נעלי האולסטאר שלו

וואיייייייייי ממש ממש יפהההההההה
תמשיכיי מאמי
מוואההההההההה

יאוווווווווו מקסים,
המשךךךךךךךךךךךךךךךךך!

יוו איזזה כיפלהה
המשךךך
לאביו דקו''שש

חחחח דקלהה.. רוצה להיות דוגמניתת?

רגע את דוגמנית???

המשך בובי

חחחחח לא... זה לאא עעלי מותק 😉

מוקש לאיי לאב טושי! מזל טוב יפה שלי!



מהפרק הקודם...

ירדתי למטה מדלגת.
TEL-AVIV! HERE WE COME
מילמלתי בחיוך פותחת את הדלת.


המשך...

נפתחה הדלת ואוויר קר של בוקר ליטף אותי.
"קר" צווחה ליהי כשקיפצה פנימה מנסה להתעורר, ושלחה זרועותייה סביבי.
"היייי" אמרתי מחבקת אותה. "זה אח שלך?" לחשה ליהי שהתנתקה ממני מצביעה לכיוון הספה שבסלון. על אותה ספה שכב אחי ועליו הייתה שיר מניחה ראשה בעדינות על החזה שלו, שניהם ישנים.
"כה" אמרתי מתקרבת לראות אם הם באמת ישנים. "ומי זאת? אחות של עידן?" לחשה לי ליהי, "כה".
עלינו למעלה ובדקתי את עצמי. ליהי התיישבה ליד החלון מביטה החוצה.
"מני הומו, נכון?" שאלתי את ליהי בעודי מחייכת למראה. "כן, חחח לא ידעת?"- "ידעתי ידעתי." – "הנההה הואאא" אמרה ליהי מזמרת, והצטרפתי אליה להביט מהחלון.
"מוכנה?" שאלה
"מוכנה" עניתי
נשמעה צפירה וירדנו למטה אל מני.
"אהלן אהלן נסיכות" אמר בחיוך. כרגיל לבוש בצורה סטייליסטית עם פלטפורמות ומשקפיי שמש אופנתיות.
"איןןן" אמרה ליהי "הומאים הם הבנים הכי יפים שתראי" לחשה כשהגענו.
"ההיי מני" אמרה ליהי בצורה פרחית ופתחה תדלת האחורית, עקפתי את האוטו ונכנסתי בדלת הקידמית.
"מוכנות?" שאל
"תן גז" אמרנו שתינו עם חיוך.
ותוך רגעים מספר טסנו על הכביש המהיר עם גג פתוח ומוזיקה קיצבית שגרמה לנו לשיר באוטו "אתן עושות לי בושות" צעק מצמיד את ידו על הלחי והמשכנו בשירה רמה עוד יותר. "אני למעלה עכשיוווו הפסקתי ליפול........ אין לי אהבה קטנה לתת לךךךךךךך..."
"וווווווווווואאאי" צחק מני והתחיל לשיר איתנו "אז מה יהיה איתךך עם המשחק שלךך... מסך ההתעלמות שלא הורג אותך, הוא מחשל אותך... אין לי אהבה קטנה לתת לךך.. אין לי אהבה קטנה." צחקנו כולנו והגענו לתל אביב.
"מנייייי" צרחה ליהי להשתיק אותו מלשיר כדי שיקשיב לה, "תוריד אותנו כאן" סימנתי לו עדיין צוחקת.
"אני אתגעגע" אמר בפרצוף עצוב.
"נתראה בארבע!" אמרתי שמחה מדביקה לו נשיקה, וטרקנו שתינו את דלתות המכונית המתרחקת.
מפזמות את 'אהבה קטנה' ברחובות, נעצרנו בבית קפה ונכנסו. התיישבנו והזמנו ארוחת בוקר. "מני הוא אחלה בנאדם" אמרתי מתפלאת ממנו. "כן, חחחח מתי בכלל הייתה הפעם האחרונה שלך אצלו?" – "נערף, נראה לי סוף שנה שעברה"
"ווא ווא מאיה, את יודעת כמה הוא השתנה מאז?" – "כן, טוב עכשיו אני יודעת"
"הוא הפסיק לשתות, והוא כבר לא מביא זונות... רק ידידות שלו והוא תופס תידידות הכי שוות בעולם!" – "תגידי, ראית פעם את שחר מתמזמז עם אחת מהן?"
ליהי צחקה ; "מאמי, מאז שאתם ביחד שחר לא בא יותר" אמרה מחייכת. "את יודעת.." אמרתי מביטה על הסלט עם הביצה, "אני מרגישה כאילו אני מתנשקת שנים, לא כאילו רק לפני שבועיים הייתה לי נשיקה ראשונה"
"חיים את הרגע"

