שיאו מה ההמשך?!!?!? זה השרון הזאתי, היא הבחורה שדיברה איתו בטלפון ואמרה לו לשכב עם ענבר..(חחחחח נכנסתי לזה חזק מאוד..)
תרשמי את ההמשך בבקשה..
חחחחחחחחח.....באמת.......
נווו איפה ההמשך?!?! אני במתח!!!!!!!!!!!
כי.. כי אני דחפתי אותך לזה.. אמרתי לך שאין לך מה להפסיד, שתעשי את זה איתו.. ש.. אוף.. האשמה אוכלת אותי.." אמרה שרון בעצב. "אוי שרוני.. את לא אשמה בכלום.. את תמיד הזהרת אותי מפניו.. אמרת שהוא לא רציני וזה.. וכשכל כך התעקשתי אמרת שטוב שאני אנסה כי אם אני לא אנסה אני לא אדע.. אז אין לך מה להאשים את עצמך.. רק אני צריכה להאשים את עצמי שהייתי כל כך טיפשה.." ענבר שוב החלה לבכות. פתאום נשמעה דפיקה בדלת. ענבר הלכה לפתוח מנקה בידה את דמעותיה. "ענבררר" אמרה בחורה שעמדה בפתח. "נטלילוש.." ענבר קפצה עליה. "כמה שנים יואוו.." קראה ענבר. "כן הא מלא זמן לא התראינו!!" "שרון, זוהי נטלי, אחותי האבודה.." הציגה ענבר את אחותה בפני שרון. "היי.." אמרה שרון. "ענבר.. איך זה שלא ידעתי שיש לך אחות?? אנחנו חברות כבר שנתיים.." "אמ.. טוב אני ונטלי לא בדיוק היינו ביחסים טובים... היה לנו ריב נורא קשה לפני כשנתיים ומאז לא התראינו יותר.." "כן אבל עכשיו.. החלטתי לסלוח ולחזור.. הבנתי שאת לא אשמה בכל מה שקרה" "חח הבנת את זה אחרי יותר מדיי זמן!" אמרה ענבר. "אבל יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא.." "נכון.. וואי איך התגעגעתי אליך אחותי המתוקה.. והחלטתי לעשות לך הפתעה דווקא ביומולדת שלך! מזל טוף בובה!" אמרה וחיבקה אותה חיבוק חזק. "תודה מאמי!" "וואו מה היה פה? מסיבה?" "אמ.. לא בדיוק מסיבה.. אלא מאורע שאני מעדיפה לשכוח.. בעצם לא לשכוח כי כבר אי אפשר למחוק הכול כאילו זה לא היה כי הדבר כבר נעשה ואין להשיבו." אמרה ענבר בעצב. "על מה את מדברת ענברוש?? קרה משו??" "לא משנה.. נו.. עכשיו ספרי את מה עבר עליך במשך כל הזמן הזה? איפה היית?" "אמ.. אני גרה עם החבר שלי בדירה ששכרנו ביחד ואני עובדת והוא עובד.. ואולי נתחתן בעזרת השם.." אמרה נטלי. "וואו עד כדי כך?" "כן כן.." "למה בת כמה את?" שאלה שרון. "בת 19" "ואו להתחתן בגיל כל כך צעיר?" "כן.. למה לא?" "מה קרה ביניכם לפני שנתיים? למה רבתם?" שאלה שרון. "אמ.. זה סיפור דיי ארוך ומסובך.. ענבר כבר תספר לך מתישהו.. טוב.. אני חייבת לזוז.." "אבל רק עכשיו באת!" "אממ רק באתי לאחל לך מזל טוב.. חבר שלי מחכה לי באוטו.. אני אבוא לבקר ביי מתוקה!" אמרה נטלי והביאה לה נשיקה והלכה. "מוזרה אחותך.." "למה?" "לא יודעת.. היא אפילו לא שאלה מה קרה לך ולמה את בדיכאון.. לא אכפת לה בכלל.." אמרה שרון. "היא שאלה... אולי לא התעקשה לדעת.. אבל אני שמחה שהיא חזרה.. היה לנו ריב דיי מטופש לפני שנתיים.." "מה היה? ספרי.." "אממ רבנו בגלל בחור.. היא יצאה עם מישו במשך חודש וגם אני יצאתי עם מישו ולא ידעתי שזה אותו אחד.. הוא פשוט שיחק עם שתינו.. אז כשהיא גילתה היא האשימה אותי בכל ואז אמרה שלעולם לא תסלח לי ושהנקמה תבוא אחריה.." "נקמה?" "כן.. אבל לא משנה.. היא סלחה לי.. כנראה הבינה שאני לא אשמה.. ושזה היה הוא ששיחק ושבר את לבנו. "אז מה תעשי עכשיו? כאילו בקשר למה שקרה.. תשאירי הכול כמו שזה?" "אין לי מה לעשות שרון.. אלא להשלים עם העובדה שהדבר הכי יפה בחיים שלי היה ונגמר.." "אלא אם כן.." אמרה שרון. "אלא אם כן מה?!"
