נעלי האולסטאר שלו

אושר חאאמוד שלילי (: אוהבתותך מתוווק.

מווווושלםפשוט מושלםםםם המשל מידדדדדדדדדדדד

האאאההה תמשיכיייי !!

מוקדש לפיקולו! 😉 בובה את מדהימה! שתדעי לך.



מהפרק הקודם...


'פלאק פלאק' השמיעה המצלמה עם כל צילום, אט אט הרגשתי נינוחה יותר והתנועעתי חופשי יותר. מני החמיא לי ומור הוסיף הערות כגון "כמו שאת רוקדת בבית, תרגישי בנוח"




המשך...

'פלאק פלאק' המצלמה המשיכה להשמיע את קול הצילום, לפתע מור נוענע את ידיו בתנועות שמסמנות הפסקה ושירה כיבתה את המוזיקה.
"טוב, מאיה את מדהימה! באמת יש לך את זה! אבל, עכשיו נצטרך להלביש אותך מחדש כדי לראות איך תהיי בקמפיין חורף הבא שלנו. אז, מירי?" מור שאל במיקרופון שהיה תלוי באלכסון לפיו מחובר לאוזניות ענקיות שנחו על כתפיו. "מירי?" חזר שוב על השם. "אני צריך אותך באולפן B" אמר מקרב את המיקרופון לפיו עוד יותר. לאחר דקה או שתיים נשמעו העקבים הדקיקים המסמנים על הגעתה של מירי לאולפן.
"קחי את מאיה לחדר הלבשה 11 ותני לה את הבגדים לחורף שדיברנו עליהם. תוך 30 דקות אני רוצה אותה באולפן D" אמר מור במהירות ופנה לדבר עם התאורן.
"בואי" אמרה מירי מושיטה אליי את ידה בחיוך
"איפה ליהי?" שאלתי מבולבלת, "לוקחים אותי לעוד צילומים עכשיו?"
"כן," ענתה " ואיזה ליהי? החברה שלך?" –"כן" אמרתי מביטה בה, התעמקתי בה והבחנתי ביופי נדיר. "ג'ולייטה?" פנתה לאחת שנראתה לא יותר מנערת מים.
"תקראי לילדה בלונדינית מחדר ההלבשה 3 לחדר הלבשה 11" האישה הלכה משם.
"כן, יצלמו אותך עכשיו לקמפיין חורף הבא, לראות אם תתאימי גם לשם."
יצאנו מהאולפן והלכנו בעוד כשלושה מסדרונות עד שהגענו לחדר הלבשה שעל גב דלתו כתוב המספר 11 .
"ליהיי" אמרתי בחיוך משהבחנתי בה בחדר.
"מאיהההה" צעקה גם היא והתקדמה לחבק אותי.
"חמודות, סליחה, מאיה; הנה הבגדים שלך... " והצביעה על מתלה בגדים נייד
"בעוד 30 דקות אני אבוא לאסוף אותך. תנצלי את הזמן ותנוחי"
"אוקיי" אמרתי בלחישה כשכבר הלחיים כואבות מלחייך.
ורעש הצעדים התרחק ונשמע במסדרון הסמוך.
"נו?? איך היהה? איך הלך??"
"את לא רואה? עושים לי עוד צילומים!" אמרתי מחייכת. "היא אומרת שזה כדי לראות אם אני מתאימה גם לקמפיין החורף הבא שלהם." – "יאאא" אמרה ליהי מאושרת. "אני גאה בך אחות! יש כבוד" והתחבקנו.
הצצנו בבגדים הבאים שמיועדים לי; סריג לבן גולף מלא, מכנס נעים בצבע בז' יווני עתיק, מגפיים של זמש עד אמצא השוק בצבע בז' נוטה לצבע חום בהיר עם פונפונים לבנים, צעיף לבן עשוי פרווה וכובע פרנץ' לבן.
"יוווווווווווווואווווווו" קראה ליהי
"הלוואי היו לי כאלה" והצביעה על המגפיים ומיד אחר כך על הכובע ואז על החולצה, כלא יודעת במה לבחור.
"את לא יודעת איזה אולפנים ענקיים יש להם! בחיים לא הייתי חושבת שכל זה נכנס בדיזנגוף סנטר!" אמרתי בעודי מתלבשת, הפעם היינו לבדנו בחדר.
"איך אני?" שאלתי מסתובבת משסיימתי להתלבש "ממש דוגמנית! יא זונה קטנה"
ישבנו על השטיח נשענות על הקיר וסיפרתי לה הכל.
"מאיה?" צצה מירי בדלת הכניסה של החדר. "כן?" אמרתי לה מתרוממת מהשטיח.
"וואו! את נראית מקסים חמודה" אמרה מחייכת בחיוך הרגיל שלה. "את מוכנה?"
"כן" עניתי . "אז בואי איתי" אמרה והושיטה ידה שוב אליי בפעם השלישית היום.
"אני יכולה לבוא?" שאלה ליהי קמה מהשטיח גם היא. "כן, בואי"
"האא" אמרה מקפצת ונעמדת על ידי. עשינו דרכינו בעוד מסדרון עשוי זכוכית והגענו לזוג דלתות גדולות ושחורות של אולפן. "ששש פה אתן צריכות להיות שקטות!" הזהירה אותנו מירי, ופתחה את הדלתות בדממה. נכנסנו לחדרון קטן מוסת בוילונות שחורים, מירי סגרה את זוג הדלתות הגדולות ולאחר מכן פנתה להסית את הוילונות השחורים ונכנסנו למקום חשוך אף הוא, לפתע נשמעה מוזיקה
