אאאאאאיייי מצטערת מצטערת מצטערת. :\ אתמול ההיתי עסוקה עד מעל הראש 😕
אושר חיימשלי, ~MoR~, שנהבושש אחוותי הקטנה, קאריני בובה, גלווש, מיכל {ילדה מיוחדת שכמוך} שאאוה קטנה, וסהההררר
קבלו תהקדשה! 😕
ב~ע~נ~ק~!
אוהבת עד אינסוף! סוורע 😕
קבלו תהמשך...
מהפרק הקודם
שני רצה גם היא, אבל לכיוון הנגדי "שניייי חכי ליייי!" צעקתי אחרייה מנסה לרוץ ישר. 🤪
ראיתי אותה נכנסת לשירותים עם יד על הפה ונכנסתי אחרייה. "מה קרההה לך??" שאלתי אותה דוחפת את כל הבנות והבנים שהיו שם. לפתע שמעתי אותה מקיאה. "שנייי" נאנחתי, והרגשתי שגם אני חייבת להקיא. נכנסתי לתא הסמוך ובלי לסגור את הדלת נשענתי על האסלה מנסה להוציא את מה שמעיק.
השתעלתי וניגבתי את הפה עם הנייר שהיה שם. "אוףףף" נאחנחתי נשענת על הקיר.
"שניייי?" - "שניייי?" נשמעו קולות מחוץ לתאים, "מאיההה?"
המשך
שמעתי דלתות נפתחות זו אחר זו.
"הנה את נסיכה" שמעתי את ליאור בתא הסמוך אומר לשני.
קמתי, הרגשתי כאילו אני הולכת להתפוצץ בנוסף להרגשה שאני מרחפת במעגלים.
"האא" ראיתי את שחר מולי. "שני!" שמעתי כעת גם את קולה של ליהי.
"בוא נלך הביתה" אמרתי לשחר כשעיניי עצומות, הרגשתי שאם אני אפתח אותן אני אפול.
שחר ניסה לחבק אותי אבל התרחקתי. "אני מרגישה מגעיל בוא נלך" אמרתי מרוגזת.
"שני?" שאלתי נשענת על הקיר כשעיניי עוד עצומות. "מאיה..?" שמעתי את קולה של שני שנעשמע בסדר יחסית לשלי. "אני רוצה הביתה" התחלתי לבכות, נמסה מטה אל הריצפה.
שתי ידיים חמימות ונעימות ליטפו את לחיי ואת שיערי. "אל תיגע בי" לחשתי לו וסובבתי את ראשי.
ידיו תפסו בשלי, הקים אותי. יד אחת מתחת לרגליי ויד אחת בגבי. הרים אותי שוב בתנוחת חתן-כלה.
ראשי נפל בחיקו והריח הציף אותי בפרפרים לבנים. "אני אוהבת אותך" לחשתי לו, הרגשתי רפויה.
עברנו על פני התא של שני שעמוס בילדים שבאו להציץ לראות מה קרה. עיניי היו עצומות אבל שמעתי את ליאור וליהי מוציאים משם את האנשים. עוד "אווווויי" נשמע מפי כמה אנשים, שיערתי לעצמי שהם שומעים בדיוק מה קורה שם. יצאנו מהשירותים. "מה קרה? מה קרה?" נשמעו כמה קולות שואלים את שחר.
אבל שחר לא דיבר. את השאר אני כבר לא זוכרת.
ואני אפילו לא יודעת אם זה קרה.. אבל הכל הפך שקט, המוזיקה נעלמה והתעוררתי באוטו 4 על 4 בבאג'ז ישובה, נשענת על אחד הקירות כששחר מלטף אותי. מנגינות החלו להתנגן לי. אין מישהו שאני אוהבת יותר ממנו! הגעתי למסקנה! רק בשבילו אני אחצה את העולם!
"איפה שני?"שאלתי בקול מוזר. כאילו לא היה שלי. "באוטו השני" הוא ענה.
"אני כל-כך אוהבת אותך" אמרתי מתכרבלת לצידו, ידיו ליפפו אותי והרגשתי חום.
בחיים לא חשבתי שאני אמצא לעצמי כזאאאת אהבה, נרדמתי .
"האא" התמתחתי, הרגשתי נקייה. פקחתי עיניי ומצאתי את עצמי במיטה בחדר שלי.
לאחר כמה תנוחות שונות במיטה על מנת להירדם שוב, קמתי, והבחנתי בפלא של שחר על השידה שלי.
ירדתי למטה, "היי" אמרתי בנימנומיות לכולם שהיו מסביב לשולחן האוכל. "בוקר טוווב" - "בוקר טוב" אמרתי והתיישבתי. "מה יש לאכול?" שאלתי. "רעבה?" שאלה אמא מופתעת כשכעת מבטה היה נעוץ בי ולא בעיתון כבדרך כלל. "כן"... עניתי. "מה את רוצה לאכול?" שאל טל. "אני רווצה.. אמ.. 'הרצל' " - " 'הרצל' בדרך אלייך" אמר טל וקם אל המטבח. "איך היה לך אתמול?" שאל אבא "היה לי כיף..." - "יופי" - "ורע" הוספתי.
