ברוכה הבאה לחדרי הקט.." אמר וחייך מאוזן לאוזן. "חדר חמוד יש לך.." חייכה גם ענבר. "וואי איזה מסודר.. אפילו אצלי לא מסודר ככה.." אמרה. "חח.. כן.. אני חייב הרי שיהיה סדר כשבאות אורחות.." אמר אך פתאום הבין שלא אמר משו שבמקום.. "אהא.." אמרה ענבר והמשיכה להסתכל סביב. אדיר התיישב על מיטתו. "בואי שבי לידי.." הוא משך את ענבר בחולצה והיא התיישבה לידו. "מה? מה ככה?" שאל אותה בחיוך. "מה עשית היום?" "סתם.. לא משו מיוחד.." אמרה. "מה בא לך לעשות עכשיו?" "לא יודעת.. מה אתה מציע?" "מה שאני מציע זה לא בשבילך..חח." צחק. ענבר הביאה לו מכה קלה בכתפו. "חוצפן!" אמרה. "טוב סורי.. לפחות אני ישיר.." "חח כן יותר מדיי הייתי אומרת.." "אז דוגרי מה בא לך?" "לא יודעת.. אתה המארח.. תמציא כבר משו!" "אוקיי.. בואי נדבר עליך.." "עליי? מה יש לדבר עליי?" "אמ.. יש לך חבר?" "חח לא..." "אני לא מאמין!!" אמר. "אז תאמין.. אין לי באמת.." "זה לא יכול להיות.. לילדה יפה כמוך אין חבר? זה משו חדש שעוד לא שמעתי.." "תמיד יש פעם ראשונה.." ענבר חייכה. "אמרו לך שיש לך חיוך יפה?" המשיך להחמיא לי אדיר. "דייי.. זה לא עובד עליי!!" אמרה. "מה לא עובד עלייך?" "המחמאות שלך.. אני לא קונה אותם.." "אה וואלה? האמת לא מכרתי לך אותם.. הבאתי לך אותם בחינם.. איזה נדיב אני הא?" "כן.. משו.." אמרה והוא המשיך לחייך. ענבר לא יכלה לעמוד בפני החיוך שלו שכבש אותה.. ושתי גומות החן שלו פשוט העניקו לו מראה כל כך מתוק, שהיא פשוט רצתה להתנפל עליו ולחבק אותו בחוזקה. "על מה את חושבת.?" שאל כשראה שענבר קצת מרוחקת. "עליך.." אמרה ענבר מתוך חלום, אך פתאום התאוששה והבינה שפישלה. "אופס.." אמרה ושמה את ידה על פיה. "חח לא זה בסדר.. אני רגיל שבנות חושבות עליי.." אמר. הוא נשמע לה כל כך מתלהב, עד שאפילו שרצתה אותו כל כך, רצתה ללכת, אבל כמובן לא יכלה לזוז מהמקום, הייתה כמו מהופנטת מהקסם הרב שלו. "ענבר.." אמר פתאום. "מה?" "אני רוצה אותך.." אמר ישר ולעניין. "את רוצה אותי?" ענבר לא ידעה מה להגיד.. נגמרו לה המילים. "א-אני.. לא יודעת.." "מה זה לא יודעת.. תהיי החלטית.. רוצה שיהיה משו בינינו או לא?" "משו כמו מה?" "אוי אל תעמידי פני תמימה.." "אני לא מעמידה פני תמימה.." "הוו כן.. את מעמידה לי משו אחר.." קרץ לה. ענבר הסמיקה. "נו יאללה בובה.. אני מחכה לתשובה שלך.. אין לי הרבה זמן.." 