"דיי.. דיי אל תבכי ענברוש.." אמרה שרון. כשענבר התחילה לבכות כמה דקות אחרי שעזבו את המקום שבו לבה של ענבר שוב נשבר בפעם האלף. "זאת אחותי.. שרון... אחותי.." אמרה ענבר מבין הדמעות. "איך היא יכלה לעשות לי את זה איך!?!? מילא אדיר.. כדרכם של כל הבנים המניאקים.. אבל היא.. היא אחותי.." מתוך עיניה של ענבר פרץ שטף דמעות חסר מעצורים. ושרון חיבקה אותה בחוזקה. "לא בא לי כבר ללכת למעיין.. בואי נשב כאן.." אמרה ענבר והם התיישבו על הספסל. "לא בא לי לדבר עם אף אחד.." "גם איתי לא?" שאלה שרון. "לא.. אתך זה משהו אחר.. את היית איתי ברגע הנוראי הזה.. את יכולה לתאר לעצמך מה הרגשתי.. שרציתי למות ולהיקבר בתוך האדמה. ומישהו אחר לא יבין זאת.. כי הוא לא חווה זאת על בשרו.." "אויש דיי ענברוש.." "זה הכי קל להגיד דיי.. הכי קל למי שלא מרגיש את הכאב הזה שאני מרגישה בלב שלי.. כבר מזמן לא בכיתי ככה.. הייתי קרה.. שונה.. עם מחשבות אכזריות על נקמה.. אבל עכשיו פשוט הקרח נמס וכל הדמעות שהצטברו בתוכי.. עכשיו פשוט נשפכו ממני.. כמו מפל שוצף.." ענבר הרכינה את ראשה על כתפה של שרון והתייפחה. "לא מגיע לו שתסבלי כל כך בגללו.. פשוט לא מגיע.." "עכשיו זה לא בגללו את לא מבינה שרון?? בגלל שגיליתי שמי שאחראית לסבלי הנורא, זאת אחותי נטלי! והוא היה רק קלף בידיים שלה.. רק באשמתה הגעתי למצב הזה.. רק באשמתה.. חיי הרוסים.." "ענברי שלי.. כואב לי הלב עליך.. ואני לא יכולה לעשות כלום כדי לעזור לך.." שרון בעצמה כמעט בכתה. "דיי לי שאת איתי ולא עוזבת אותי ברגעים הכי קשים בחיים שלי.. אני לא זקוקה לעזרה אחרת.." הבנות התחבקו ושתיהן בכו. לאחר מכן הלכו כל אחת לביתה.
כעבור שבוע
ענבר לא שמעה יותר לא מאדיר ולא מנטלי.. אבל היא הייתה שבורה והפסיקה ללמוד.. רק חשבה על הכל.. על אדיר שעדין אהבה אותו אבל הרגישה שהאהבה פחתה בתוכה ככל שפגע בה יותר ויותר... על נטלי שאהבה אותה ולא תיארה לעצמה שאחותה מסוגלת לעשות לה מעשה כל כך זוועתי.. על התינוק שהפילה ושלפעמים רואה אותו בסיוטים ליליים.. צורח ומאשים אותה ברצח של עצמו.
עבר עוד זמן כמה חודשים טובים..התחילו להופיע סימנים של התאוששות..
זה היה יום גשום וסגרירי וכן היה מצב רוח של ענבר על הפנים..
טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, ענבר ישבה ובהתה בטיפות של הגשם שהתנפצו על החלון. היום הסגריר הזה הזכיר לה כל כך הרבה, דברים שהעדיפה לשכוח. למחוק מזיכרונה לצמיתות. על אהבתה החסרת גבולות למישהו שהיא הייתה רק משחק עבורו ולא יותר. אך מאותו יום, פגה תמימותה ובלבה הסתחרר אי שקט, כי היא ידעה שמאותו יום היא שונה, בחורה שפגעו בה, שגרמו לה להרגיש מושפלת ועקרו את האהבה הזאת מלבה לעד. היא רצתה להיות איתו באותו רגע, אך הרגישה שזה לא מה שהיא רוצה באמת, כי נמאס לה להיפגע, נמאס לה לספוג את אותו הכאב כל פעם מחדש.. כל שקר שלו.. כל הבטחה שלו.. הכל.., כמובן הוא ידע שהיא התמימה, הטיפשה תקנה את הסיפורים שהוא מכר לה בזול. וכמובן תחזור אליו, כל פעם מחדש תחזור אליו, כי היא שבויה, שבויה באהבתה ובקסמיו ומכושפת, אבל אותו היום שבר את הגבולות האחרונים שענבר בנתה לעצמה, אותו היום שבו הוחדרה סכין חדה ללבה ועקרה את כל האהבה העצומה שהייתה בה..
פרק שביעי- עוד הזדמנות
ענבר החלה לשקם את חייה לאט לאט.. חזרה לבית ספר.. היה לה טונה של חומר להשלים, אבל היא הסתדרה איכשהו. את אדיר ואת אחותה היא לא ראתה בסביבה יותר. ואהבתה לאדיר החלה לאט לאט להישכח בתוכה. היא חשבה שהיא הולכת לשכוח אותו.. ולהפסיק לאהוב אותו. אבל היא הייתה זקוקה לזמן.. לתקופה שבה היא לא תראה אותו מול העיניים. היא שוב החלה לצאת למועדונים.. שוב החלה לחייך.. אבל.. היא כבר לא הייתה תמימה כמו מקודם. היא לא האמינה בקלות לכל מה שאמרו לה וחשדה באנשים, ולפעמים אף הסתגרה בתוך עצמה והייתה שקועה בדיכאונות.