"אלא אם כן..." שרון התבוננה במסתוריות. "נווו אני במתח דברי כבר!!!" "אלא אם כן...." "נוו אמרת את זה כבר שלוש מאות פעמים דברי!!!!" "טוב.. אלא אם כן את רוצה אותו בחזרה.. ויש דרך להחזיר אותו.." "איך בדיוק?" "להמציא הריון..." "מה?!?! לא עלה בדעתך רעיון יותר מטורף??" "למה לא? תראי איך זה יעבוד.." "נראה לך שהוא יקנה את הסיפור הזה?" "למה לא?" "כי זה לא הגיוני.. וגם.. גם אם הוא יאמין.. הוא לא יקבל את התינוק.. מה את לא מכירה את הגברים החלאות של ימינו.?. הוא יגיד לי מיד לרוץ לעשות הפלה.. " "חח.. אולי את צודקת.. אני חיה בימי הביניים.. דרך אגב.. ענבר.. הוא לא יאמין לזה רק אם השתמשתם עם קונדום.. השתמשתם? נזהרתם?!" מבט מודאג עלה על פניה של שרון. "כן.. בעצם.. לא נראה לי.. אני לא יודעת.. הייתי קצת שיכורה.. אבל אני לא זוכרת שהוא לבש משהו.." "אוי ואבוי ענבר.. תתפללי רק שהיציאה שלי לא תהיה אמיתית והסיפור כבר לא יהיה בדוי.." "חס וחלילה שרון!" ענבר נשכה את שפתיה. "טוב לא רוצה להפחיד אותך ענברוש.. אני חייבת לזוז מותק שלי.. אז תרגישי טוב.. ואל תבכי.. יהיה פסדר.. למרות שאת הבתולין שלך אי אפשר להחזיר..אבל תחשבי שזה לא היה סתם בשבילך זה היה מתוך אהבה וזה הכי חשוב!! אפילו שזה היה חד פעמי והוא רק השתמש בך ועזב אותך אחרי זה.. בכל זאת זה היה משהו מיוחד שחווית.. אז גם את נהנית מזה כמוהו.. אז את לא בהפסד.." "חח כן מעודד.." אמרה ענבר והשפילה את ראשה בעצב. "טוב נשמה זזתי.. תהיי חזקה ורק תדעי שאני תמיד אתך ואני אוהבת אותך! ביי מאמי!" "ביי" ושרון הלכה. ענבר נשארה לבדה ובהתה בקירות. היא נזכרה בכל הרגעים שהיפים שחוותה עם אדיר, ולא יכלה להאמין שבשבילו היא הייתה רק שעשוע ולא יותר.. חלפו השעות, הוריה חזרו אז היא הסתגרה בתוך חדרה ולא יצאה, רק חשבה על מה שהתרחש. היא הרגישה נורא.. כאב לה הלב.. היא כל כך רצתה את אדיר לידה כל כך רצתה אותו.. אבל היא בהתחלה עוד יכלה לראות שהוא לא רציני והוא יפגע בה, עוד בהתחלה כשראתה אותו במועדון הייתה לה תחושת בטן מאוד חזקה שהיא תיפגע ממנו מאוד.. הייתה לה הרגשה שהיא צריכה להתרחק ממנו עד שעוד לא מאוחר מדיי.. אבל היא לא התרחקה ונגררה אחרי קסמיו כמו עיוורת.. כמו לא מבחינה בשום דבר חוץ ממנו.. רק מהרהרת עליו.. רק חולמת עליו.. רק רוצה אותו! וגם עכשיו! וזהו החליטה להשתנות.. מבחורה שנפגעת בקלות היא תהפוך לבחורה קשה המסוגלת לעמוד על שלה.. זהו.. אין ענבר חלשה, הנשברת מכל דבר, הלוקחת כל דבר קשה, עכשיו זו ענבר חדשה, היא בחורה שפגעו בה היא בחורה שיודעת כבר איך זה להיפגע בצורה הכי קשה שיש וזה מלמד אותה יותר לא להיכנע בקלות לדבריהם של אנשים.. לא לסמוך על אנשים.. ובמיוחד להגן על הלב מפני התאהבות נוספת. אך היא לא ידעה שיקרה עוד משהו שישבור אותה לחלוטין..
זה לא הסוף נכון?! :roll:
נו אל תשארי אותנו במתח..תכתבי את ההמשך..!!