'אין לו הרבה זמן.. למה מי הוא חושב שהוא??"' חשבה ענבר בלבה. 'הוא הכי אדיר, הכי מקסים הכי מפתה שיכול להיות..' "כ-כן.." אמרה לו. "יופי.." אמר ונישק אותה. היא הייתה מאושרת, כל כך טוב לה איתו, היא הייתה בעננים. אחר כך היא הזיזה קצת את פניה איך לנשוף אויר, הנשיקה הייתה חזקה מדיי, והוא נישק אותה בצווארה, זה העביר בה צמרמורת קרירה במורד גווה. "איך כיף לך?" שאל. "מאוווד.." אמרה בחולמניות כאילו הייתה מהופנטת מהנשיקות המדהימות של אדיר. הייתה רוצה להישאר ככה איתו לעד. הוא השכיב אותה במיטה והחל לרדת במורד צווארה אל החזה. ענבר התמוגגה מהתענוג. אבל ידעה שזה יכול להתדרדר למשהו שהיא לא הייתה רוצה שיקרה.. כי היא לא הכירה את אדיר.. היא לא ידעה מי הוא.. היא פשוט הייתה שבויה בקסמיו. הוא החל לפתוח את כפתורי חולצתה. "לא.. אדיר לא.." אמרה. "את לא רוצה?" "לא.. עוד לא.." אמרה וקמה, היא סגרה את הכפתור שהיה פתוח במהירות. "מה הבעיה שלך ענבר?" "ככה זה מוקדם מדיי.. לאן אתה ממהר? אנחנו אפילו עוד לא התחלנו תקשר שלנו.." "אה.. תגידי.. את בתולה?" שאל. "כן.." אמרה. "אהה.. אופס סורי.. אל תדאגי.. אני מחכה.." "תודה.." אמרה ענבר והייתה אדומה. "אז מה איתנו?" שאלה בתמימות. "הכול בסדר.." אמר. עליו פניו ניכרה אכזבה מעטה. "שמעי.. עכשיו צריכים לבוא אליי.. אז נדבר כבר טוב?" אמר. "מי צריך לבוא אליך?" ענבר שמה לב שהיא כבר החלה לקנא. "חברים שלי.. קבעתי איתם מזמן.. לא כועסת.?" "לא.." אמרה ענבר אך בלבה חשבה: 'אז למה הוא הביא אותי אם הוא רצה לגרש אותי אחרי 5 דקות..?' אך בעצמה ידעה למה. "טוב אני אזוז.." אמרה. "אה.. תשאירי לי את הפלאפון שלך.." "אוקיי היא רשמה לו את הפלאפון שלה.." "סבבה.. אני אתקשר.." אמר. הוא ליווה אותה למעלית. "ביי.." הוא הביא לה נשיקה קטנה בפה ועזב אותה בתוך המעלית. כשחזר לביתו ישר הרים את הטלפון. "היי את.." אמר. "תגידי.. מה את מביאה לי בתולות? מה משעמם לי בחיים?" "לא נורא.. אמרתי לך.. היא נורא תמימה.. קצת תשחק אותה והיא תיפול ברשת.." אמרה הבחורה שאיתה דיבר. "אוי אין לי כוח לזה.. חשבתי שהכול יקרה מהר.. אך את מתוחכמת.. ואני אצטרך לחכות הרבה זמן בשביל זה.. יוו.." "לא הרבה.. יש לך חודש בסך הכול.. אם לא.. תשכח ממני.." "נו לא.. אל תעשי לי את זה.." "אז תעשה מה שאני אומרת לך.." "אוקיי אוקיי המפקדת... תוך חודש, ענברוש כבר לא תהיה בתולה.. חח.." "סומכת עליך!"
וואי איזה מהמם ...