בערב יום שישי אחד.. כשהיא לא התכוונה לצאת למקומות כיוון שהיא לא הרגישה בטוב.. זה היה אחד מרגעי הדיכאון שלה. אז שרון התקשרה אליה לנסות להוציא אותה למועדון. "עזבי שרון לא בא לי.." "אוי שוב את עם זה.. דיי את כמעט אף פעם לא יוצאת!! תפסיקי להיות כל כך סגורה!! החיים חומקים לך בין הידיים בלי שאת מבחינה בזאת!!" "אין לי חשק.. לא מרגישה טוב.." "את תמיד לא מרגישה טוב.. נו ענברי מה אכפת לך? נו בואי איתנו.. יהיה כיףף נו אל תהיי כבדה איזה מבאסת את!" "טוב.. טוב אני אבוא!! אבל זה רק בגלל שהכרחת אותי!!!"אמרה שרון. "אוי.. את תעשי טובות.. רוצה תישארי בבית כמו אהבלה חסרת חיים!!" אמרה שרון מעוצבנת עליה. "נו אני אבוא תירגעי כבר.." "תאמיני לי.. את לא עושה לי טובות! לי יש עם מי ללכת.. אני רוצה להוציא אותך שתיהני קצת בחיים.. כואב לי לראות איך את סובלת!!" "טוב.. תודה מאמי.." אמרה ענבר. "מתי נלך?" "בערב.. אני אודיע לך כבר סבביש??" "כן" "רוצה נלך לעשות קודם פאן? שנהיה מושלמות לערב?" שאלה שרון. "וואי באמת.. מזמן לא עשיתי פאן.. בואי.." "אוקי אני אקפוץ אליך עוד מעט ונלך.." סבבה ביי!"
בערב.. חברותיה הגיעו לענבר לאסוף אותה למועדון. היא הייתה לבושה בבגדים חדשים שקנתה ביחד עם שרון כשהלכו לעשות פאן. כרגיל חושפניים לפי בחירתה של שרון. "וואו איזה כוסית!!" אמרו חברותיה. הם יצאו. כרגיל במועדון היה תור עד השמים. בזמן שנדחפו בין האנשים.. ענבר נזכרה ביד שנגעה בכתפה וכשהיא הסתובבה היא ראתה אותו עם יופיו המושלם..ואמר לה.. שלום לך! היא לא יכלה להוציא מילה מפיה מרוב הלם. אחר כך הוא הוביל אותה לתוך המועדון ונישק אותה. היא ניערה את ראשה מהמחשבות המזיקות והמשיכה להתקדם אחרי חברותיה. הם נכנסו לתוך המועדון.. ואף התחילו לרקוד.. אפילו שעוד לא נכנסו רוב האנשים. היא לא ידעה למה. אבל בלבה קיוותה לפגוש את אדיר. היא ידעה שזה מגוחך ושהיא מוכרחה לשכוח אותו במהרה.. אך היא כל כך רצתה לראות אותו שוב.. היא לא יכלה לשכוח אותו.. או אולי פשוט לא רצתה. אך פתאום הרגישה איך יד נגעה בכתפה. היא הייתה בטוחה שזה אדיר.. אך כשהסתובבה נודע לה שזה לא הוא...
מה, זהו? זה הסוף?!?!
אם לא, תמשיכי!!!
וואי לוקח קצת זמן לקרוא הכל אבל ממש יפה!!! :wink:
זהו? נגמר? כל כך מהר....
אבל הם אמורים להיות ביחד בסוף........
חחחחחח עוד לא נגממממרררר ... בצורה כזאת לא נגמר סיפור.. חחח מצחיקות.. כשיגמר אני אגיד..
ולהמשך!!!
"ענבר? מה קורה? זוכרת אותי??" ענבר התבוננה על הבחור שעמד מולה כאילו נפל מהירח. זה היה יוני הבחור שנישק אותה על הבמה מול עיניו של אדיר. פתאום היא חייכה. זאת ההזדמנות שלה! "היי.. יוני.. נכון?" "פשש.. אפילו זוכרת את השם שלי.. סחטיין.." "ואתה גם זוכר.." "חח נו ברור איך אני לא אזכור בחורה יפיפייה כמוך!!" אמר. "נו.. את עדין מאוהבת?" שאל "מה?" לא הבינה ענבר. "לפני כמה חודשים את דחית אותי כי אהבת מישהו אחר.." "אה.. כבר לא.." שיקרה ענבר. "אה יופי.. אז יש מצב?" "מצב תמיד יש.." אמרה ענבר והחביאה את מבטה. "סבבה!" אמר יוני והתקרב אליה.. הוא כרך את זרועותיו סביב גופה והם רקדו צמוד. ענבר דווקא מאוד נהנתה איתו. היא רקדה איתו המון.. וגם חברותיה תפסו להם בנים לרקוד. הם רקדו ככה הרבה זמן.. אך פתאום ענבר הרגישה מבט חודר בעורפה. היא סובבה מעט את ראשה וראתה את אדיר מסתכל עליה במבט בוחן ומלא קנאה. ענבר הופתעה שהיא שוב פגשה אותו במועדון.. והיא כל כך רצתה לפגוש אותו.. זו הייתה המשאלה שלה. אבל עכשיו היא שמחה שהוא ראה אותה עם יוני.. שידע שהיא לא יושבת ולא בוכה יותר בגללו.. אלא שהוא לא מזיז לה עכשיו.. היא רצתה שהוא יחשוב ככה.. היא הזיזה ממנו את עיניה אחרי כמה שניות שהיא התבוננה בו גם וחייכה כדי להראות לו שטוב לה גם כשהיא לא איתו..