והאור הופץ בחדר בצורה עמומה והתחזק יותר ויותר.
"שירי מימון?!" ליהי זיהתה את הדמות בקצה החדר שהחלה להרים ראשה לכיוון המצלמות האדירות שהוצבו מולה.
"ששש" לחשתי לה מבוהלת ומירי גררה אותנו לקבוצת וילונות נוספים מצד ימין שלנו. "בואו האיצה בנו" כנראה שלא רצינו לעזוב את האולפן ה-ז-ה.
יצאנו. וצעדנו במסדרון נוסף. הגענו לעוד זוג דלתות גדולות בצבע כחול שעליהן היה כתוב 'אולפן D' נכנסנו והאולפן דמה כל כך לאולפן הקודם שהצטלמתי בו.
הפעם עקבנו אחרי מירי לקצה הרחוק של החדר הענק. "ווואו" שמעתי את ליהי מתפעלת בלחש. התחיל להיות לי חם בבגדים.
משהתקרבנו למקום בו יצלמו אותי זיהיתי את רוב הצוות שהכרתי לפני כשעה.
מני, מור, איתן, סרגיי ושירה היו שם. ועוד כשלושה אנשים נוספים.
מול המצלמה של מני, בפינה אחת, הוצב פנס רחוב אפור מול רקע של חומת אבנים אדומה. ופינה השנייה, הוצבה מיטה לבנה עם דובי ע-נ-ק {בכל מובן המילה} שוכב עלייה.
"מאיה!" אמר מור כשהבחין בי, מתקרב אליי "יפית!" אמר מחייך "תודה" אמרתי מצחקקת. והתקרבנו עוד יותר אל מני והמצלמה.
"ליהי" – "היי" ענתה ליהי למני שהבחין גם בה.
"טוב מאיה," התקרבה אליי שירה והתחילה להסביר על תנוחות פרצופים ורגשות שאני צריכה להפגין וליצור.
ליהי התיישבה מאחור בכיסא ליד מני שעתה קם כדי לכוון את המצלמה למקום בו עמדתי. האור כבה ואורות לבנים בקעו מפנסים גדולים ניידים שהפעילו סרגיי ועוד אדם גבוה למדי. על סולם גבוה, עמד איש נוסף עם מאוורר עצום, ושקית מלאה ככל הנראה, כדורים לבנים קטנים ורכים. המוזיקה הופעלה ומור התחיל לדבר ללא הפסקה בעוד כדורים לבנבנים קטנים ונעימים נוחתים ברכות על ריצפת האולפן, "כמו ששירה אמרה עכשיו אני רוצה יד תופסת בעמוד ואת בוחנת אותי עם חיוך מסוקרן. קדימה מאיה, קדימה מאיה! עכשיו לפה, ועכשיו למצלמה ועכשיו עם הגב אלינו, תישעני על הקיר ותסתכלי לשם, יופי! יופי! את גדולה! את מקסימה! עכשיו לשם... הביטי אליי...יופי! מעולה!"
'פלאק פלאק' השמיעה שוב המצלמה עם כל צילום שצולם, ולפתע המוזיקה הפכה שקטה ועצובה. דממתי. "מאיה כמו שדיברנו" אמרה שירה והכדורים הלבנבנים הרכים והנעימים פסקו מלרדת והאור התעמעם, השמחה נעלמה ועצב הופיע "עכשיו הביטי לשמאלך במבט עצוב ונטוש, כן, למצלמה, שילחי ידייך אחורה, תיפסי בעמוד, הביטי אליי, אליי מאיה אליי. כן, יופי, מקסים! לשם... הביטי למטה בחני את ידייך."
'פלאק פלאק'
"יופי נהדר!" אמר מור משהפסיקה המוזיקה עצובה. "את נהדרת!" אמר מור ומחא לי כפיים, "עכשיו לשם" אמר והציע לכיוון המיטה הלבנה והגדולה.
"אותו הדבר" אמר, "בואי, שיכבי פה, וסימן לי את המקום שבו רצה שאשכב, מני סובב את המצלמה על צירה וכעת היא פנתה אליי. התאורה התחלפה לכחול בייבי.
והמוזיקה החלה.
"יופי מאיה, עכשיו עם הרגליים, שם, כן, יופי! שיכבי על הגב עם המבט אלינו , בואי תתקרבי, לכאן, כן, תיראי מאושרת, כמו שאמרנו, יופי, מקסים מאיה! מקסים! את נהדרת, עכשיו לשם, תיראי מופתעת, מאושרת, יופי! את נהדרת! החזיקי את הכובע בידך ונופפי בו, יופי, כן, בדיוק, לשם..." ושוב המוזיקה הפכה שקטה והשמחה הפכה לעצב, "קחי את הדובי, כןןן.. יופי! בדיוק שם, עכשיו תיראי עצובה ובודדה, בדיוק כמו בחוץ עם השלג, יופי! מקסימה! ועכשיו על הגב, הביטי לשם... שיכבי והביטי לפה, לכאן" המוזיקה פסקה והחיוך שב אל פניי "את מקסימה!" אמר מני מביט בי בחיוך, "כן.... מקסימה..." לחש מור כדי שאף אחד לא ישמע.
ונשמעו כמה מחיאות כפיים, מני בא לחבק אותי, בקטנה, אבל חיבק.
"את מהממת!" באה אליי ליהי עם חיוך. הרגשתי מאושרת.