דיי תמשיכי... מי זו? 8O
פרק שלישי- אהבה תמימה
כשהגיעה ענבר לביתה באותו ערב, ישר הרימה את הטלפון כדי להתקשר לשרון. "הלו שרון היי מה המצב?" "אהלן.. איפה היית? התקשרתי אליך.." "אי שם.." "חח אי שם? פרטי ונמקי חח.." "וואי שרוני את לא מתארת לעצמך את מי פגשתי.." "את מי?" "את אדיר.." "מה?! יואו איזה צירוף מיקרים.." אמרה שרון המומה. "ומה קרה? ספרי הכול!" "טוב הייתי בדרך למעיין.. אז ראיתי אותו.. ואיכשהו הצלחתי להתחמק.. אבל בדרך חזרה הוא הזמין אותי לעלות אליו.. ושם פשוט הייתי שבויה, לא יכולתי לזוז מהמקום, וואי.. הוא כזה מאמי!!" אמרה ענבר וחייכה לעצמה. "אמ.. ענבר.. מה עשיתם אצלו, רק אל תגידי שזה מה שאני חושבת.." "לא חח שרון אל תדאגי, זה לא מה שאת חושבת.. אני לא כל כך קלה להשגה.." אמרה ענבר בטוחה בעצמה. "אל תהיי כל כך בטוחה.." אמרה שרון. "מה?!" שאלה ענבר. "כלום.. פשוט איך שאת מדברת עליו.. יהיה לו קל מאוד להשיג אותך.." "וואי נשבעת לך שרון שממש היה בא לי עליו באותו רגע.. אבל אני לא שוכחת את העקרונות שלי! עד שלא יהיה משו רציני בינינו שישכח מזה!!" "צודקת.." "מה קרה שרון, פתאום את לא נגד הקשר הזה?" "כמובן שכן.. אבל תראש העקשני שלך אפשר לשכנע במשו? אני אומרת לך בפעם האלף! הוא- לא- בשבילך!! את לא מבינה ענבר? הוא אוהב מלא בנות.. כל שבוע הולך עם מישהי אחרת.." "איך את יודעת שרון?" "אמ.. אני בטוחה בזה.. אחד כמוהו תופס פוזה חבל"ז!" "אולי לא.. מאיפה את יודעת?" "לא יודעת.. אבל אני מזהירה אותך... את חברה טובה שלי כמו אחותי אני לא רוצה שסתם ינצלו אותך.." "אבל.. יואו.. אני כל כך רוצה אותו שלא אכפת לי מכלום.." "תאמיני לי שעוד מעט יהיה לך אכפת.." "למה עוד מעט?? אולי לא יקרה כלום? אולי את סתם מפחידה אותי?.." "אני רק דואגת לך.." "אוקיי לא משנה.. נדבר מחר.. ותודה על הדאגה הרבה.." אמרה ענבר והן ניתקו את השיחה.
כעבור שבוע- ענבר הייתה דבוקה לפלאפון שלה כל השבוע כי ציפתה לצלצול מאדיר. וחשבה שהוא באמת רצה לנצל אותה באותו רגע כי עכשיו אחרי שאמרה לו שהיא בתולה הוא כבר לא רוצה אותה. אך פתאום אחרי שבוע ארוך של ציפייה הוא התקשר אליה. "ענבר.. מה העניינים?" שאל. "הכול בסדר.. למה לקח לך כל כך הרבה זמן להתקשר אליי? חשבתי כבר שאתה לא מעוניין.." "נו ברור שמעוניין נשמה.. שמעי בא לך היום לקפוץ אליי?" "היום? אוקיי.." "אחלה.. תבואי אליי ב4.. זוכרת תדרך? הכול פסדר?" "כן כן.. אל תדאג.." "סבבה.. מחכה לך בקוצר רוח.. ביי.." והוא ניתק.
בדיוק ב4 ענבר כבר עמדה מול דלתו של אדיר וצלצלה בפעמון. "שלום לך וברוכה השבה לביתי.." חייך אליה אדיר. היא כל כך התגעגעה אליו.. לחיוך שלו.. לעיניו היפות.. הם נכנסו לחדרו. "שבי נסיכה.. תרגישי כמו בבית.." ענבר הבחינה שהיחס שלו השתנה. "תודה.." היא התיישבה על מיטתו. "טוב את רוצה תאמת למה לא התקשרתי אליך במשך שבוע שלם?" "נו.. למה?" "כי.. אמ.. הייתי צריך זמן כדי לחשוב עלינו.. כדי להגיע למסקנה מה אני באמת רוצה ממך.." "ולאיזה מסקנה הגעת הא?" "ש.. שאני רוצה להיות אתך.. באמת, אני רציני! פשוט לאף בחורה לא הרגשתי את מה שאני מרגיש אליך.. אני פשוט נמשך אליך.." "אולי אתה רק נמשך אליי.. אבל קשה לי להאמין שאתה מרגיש אליי משו אחר מעבר לזה.. אתה בקושי מכיר אותי.." "אז תאמיני.. באמת.. את עוררת בי רגשות כמו שאף אחת אחרת לא הצליחה לעורר.." "טוב.. האמת שגם אני מרגישה את אותו הדבר.. כלפיך.." "רציני?" "כן.." "אז בואי נהיה חברים.. בא לך?? ננסה את הקשר הזה.. ואני מבטיח שהוא יצא הכי מוצלח והכי רציני שיש!" אמר אדיר. ענבר הייתה בהלם, זה מה שהכי רצתה בחייה. היא כבר ממש רצתה לחזור הביתה ולספר הכול לשרון.. שאדיר הוא לא כמו שהיא תיארה לעצמה.. אדיר הוא בחור טוב ורציני. "אז רוצה להיות חברה שלי?" "בטח!" אמרה ענבר בחיוך גדול. "יששש אני מבטיח שלא תתחרטי על זה.." צעק אדיר וחיבק אותה.