אחרי כמה דקות נמאס לה שאדיר כל הזמן מסתכל עליה.. זה פשוט הפריע לה.. שהיא לא יכלה לבוא אליו ולחבק אותו ולנשק אותו.. היא פשוט הייתה כבולה בזרועותיו של יוני עם הרצון העז שהיה לה להיות עם אדיר. אז היא אמרה: "יוני בוא נעלה על הבמה שם.." היא הצביעה על הבמה מעברו השני של המועדון. העיקר להתרחק מאדיר שפשוט גרם לה פרפורים בבטן. "סבבה" אמר יוני בחיוך וענבר משכה אותו אחריה. אדיר הסתכל אחריהם בייאוש רב שעטף אותו. הוא לא האמין למה שהוא עשה.. החרטה כרסמה אותו מבפנים. 'הרי הייתה לי הזדמנות היא הרי כבר סלחה לי פעם אחת.. והיא גם עשתה בשבילי את ההפלה.. איזה טיפש אני שברחתי ששברתי שוב את לבה.. שעזבתי אותה שוב.. איזה דפוק אני' חשב אדיר. אחר כך הוא הלך לאן שהלכו ענבר ויוני והוא ראה אותם עולים על הבמה ורוקדים צמוד צמוד ובחושניות. הוא כל כך קינא ושנא את עצמו על מה שהוא עשה לענבר. והוא ידע שהיא לא תסלח לו בחיים על זה.. ובצדק.. כי מה שהוא עשה זה נורא ואיום. ואז הוא ראה איך יוני מנשק את ענבר. ואז הוא לא יכל לשלוט בעצמו והוא פשוט קפץ על הבמה והביא מכה חזקה ליוני וההוא נפל מהבמה. מסביב הייתה פאניקה. כולם צעקו וענבר קפצה מהבמה בהיסטריה. ליוני שתת דם מהפה.. וקיבל מכה חזקה מהנפילה. "בונא יא בן זונה.." אמרה ענבר ובאה לאדיר הביאה לו סטירה מצלצלת. " מה אתה חושב לעצמך??? למה היית חייב להביא לו מכות?? מי אתה בכלל??" "ענבר אני אוהב אותך.. לא יכולתי לסבול איך מישהו אחר מנשק אותך.." "פספסת את הרכבת מותק!! עכשיו תצא לי מהחיים!!! תצא!!! תן לי הזדמנות לשקם את חיי ולבנות מחדש את לבי שנשבר בגללך!!!!" . "אני מצטער ענבר.." "זה לא יעזור לך!!!" "את כבר לא אוהבת אותי?" שאל אדיר. "תתפלא!!" "מה?!" "כן אדיר.. אני כבר לא אוהבת אותך!!" שיקרה ענבר והלכה לראות מה עם יוני. ואדיר נותר במקומו בפה פעור. וחשב שלעומתה הוא אוהב אותה והוא לא ידע איך הוא יוכל לחיות בלעדיה..
אדיר הלך משם שבור ומיואש בזמן שענבר קרקרה בדאגה סביב יוני. אחרי שיוני התאושש.. הוא ביקש מענבר את המספר הפלאפון שלה. והיא הביאה לו בלי היסוס. אחרי כמה ימים מהמסיבה הוא התקשר אליה והזמין אותה לצאת איתו לסרט. כמובן ענבר בשום פנים ואופן לא רצתה לפספס את ההזדמנות הזאת.. להכיר מישהו אחר שיוציא מהראש שלה סוף סוף את אדיר שהיא לא הפסיקה לחשוב עליו לדקה. בזמן שהלכו לקולנוע. הם דיברו הרבה ויוני שאל אותה כל מיני שאלות. "תגידי ענבר.. מי זה הבחור הזה שהחטיף לי במסיבה? מה הבעיה שלו הא?" "זה חבר שלי לשעבר.." אמרה ענבר. "אז מה הבעיה שלו? למה הוא הרביץ לי כשנישקתי אותך אם אתם כבר לא חברים??" שאל יוני בחוסר הבנה. "הוא רוצה שאני אחזור אליו.." "ואת רוצה?" "ממש לא.. אבל אל דאגה הוא כבר הפנים את זה כשהבאתי לו סטירה.." "את הבאת לו סטירה בגללי?" "ברור.. אלא בגלל מה?? שיפסיק כבר לרדוף אחריי!!" "את בו היית מאוהבת אז כשדחית אותי?" "כן.." אמרה ענבר והשפילה את עיניה. היא הרגישה איך הדמעות עלו לעיניה ופחדה שיוני יבחין בכך ויבין שהיא עדין מאוהבת באדיר. אבל בכל אופן התכוונה לספר לו על כך.. אין טעם להסתיר. "ועכשיו? עכשיו את כבר לא אוהבת אותו?" חקר יוני. "תשמע יוני.. אני לא רוצה לשקר לך.. אני עדין אוהבת אותו.. הוא היה מאוד משמעותי בחיים שלי.. אבל עכשיו אני רוצה פשוט לשכוח אותו.. ואני רוצה שתעזור לי בכך.. פשוט אל תתרחק ממנו בגלל העובדה שאני אוהבת מישהו אחר.. אלא פשוט תעזור לי להפסיק לאהוב אותו.." אמרה ענבר. "אני מבין.. ואני אעזור לך אל תדאגי!!" אמר יוני וליטף את לחיה בעדינות.