פרק חמישי- תסבוכת
כעבור חודש
"ענבר.. אפשר לדעת למה לא באת היום לבית ספר?? את יודעת כמה חומר הפסדת??" אמרה שרון בטלפון לענבר. "כי הרגשתי כאילו אני עומדת להתעלף.. אני מה זה מרגישה לא טוב.." "למה מה יש לך??" "יש לי סחרחורות.. ובחילות.. מרגישה כזה.. לא יודעת.. לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזאת.. בעע.." "אוי ואבוי.." אמרה שרון. "למה אוי ואבוי? מה זה? מה זה יכול להיות?" שאלה ענבר. "אמ.. לא רוצה להפחיד אותך.. אבל.." "מה.. מה אבל? מה זה?" "עזבי כלום.. תירגעי הכול בסדר! מחר תיקני בדיקת הריון.." "בדיקת הריון?!!?" צווחה ענבר באימה. "אופססס נפלט לי חח.." אמרה שרון. "שרון דייי בא לי למות.. יכול להיות שאני בהריון?? שיטט לא.. חס וחלילההה אז אני אמות באמת.." "לא לא ענברוש.. אולי זה לא מזה.. מקסימום תלכי לעשות בדיקת דם.. אולי אכלת משו לא בסדר.. אגב- ממתי זה?" "אמ.. זה שבועיים בערך.. כאילו תקופות כאלה.." "אהה ואת לא מספרת לי כלום?! ממש חברה טובה את מה אני אגיד לך..." "סורי.. חשבתי זה לא משו רציני.. לא סיפרתי לאף אחד.." "חח.. לא משו רציני?? אני רק מכאב ראש עושה סיפור וחייבת להתלונן לכל העולם.. אז על זה הייתי כבר רצה לבתי חולים בכל הארץ.. חח" צחקה שרון. "חח את זאת את... ואני לא עושה פיל מזבוב.." אמרה ענבר. "פיל מזבוב עלק.. זה הבריאות שלך, זה הכי חשוב בעולם.. את פשוט לא דואגת לעצמך מה אני אגיד לך.." אמרה לה שרון והדאגה ניכרה בקולה. "בעצם.. זה לא חייב להיות דווקא הריון.. אולי זה מהדיכאון.." אמרה ענבר. "ואולי מחוסר אכילה.. את אוכלת בכלל משו??" שאלה שרון. "אמ.. בקושי.." "אוי ענבר.. תצאי מהדיכאון הזה!! כבר חודש אני לא רואה חיוך על פניך.. דיי תפסיקי כבר להתאבל על המניאק הזה!!" "תפסיקי תפסיקי.. קל לך להגיד.. את לא מבינה שהוא הרס לי את החיים?!" "מבינה מאמי שהוא פגע בך מאוד.. אבל החיים ממשיכים.. אני מבטיחה לך שעוד יהיה לך מישהו טוב שאפילו לא תזכרי את מה שקרה.." "את חושבת!? אדיר הוא הראשון שלי.. בכל התחומים.. אהבה ראשונה.. שכבתי איתו... איתו הכול! את חושבת אני אשכח את זה איי פעם??" "לא.. אבל לפחות תהיה לך נחמה אחרת.." "טוב.. נחיה ונראה.. בנתיים אני לא רוצה יותר כלום בחיים האלה.." "אוייש אחותי... ומה תעשי בקשר לזה מה שאמרת לי?? תקני בדיקת הריון?? אם את רוצה אני אבוא אתך אפילו עכשיו..." "ברור שתבואי איתי.. אבל לא עכשיו.. לא יודעת מתי.." "נלך עכשיו.. אני עוד מעט אבוא אליך ונלך.. אל תמשכי את זה יותר מדיי זמן כי אז לא יהיה טוב!" "טוב נלך עכשיו.. אבל אני כל כך מפחדת אין לך מושג כמה אני מפחדת..." "יש לי מושג ועוד איך.. אבל עד שלא תעשי, לא תדעי!" "טוב בואי אליי עכשיו.." "טוב עוד רבע שעה אצלך!"
שרון הגיעה לביתה של ענבר והבנות יצאו לבית מרקחת. כשהן נכנסו ענבר התחבאה מאחורי שרון. "בונא איזה סתומה.. מה את מסתתרת.. חח" צחקה שרון. "ככה.. פדיחות.. תגידי את.." "טוב.. טוב אני אגיד.. אבל תפסיקי כבר לפחד כל דבר.." שרון התקרבה לקופה.. וענבר ברחה אל היציאה. "אמ.. שלום.. אני צריכה ערכה לבדיקת הריון.." אמרה לקופאי. "בבקשה.. קחי.. בהצלחה" אמר. "חח תודה.." אמרה והסתובבה ללכת וראתה שענבר מציצה לתוך בית מרקחת דרך החלון בפחד. "חחחח... את מצחיקה ענבר.. חח.." צחקה שרון מענבר המפוחדת. "שאני לא אחטוף שבץ מהתוצאה.." אמרה ענבר "נקווה לטוב.."