כשענבר חזרה ממנו בערב הוא ליווה אותה עד הבית והם נפרדו בנשיקה לוהטת.. והחיוך על פניה של ענבר לא נמחק. אחר כך באה אליה שרון. "שרון, יש לי חדשות בשבילך.. חח רק אל תהרגי אותי!!" "וואי ענבר את מפחידה אותי.. דברי כבר!!" "יש לי חבר!!" צהלה באושר ענבר. "מה? מי זה? את רוצה להגיד לי ש.. אדיר?!" קראה בהלם. "כן.. הוא! והוא לא כמו שתיארת אותו.. הוא ממש טוב.." "אוחח התמימות התמימות..." נאנחה שרון. "איזה תמימות, מה את רוצה?? אני בסך הכול רוצה להיות מאושרת פעם בחיים אסור לי?" "מותר לך מאמי.. אבל אני בסך הכול רוצה שלא תיפלי על מניאק שסתם מנצל אותך.." "הוא לא!!" אמרה ענבר. "טוב.. הבחירה שלך!! מקווה שתהיי מאושרת איתו.." "ואני אהיה!!" אמרה ענבר וחייכה עוד יותר. פתאום הפלאפון של שרון צלצל. היא הסתכלה על הצג ונלחצה. "שרון נו תעני.." "עזבי.." "למה נו תעני.. למה לא?" "לא רוצה.. זה סתם מישו שמטריד אותי.." "מי מטריד אותך.. על מה את מדברת? יש משו שלא סיפרת לי?!"
ואיי איזה יפה ...מתי יבוא ההמשך?
אף אחד לא מגיבבבבבבב... תגיבווו ואני אמשיך!!!!!!
WOW זה מהמם יש לך עתיד שיואו איזה יפה אני חייבת המשך התמכרתי נו נו חח איזה מלחיצה אני נו בבקשה תכתבי את ההמשך עוד היום אני הודה לך מקרב לב פאריס..
וזה מדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדהים!!
יוווו את ממש מוכשרת...אני גם התמכרתי בקשה אל תשאירי אותנו במתח תכתבי את ההמשך עוד היום!!!
פליזזזזזזז :wink:
"לא.. סתם אחד.. מהמסיבה.. הבאתי לו את המספר שלי ועכשיו הוא לא מפסיק להתקשר.." אמרה שרון והתפללה שהצלצול כבר יפסק. הצלצול נפסק ושוב צלצל. "יואוו איזה קרציההה" רתחה שרון. "תביאי אני אדבר איתו.." אמרה ענבר. "לא עזבי אני מנתקת את הפלאפון.." "לא.. נו בגללו תנתקי? תביאי.." אמרה ענבר וחטפה אותו ממנה.. "הלוו מי זה??" אמרה. ברקע הייתה שתיקה. "הלווו נו תענה כבר אל תהיה פחדן!!" אמרה, פתאום הכול התנתק. "הוא ניתק הנבלה." אמרה ענבר והחזירה לשרון את הפלאפון. "סתם מעצבן.." אמרה שרון והתנשפה. "תירגעי שרוני מה נלחצת? בסך הכול קרצייה אחד.. הוא יעזוב אותך בסופו של דבר.." "כן את צודקת.." אמרה שרון. "טוב אני חייבת לזוז..." אמרה אחרי כמה זמן, וכשהיא הייתה בדרך לביתה שוב צלצלו אליה. "הלוו.."