הם קנו כרטיסים ונכנסו לאולם. בזמן הסרט ענבר הבחינה שיוני לא מרוכז בסרט אלא כל רגע מסתכל עליה בחשכה. ואז מבטיהם נפגשו ואז יוני נישק אותה. היה לה כיף מאוד להתנשק איתו.. אבל בראשה היא דמיינה שזה אדיר. פשוט אין כמו הנשיקות של אדיר שהיא הייתה מכורה אליהם. כשהיו בדרך חזרה לבית, פניה של ענבר היו עצובות. "ענבר?" "אה?" "תגידי מה קרה לך? לא נהנית היום?" "לא.. להפך! נהניתי מאוד!" "אז מה יש לך? למה את עם פרצוף תשעה באב?" "סתם.. מחשבות.." "על האקס?" שאל יוני. ענבר השפילה את ראשה. "תשמע יוני.. אני לא רוצה לשקר לך.. אתה מוצא חן בעיני והכול.. אבל אתה צריך גם להבין אותי ולחכות לי.." "אני מבין.. אל תדאגי ענברוש.. אני מחכה!" אמר, והמילים האלה הזכירו לה משהו. מילים שאמר אדיר כשהיא אמרה לו שהיא בתולה. "עלק מחכה" אמרה ענבר כאילו לעצמה. "מה??" שאל יוני מופתע. "כלום.. אוקיי תודה.." הם הלכו בדרכם ודיברו שיחת נפש כזאת.. היה לה טוב איתו.. לדבר, לצחוק, ואפילו להתנשק ולהיות קרובה אליו.. אך בלבה היא לא הפסיקה לדמיין שזה אדיר. הוא היה פשוט כלוא בראשה, מחשבותיה ולבה. "ענבר!!" פתאום היא שמעה קול מאחוריהם. "ענבר מי זה קורבן חדש??" היא ויוני הסתובבו. "נטלי?" הופתעה ענבר. "חח כן כן.." "מה את רוצה ? מה את עוקבת אחריי??" "חח לא.. זה במקרה מוחלט.. כנראה זה גורל מפגיש בינינו שוב ושוב.." אמרה נטלי. "כן הוא מפגיש בינינו כדי שתהרסי לי את החיים!!" אמרה ענבר בתוקפנות. "חח אולי.." אמרה נטלי. "היי אני נטלי אחותה של ענברוש..ואיך קוראים לך?" שאלה את יוני. יוני חייך, נדמה היה לענבר שהוא נדלק על נטלי. או שאולי היא מדמה. "שמי יוני" אמר.. "יוני? שם יפה.. ככה קראו לחבר הקודם שלי.." אמרה. "אה וואלה?" כן.." ובלבה חשבה: 'יוני יוני.. אתה תהיה המטרה הבאה שלי בעזרתה אני אהרוס את אחותי..'
"יופי.." אמרה ענבר ומשכה את יוני אחריה. "הי לאן את סוחבת אותו?" "הרחק מנחש ארסי כמוך!!" אמרה ענבר. "ענבר! לא יפה לדבר ככה אל אחותך!!" "אם היית יודע מה 'אחותי' עשתה לי לא היית מגן עליה.." "מה היא עשתה לך?" "לא משנה.. בוא נלך כבר!!" שוב ענבר ניסתה למשוך בידו. "טוב נו.." יוני נגרר אחריה והביט עדין לאחור על נטלי, וענבר הבחינה שהוא קרץ לה. היא לא יכלה להאמין ששוב אחותה עושה לה את זה.. שוב..
אוי זה ניהיה טלנובלה קטנה....
תמשיכי....חיחיחיחי....
אוי זה ניהיה טלנובלה קטנה....
תמשיכי....חיחיחיחי....
באמת טלנובלה.......אוףףףף איזה אחות מעצבנתתת!!!! 😠
"הי נו מה זה הפרצוף הזה עכשיו??" שאל יוני למראה פרצופה הזועף של ענבר כשהם התרחקו קצת. "זה הפרצוף שלי.. נולדתי איתו אין מה לעשות.." אמרה ענבר. "אויי נו באמת ענברוש.. אין לך מה לכעוס.." אמר יוני וחיבק את כתפיה. "תמיד אחותי חייבת להרוס לי.. תמיד!" "נו במה היא כבר הרסה לך הא?" "אתה לא רוצה לדעת.." "חח אני דווקא מאוד רוצה..!" "טוב.. זה משהו ממש ממש לא נעים.." "חופשי כפרה!" "נטלי אמרה למישהו להתחיל איתי קשר.. ואני התאהבתי בו מעל הראש.. והוא היה צריך לשכב איתי ולעזוב אותי אחרי זה לפי התכנונים של אחותי המתוחכמת... ובעצמם הם היו יזיזים.. וכל זה היה מאחורי הגב שלי.. ואני כל כך תמימה.. כל כך טיפשה לא שמתי לב לכלום.." "וואי והוא הצליח במזימה..?" שאל יוני. "לצערי הרב כן.." דמעה הופיעה מזווית עיינה של ענבר. "אויש.. זה נורא אני מצטער.." "חח וזה עוד לא הכול.." "מה עוד?" החוויר יוני ולא ידע למה עוד לצפות. "נכנסתי ממנו להריון.." "מה?! ועכשיו את בהריון?" "תשמע.. אז באתי אליו לקבל תמיכה.. והוא עודד אותי יותר מתמיד ושכנע אותי לעשות הפלה .. ואמר שיהיה איתי לנצח ובחיים לא יעזוב אותי.. ושהוא אוהב אותי יותר מהחיים שלו.. וכל החרא הזה שמוכרים לתמימות.. ואז עשיתי הפלה הוא בא איתי למרפאה.. וחשבתי שהוא מחכה לי אבל הוא הלך.. עזב אותי שוב.." עכשיו ענבר ממש בכתה. "אויש נשמה.. אני כל כך מצטער.." "והכול ביוזמתה של אחותי הזונההה שונאת אותה.." בכתה ענבר וקברה את ראשה בכתפו של יוני והוא חיבק אותה וליטף את שערה.
כשענבר הגיעה לבייתה באותו ערב לאחר שיוני ליווה אותה עד לבית. היא פחדה שבגלל שהיא סיפרה מה שסיפרה ליוני הוא יותר לא ירצה אותה. והיא רצתה אותו.. רצתה אותו בגלל שהוא כל כך דמה לאדיר עם המתיקות שלו.. רכות שלו.. וברק בעיניו.. את אדיר היא אהבה ולא יכלה לשכוח.. אך ככל שחשבה על מה שהוא עשה לה.. זה גרם לה לבחילה והיא רצתה רק לשכוח אותו. וחשבה שיוני יעזור לה בכך, אבל היא פחדה מאחותה שלא תעצור בזה שהיא הרסה לה את החיים פעם אחת..