הם הגיעו לביתה של ענבר. "לכי לבדוק!!" אמרה שרון. "איך בודקים?" "אוי באמת.. איך בודקים... חח משתינים לתוך קופסה ושמים ת' מודד בתוך זה חח יאללה לכי.." "בעעע" אמרה ענבר והלכה לשירותים בחוסר רצון. "אהה ואיך אני אדע אם התוצאה היא חיובית או שלילית?" "אמ.. אם יש לך קו אחד זה חיובי.. ושני קווים זה שלילי.. לכי.. שיהיה בהצלחה.." "תודה.." אמרה ענבר ברעד והלכה. שרון חיכתה לה בקוצר רוח. לבסוף נשמעה צעקה. "שרוווווןןןן..." שרון באה אליה בריצה. "תראי.. מה זה אומר??" הראתה לה ענבר את המודד. "נו אמרתי לך כבר על מה להסתכל.. נו תראי.." שרון הסתכלה. "אוו מיי גאאדד" אמרה.
"מה?? מה קרה?? מה זה אומר?!" צעקה ענבר. "ענבר.. צר לי לבשר לך.. את רואה שני קו אחד?? את.. את בהריון אחותי.." "לא.. לא.. לא..." אמרה ענבר והתבוננה במודד באימה שהציפה אותה. "לא.. זה לא יכול להיות טעות?" "אולי.. לרוב זה לא טעות.. אבל יש סיכוי.. אולי כדאי שתעשי בדיקת דם?! הכי טוב.. זה 100% לא יהיה טעות!" "לא! שרון אני בטוחה שזה נכון.. גם לפי הסימנים.. יש לי בחילות וסחרחורות ועכשיו זה מראה על חיובי.. אז זה לא יכול להיות לא נכון.." דמעות זלגו מעיניה של ענבר, ושרון ליטפה את ראשה ברחמים. "מה אני אעשה עכשיו.. שרון?? תגידי לי מה???" "וואי.. אין לי מושג.." "את רואה? לפני חודש בערך אמרת לי להתחזות כאילו שאני בהריון כדי להשיג את אדיר בחזרה.. עכשיו כבר אני לא צריכה הצגות.." בכתה ענבר. "אני מצטערת.." אמרה שרון והשפילה את עיניה. "גם אני מצטערת.. על היום שבו נולדתי..." "דיי אל תדברי ככה ענבר.. עוד לא הכול אבוד..." "בטח שכן!! את לא מבינה? יש לי תינוק בבטן! מצד אחד אני לא יכולה להשאיר אותו.. אני רק ילדה.. אני לומדת.. אני עוד צעירה מדיי! מצד שנייי אין לי מצפון להרוג אותו.. ומצד שלישי גם אין את אבא שלו שיתמוך בי.. אז את אומרת שלא הכול אבוד?!"
וואי ברבי את פשוט תותחיתתתתתתת סיפור בנזונההההה אבל איפה ההמשך???
תשימי את ההמשךךךךךךך אני מחכה לווווו!!!!!
באותו יום אחרי ששרון הלכה ממנה.. ענבר שכבה במיטתה, היא רק בכתה. היא לא האמינה שזה קורה לה, הכול נראה לה כל כך דמיוני.. כל כך לא מציאותי, בחיים לא חשבה שזה יכול לקרות גם לה כמו שזה קורה להרבה בנות.. פשוט לא יכלה לתאר לעצמה את ההרגשה שהיא מרגישה עכשיו. הייתה לה בחילה נוראית. היא חייגה את מספרו של אדיר. "הלוו.." "אדיר.." לחשה בשפתיים רועדות. "כן.." "זאת ענבר.." "ענבר.. מה שלומך?" שאל ברכות. "אני יכולה לראות אותך? פליז?" "ענבר.. בשביל מה.. חשבתי שהכול כבר מאחורינו.. בשביל מה להחיות את הפצעים שהגלידו?" "זה רק נראה לך.. הכול עוד לפנינו.. הכול.." "מה לפנינו? מה קרה ענבר?" "בוא נפגש פליייז אנחנו חייבים לדבר.. קרה משהו שלא אני, לא אתה, לא חשבנו שזה יקרה.." "מה קרה?" "בשביל זה אני רוצה שנפגש.. נו מה כל כך קשה לך?" "טוב.. תבואי אליי?" "כן.. מתי?" "בואי עכשיו!" "טוב.. תחכה לי.." "סבבה ביי!" הם ניתקו את השיחה וענבר ישר יצאה מהבית.