ובנתיים ענבר שנשארה לבדה, פשוט ריחפה בעננים ורצתה לראות שוב את אדיר. חיכתה לטלפון ממנו בקוצר רוח. פתאום נשמע צלצול בטלפון של הבית. אין סיכוי שזה אדיר כי הוא יודע רק מספר הפלאפון. "הלו.." "הלו ענבר.." "היי גלית.. כמה שנים כבר לא שמעתי ממך.." כן.. למה לא מתקשרת? אם יש חופש אז זה סימן שמותר להזניח חברות הא?" גלית נשמעה פגועה. "סורי גליתוש פשוט עברו עליי כמה דברים ששכחתי מכל העולם.." "כן ולשרון זכרת לספר וגם למעיין.. ורק אותי שכחת.. דיברתי עם שרון היא אמרה לי שיש לך מישהו.." "אמ.. כן.. יש לי חבר!" אמרה ענבר בהתלהבות. "וואלה?? מזל טוב!! מי זה?!" "הבחור שהייתי איתו במסיבה.." "זה שרקדת איתו על הבמה?" "לא.. נו הזה שהתנשקתי איתו קודם אהמ.. אהמ.." "אהההה..."אמרה גלית. "הבנתיייי.. יאו אני שמחה בשבילך.. למרות שהוא לא נראה לי כל כך רציני.." " הוא כן!!!" "פשש יפה יפה ענברוש.. תלכי על זה!!" "אני כבר הולכת חח.." צחקה ענבר. "עשיתם את זה כבר?" "חחח גלית.. את חושבת רק על דבר אחד.. תירגעי.. רק היום נהיינו חברים.. תני לזמן קצת לעבור.." "לא נראה לי שבחור חתיך כמוהו ירצה לחכות.." "אויי אוף אתכן! עשיתן אותו כבר המלך היופי של העולם.. הוא יחכה לי.. אם הוא באמת רוצה אותי ומרגיש אליי משהו כמו שהוא אומר" "טוב.. רק אל תמשכי את זה יותר מדיי.. כי הוא יברח לך.. חח" צחקה גלית. "אוי תודה על העצה.." ענבר גלגלה את עיניה. אחרי שניתקה תשיחה עם גלית היה כבר בערך 12 בלילה, היא הלכה לישון עודנה חושבת על אדיר.
אחרי אותו יום היא ואדיר נפגשו כל יום, זה היה חופש פסח והיו עוד שבועיים חופשיים. ענבר הרגישה איך היא מתאהבת חזק יותר ויותר. עוד מהתחלה הרגישה אליו רגש מיוחד, אבל הרגש הזה התגבר ככל שעבר הזמן.. אדיר אמר לה שהוא אוהב אותה וכמובן היא האמינה לו, האמינה לו בתמימות רבה כאילו לא רצתה לדעת משהו אחר.. כאילו לא רצתה להאמין שאולי יכול להיות משהו אחר מעבר לרקע הורוד שהיא מציירת בדמיונה...
פרק רביעי- התנפצות של חלום
"אדיר.. נו. איך מתקדם?" "הכול תחת שליטה.." "נשאר לך רק עוד שבוע.." "את שומעת.. נראה לי אני פורש מכל העסק הזה.." "מה זה פורש?! אסור לך!! אין אל תתעסק איתי!! אתה לא מכיר אותי או מה?? התחלת משהו.. תגמור אותו!" "לא יודע.. התחלתי לרחם על ענבר.. היא כל כך אוהבת אותי.." "חח ממתי אתה מרחם על מישהי?" "מעכשיו.. התחלתי להרגיש לענבר משהו מיוחד.. לא יודע.. משהו שלא הרגשתי אף פעם.. זה מוזר!" "חח אויי זה הכול בראש שלך.. בראש הכחול שלך חחח" צחקה אותה הבחורה בטלפון. "טוב נקווה שאת צודקת ולא יהיה לי קשה לעזוב אותה אחרי שנשכב.." "לא יהיה לך.. כמו שאף פעם לא היה לך קשה.. יש לה עוד שבוע יום הולדת.. תעשה לה הפתעה חחח.."