חנויות שינקין ודיזנגוף היו כולן שלנו.
"כמה את חושבת יש לטל?" ליהי שאלה
"צימוק" עניתי וצחקנו
"לאדיר?"
"ישלו בסדר" עניתי וחייכתי
"נועם?"
"חחחחחח לנועם יש ענקקק" ענינו שתינו.
"לניר מ-י'?"
"עצוווווווום" ופתחתי את שתי ידיי להראות עד כמה.
"ולעידן?"
הצחוק נעלם
"לעידן? לא יודעת כמה יש לעידן, אף פעם... לא חשבתי"
"האאא בואי לפה" אמרה כלא שמה לב וגררה אותי לחנות, עדיין מצחקקת.

"וואי הרגליים" התלוננה ליהי "בואי לשם" אמרתי והצבעתי לחנות גלידה בשם ד''ר לק.
"מה את רוצה?" שאלה ליהי בוחנת את הגדלים של הגלידות.
"אני לא רעבה" אמרתי
"לא אכלת כל היום!" אמרה ליהי וכעת מבטה היה נעוץ בי.
"אני יודעת, אני לא רעבה"
"מאיה יש לך בעיות! את צריכה לאכול!"
"חחח אמא.. חלאס! אני לא רעבה!" אמרתי עם חיוך מעט רציני.
"את תתעלפי שם! את יודעת איך זה."
הנהנתי, אני קלה לשכנוע, למרות שהשיכנועים של ליהי לא כמו של שני, לקחנו שתינו גביע גדול של גלידה.
התיישבנו בחוץ מניחות את השקיות זו על זו.