"היי.." אמרה לו בעצב כשהוא פתח את דלת ביתו. "היי.. כנסי.." עיניו זהרו כשהוא ראה אותה. "בואי לחדר.." אמר והם נכנסו לחדרו. "שבי.. ותספרי הכול בלי לפספס שום פרט!" אמר היא התיישבה על המיטה והוא התיישב מולה על הכיסא. "דברי.." אמר והביט עמוק לתוך עיניה. זה העביר בה צמרמורת לאורך כל הגוף. היא רק התבוננה בו בשתיקה. "נו.. ענבר? את מתכוונת לשתוק עוד הרבה זמן? קדימה מאמי.. שפכי!" "אדיר.. אני.. מה שעשית זה.. זה.. לא הוגן.. זה.. למה? רק תגיד לי למה? בבקשה...." "נו באמת.. בשביל זה באת?" "לא רק בשביל זה... אבל זכותי לדעת למה עזבת אותי ככה.. בצורה הכי אכזרית שיש!" "אני לא יכול להגיד.." "למה?" "כי פשוט לא יכול.." "אבל אני חייבת לדעת.. זה כל כך פגע בי.. כל כך.." "אני יודע.." "אז תגיד את הסיבה שלך.. ואולי אני אבין.. אבל לנטוש אותי באמצע הלילה בלי לומר אפילו מילת פרידה.." "את צודקת ענברוש.. אני שונא את עצמי בגלל זה..." "אבל כבר הכול אבוד.. הכול.." "מה? מה אבוד? מה קרה?!" "אני בהריון אדיר.. בהריון ממך... כמובן שממך... אתה הראשון שלי ונראה לי שהאחרון.. כי לעולם אני יותר לא אסמוך על בנים.." "בהריווון!?!?! " צעק אדיר בהפתעה. "מה? איך? אבל למה?!" "פשוט מאוד.. זה מה שקורה כשלא נזהרים.." אמרה ודמעות היו בעיניה. "אויייששש מה את מתכוונת לעשות עכשיו..." "לא יודעת.. את ראשי ממלאות אלף דילמות.. מצד אחד אני לא יכולה ללדת.. אני ילדה.. אני תלמידה.. איך אני אפרנס אותו.. איך הכול?? וגם ההורים שלי ירצחו אותי בדם קר.. מצד שני.. דיי אני לא יכולה אפילו לחשוב על להרוג אותו.. זה יהיה כל החיים על המצפון שלי.. ומצד שלישי.. אני גם לבד.. כי אתה הפנית את גבך אליי.. אתה לא תתמוך בי... לא אכפת לך מה יעלה בגורלי ובגורל הילד שלך.." "לא ענברוש.. אל תדאגי.. אני אתך תמיד.. אני אעזור לך.. אני אעודד אותך בכל דבר שתחליטי לעשות בעניין... אבל.. באמת.. מה שהכי טוב לעשות זה הפלה.. אין לך ברירה.. את לא מסוגלת עכשיו לגדל ילד, אין לך אמצעים, אין לך כלום!" "אתה צודק... אבל יואו.. איך נקלעתי למצב הזה.. איך?!" בכתה. "ענברוש שלי.." אמר אדיר וחיבק אותה. ענבר הייתה המומה...
"אדיר.. וואו.." אמרה ענבר בהלם. "מה קרה?" שאל אדיר. "לא יודעת.. ההתנהגות שלך, לא ציפיתי לזה ממך.." "אז למה ציפית שאני אזרוק אותך החוצה ולא אנחם?" "אמ.. משו כזה.." חייכה ענבר פעם ראשונה מאז שנכנסה לביתו. "אז מאמי.. תדעי לך, שאני לצדך בכל דבר שתצטרכי! אוקי?" ענבר הנהנה בראשה והחיוך לא מש מפניה, אבל זה היה חיוך כל כך עצוב וכל כך מיואש.. "אז.. את עושה הפלה?" "אין לי ברירה..." "יופי מותק.. תעשי כמה שיותר מהר.." אמר אדיר. "חח לאן אתה ממהר.. אני רק בחודש הראשון.. יש עוד חודשיים אפילו יותר להחליט.." "אין פה מה להחליטטט" הרים את קולו אדיר. "אין לך ברירה מאמי.." הנמיך את קולו בחזרה וחיבק את כתפה. "ואני אתמוך בך תמיד!" "טוב.." אמרה בעצב ענבר קצת מבוהלת מהנימה שבה אדיר אמר לה זאת. "אוקי נשמה.. לכי הביתה, תנוחי קצת ואחרי זה נדבר ונקבע לך תור למרפאה שעוסקת בתחום." "טוב.." אמרה ענבר נאנחת. "מאמי.. אין לך על מה להצטער!! את עושה את זה בשביל עצמך ובשביל הילד.. את מצילה אותו!!" אמר אדיר. "אתה צודק.." אמרה ענבר.