"ענבר.. יש לך עוד שבוע יום הולדת.. מה את מתכננת?" חברותיה הקיפו את ענבר בחדרה. "אמ.. האמת לא חשבתי על זה.." "אז כדאי שתתחילי לחשוב אחותי.. זה מתקרב.." אמרה שרון. "תעשי ארוחה רומנטית עם החבר החדש.. חח" אמרה מעיין. "אולי.. זה רעיון גם!" "מה זה שהיא תעשה? שהוא יעשה לה? היומולדת שלה והוא חבר שלה.. הוא צריך לארגן לה!" אמרה גלית. "וואי צודקת בהחלט!" אמרה שרון. "לא יודעת.. אני לא אגיד לו את זה.. שהוא יחשוב לבדו.." אמרה ענבר. "ענבר.. שומעת.. את כבר בת 18 את קולטת?" "כן.. קשה לי להאמין.." "מתי תעשי את זה כבר?? חח רוצה להישאר בתולה זקנה?" צחקה שרון. "חח.. לא.. מתי שיהיה לי מישהו מתאים.." "מה ועכשיו אין לך? מה עם אדיר?!" "לא יודעת.. אני לא כל כך בוטחת בו.. אבל לא יודעת.. הוא נראה מאוהב והכול אבל.. לא יודעת.. כדאי לי להאמין לו?" "בטח שכן!" אמרה שרון. "תקשיבי לי.. תארגני את הבית.. תעשי שולחן עם נרות.. יענו ארוחה רומנטית.. כזו.. מוזיקה שקטה.. ו.. כבר תראי לאן זה זורם!" "כן, צודקת שרוני.." אמרה ענבר וחייכה. "אבל אני קצת מפחדת.." "ממה יש לך לפחד הא? אז זה קצת יכאב לא נורא.." "מפחדת שאדיר כבר לא ירצה אותי אחר כך.." "אויי זה שטויות מה שאת אומרת.. אז כל החיים לא תעשי את זה כי תפחדי שיעזבו אותך? חיים רק פעם אחת! תיהני מהם ככל שאת יכולה.. את הרי לא רוצה למות בתולה זקנה.." "חח אוי שרון איזה הרצאה.. ומקודם היית נגד הקשר הזה? איך זה שאת פתאום בעד?" "סתם.. הבנתי שאין צורך להפחיד אותך ושאם צריך לקרות משהו אז זה בטוח יקרה.. ואת צריכה בעצמך לנסות את החיים לפני שתהיי זקנה בת מאה.. חח" "חח טוב שלא הגזמת.." הבנות דיברו וצחקו ככה שעות על גבי שעות ותכננו את הערב הבלתי נשכח של ענבר.
מתוקה אם את לא תמשיכי אני ישתגעעעעע
אני מכורה לזהההההההה
קראתי בלי הפסקההההה פליייייייייייז תמשיכי
כעבור שבוע ביומולדת של ענבר, חברותיה באו אליה ועזרו לה לסדר את הבית. היא ביקשה מהוריה שישאירו לה אותו ללילה. היא סידרה את השולחן, ניקתה את הלכלוך והכול.. ניקתה עד שהיה מבריק הכול מסביב. שמה מפה יפה על השולחן ונרות כמובן שחיכו להדלקה בערב. העבירה את המערכת לסלון. והכול היה כבר מוכן לבואו של אדיר.ענבר התאפרה והתלבשה בבגדיה החדשים שקנו לה חברותיה.. כרגיל שרון דאגה שזה יהיה משהו חושפני אבל נורא יפה. היא סידרה את התסרוקת.היא ערכה את השולחן שמה צלחות וכוסות והדליקה את הנרות. ואז הגיעה השעה, 10 בערב, כמו שקבעו אדיר צלצל בפעמון. ענבר חיבתה את האורות ומיהרה לפתוח. אדיר עמד בפתח בידו האחת זר ענק של פרחים ובידו השנייה דובי לבן ענקי שמחזיק לב בידו שכתוב עליו איי לאב יוו באנגלית. "וואו.." ענבר פערה את עיניה ואת פיה בתדהמה. "מזל טוב אהובתי.." אמר ונישק אותה. היא כל כך הייתה מאושרת. "וואו.. אני בהלם.. וואי אני כל כך אוהבת אותך.. כנס.." אמרה לו. "וואווו.. אני בהלם לא פחות ממך.." אמר כשראה את השולחן והנרות. הם התיישבו בשולחן. ענבר הביאה את האוכל שהיא בישלה ובקבוק שמפניה. אדיר פתח אותו והכול ניתז עליהם והם צעקו בשמחה והתנשקו. אחר כך הלכו לרקוד. ענבר הייתה קצת מסוחררת כי שתתה שתי כוסות שמפניה. הם רקדו. "אדיר אני אוהבת אותך.." לחשה לו באוזן. "אני גם.." לחש לה בחזרה. "אני רוצה את זה היום אתך.." אמרה. הוא הסתכל עליה המום. "את בטוחה?" שאל. "כן.." אמרה ואדיר נישק אותה ובעצמו חשב באכזבה על מה שהוא יצטרך לעשות לאחר מכן..