😁 😁 😁

מוווווווווווווווווווושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

וואאיי תמר גמ'ני מתרגשש בשביל מאייההההההההההה!!!!!

דיי איןן.. סיפורר הכי בסט של הלייףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חולה עלייך מתוקה שלייייייייייי!!!

קוצ'קעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!

חחחחחחחחח


ו.. קוצ'קעע אתהה

חצוף! 😠

למה חצוףף????


אוףף... קצ'קע בשפה שלי זה חמודדהה ומתוקה ויפה...כמוך!

זה שבבולגרית זה כלבה זה לא אומר כלוםם!!


גרר... העצבת אותיי!! לא רוצצהה!!!!!

=[

איי איי תמרי..
איך אני נהנת לקרוא את הסיפור שלך..

הוא פשוט מהמם!!

איזה כיף למאיה.. חח ..


המשךך

מוווווווווושלם
מדהיםםםםםםםםםםםםםם
מהמםםםםםםם
וואי בא לי להיות במקומה חח
תמשיכיי מאמי
מוואהההההההההה

יאוווווווווווווווווווו..
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!

המשך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףף

שמחה שאהבתן (: איך הפרק עשה לי מצברוח!
אוהבת 😉

ממהמםם מאמיי!!!
המשךך מהר מהרררררר
זה לא אמיתי נכון?! 😊
שבוע טוב

מווווווווווווווושלם 😮

תמשיכי..

תמרר נוו כפרהה!!!

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!


=]]