ענבר הלכה בדרכה לביתה וחשבה על הכול, בבטנה הצטבר גוש ענקי של פחד. היא ידעה שזה מה שהיא מוכרחה לעשות אבל ידעה מה יהיו התוצאות. פתאום היא נתקלה במישהו בלי משים. "היי נטלי!" קראה בראותה את אחותה. "ענברוש? מה קורה? מה את עושה פה???" "יואו נטלי אחותי אל תשאלי מה קרה לי.." ענבר הרשתה לעצמה לבכות לפני אחותה. "מה חומד, מה קרה לך?" "אני חייבת לספר לך.. אולי את תדעי מה עלי לעשות.." "ברור שאת חייבת לספר לי!! בואי נשב על הספסל" הם התיישבו על הספסל, וענבר סיפרה לה הכול.. שהיא שכבה עם אדיר ואחר כך הוא עזב אותה ושעכשיו היא בהריון. נטלי פערה את פיה והתבוננה בענבר באימה. "מה?!?! ב.. בהריון?!" "כן.." ענבר השפילה את ראשה. "אויש.. למה לא נזהרתם?! דברים כאלה לא עושים את הרי יודעת מה הסכנות!!" "כן.. הייתי מסוחררת.. אדיר היה צריך לדעת מה הוא עושה.." "אויש הוא עוד ישמע ממני.." אמרה נטלי לעצמה. "מה אמרת?" שאלה ענבר. "כלום כלום.. זה לא עולה על דעתי איך יכולת לאבד ככה תראש?! ומה את מתכוונת לעשות עכשיו? הפלה נכון?!" "כן.. הייתי אצל אדיר וגם הוא עודד אותי לעשות הפלה." "חח נכון כי זה הפתרון היחיד שנותר לך!!" "אבל אני מפחדת.. את לא מבינה שנהרסו לי החיים עכשיו?! אני כל החיים אחשוב רק על התינוק שרצחתי.." בכתה ענבר. "אוי שטויות.." אמרה נטלי וקמה. "אני חייבת לזוז נשמה.. נדבר כבר ביי.." הביאה נטלי לענבר נשיקה חטופה בלחי והלכה. וענבר נותרה לבד בוהה אחרי דמותה המתרחקת. פתאום היא ראתה אותה מרחוק נכנסת לבניין. נדמה היה לה שזה היה הבניין של אדיר.. אבל היא לא ראתה טוב וחשבה שאולי זה בניין ליד.. היא הלכה לביתה.
"תגיד לי.. אתה בסדר בראש?! מה אתה מכניס לי אותה להריון?!?" "נטלי.. אל תדאגי.. היא כבר תעשה הפלה" "אולי לא.. אחותי היא משוגעת.. היא מסוגלת להשאיר את התינוק אם תהיה איתה.." "להפך.. היא לא תשאיר אותו דווקא בגלל שאני אשאר איתה" "למה אתה מתכוון??" . "אני אגרום לה להאמין שאני אהיה איתה וכשהיא תעשה הפלה, היא לא תשמע ממני יותר!!" אמר אדיר. "חהחה.. יפה יפה.." צחקה נטלי והדביקה לו נשיקה ארוכה בפה. "ילד טוב.." אמרה וחייכה. הוא הפיל אותה על המיטה והם התנשקו בתשוקה. "תגידי.." אמר לאחר מכן אדיר. "למה את עושה את זה לאחותך??" "כדי לנקום בה על כל הסבל שהיא גרמה לי לפני שנתיים!!" "איזה סבל?" "הלכה עם בחור שאני אהבתי.. גם אם היא טוענת שהיא לא ידעה מזה.. אני לא מאמינה לה!" "חח נקמנית שכמוך!" אמר אדיר. "חח וזה עוד לא הכול אדירוש.. היא עוד לא יודעת מה מצפה לה.."
אוי.....זה יפה........תמשיכי...........
😠 מה זה??
איפה ההמשךךךך???
מתוקה את רוצה להרוג אותיי........?@?!?!?!
אני חייבבבתתתת ת'המשךךךךךך
פליייייייייייייזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז
ידעתייי ידעתי שזאת אחותה!!!!!!!! המגעילה הזאת!!!
יוווו אני מכורה לסיפוררר איפה ההמשך?!?!?!?!?
