לאחותי לא ממש אכפת ממני.."
אחרי כמה ימים ענבר חזרה לביתה. היא הייתה בדיכאון עמוק, לא אכלה ולא שתתה ולא הלכה לבית ספר. רק שכבה במיטתה ולא הפסיקה לבכות, באותם רגעים היא רצתה רק למות. ואז היא אזרה אומץ עם כל הכאב שבה, הרימה תטלפון לאדיר. "הלו.." "אדיר.." אמרה בקול חלש. "כן?" "זו.. ענבר.." "ענבר.." "למה שוב? למה אדיר? למה שוב הרסת אותי? למה אתה כזה רע??" "שיואו ענבר.. אני מצטער.." "כבר אמרת את זה פעם שעברה.. והפעם הבטחת כל כך הרבה הבטחות.. נתת לי להאמין בעולם וורוד שלא היה ולא נברא... והכול כדי לשבור לי את הלב.. זה מה שרצית, זה מה שהשגת.." "לא אל תדברי ככה... זה יעבור.." "יעבור? הלוואי שהייתי מרגיש מה שאני מרגישהה.. ואני לא מדברת על הכאב הפיזי.. אלא על הנפשי.. על הריקנות שבי.. על המועקה שמקשה עליי לנשום.. אם היית מרגיש מה שאני מרגישה, היית מבין אותי טוב מאוד.." "אבל אני לא מרגיש את זה ולא יכול לעשות כלום.. רק להצטער.." "להצטער על מה? על הרוע שלך? על זה שאתה כל כך מנוול?!" "תפסיקי ענבר!" "אני לא יודעת איך אתה בכלל חיי עם זה.. חיי עם זה שאני סובלת באשמתך! חיי עם זה שחיי הרוסים בגללך.. איך?!" "טוב אין לי כוח לדבר אתך!" אמרה אדיר וניתק לה. "איך... איך..?" ענבר עדין מלמלה לעצמה.
איזה יופי................רוצה המשך.........חחחח...אני דיי מכורה...
יאוו זה פשוט מהמם...איזה בנזונה הוא!!!!
תרשמי המשך שיואווווווו
איזה כלבבבבבב!!!!!!! איזה מניאקית אחותה!!!!! יווווווו
חחחח כולם פה התמכרו לסיפור שלך.... הוא מרתק!!!!
עוד!! שימי תהמשךךך!!
כן ראסמי ...מרתק מוות...יאוווו תרשמי עוד פליז פליז... :!:
היי..... מה זה פהההה.....
איזה כלב שקרן אדיר הזה.....
איזה זונה אחותה..........
אני מכורה לסיפורררררר
פלייייייייייייז תמשיכיייייי
יש לך כישרוןןןןןןןןןןןןןןןן
דיייייייי נוווווווווווו תמשיכיייייייייי
אני מתחננתתתתתתתתתתתתת
מסכימה איתך ב100% ....ותקני את החתימה שלך..
אחרי כמה חודשים מאותו היום ששינה את חייה של ענבר מהקצה אל הקצה. חברותיה ניסו להוציא אותה מהבית לאיזה מועדון. "עזבי שרון אין לי כוח.." אמרה באדישות. "ענבר.. את אף פעם לא רוצה לצאת.. את יבשה כמו לא יודעת מה.. ולא היית כזאת.. איזה שינוי חל בך!!" "את יודעת איזה שינוי... זה מה שקורה שפוגעים יותר מדיי בבן אדם!" אמרה ענבר ברצינות יתר. "אבל ענבר.. דיי חאלס.. כבר כמה חודשים לא רואים חיוך על פנייך היפות.. בבקשה אחותי.. אל תהרסי את עצמך בגלל הבן זונה הזה!!!" "הוא הרס אותי.. הוא הוציא את החיים מתוכי.. אני ריקה.. אין יותר ענבר הקודמת.. הילדה החייכנית, מלאת חוש הומור, הביישנית שרואה הכול באור וורוד.. פשוט נעלמה כלא הייתה קיימת.. אפילו האהבה הראשונה שלי לא הייתה כזאת פוגעת כמו זאת.. החבר הראשון שלי שחשבתי שהוא חבר רק שלי.. פגע בי קשות.. אבל זה לא גרם לי להשתנות.. כנראה הפגיעה לא הייתה קיצונית.. אבל הפעם, אין, כל חיי נהרסו והתהפכו על הראש.. פשוט העולם הוורוד שבניתי לי במשך כל השנים האלה, הפך לעולם אפל, בלי צבע ובלי משמעות.." אמרה ענבר בעצב, אפילו לא יכלה לבכות אפילו שהיה לה חשק עז לכך, כי פשוט דמעותיה התייבשו מרוב שבכתה יותר מדיי. שרון הניחה את ידה על כתפה של ענבר ופשוט לא היה לה מה לומר, היא לא תיארה את עצמה בסיטואציה כזאת. "אז בואי איתי לפחות לסיבוב קטנצ'יק בשכונה.. נו אל תהיי כבדה!!! מזמן כבר לא יצאנו ולא טיילנו ביחד" "טוב.. בשבילך.." אמרה ענבר חסרת הבעה. הבנות יצאו מהבית. זה היה יום שבת, יום מעונן. והחלו לרדת טיפות קטנות של גשם. "בואי נלך לבקר את מעיין בא לך?" שאלה שרון. "לא אכפת לי.." אמרה ענבר באדישות. "אוי את עם הלא אכפת לי שלך.." אמרה שרון ונאנחה. "מה לעשות.. תצטרכי להתרגל לענבר החדשה.."