למחרת אחרי הבה"ס ענבר באה לשרון כדי לעשות אצלה עבודת הגשה. אך במקום זאת הם התחילו לפטפט כאילו אין מחר על כל נושא שבעולם אבל דבר ראשון שרון חקרה אותה איך היה אתמול בסרט עם יוני. "כיף מאוד.. רק חבל שהכול נהרס.." "אויש.. תמיד אצלך הכל נהרס.." אמרה שרון בצחקוק קליל. "נו באמת.. את לא יודעת את מי פגשנו.." " את מי??" את אחותי הפרחה!" אמרה ענבר. "תשבעי! ומה נסגר?" קראה שרון בתדהמה. "כלום.. היה נדמה לי שהוא נדלק עליה ואז סיפרתי לו כל מה שעבר עליי בגללה.." "אה. נו טוב שסיפרת לו.." "אבל שרון, הוא לא יעזוב אותי בגלל זה?" "יעזוב אותך? למה התחייבתם כבר?" "נו כאילו הבנת.. יעני לא ירצה אותי כבר.." "שטויות!! אם הוא רצה אותך לפני זה, הוא ירצה אותך גם אחרי, תהיי בטוחה! ואם לא.. הפסד רק שלו תאמיני לי!" "ואם נטלי תרצה לכבוש אותו כדי להכאיב לי שוב??" "אמ.. טוב אז תצטרכי קצת לסמוך עליו.. למרות שקשה לסמוך על בנים בימינו.." אמרה שרון. "פשש ואני רואה שהוא חשוב לך הא?" "חשוב לי לשכוח את אדיר בכל דרך אפשרית.." "חח אז את רק מנצלת אותו את רוצה להגיד לי?" "לא!! מה פתאום!! הוא מאוד מוצא חן בעיניי באיחוד שהוא כל כך דומה לאדיר.. כל כך.." "אוי את עם האובססיה שלך למצוא בכולם את אדיר.. זה לא יוביל לטוב.." "אמרה שרון. "למה את מתכוונת?" שאלה ענבר. "עזבי.. תעשי מה שבראש שלך.. אבל יוני נראה בחור טוב.. שימי לב.. אמרתי 'נראה' חחח שום דבר לא בטוח.." "כן.. את צודקת.." אמרה ענבר. "ענברי! אל תחשבי על כלום.. יהיה מה שיהיה! בנתיים תזרמי!" "כבר זרמתי פעם אחת וזה מה שקרה לי.." "טוב אני לא אומרת לך שתשכבי איתו!! תני לזה זמן.. אפילו אם תתאהבי בו, הפעם אל תתני לו, כי את לא מכירה אותו טוב!! פשוט תהיי איתו..כאילו אפילו תהיו חברים.. עוד כמה זמן.. כן? ואם את רואה שהוא אתך לא לוחץ עליך.. מחכה לך.. מכבד אותך, אז הוא באמת אוהב אותך ולא רק רוצה לנצל!!" "כן.. הפעם לא יהיה לו קל להשיג אותי.. כי אני כבר לא תמימה כמו פעם.." "יופי!! רק אם תהיי קשה הבנים יעריכו אותך וירדפו אחרייך! תאמיני לי!!" "כן אני יודעת.. טוב מה אנחנו עוסקות בשטויות.. יאללה לעבודה!!" אמרה ענבר. והן התחילו לעשות את העבודה שלהן.
לפנות ערב נשמע צלצול בפלאפון של ענבר. "הלו.." אמרה. "ענבר.." ברקע בקע קולו של אדיר. "מה אתה רוצה??" אמרה בתוקפנות. "לדבר אתך.." "אין לי זמן עכשיו.." "נו ענבררר.. אל תשחקי אותה קשוחה!!!! אני יודע שאת מתה לדבר איתי!!!!" אמר אדיר. "אז זהו שלא!!" אמרה ענבר וניתקה לו בפנים. "מה הוא חושב לעצמו??" אמרה לאחר מכן ענבר לעצמה. ופתאום הרגישה טוב יותר שהיא הצליחה לעמוד בפני הפיתוי הרב לדבר איתו.. להיות איתו.. שהיא הצליחה לדבר איתו בנוקשות ולא להיכנע.. היא הייתה גאה בעצמה. פתאום שוב נשמע צלצול. הפעם זה היה יוני. והיא שמחה, אבל החליטה שגם לו היא לא מראה את הצד החלש שלה. "ענברי?" "הא?" "מה קורה מאמי?" "הכול טוב מה אתך?" "אחלה! התגעגעתי אליך!" אמר. "וואלה.. גם אני.." אמרה ענבר. "מה עושה היום?" שאל. "אמ.. לא יודעת עדין.. ואתה?" "לא יודע.. רציתי לשאול אם את רוצה לצאת?" "אמ.. יכול להיות אבל לא עד מאוחר.. כי יש לי מחר בית ספר." "וואלה.. סבבה.. רציתי להזמין אותך למסעדה.. או משו בסגנון.." "אמ.. זה יכול להיות נחמד.." אמרה ענבר. "אחלה.. מתי אני בא לאסוף אותך?" "ב9.. סבבה?" "אחלה!! לכי עכשיו להתכונן!!" "חח זה עוד שעתיים!! אני אספיק אני לא כזאת פדלאה.. חחח" צחקה ענבר. "חח חמודה.. אז ביי נראה אותך עוד שעתיים!!" אמר יוני והם ניתקו.