היה כבר 12 בדיוק. "מזל טוובבבב" אמר שוב אדיר בדיוק ב12 על הדקה והרים אותה בשתי ידיו. "ועכשיו למימוש אהבתנו.." אמר והיא חייכה, היא הייתה מסוחררת.. והרכינה את ראשה על כתפו. הוא השכיב אותה במיטה ונשכב מעליה. לאט לאט הוריד לה את הבגדים, היא לא התנגדה, כי לבה ונשמתה היו שלו. לאחר מכן היא הרגישה כאב עז בתוכה והתמימות שלה נקרעה לגזרים. היא נאנקה מהכאב אבל לא היה לה אכפת כל עוד היא ידעה שסוף סוף היא שלו והוא שלה בגוף ובנפש. אחרי זה הכאב הפך להנאה, וענבר הייתה בשמיים, פשוט הייתה מאוהבת יותר מתמיד. היא רצתה לנצח להיות כך בזרועותיו ולהרגיש אותו בתוכה ולדעת שלפחות לכמה רגעים חולפים הוא שלה והיא שלו.
אחר כך הם פשוט שכבו זה לצד זו.. ענבר הייתה רדומה ואדיר ליטף את שערה. "מצטער ענברוש.. אני כל כך מצטער..." אמר בשקט והוציא את ידו מתחת לראשה שנח מיד על הכרית. ענבר ישנה ולא ידעה כלום. אדיר התבונן עליה דקות ארוכות ואחרי זה קם והתלבש. כאב לו הלב. כי הוא באמת נהנה איתה והוא באמת התחיל להרגיש אליה משהו מיוחד משהו שבעצמו לא הבין. "אני מצטער.. מקווה שיום אחד תוכלי לסלוח לי.. מצטער.." אמר והתחיל ללכת לאחור ואחרי זה יצא מהחדר ומהדירה. זה היה 2 בלילה. הוא רץ במדרגות של בניינה ועצר בפתאומיות והחל לחזור. באמצע הדרך שוב נעצר והחליט שהדבר נעשה ואין לו יותר מה לעשות שם. "מצטער ענברוש.." מלמל שוב והלך סופית.
וענבר שנשארה לישון לבדה מיששה בידה את הצד השני של המיטה עם חיוך בתקווה לגעת באדיר. אך כשלא הרגישה שום דבר פקחה את עיניה ולא ראתה אותו לידה. "אדיר? אדיר איפה אתה??" הרגשה רעה טיפסה במורד ביטנה וחנקה את גרונה. "אדיררררררר" צעקה ודמעות זלגו מעיניה. "איפה אתה?! למה השארת אותי כאן לבד?" המשיכה לצעוק. " תחזור.. תחזור.." לחשה מרוב הדמעות שחנקו את גרונה. "הייתי שלך.. נתתי לך את כל כולי.. איפה אתה?!!?"
ענבר ניחשה מה הוא עשה אבל עדין קיוותה בלבה שהוא יחזור, או שאולי מישהו התקשר אליו וקרא לו דחוף, היא קיוותה שכשהיא תדבר איתו הוא יסביר לה למה הוא נטש אותה ככה ועוד ביום הולדתה ועוד אחרי שהיא נתנה לו את גופה. היא שכבה במיטתה ודמעות פשוט זרמו מעיניה, ככה היה עד הבוקר, היא מלמלה את שמו של אדיר בין שפתיה הרועדות. כשעלתה השמש זה לא שימח את ענבר, היא לא רצתה את השמש, כי בלבה הכול היה קודר וחסר שימחה. היא גילתה שהיא עדין עירומה, היא התחילה לבכות עוד יותר חזק, הכי חזק שהיא יכלה עד שהקירות רעדו. היא נגעה בעצמה ולא יכלה לשאת את המחשבה שהוא נגע בה ניצל את תמימותה ועזב אותה כמו בסרטים, אבל היא אף פעם לא חשבה שזה יקרה לה, אכזרי מדיי, לא אמיתי מדיי.. כואב מדיי. היא התלבשה בבגד הראשון שמצאה ויצאה לסלון בצעדים איטיים בוחנת כל פינה עם מבט עצוב ודמעות מיובשות. היא ראתה את השולחן עם הנרות החבויות, ראתה את זר הפרחים שהביא לה אדיר ואת הדובי. "למה? למה הוא השקיע עליי אם זה מה שהוא התכוון לעשות?" היא חיבקה את הדובי ולא יכלה להחזיק את הדמעות בתוכה. "למה אדיר למה?!?" היא לקחה את הפרחים וזרקה אותם על הרצפה וגם את הדובי והרכינה את פניה בידיה ובכתה. אחרי זה החליטה להתקשר אליו לברר אולי בכל זאת עוד לא הכול אבוד. היא חייגה את מספרו והחזיקה את השפופרת בידיים רועדות.. "הלו.." בקע קולו ברקע. "הלו.. אד..