הגיעה השעה רבע ארבע.
"איפה זה?" שאלה ליהי "חשבתי שאת יודעת" אמרתי לה מתחילה להיבהל.
"מרכז דיזנגוף, כן. אבל לא יודעת את הדרך לשם."
"אע. תשאלי מישהו"
"סליחה? אתה יודע איך מגיעים למרכז דיזנגוף?" שאלה ליהי בחור שחיף למדי.
"סורי, איי דונט נוו היברו" {מצטער, אני לא יודע עברית} ליהי הפכה אדומה ממאמצים לתרגם לאנגלית אחרי שהבינה מה הוא אמר.
" יו נו כומינג טו מרכז דיזנגוף? " {אתה יודע באים מרכז דיזנגוף?}
"איימ נוט פרום היר" אמר השחיף { אני לא מפה} "מה הוא אמר?" לחשה לי ליהי
"וואל, טנקס מיסטר" אמרתי {ובכן תודה אדון} מנסה גם כן לדבר אנגלית. וגררתי אותה משם
"פיייי" אמרה ליהי "הוא מקרה אבוד!"
"אנחנו מקרה אבוד!" תיקנתי אותה, "איפה אנחנו?" שאלתי מנסה להרגע
"תרגיעי מאמי אנחנו נגיע" אמרה ליהי שנראתה לא פחות בהולה.
"סליחה?" – "סליחה?" – "סליחה גברתי?" שאלנו אנשים.
לאחר כמה דקות מצאנו את האדם המושלם שהסביר לנו בעברית, וברור!
"תודה" צעקנו שתינו ממהרות בדרך שתיאר לנו האיש.
"הנה זה!" הצביעה ליהי על שלט גדול באדום. נכנסנו. "קומת מנהלים... קומת מנהליםם.. איפה קומת המנהלים? איזה קומה זהה?" מילמלה ליהי
"הנה" אמרתי ולחצתי על הכפתור במעלית.
"האאא" נשמנו מתפרקות על מעקה המעלית.
הבחנו במראה התלויה . "אההה איך אני נראת" אמרה ליהי וסידרה במהירות את השיער.
"קומת מנהלים" בקע קול מהמעלית והדלתות נפתחו
הרגשתי את ליבי פועם עוד יותר מהר משהיה כשרצנו.
נכנסו לחדר שכולו מזכוכית יפה.
"מאיה!" נשמע קול מצד ימין, הבטנו שתינו וזה היה מני.
"נסיכות! שמח שמצאתן את המקום, קצת איחרתן" והצביע על השעון
"אבל במילא עדיין לא יקבלו אותכן."
"מתי יקבלו?" שאלה ליהי "עווווד... 10 דקות" אמר מני "אתן יכולות בנתיים ללכת לשם" והצביע לכיוון דלת זכוכית יפה "חדר המתנה כן?" הסביר אחרי שתקענו לו מבטים מבולבלים. "טוב, אז אני צריך ללכת!" אמר "נפלא לראות אותכן! נתראה בצילומים" קרץ והלך משם עם הקפה ביד פונה לדבר עם אנשים אחרים.
"אני מרגישה טיפשה" אמרתי
"חחחח למה?" שאלה ליהי מצחקקת
"לא יודעת." אמרתי והלכנו לדלת שהצביע עלייה מני. הדלת אוטומטית נפתחה מעצמה ונכסנו. על הקירות היו פוסטרים של דוגמניות ודוגמנים מפרסמים בישראל.
"זאת חברה טובה" אמרה ליהי " בר רפאלי יהודה לוי ויעל בר זוהר יצאו מפה" וסקרה את הפוסטרים התלויים. "באמת טובה" לחשתי לה כשקבוצת דוגמנים חתיכים יצאו מחדר קטן בקצה המסדרון לבושים במכנס ג'ינס ועל הכתף תלויה להם מגבת לבנה. עברו על פנינו מדברים בינם לבין עצמם.
"אני עומדת להתעלף" אמרתי לה מחזיקה בחוזקה את ידה.
המשכנו להביט בפוסטרים
"מאיה אליישר?" שאלה אישה לבושה במיטה האופנה על עקבים דקיקים בפתח דלת הזכוכית
"אני" אמרתי כמעט בלחישה
"בואי איתי" אמרה "ואת יכולה להביא איתך גם את החברה"
חייכנו אחת לשנייה ומיהרנו לדלת הזכוכית שבה נכנסנו.
הגענו לחדרון קטן עם עוד שתי בחורות לבושות בחזייה וחוטיני.
והאישה החלה לדבר
"שלום חמודה, אני מירי, ואם יש לך בעיה את תמיד יכולה לפנות אליי." אמרה בחיוך. "בעוד 20 דקות אני אבוא לכאן לוודא שאת מוכנה ואוביל אותך לאולפן שבו יערכו לך כמה צילומים. טוב מותק?"
"כן" היהנתי מתרגשת
"הנה הבגדים שאת צריכה ללבוש, אני מקווה שזה במידה." אמרה בפרצוף עקום
"אם לא. אני פה בחדר ליד" אמרה והצביעה על דלת מעץ.