"שתיתי אלכוהול..."- "אוי מסכנה שלי" אמרה אמא כשעינייה עכשיו היו שקועות בעיתון.
אבא הסתכל עליי במבט מודאג. "שחר הביא אותך הביתה" הוא אמר. "שחר ילד מקסים!" הוסיפה אמא "ממש כמו אמא שלו! שניהם.. איזה משפחה" - "כן" הסכמתי איתה משפילה את עיניי.
"הררצלל" פיזם טל והגיש לי צלחת שעליה ירקות, ביצה, וגבינה בצורת פרצופו של הרצל.
"לקחתי לו את האף.. תסלחי לי" אמר טל טוחן גזר בחיוך של התנצלות מאולץ.
"שחר נשאר איתך עד עכשיו, את יודעת?" שאל טל "לא" אמרתי "לפני 20 דקות הוא הלך, מסכן-נראה נורא" הוסיפה אמא. "למה הוא היה פה?" שאלתי "כדי להיות איתך.. נערף" אמר טל וחטף את העין הימנית של הרצל שלי. 😠 " עד שאני רעבההה תכין הרצל משלך" התנפלתי על טל.
"כן, באמת... את צריכה ללכת ליותר מסיבות מאיה... את חוזרת רעבה! זה מדהים!" הסתלבט עליי טל.
"מה השעה?" שאלתי "שתיים" אמר אבא. "את הולכת מחר עם מני?" שאל טל "לאן?" שאלתי כלא מבינה
"לדיגמון פוסטמה" - "ווויי נככון" נזכרתי. "אני צריכה לדבר איתו, לתאם."
"מתי את צריכה להיות שם? אני אביא אותך" אמר אבא, לא הייתי מוכנה לזה. בדרך כלל הוא לא דואג לי בדברים האלה. "אמממ נראה לי 12" עניתי "אני אאסוף אותך מבית הספר" הוא אמר ויצא מהחדר לכיוון חדר העבודה שלו.
"תודה" אמרתי.
טל גם כן הלך, עלה לחדר שלו. ואני, נשארתי לבד עם אמא, שהיא לא הכי פרטנרית לשיחה. השאריתי את הרצל אכול למחצה ועליתי למעלה. "טל?" - "אה?" - "מתי חזרתי אתמול?" שאלתי אותן נכנסת לחדר שלו
"5... 6..." - "האא" נאנחתי והתיישבתי על המיטה. "תגיד..." - "אה?" - "מתי הייתה הפעם הראשונה שלך?" שאלתי אותו מחבקת את רגליי. "הפעם הראשונה שלי?" חזר על דבריי והביט בי "כה", "אמממ נראה לי... אממ.. 16 או 17" הוא אמר מביט לתיקרה. " ובת כמה הייתה זאת שעשעית את זה איתה.?" - "וואי, מה זה השאלות האלה?" - "סתם, רוצה לדעת" אמרתי מושכת בכתפיי. "אמממ.. נראה לי 15.. 15 היא הייתה. למה קטנה? מה קרה?" - "אני כל כך רוצה את שחר... אבל אני לא יודעת אם אני מוכנה, והוא גם לא מדבר על זה, אני לא יודעת אם הוא רוצה בכלל." אמרתי מודאגת מצפה לתשובות.
"לא מוכנה? למה את מתכוונת?" - "לא יודעת.. אני מפחדת, שיכאב לי, שאני לא אהיה מספיק טובה בשבילו.. שהוא יתבאס כי כואב לי... דברים כאלה."
"מצחיקה את, רואים ששחר אוהב אותך הוא לא יתבאס ולא כלום! הוא מת להיות איתך! תאמיני לי יותר ממה את מתה להיות איתו... הכאבים זה משתנה מאחת לאחת, את יודעת... ואם יכאב לך, זה קורה לכל אחת.. עשבי אותך שטויות. רוצה להיות איתו? תהיי איתו!" - "אתה חושב שאני כוסית?" שאלתי אותו
"קובבות מתקבלות לסוכנות דיגמון?" הוא שאל, צחקתי.
"טוב" קמתי והלכתי לחדר שלי " תודה" הוספתי כשהייתי בדלת.
"שניי שניי שניני שני שניני" חיפשתי את שמה בפלא שלי.
-אין תשובה-
"שניני ביתת שניני הוםם"
"הלו?"
"היי ציפי שני נמצאת?" שאלתי את אמא שלה
"שני בבית חולים מאיה"
"בבית חולים?!"
😢
אתר האהבה הישראלי