שני פרקים מדהימיםם
תמשיכייי
ההממששךך תמממררייקקקקקקקקק!!
מתת להממששךךךךךךךך!!!
קול האהבה, פושפושוית ונוטי ברוכות הבאות מתוקות
G-A-L מוקדש לך אמורה (:
מהפרק הקודם
בעיקר צוחקת ומאושרת נרדמתי במלון שהחיוך מחייך על פניי
באותו לילה חלום נחלם לי...
אותו חלום.
בין אותם ארבע קירות.
מחפשת אותו אבל הוא לא בא הוא לא מופיע, לא נענה ולא עונה.
שותק.
ואני צועקת.
ופתח, דלת אין באותם ארבעת הקירות.
ולפתע המנורה כבתה.
והחושך כמאיים עליי סובב חונק אותי, מסתובבת ועוצמת את עיניי.
לא רוצה לראות את החושך.
הרגעים עברו ומחשבות התערבבו.
ובאותם רגעים פתח נפתח בקיר שמולי , האור שבקע סינוור עיניי, התקדמתי אל אותו פתח, הווילון הכחול נפתח, ואני מוצבת על מסלול.
בצדדיי המסלול ישבו אנשים מביטים, סוקרים.
ועל המסלול מלפניי, מי? אני? הגיעה לקצה אותה אחת והסתובבה בכדי לחזור לאותו פתח עם הווילון הכחול ראיתי את פנייה והם היו כשלי, שיערה היה שלי.. התבוננתי בה, כה בטוחה בעצמה צועדת. חלפה לידי כאילו לא שמה לב.
לא ידעתי אם לחזור אחורה או להמשיך קדימה.
כל המבטים היו כעת מופנים אליי. והמוזיקה קראה לי קדימה. אך משהו אחר קרא לי לחזור אחורנית.
מבין הקהל הבחנתי בדמות-שחר. בשבילו אחצה את העולם, אז מה זה מסלול.
החלתי צועדת לקצה המסלול מביטה בפני המלאך שמוצבים שם בסוף, וביטני התמלאה פרפרים וחיוך הופיע על פניי.
צועדת לי בבטחה כמו אותה אחת, שמא זאת אני, שעברה פה לפניי.
נכנסתי לדמותה ושיערי נאסף לתסרוקת ובגדיי הוחלפו, על אותו רגע, באותו מסלול.
שחר החל צועק לי, אבל המוזיקה כמו השתיקה את קולו ורק שפתיו נעו.
יד מאחוריי תפסה בי ומשכה אותי מטה, פרצופו מטושטש וידיו חזקות ואלימות.
תנועותיי היו כבולות בידיו, החלתי צועקת צורחת, ואף אחד לא שמע. המוזיקה השתיקה את קולי, כמו את קולו של שחר, ורק שפתיי נעו. התסרוקת הטרייה נפרמה ושיערי התפזר ובגדיי המעוצבים נקרעו מעליי.
דמעות החלו יורדות ושתקתי, כי ידעתי שמאותו מקום לא אוכל לצאת.
דמעות ליטפו את אותו מסלול.
נשימותיי נעתקו מפי וצללתי אל החושך.
המשך
"שחר" שמעתי את קולי קורא
פקחתי עיניי וראיתי את מור ישן לצידי
האור על השידה עוד דלק מהדיבורים של הלילה.
התרוממתי מחזיקה בראשי
"שחר" לחשתי
מעולם לא הרגשתי וחלמתי את החלום הזה בצורה כל כך מציאותית,
הרגשתי שהדבר באמת קרה לפני מספר רגעים.
קמתי במהירות, צעדתי מבוהלת לכיוון הדלת.
"לאן?" שאל קולו של ג'וב
הסתובבתי במהירות מביטה לכיוון שהקול בקע ממנו
"ג'וב?" שאלתי
עדיין לא התרגלתי לקטע הזה שכל פעם שאני מתעוררת באמצע הלילה במקום שהוא לא הבית שלי ג'וב נכח שם.
"לאן את הולכת?" שאל
כעת הבחנתי בו. פוסע לכיווני מן החושך.