אדיר.." לחשה ענבר. "ענבר.." אמר אדיר. "אדיר למה? אדיר.. למה עשית לי את זה? למה הלכת? למה?.." שאלה. "ענבר.. מצטער.." "אתה מצטער????" כן.." "אז מה הכול נגמר בינינו?!" "לצערי כן.." "לצערך או לשמחתך?!" אמרה. "אני באמת מצטער.." "אז אם אתה מצטער אז תחזור אליי בבקשה.. אל תעשה לי את זה.. אחרי שקיבלת את גופי.. ואת לבי..." "אני מצטער שזה קרה בינינו.. הכול נגמר ענבר.. להתראות.." אמר וניתק לה בפנים. ענבר הפילה את הטלפון על הרצפה. "לאאאאא לא בבקשה לאאאאא תחזור.. בבקשה תחזורררר חיי לא שווים בלעדיך אתה לא מבין!?!?" ענבר נפלה על הרצפה כשפניה לכיוון הרצפה. "אני רוצה למות. רק למות...." מלמלה. פתאום צלצל הטלפון. היא קפצה ומיהרה לענות. "הלוו.." "הלוו ענבר מה נשמע? איך עבר הלילה?!" זאת הייתה שרון. "שרון.. את יכולה לבוא אליי בבקשה??" אמרה ענבר ממררת בבכי. "אבל מה קרה תגידי קודם.." "תבואי.. אני זקוקה לך.." "טוב אני תכף באה.."
אחרי כ20 דקות שרון הגיעה אליה. ענבר זרקה את עצמה לזרועותיה. "ענבר מה קרה למה את בוכה?!" שאלה שרון בדאגה. "הוא עזב אותי.. הוא עזב אותי כמו שחששתי.. אחרי שנתתי לו את גופי.. את נשמתי ואת כל חיי.." "אוי ענבר... זה לא יכול להיות.." אמרה שרון וחיבקה אותה. "זה כן יכול להיות.. אני טיפשה.. טיפשה שלא הקשבתי לך מההתחלה.. נסחפתי אחריו כמו עיוורת.. והנה זה מה שקורה לתמימות בימינו.." "לא.. את לא אשמה ענבר.. את לא אשמה בכלל! זה הוא אשם! הוא אשם בכל! ואני אראה לו מה זה..." אמרה שרון. "לא שרון.. אל תעשי כלום.. בבקשה אל תעשי כלום.. היה מה שהיה.." "הי מה זה היה מה שהיה.. הוא ניצל אותך הוא לקח את הבתולין שלך וזרק אותך.. זה לא יעבור בשתיקה!!" "עזבי את זה שרון.. עזבי.." "טוב אם את מבקשת.. אבל מה שהוא עשה זה זוועתי.." "תראי מה הוא הביא לי.. " אמרה ענבר והראתה לה את הדובי והפרחים. "וואו איזה יפה.... אני לא מאמינה שאחרי זה הוא עזב אותך.." "אחרי זה? מה את חושבת.. הוא הביא לי את זה בכוונה.. הוא הרי יעשה הכול כדי להשכיב אותי מה חשבת?" "אויש.. מסכנה שלי.." אמרה שרון ושוב חיבקה אותה. "זה אני אשמה בכל.." אמרה שרון בעצב. "למה את?!"
ממיי זה פשוט מקסיםםם......
אני בוכההההה גםםםםם
בבקשה תמשיכייייי בבקשהההה
אני מתחנננתתתת
:cry:
יא איזה יופי יש לך את זה מאמי!!!
תמשיכייייייי!!!
יאווו איזה יופי... זה ממש עצוב... יש קטעים שמזכירים לי מלא דברים... את חייבת להששיך אני במתח...
אתר האהבה הישראלי