בדיוק ב9 ענבר ירדה לכניסה שלה וחיפשה בעיניה את יוני. "כנראה מאחר.." אמרה לעצמה. "טעות בידייך.." אמר פתאום יוני שיצא מאחוריה, היא הסתובבה וראתה בידו זר פרחים. "בשבילך!!" אמר ונתן לה אותם. "וואו.." ענבר הייתה בשוק. אבל בכל זאת היא החליטה לא להיכנע ולא להיות תמימה מדיי.. כי היא ידעה שזו הדרך של כל הבנים לכבוש את לבן של הבנות. "אבל איך אני עכשיו אלך עם זה.." "אז.. תשימי את זה למעלה.. אני אחכה לך כאן.." אמר יוני. "אמ.. טוב.." אמרה ענבר ועמדה לעלות במדרגות. ופתאום הסתובבה. "רוצה לעלות איתי?" שאלה אותו. "אה אפשר? ולהורים שלך זה לא יפריע?" "ההורים שלי לא בבית.. הם יצאו לסרט.." אמרה ענבר. "רוצה אז?" "סבבה.." אמר יוני ועלה איתה לדירה. הם נכנסו. "וואי יש לך בית יפה.." אמר אחרי שנכנסו. "תודה.." אמרה ענבר בחיוך בזמן ששמה את הפרחים באגרטל עם מים. "בא לך שנישאר כאן טיפה ואחר כך נלך לאנשהו?" שאל יוני. "טוב.." אמרה ענבר. "בואי אליי.." אמר יוני ומשך אותה אליו על הספה. הם התחילו להתנשק בלהט. אך פתאום נשמע צלצול בדלת. ענבר הלכה לפתוח. ולא האמינה למראה עיניה...
"אדיר.??!?" צעקה ענבר בהפתעה. "היי.." אמר אדיר והציץ פנימה, וראה את יוני יושב על הספה ומסתכל לעברם. "מה הבחור הזה עושה כאן ענבר???" שאל אדיר בזעם. "מה זה מה הוא עושה כאן??? זה הבית שלי וזכותי להכניס לפה מי שבא לי!!!" צעקה עליו ענבר בחזרה. "מה אתה עושה כאן???" "אני צריך לדבר אתך!!!" "אין לנו על מה לדבר!!!" "לדעתי יש ואת חייבת להקשיב.." "אני עסוקה עכשיו מותק.. אז תתחפף מפה!!" אמרה ענבר והורתה לו על אצבעה על היציאה. "ככה את מגרשת אותי??" "בדיוק!!" "את כבר לא אוהבת אותי?" "צ'או!" אמרה ענבר ודחפה אותו החוצה בלי לענות על השאלה. "שיואו איזה קרצייה.." התנשפה ענבר וחזרה ליוני. "מה הוא רוצה ממך??" "אין לי שמץ.. לא מספיק לו שהוא הרס לי את החיים במשותף עם אחותי.. אז עכשיו הוא גם רודף אחריי.." "אולי הוא רוצה שתחזרי אליו?" "הוא יכול לרצות!!" "את לא רוצה?" "ברור שלא!! אני לא רוצה להיפגע בכוח!!" היא התיישבה לידו. "אז איפה היינו?" שאל יוני והתחיל שוב לנשק אותה. "לא.. דיי יוני.." היא עצרה אותו והסתובבה. "מה קרה?" שאל. "פשוט נהרס לי המצב רוח עכשיו.." "נו בגללו??" "כן.." על פניה של ענבר הייתה הבעה עצובה. "נשמה.. הוא לא שווה שתהיי עצובה בגללו וגם שתתעצבני.. פשוט תתעלמי!!" "משתדלת.." "יופי מותק.." אמר ושוב ניסה לנשק אותה. "נו אמרתי לך משהו אדיר!!" אמרה ענבר. "אדיר??" שאל יוני. "אופס.. בטעות.." אמרה ענבר. "עד כדי כך את אוהבת אותו??" "מה אני יכולה לעשות.. תגיד לי מה??" "בוודאי שאין מה לעשות.. רק לחכות שהזמן יעשה את שלו.." "אבל גם אתה חשוב לי ואני לא רוצה לאבד אותך בגלל הרגשות שלי כלפי המניאק הזה!!" "אל תדאגי נשמה, את לא תאבדי אותי.. כי אני אהיה אתך ואחכה לך כמה שצריך!!" "תודה.. הלוואי שיכולתי לאהוב אותך במקומו.." ענבר הרגישה שהיא מאבדת את הקשיחות שלה ומראה את צידה החלש שגורם לבנים לרצות לנצל אותה. "אין בעיה מתוקה.. אני מבין אותך.. כי גם לי הייתה אהבה גדולה שגרמה לי רק סבל" דבריו של יוני הפתיעו אותה. 'האם בנים גם מסוגלים לסבול?' חשבה בלבה. היא הייתה כל כך פגועה מהם שחשבה שכולם אותו הדבר חסרי לב ונצלנים. "באמת?? מתי זה קרה? רוצה לשתף?" אמרה ענבר. "עזבי מאמי.. לא בא לי להיזכר בזה.." "יוני.. אתה לא הוגן.. אני סיפרתי לך את המקרה הכי כואב שקרה לי ואתה לא רוצה?" "חח את סיפרת את זה כדי שאני אפסיק להגן על אחותך.." "נו לא רק.." "טוב אני אספר לך.." "כולי אוזן.." חייכה ענבר. " הייתה לי חברה במשך 7 שנים.. כן כן מגיל 11.." אמר יוני, וענבר פערה את פיה ואת עיניה לרווחה. "מה.???!?" אמרה בתדהמה. ומה קרה??" "היא בגדה בי!! אחרי 7 שנים פשוט הלכה ובגדה בי עם החבר הכי טוב שלי!!" "וואו.. אני לא מאמינה.. איזה מגעילה היא.. אחרי 7 שנים?? שיואו.. זה לא יאומן!!" ענבר הייתה בהלם מוחלט. "כן.. תאמיני או לא.." "מתי נפרדתם?" "לפני חצי שנה בערך.." "אתה עדין אוהב אותה?" "טוב.. נשאר לי רגש מסוים אליה.. אבל אני מרגיש שזה כבר לא אהבה.." "אה.. הבנתי.. אני פשוט בשוק.. בטח ממש קשה לך.." "כן.. אבל אני מעדיף לא לדבר על זה יותר.." "טוב.. יוו וגם עם החבר הכי טוב שלך.. זו מכה כפולה.. טוב לא נדבר על זה יותר.. אני לא רוצה להכאיב לך.." אמרה ענבר. "תודה בובה.." אמר יוני. "לא בא לך לעשות סיבוב??" שאלה ענבר. "יאללה בואי.." אמר יוני ושניהם יצאו. הם ירדו במדרגות למעטה .. פתאום ענבר ראתה את אדיר יושב על המדרגות התחתונות וגבו מופנה אליהם.