הם עברו ליד בניינו של אדיר. ענבר נעצרה והתבוננה למעלה. "על מה את מסתכלת??" שאלה שרון מופתעת. "בחלונות.." "למה?" "סתם.. עזבי בואי נתקדם..." אמרה והן החלו ללכת בקצב איטי. פתאום הן שמעו צחוק מאחוריהן. "חחחח איי זה היה גדולל.. יוו איך נהניתי.. אני באה אליך כן?" ענבר ושרון הסתובבו. ענבר פערה את פיה ואת עיניה לרווחה.. היא פשוט לא יכלה להאמין..
ממולה עמד אדיר עם חיוך מאוזן לאוזן ועל צווארו הייתה תלויה לא אחרת אלא אחותה נטלי. החיוך ירד משפתיו של אדיר וכך גם משפתיה של נטלי. "נטלי? מה.. מה קורה פה?" שאלה מגמגמת ענבר. "אמ.. ענ.. ענבר.. זה לא מה שאת חושבת.." "ומה אני חושבת?? תסבירי לי את מה קורה כאן כדי שאני לא אחשוב מחשבות אחרות!!!" "כלום.. סתם.. אדיר הוא ידיד טוב שלי.." שיקרה נטלי. "מה?! הבחור הכי פגע בי הוא ידיד טוב שלך???" "כן.. למה לא??" "למה נטלי? תגידי לה תאמת!!" אמרה פתאום אדיר להפתעתה הרבה של נטלי. "השתגעת??" נטלי האדימה. "קדימה.. נו נטלי.. זה כבר יושב לי מזמן על הלב.. יאללה.. הגיע רגע האמת.. אני לא רוצה שענבר תמשיך לחשוב שאת קדושה!!" "מה הקשר קדושה.. מה אסור שנהיה ידידים?" "ידידים?? אנחנו יזיזים!!!" אמר אדיר. ענבר לא אמרה מילה, היא התבוננה במתרחש בהלם מוחלט. "מה?!" אמרה בשקט. "יוו ענבר את לא מתארת לעצמך איך אני מצטער.. הכול בגלל הנחשית הזאת.. היא הכריחה אותי לעזוב אותך.." אמרה אדיר ונטלי התבוננה עליו באימה. "אדיר.. תשלוט בפה שלך!!!" "למה?? למה לי לשלוט אם סוף סוף אני יכול להגיד מה שתמיד היה לי הדחף להגיד.. הא?? תגידי לי למה??" "אדיר.. למה אתה עושה לי את זה.. הרי היה הכול טוב בינינו.." "נכון.. את חשבת שהיה.. אבל אני תמיד אהבתי את ענבר.." "מה?!" דמעות עלו לעיניה של נטלי. "אז אתה סתם זבל!! נבלה!!! מניאק מגעיל אחד!!!" צעקה נטלי. "ואת זונה ונחשית!!!" אדיר ונטלי המשיכו להגיד אחד לשני מילים פוגעות, ובנתיים ענבר שרון הסתכלו עליהם והחליפו מבטים ביניהן. ענבר בעצמה רצתה לבכות. "למה נטלי?" אמרה לבסוף. ונטלי העבירה את מבטה מאדיר אליה. "מה למה?" "מה מה למה??? למה עשית לי את זההה?? אח אחותייי את דם מדמייי למה פגעת בי??? אדיר אני מבינה לא היה לו קשר איתי.. לא אכפת לו לפגוע בי כדרכם של כל הבנים.." "ענבר אני.." התערב אדיר. "תשתוק טוב?" קטעה אותו ענבר והמשיכה: " את אחותי נטלי.. את הרסת לי את החיים.." "איך את יכולה להאמין למנוול הזה ענבר??" "להאמין.. את כרגע בעצמך הודית בזה!!!" "אה.." נטלי הרגישה שהיא הסתבכה. "סליחה.. ענברי.." "סליחה?! את הרסת לי החיים!!!! את!!!!" ענבר כיסתה את פניה בשתי ידיה. "אני.. גיליתי לך הכול.. ציפיתי לתמיכה.. לאהבה של אחות שהייתה חסרה לי השנתיים האלה