"עוד 20 דקות" הזכירה לי ויצאה מהחדר עם אחת הבחורות שלבושות בחזייה ובחוטיני. נבהלתי שמא גם אני אצטרך ללבוש חזיה וחוטיני.
"חמודה זאתי" אמרה ליהי ומיהרה להציץ בבגדים המיועדים לי.
"וואי איזה יפה" אמרה בהתרגשות ופרסה מכנסון קצרצר וגופיה חמודה.
"את תהיי מהממת!" אמרה ליהי והושיטה לי אותם
התלבשתי במהירות וסקרתי עצמי במראה הגדולה שניצבה בפינת החדר.
"איזה כוסית" שרקה ליהי. "חחחח דיי את גורמת לי לרעוד"
וגופי באמת רעד, ליהי איפרה אותיוחיכינו למירי.
"היי" הפתיעה אותנו מירי שצצה מדלת נוספת מאחורינו
כמה דלתות בחדר אחד חשבתי לעצמי ועניתי לה "היי". "בואי חמודה, את נראית מקסים!" חייכה ושילבה ידה בידי, מיד הרגשתי שאותה אני אוהבת.
"ביי" אמרתי לליהי שהייתה מאחוריי, נכנסו לאולפן, אולפן ענק! בקצה הרחוק היה קיר ירוק ושם עמדו הדוגמנים שחלפו על פני ליהי ועל פני שלי בחדר ההמתנה. הם היו ממוקמים... מוזר. בפינה אחרת הייתה תפאורה של חדר שינה בצבע לבן מלאכי.
"בואי" אמרה והובילה אותי לפינה הקרובה שבה התפאורה היתה חדר ילדים צבעוני במיוחד, עם המון צעצועים.
מני ישב שם מאחוריי המצלמה, מדבר עם התאורן ועשה תנועות עם ידיו לכיוון התיקרה. מכששמע את צעדייה של מירי הפנה ראשו והביט בי "נסיכה" קרא וקם לכיווני "אתם מכירים?" שאלה מירי בחיוך "אנחנו שכנים!" אמר, "בואי" ושילה ידו בידי במקום מירי. "זה סרגיי" הצביע על האיש שאיתו דיבר לפניי רגעים מספר "והוא התאורן, זה מור" והצביע על אדם נוסף, "זה הבמאי תנוחות שלך, זאת שירה" אמר על הבחורה שישבה ממש לידנו "והיא המפיקה" שירה עשתה לי שלום עם הראש ופנתה לרשימות שבידייה והמשיכה לכתוב. "וזה נתן, העוזר שלי" אמר בקול עליז.
"אז בתכלס התפקיד שלנו הוא לעשות לך בוק קטן, להביא אותו לאחראים עלינו והם יחליטו אם את מתאימה לחברה" הינהנתי
"אז מה את אומרת? מוכנה ?" שאל בחיוך
"בטח" אמרתי שמחה
"מור... כולה לרשותך" אמר מני ודחף אותי קלות לכיוונו של הבמאי תנוחות- מור.
"שלום" אמר, "בואי, בואי תשכבי כאן" אמר והצביע על חלקה של כריות על הריצפה. "איך קוראים לך?" שאל "מאיה" עניתי, "אז בואי מאיה תשכבי כאן על הגב ותסתכלי לכיוון המצלמה בכל תנוחה שתרצי." והתרחק משם
שכבתי כשגופי רעד עוד יותר משרעד קודם בחדר ההלבשה.
נשמעה מוזיקה ממערכת סטריאו קטנה בצד שנתנה קצת קצב והפחיתה את הבושה.
'פלאק פלאק' השמיעה המצלמה עם כל צילום שצולם, אט אט הרגשתי נינוחה יותר והתנועעתי חופשי יותר. מני החמיא לי ומור הוסיף הערות כגון "כמו שאת רוקדת בבית, תרגישי בנוח"

יואואוווו בטעות.. אופס!
איך מוחקים תגובה? אפשר?@@#

וואי וואי.. איזה פרק יפה..

המשך..



ד"א.. מה רצית למחוק?
אה.. ואי אפשר למחוק הודעות.. רק לערוך..

וואאיי תממררר.. אחלה פרקקק!! באמתתת...

תמר אולי לא דוגמנית מקצועיתת אבל היא יכולה להיותתתת!!!!!

גרר.. סקסיתתתת שכמותךך ;]

וואי וואאיי.. נו המשךך!!!

חח.ץ.. חולעלייךך תמרר,מתי תביני?! ;]

יאוו תמרי !!
איזה מושלם יצא לךךך!!
דיי את מדהימה אותי מפרק לפרקקק
זה פרפאקטט!!
אהבתי מוצוו

המשך מידידידיידיד

מור'צי 😊

יאאאא
תמר זה מדהים (:

תמשיכייי

תמריייייייי מדהימיייייייי כרגילללללללל=)

קיפי קופיפהה שלי התגעגעתי ילדה.. איפה ההית?
ואליה בובהה שמתי תפרק בעמ' הקודםם.. ובאתי לענות פה משוו אבל יצא הפרקק :\\ ואינלי מושג איךך.

המשךךךך