"אני... חלמתי חלום ג'וב" אמרתי נזכרת ממששת את מיצחי שכאב.
"מה חלמת?" שאל מתקרב אליי
שתקתי
"מה חלמת?" חזר על השאלה ברוך ועמד אל מולי
"אני... אני צעדתי על מסלול... אמ... ו..." התחלתי לומר וכאב הציק לי "אני חייבת ללכת" אמרתי מסתובבת חזרה לכיוון הדלת
"לאן?" שאל תופס בידי
"אני... לא יודעת.. לאנשהו" אמרתי קופאת במקומי מביטה לריצפה
"אני פה" אמר בשקט משחרר את האחיזה בידי
שתקתי והסתובבתי מביטה בו
"אתה פה..." אמרתי בשקט "ולמה אתה פה?" שאלתי
ג'וב שתק
"אני הסוכן שלך" אמר
"גם כשאני ישנה?" שאלתי בשקט
"אני שומר עלייך, שאני לא אאבד אותך" אמר
"רק רציתי להתאוורר" אמרתי
"מה חלמת?" שאל
"למה אתה פה?" שאלתי מתעלמת
"אמרתי לך, אני לא רוצה לאבד אותך כמו שהייתי יכול לאבד אותך עכשיו"
צחקתי "אתה לא מאבד אותי ולא היית מאבד אותי" אמרתי צוחקת מהדברים שלו
"לאן היית יוצאת?" שאל
"לרחוב?" עניתי לו מבולבלת
"ומה יש ברחוב?" שאל
"אוויר ו..." אמרתי כועסת עליו על השאלות
"ועוד הרבה דברים אחרים" השלים אותי
הבטתי בו, מבט מוזר. מעולם לא יצא לי לשאול בלב 'מי זה?' כשג'וב הוא זה שנעמד אל מולי.
"את לא מכירה את הלילה כמו את היום" אמר מלטף את שיערי
לפתע חשתי נעימות אבל במקביל גם תיעוב, התרחקתי.
"מאיה, את אף פעם לא היית בחוץ לבד, תמיד היינו איתך... אף פעם לא מצאת את עצמך בחוץ מעכלת את מה שנמצא מולך"
ההרגשה של האי וודאות לגבי מי שעמד מולי התגברה.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי
"עלייך, למרות שזה ישמע לך מצחיק - את עדיין ילדה קטנה" אמר בקול הרך
מעולם לא הרגשתי תיעוב כלפיי ג'וב, הדבר נראה לי כל-כך לא נכון. רציתי לחבק אותו ולדעת שזה יעבור ונשוב להיות כמו שדוגמנית וסוכן אוהבים אחד את השני אבל באותו הזמן רציתי גם לברוח משם כדי ששום התפרצות לא תתרחש.
ידעתי גם שמאיה התמימה הייתה חוזרת ישר למיטה כמו ילדה טובה ומקשיבה לג'וב.
אבל כמו שאני עכשיו הרגשתי שמשהו לא טוב רץ עם ג'וב.
"על מה חלמת?" שב ושאל
"בעיקר לא עלייך!" אמרתי מנסה להשתלט על מה שיוצא ממני, פתחתי את הדלת במהירות ויצאתי מהחדר לפני שג'וב הספיק לומר דבר.
רגליי היחפות הילכו במהירות ובשקט על השטיח במסדרון.
הקור תקף אותי ונכנסתי אל המעלית.
הבטתי במראה שם על אחד הקירות המתכתיים.
שוב יצא לי לשאול את אותה שאלה 'מי זו?' הבטתי במראה ולא ראיתי את עצמי
ראיתי נערה אחרת.
נגעתי בפניי, לאחר שנוכחתי שאלו פניי נגעתי במראה, ברגע שנגעתי במראה הדלתות נפתחו.
הסתובבתי בבהלה ויצאתי מהמעלית נזכרת בדמותה של הנערה שככל הנראה זו אני במראה.
רצתי בקלילות כשרגליי היחפות משאירות חותם על הריצפה אל לובי המלון.