שהיינו רחוקות זו מזו.. אך לא.. את חזרת כדי לפגוע בי עוד יותר מלפני שנתיים!!!" "עוד יותר מלפני שנתיים???" צעקה פתאום נטלי. "להזכיר לך שמלפני שנתיים את פגעת בי כמו שאף פעם לא פגעו בי!!" "אני פגעתי בך???" "כןןן את גנבת לי את הבחור שאהבתי..." "עוד לא הבנת את זה עדין? אני-לא-ידעתי!!! אני לא ידעתי שהוא יוצא אתך!!! הוא רקד על שתי חתונות בו זמנית.. הוא היה מניאק יותר מהעולם.. אפילו יותר מאדיר!!" "היי ענבר אני.." אדיר אמר. "אתה תשתוק!!" שוב השתיקה אותו ענבר. "לא נכון!!! את נחש .. את ידעת את זה!!!" "שיואו נטלי.. חשבתי שעברנו את זה.. חשבתי ש.." "חשבת לא נכון!!! באתי כדי לנקום בך על כל העוול שעשית לי!!!!" "מה?!?!?" "כן מה ששמעת!!! אני שונאת אותך!!! לא סובלת!!!" צעקה נטלי. ענבר כמעט מעדה לאחור, למזלה שרון עמדה מאחוריה ולא אמרה מילה. דמעות החלו לזלוג במורד לחייה של ענבר.. דמעות קפואות כמו לבה. נטלי המשיכה להטיח בה מילים פוגעות עד שענבר המסכנה רצתה להיקבר בתוך האדמה. "ענבר.. בואי נלך מכאן!!" אמרה שרון. "את לא חייבת לעמוד כאן ולספוג את כל זה!!" "כן.. בואי נלך.." אמרה ענבר בוכייה. לפני שהלכו ענבר אמרה. "אוקי.. את נקמת.. הרסת לי את החיים.. עכשיו תהיה שמחה.. ותלכי לחגוג עם השותף של לכאב הכאב הגדול שלי!!!! אני לא רוצה שוב לראות לא אותך ולא אותך בחיים שלי!!" אמרה והיא ושרון הסתובבו ללכת. "ענבר.." אדיר תפס בידה.. "מה איתי?? אני כל כך מצטער.." "כן.. שמענו עליך.." אמרה ענבר והלכה עם שרון.
אדיר ונטלי נותרו לעמוד ולא ידעו מה עוד להגיד אחד לשני. "מרוצה.???" שאלה אותו. "לא.. " "מה לא?? תגיד לי למה היית צריך לספר לה הכול?? הא?? למה?!?" "כי הייתי חייב אני אוהב אותה!!" "אז מה לעזאזל אתה עושה איתי?!!?" צעקה. "סתם.. כי חיכיתי לרגע שבו אוכל לחשוף את פרצופך האמיתי.!!" אמרה לה. "אהה אוקיי.. ואתה יודע? שאני באמת אהבתי.. אוהבת אותך!! אבל ענבר כבר לא תקבל אותך בחזרה.. וגם אני לא!!! והיא עוד לא יודעת מה מצפה לה.. היא עוד לא יודעת.. אני אנקום בה עוד יותר גם על זה!!" "שלא תעיזייי!!!" "למה מה תעשה לי???" "אני אהרוג אותך.." "אויי תראה איך אני משקשקת!!!" צחקה נטלי והלכה. "אני לא ארשה שתפגעי שוב בענבר ואני אמנע את זה בכל דרך אפשרית.."
יאאאאאאאאאא
אבל אם הוא באמת אוהב אותה למה מההתחלה הוא לא סיפר לעינברי הכל???
והיא שרמוטה שקרנית כלבה הנטלי הזאתתת שתשרף אמןןןןן
מתוקה תמשיכיייי בבקשההההההההה
אני ימות אם אני לא ידע ת'המשך היוםםםםם!!!! 😮ops:
אהה אוקיי עכשיו הדברים קצת יותר מסתדרים לי בראש...אבל הוא היה יכול לחשוף אותה ממזמן למה הוא לא עשה את זה!!!! ונטלי הזאת אוך........זונה!!!
תמשיכי....
אתר האהבה הישראלי