זונה אחותהההההההה.......
שתישרףףף..........
וואייי איזה משכנה ענבר פשוט לא הולך לה בגלל אחותה בזונה הזאתתת
שחשההה כוסיתתתת
תמשיכייי בבקשהההההההההההההההההה 😮ops:
תמשיכייי התמכרנוווו
חחחחח איזה יופי של סיפור... כל הכבוד לך!!! 😁
וואי אני ממש מצטערת רק עכשיו נכנסתי להודעה הזאתי ואין לי כוח לקרוא הכל
כששמע אותם מתקרבים, אדיר הסתובב וקפץ על רגליו. "מה אתה עושה כאן אדיר?" שאלה ענבר. "מחכה לך.." "יואו אתה לא מבין או מה?? אני! לא ! רוצה! לדבר! אתך!!!" "נו בבקשה.." אמר אדיר והוא כמעט בכה. "טוב נו דבר.." "אבל ביחידות.." "יוני.. חכה כאן שנייה טוב?.. אני אראה מה הוא רוצה.." אמרה ענבר ליוני. "אוקי.." אמר יוני והתיישב על המדרגות ואדיר וענבר ירדו למעט והתרחקו. "נו?" אמרה ענבר בקוצר רוח. "ענבר.. את לא יכולה לעשות לי את זה.. את לא מבינה עד כמה אני מתחרט??" "אתה מתחרט?? אבל מה זה עוזר לי.. מה?? החיים שלי כבר נהרסו!!" "עוד אפשר לתקן הכל.. אם רק תתני לי עוד הזדמנות.." "ומאיפה אני אדע שאתה לא תפגע בי שוב.. הא?" "אני לא אפגע בך!" "זה כבר מאוחר מדיי אדיר.. אני עם יוני.." "אתם חברים?" "משהו כזה.." "את אוהבת אותו?" "כן אדיר!" "טוב.." אמר אדיר והשפיל את מבטו. "אם ככה.. אני יותר לא אטריד אותך.. מקווה שתהיי מאושרת איתו.." "תודה.." אמרה, ואדיר הביא לה נשיקה בלחי בעצב והלך. וענבר חזרה ליוני כשהעצבות משתלטת עליה גם כן. "מה הוא רצה?" שאל יוני. "שאני אתן לו עוד הזדמנות." "מה?! איזה חוצפן!! ומה ענית לו?" "שאני אתך!" "באמת?" "כן.." "רציני ענבר?? את רוצה שנהיה ביחד??" "הרי אמרתי לך כבר שאני רוצה להיות אתך רק תן לי זמן.." "אין בעיה מתוקה שלי.." "בוא נלך.. מה נתקענו כאן?" אמרה ענבר והם יצאו לדרך. "לאן נלך?" שאל יוני. ענבר שתקה והייתה מרוחקת יותר מתמיד. "ענבר? אוהו!!" יוני נופף בידו מול עיניה של ענבר שבהו בנקודה אחת רחוקה. "הא?" אמרה ענבר. "ענברי איפה את?" "חח אי שם.." "על מה את חושבת? על המאורע עם אדיר?" "לא..." נאנחה ענבר וחייכה חיוך מאולץ. "כן כן.. לפני שהוא בא היית שונה לגמרי.. יש לו השפעה חזקה עליך..." "נו מה אני יכולה לעשות? אני לא אשמה בזה... רק הזמן יכול להשכיח ממני את דמותו.. אבל זה רק בתנאי שאני לא אראה אותו יותר עד אז.." "נראה לי הוא הבין כבר ועזב אותך.." אמר יוני. "אני מקווה.." אמרה ענבר ובלבה קיוותה שהוא לא יוותר עליה, היא קיוותה שהוא עדין יתעקש להשיג אותה והפעם לא בגלל השפעות מהצד אלא בגלל שהוא באמת אוהב אותה. ענבר אהבה את הרעיון שהוא ירדוף אחריה, יתחנן אליה.. יבכה בגללה, יסבול כמו שהיא סבלה בגללו.. אבל היא טובה מדיי ונורא ריחמה עליו. הם נכנסו לתוך בית קפה. "מה את מזמינה?" שאל אותה יוני. "נס קפה.." אמרה ענבר. "קפה בלילה? בשביל מה את צריכה עכשיו נדודי שיינה?" "חחח סתם בא לי.." "אוקי.. טוב אז שני קפה בבקשה.." אמר יוני. והמלצר הלך. "חחח ובשביל מה אתה צריך נדודי שיינה?" שאלה אותו ענבר בחיוך. "בשביל מה.? אמממ אולי כדי לחשוב עליך.." אמר. "חח איזה חמוד.." אמרה ענבר. ואז הביאו להם את הקפה. "ענבר.. מה דעתך לצאת איתי לסוף שבוע ככה? אילת.. או טבריה.. או ים המלח.. יהיה לך טוב קצת להתרחק מהבית.. לנשום אווירה אחרת.. לראות שמש לא מכוסה בעננים כמו שאת רגילה לראות.. להתנתק קצת מהשגרה.. ואז אולי תחזרי להיות בן אדם כמו שהיית לפני מה שקרה לך.. בעצם אני לא יודע איך היית לפני אבל בטוח היית בן אדם יותר שמח.. וזה.." אמר יוני בזמן ששתה את הקפה שלו. וענבר בכלל לא הקשיבה לו היא בהתה בקפה שלה ועשתה אלף סיבובים עם הכפית. "ענבר..? ענבר.. את מקשיבה לי.." ענבר הסתכלה עליו בעיניים מופתעות. "מה?" שאלה. "ענבר.. אני מדבר חצי שעה ואת רק עכשיו אומרת מה? ולמה את לא שותה את הקפה שלך??" "תכף.." אמרה ענבר. "איפה את מרחפת תגידי לי?"