"Where are you going?" שאל השוער שלא הבחנתי בו
"Ho just to walk" אמרתי מנסה לחייך משלבת את ידיי מפניי הקור ויצאתי החוצה.
המדרכה רטובה מטל הלילה
הבטתי לצדדים הכל חשוך חוץ מפסי אור שהפנסים האירו על הקירות.
"יופי" לחשתי לעצמי ובשדה הראייה שלי הציץ תא טלפון
חציתי במהירות את הכביש להגיע אליו
"שחר שחר שחר" לחשתי לעצמי ספק שמחה ספק מיואשת פותחת את דלת התא.
money היה כתוב מעל חריץ קטן המיועד למטבעות
"מאיפה אני אביא לך כסף?" שאלתי את הטלפון בחוסר אונים והבטתי שוב לצדדים.
"אוף!" צרחתי מרביצה לטלפון והחלקתי מטה בייאוש מחבקת את ברכיי.
יללות נשמעו.
הרמתי את ראשי בפחד.
לפתע ניצנץ לו זוהר על ריצפת התא.
פירקתי את הישיבה שלי במהירות ונגעתי בזוהר.
"אלוהים" לחשתי מחייכת והתרוממתי במהירות מנסה לדחוף את המטבע לחריץ הקטן
"נוווווו!!" נלחצתי ובאותה שנייה נשמע הצלילי שבו המטבע פוגע בעוד מטבעות בתוך מכשיר הטלפון.
"הא" קראתי והחלתי לחייג את המספר של הבית של שחר.
"תענה..." לחשתי מביטה לצדדים
"תענה!" סיננתי בשיניים חורקות
"הלו?" נשמע קול רדום
"שחר?" שאלתי בבהילות
"מאיה? זאת אירית מאמי שחר לא פה" אמרה מנומנמת
"איפה הוא?" שאלתי נלחצת
"אני לא יודעת מתוקה... הוא פשוט אמר שהוא יוצא, למסור לו משהו פוצי?" שאלה
שתקתי
"לא... מה השעה?" שאלתי
"שתיים"
"בלילה?" שאלתי
"כן, קרה משהו חמודילה?" שאלה
שתקתי
"מאיקוש? את שם?" שאלה "מאיה?"
"אני צריכה אותו..." לחשתי וכאב הציק לי "אני כל-כך צריכה אותו..."
"אני מצטערת מתוקה... הוא לא פה... אני אמסור לו שהתקשרת" אמרה
"אל.. אל תמסרי לו" לחשתי
"מה קרה מותק? הכל בסדר שם? את עם מישהו?" שאלה
"הכל בסדר..." לחשתי מרגישה את הדמעות מקשטות בעדינות ובזהירות את לחיי.
"אני אגיד לאמא מחר להתקשר אלייך, אל תדאגי" אמרה
הרחקתי את השפורפרת.
"לא דואגת... " אמרה מניחה את השפורפרת במקומה
"בכלל לא דואגת" לחשתי לעצמי סופגת באיטיות את הדמעות.
"מאיה" נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי מבוהלת.
"בואי לישון" אמר ועטף אותי במעיל.
שוב אהבתי אותו, על זה שהוא דואג לי, שהוא תומך בי, על שהוא פשוט איתי.
שכבתי במיטה מנסה להעלים את הכאב שהציק בעודשידיו החמות והאוהבות של ג'וב מלטפות אותי.
יאאאאאאאאאאאא איזה עצופפפפ😢
דידידידידי למה הוא לא עה איפה הוא????
תמשיכי תמרושששששששש
אני במתחחחח רצחניייייייייי
מה ניסגר עם שחרר
וג'וב הזהה בעע עליוו מעצבן!!
מהמם כמו כל הפרקים שלךךךךךךךךך
מור'צי 😊
אויש עצוווובי תמריייי..
המשך בוביייי
מוקדש לטלווווווש (:
מהפרק הקודם
"מאיה" נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי מבוהלת.
"בואי לישון" אמר ועטף אותי במעיל.
שוב אהבתי אותו, על זה שהוא דואג לי, שהוא תומך בי, על שהוא פשוט איתי.