ענבר הרכינה את ראשה על שולחנה. היא לא יכלה להתרכז בשיעורים למחר. היא רק חשבה על אדיר ועל התינוק שהיא עומדת להרוג. היא לא רצתה את זה, היא לא רצתה לעשות הפלה. פתאום,עם כל הפחד והמבוכה שהרגישה, היא רצתה להשאיר את התינוק. גם ככה היא כבר בת 18. אבל בגלל זה יפגעו לימודיה.. אבל לא היה לה אכפת, היא פשוט כל כך רצתה את התינוק הזה, כל כך.. ליום המחרת היא לא הלכה לבית ספר, היא הייתה שקועה בדיכאון עמוק. לקראת הערב באותו יום התקשרה לאדיר. "הלו" "אדיר.." "כן ענבר.. החלטת מתי את רוצה לעשות הפלה שאני אבוא אתך?" "אמ.. אדיר.. אני חייבת לדבר אתך, חשבתי על זה הרבה והגעתי להחלטה חשובה.. נוכל להיפגש?" שאלה ענבר. "איזה החלטה?" שאל אדיר בחשד. "אני אגיד לך כשניפגש.." "בואי אליי.." "טוב, עוד מעט אני אצלך.." "טוב ביי.."
ענבר עלתה במדרגות בבניינו של אדיר מהססת אם לשתף אותו בהחלטתה או לא. לבסוף חשבה שאולי הוא יסכים גם הוא. היא צלצלה בפעמון והוא פתח. "היי ענברוש.." אמר והביא לה נשיקה קלילה בלחי. "היי.." היא חייכה קלות. "בואי שבי תרגישי כמו בבית.." הוא הוביל אותה לסלון. היה לו בית ריק. "אתה לבד?" "כן.." "אה.." "נו? מה ההחלטה.?" "אדיר.. אולי לא תקבל את זה.. אבל אני.. החלטתי להשאיר את התינוק.." "מה?! כלומר.. ללדת אותו?!" "כן.." "את השתגעת!?!?!? את רק ילדה.. את לומדת! את.. לא תוכלי לפרנס אותו לבד..." "אני אלך לעבוד.." "לאיזה עבודה כבר יקבלו אותך בלי בגרות, לנקות רחובות?" "תהיה לי בגרות.." "כן.. בזמן ההיריון עם ילד על הידיים תעשי בגרות?" "אל תדאג בקשר לזה.." "ועליי לא חשבת?? אני בעצמי ילד.. אני לא מוכן לסוג כזה של מחויבות.." "אתה לא מוכן לשום סוג של מחויבות.." אמרה ענבר והסתכלה עליו בעצב. "לא נכון! אויש ענבר, את מתכוונת שאז עזבתי אותך? זה בגלל ש.. אני לא יודע. אבל אני מצטער על זה.. כל כך מצטער.. הייתי רוצה שנחזור ונהיה כמו קודם.." "באמת?" שאלה ענבר וחייכה בתמימות. "כן מאמי.. כל הזמן הזה כשהייתי רחוק ממך.. הבנתי עד כמה אני אוהב אותך.. אני מאוהב בך ענבר.." "שיואוו באמת?!" צהלה ענבר באושר. "כן... את רוצה שנחזור ונהיה שוב מאושרים כמו קודם??" "כן.. זה מה שאני הכי רוצה בחיים שלי.. כי אני כל כך אוהבת אותך.. אין לך מושג כמה.." "גם אני אותך מאמי.. אז נחזור.. כן?" "כן.." "אז תצטרכי לעשות משהו בשבילי.. אני עוד לא מוכן לילד.. תביני אותי.. טוב ענברוש נסיכה שלי?" "טוב.. בשבילך.." אמרה ענבר. "תודה מותק שלי.. חולה עליך!" אמר אדיר וחיבק אותה, ולעצמו חייך בזדוניות. "אז מתי הולכים?" שאל. "מתי שבא לך.." אמרה ענבר ופניה נותרו עצובות כמו שהיו כבר יותר מחודש.