לאחר מכן יוני ליווה אותה לביתה והלך.. וענבר עלתה במדרגות וחשבה שזה לא בסדר איך שהיא מתנהגת עם יוני.. היא צריכה להראות לו יותר יחס.. כי אם לא.. הוא בסוף יתייאש ויוותר. אבל היא לא הייתה מסוגלת להיות איתו.. כשהיא התנשקה איתו הוא הזכיר לה את אדיר. ובכל דבר היא פשוט לא יכלה לשכוח אותו בגלל זה. היא לא רצתה להגיד ליוני שהוא כל כך דומה לאדיר, כדי לא לפגוע בו, שלא יחשוב שהיא איתו כדי שישמש תחליף לאדיר.. ואולי בעצם בגלל הסיבה הזאת היא מתעקשת להיות איתו.
יוני כשהלך לביתו לאחר שליווה את ענבר. גם חשב עליה רבות. הוא ידע שיהיה לו מאוד קשה לכבוש את לבה את ענבר כי היא מאוהבת קשות באדיר, פשוט ראו את זה עליה , אבל בכל זאת הוא החליט לא לוותר כל כך מהר עליה ולנסות לכבוש את לבה. הוא הציב לעצמו אתגר הכי קשה שיש.. לגרום לה להתאהב בו ולשכוח את אדיר! אבל לא בשביל הכיף ולא בשביל לגרום לה נזק אלא בשביל להיות איתה כי הוא באמת החשיב אותה לאחת והיחידה בשבילו. הוא היה שקוע במחשבותיו ואז לפתע הוא נתקל במישהו..
"שלום שלום.." "היי.. את.. נטלי? נכון? אחותה של ענבר..." אמר יוני. "כן כן.. מה נשמע?" "בסדר מה אתך??" אמר יוני בחיוך. "הכל טובבב.. לאן הולך??" "כרגע חוזר מהפגישה עם ענבר..." "אה.. הבנתי.. חמודה אחותי הא?" "כן.. אין כמוה.." "בא לך לדבר קצת?" שאלה. "בוודאי.." "בוא נשב קצת.." "סבבה.." והם התיישבו על הספסל. "אז מה ככה?" שאל יוני. "אני יודעת.. חיים מיום ליום.." "נטלי.. אמ.. האמת שענבר סיפרה מה עשית לה וזה מאוד זוועתי מצדך!" "אחח הרכלנית הזאת!!" נאנחה נטלי. "זה בכלל לא רכילות!! זה זעזע אותי!" אמר יוני. "והיא סיפרה לך מה היא עשתה לי??" " מה??" "גנבה לי את החבר שלי!!" "מה?? למה את מתכוונת?" "פשוט מאוד.. שנתיים היינו רחוקות אחת מהשנייה כי היינו במריבה מאוד גדולה!!" "אבל למה?" "כי היא יצאה עם החבר שלי!!! ופגעה בי הכי שיש בעולם!!" "אפילו אם זה ככה, מה שאת עשית זה הכי אכזרי שיכול להיות!" "אני?? אני לא עשיתי כלום! אבל ממש כלום!!" "חח מה זה כלום? לא שיתפת פעולה עם האדיר הזה כדי להרוס אותה?" "טוב אולי אמרתי לו שיצא איתה.. כי מסכנה רציתי שהיא שוב תהיה מאושרת.. ואני לא ידעתי מה הוא יעשה לה.. ואני בעצמי מרגישה רע בגלל זה.." נטלי עשתה פרצוף תמים וחף מפשע. "באמת?" "כן.. בוודאי.. היא חושבת שאני רעה כזאת ובאתי כדי להתנקם בה.. אבל באמת אני כבר לא שומרת לה טינה..." המשיכה נטלי לסובב את יוני על אצבע הקטנה. "אז למה היא בטוחה שכן?" "כי היא בחורה מרירה.. ותמיד חושבת שהכול נגדה וכולם נגדה.. היא תמיד הייתה שלילית ואובססיבית..." "אובססיבית למה?" "לכל דבר, אנשים, אהבה.." "אבל היא נראית לי בסדר גמור.." אמר יוני. "יוני.. ברור שהיא תראה בסדר.. אבל יש לה מחלת נפש.." "מחלת נפש?!" "כן.. לפעמים היא יכולה להסתגר שעות בתוך עצמה ולהיות בדיכאון כבד.. ולפעמים אפילו כשיש מישהו לידה היא יכולה פתאום להתפרץ עליו.. ולהוציא את כל העצבים שהצטברו בתוכה בזמן שהייתה בדיכאון.." נטלי המשיכה בשלה. "וואו.. עד כדי כך הבחורה הזאת מסובכת??" אמר יוני וכבר לא היה בטוח אם הוא רוצה להמשיך להתעקש עליה.