"שומעת מאמי, תחכי לי למעטה אני אבוא לאסוף אותך אוקי? שההורים שלך לא יחשדו בכלום.. אל תדאגי הם לא ידעו!" אמר אדיר אחרי כשבוע בערך שקבעו תור למרפאה. "טוב.." אמרה ענבר בשקט. אחרי 10 דקות לקחה תמסמכים שלה ואת הדברים שהיא צריכה וירדה למעטה, להורים היא אמרה שהיא הולכת לשרון ותישאר אצלה כמה ימים. כי בטח ישאירו אותה בבית חולים לבדיקות נוספות. "היי.. מוכנה? בואי.." אדיר פגש אותה ליד הכניסה לבית שלה. אחרי שבוע שקבעו את התור סוף סוף ענבר הולכת על זה.. אחרי פחדים אינסופיים." "אל תפחדי ענברוש.. תפתרי מזה וזהו.. ועוד כמה שנים.. נתחתן בעזרת השם ויהיו לנו ילדים יפים בלי שום בעיות.." אמר אדיר לענבר כשישבו בתור. "בעזרת השם.." ענבר חשבה בתמימות רבה שאכן אדיר רציני בקשר לזה. "ענבר ברגר כנסי בבקשה לחדר הניתוחים.." פתאום נשמע קול ברמקול. "יאללה מאמי... אני כאן.. אני תמיד כאן בשבילך.." אמר אדיר וחייך אליה ברכות. ענבר קמה כולה רועדת. והתקדמה לעבר הדלת של הכניסה. רגליה רעדו. היא הסתובבה בחזרה לאדיר, והוא קם אליה. "מה יש נסיכה שלי?" "אדיר.. בוא נלך מכאן... אני לא רוצה.. לא רוצה.." ענבר פרצה בבכי וחיבקה בחוזקה את אדיר.
"ענבר.. יא משוגעת!! אל תעשי לי את זה עכשיו!! את חייבת לעבור את ההפלה הזאת! זה לטובתך!" "אדיר.. בבקשה.. בבקשה.." אמרה ענבר בקול בוכים. "ענבר ברגר כנסי לחדר ההפלות" שוב נשמע קול ברמקול. דמעות זלגו במורד לחייה. ענבר לא רצתה להרפות מאדיר ורק חיבקה אותו, הוא ניסה לנתק אותה ממנו בכל הכוח. "ענבר.. תביני, זה בשבילך!" אדיר לפט את פניה של ענבר בשתי ידיו. "אדיר.. אני יודעת שאני אתחרט על זה אחר כך.. אני רוצה את הילד הזה.. הוא ילד שלנו.. פרי אהבתנו.." "ענברוש שלי.. יהיו לנו עוד הרבה פירות כאלה.. אבל לא עכשיו, את לומדת, אני לומד.. אין לנו אמצעים עכשיו.." "אתה מבטיח שתהיה איתי תמיד?" שאלה ענבר ונגבה בידיה דמעה. "בוודאי נשמה שלי.. כל החיים!" אמרה אדיר. "ואם אני לא אעשה את ההפלה הזאת.. גם תהיה איתי?" "מה זה לא תעשי?! את אגואיסטית, לא מתחשבת בי בכלל!!!" "אתה היית אמור לחשוב על זה אז באותו לילה כשהכנסת אותי להריון!! אז היית אמור לחשוב על התוצאות.. ולא לעשות הכול כדי לשבור לי את הלב ולהרוס לי את החיים!" "אהה אז עכשיו את מאשימה אותי בזה?!" "אז את מי אני אאשים את סבתא שלי שילדה את אימא שלי שהולידה אותי לחיים של סבל?!" "דיי דיי ענברושית, נסיכה שלי.. אני מבטיח לך, אני נשבע, אני אהיה תמיד אתך אוצר שלי! רק בבקשה.. תעשי את זה בשבילי מתוקה.. אם את אוהבת אותי כמו שאמרת.. כי אם לא, אז כנראה שאת בכלל לא אוהבת אותי.." "ברור שאני אוהבת אותך.. יותר מהחיים שלי.. אבל אני מפחדת נורא שאחרי שאני אעשה את הדבר הגורלי הזה אתה תשכח ממני כלא הייתי.. אם עזבת אותי כבר פעם אחת אז תעזוב אותי שוב.." "לא.. נשמה שליי!! אני מאוהב בך.. בחיים אני לא אעזוב אותך יותר.. בחיים לא.." "מבטיח?" "בטח שכן אהובתי! עכשיו לכי מאמי.. תיפטרי מזה וזהו.. ועוד תראי שתרגישי הקלה עצומה!!" "אני ארגיש כאב לב ממושך לכל החיים.. אבל אני עושה את זה בשבילך.." אמרה ענבר. "יופי מותק.. לכי!" ענבר הלכה בצעדים איטיים לעבר הדלת. "צריך היה לתלות על הדלת הזאת: "כניסה לגהנום." חשבה לעצמה ענבר, פתחה אותה ונבלעה בפנים. אדיר נשם בהקלה. "איזה ילדה עקשנית זאת..." אמר לעצמו. והתיישב.. ישב איזה חצי שעה ואחר כך פתאום נזכר: "רגע מה אני מחכה.." הוא קם. "מצטער ענברוש.. הבטחתי הרבה הבטחות שאני לא אוכל לקיים לעולם.." אמר והלך.
המשך יבוא 😊
אתר האהבה הישראלי