שכבתי במיטה מנסה להעלים את הכאב שהציק בעוד שידיו החמות והאוהבות של ג'וב מלטפות אותי.
המשך
התעוררתי מחובקת בידיו של מור.
בזהירות הורדתי אותן ממני, אבל במפתיע מור פקח את עיניו.
"בוקר טוב" לחשתי קמה מהמיטה
"מה השעה?" שאל מסונוור
"עוד מעט שבע" אמרתי מציצה בשעון שעל השידה.
מור נשם עמוקות ויצא מהשמיכה.
"מתי יוצאים?" שאלתי אותו
"יש זמן" אמר מתנדנד בדרך לשירותים
"מתי הלכנו לישון?" שאלתי אותו
"לא זוכר" אמר נשען על הדלת של השירותים ופורע את שיערו.
חייכתי, גם שחר נהג לעשות זאת.
"מה חלמת אתמול?" שאל בעיניים עצומות משעין את ראשו אחורה
"למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו מתמתחת במיטה
"על הלילה," אמר "קמת באמצע הלילה" אמר מפהק
"הערתי אותך?" שאלתי בחשש
"קצת" אמר "ותדעי שג'וב צודק. הוא רק דואג לך"
"אני יודעת" אמרתי מתחפרת תחת השמיכה
לפתע הייתה שתיקה ומשהו כבד צנח עליי
"מור!" צעקתי צוחקת
"רוצה לספר לי על מה חלמת?" שאל וירד ממני.
"לא יודעת" אמרתי
מור הביט בי זמן מה וקם שוב מהמיטה לכיוון השירותים
"צעדתי על מסלול" אמרתי לפתע
מור עצר
"ו... צעדתי על המסלול וראיתי את עצמי לפניי" אמרתי מחייכת
מור התקרב והתיישב על המיטה.
"האא... אני זוכרת שהייתה מוזיקה שקראה לי קדימה... ופתאום השיער שלי נאסף והבגדים שלי התחלפו ו..."
אמרתי והבטתי מטה אל האצבעות ששיחקו בשמיכה
"ו... ראיתי את שחר" אמרתי והרמתי מבטי אל מור , הוא לא חייך.
"ראיתי את שחר והוא ניסה להגיד לי משהו... אבל לא יודעת... לא שמעתי אותו, המוזיקה הייתה חזקה מידי" אמרתי מחזירה את מבטי לאצבעות ומקמטת את הבעת פניי.
"הוא... הוא צעק לי משהו, ראיתי אותו צועק ו.. לא יודעת.. פתאום ידיים החזיקו והפילו אותי על המסלול...
אני זוכרת שהסתכלתי במי שהחזיק אותי והפנים שלו היו מטושטשות.. ו... " התחלתי לומר דברים אבל הם פשוט לא יצאו.
"זה חלום שחוזר על עצמו?" שאל אחרי ששתקתי
הבטתי בו, איך יתכן שהוא יודע שהחלום חוזר על עצמו?
"כן" עניתי
שוב שתקתנו.
"זה רק חלום" פסק וקם שוב אל השירותים
"כל פעם זה בדיוק אותו דבר" אמרתי "והפעם... איכשהו.. הרגשתי את זה כאילו זה אמיתי כאילו זה במציאות"
"זה סיוט מאיה" אמר "גם לי יש סיוטים כאלה שחוזרים על עצמם באותה צורה... בשבילי זה תמיד מציאותי.
אני מתפדח... אבל יש לי סיוט אחד שלא עוזב אותי מאז שהייתי ילד קטן"
"איזה?" שאלתי
"וואו, זה הזוי" אמר נשען על הקיר ומחליק מטה תופס בראשו, "כל פעם אני פוחד מחדש" אמר והביט בי
"בחלום הזה אני תמיד ילד קטן, אני נמצא בבניין קומות גבוה יחד עם עוד ילדה, כנראה מישהי שאני אוהב" אמר והביט בברכיו בעייפות.
"אנחנו צוחקים, ואני אומר לה שהכל יהיה בסדר. ותמיד איכשהו בא כלב גדול ושחור, מין זאב. בחלום הזה הוא תמיד רודף אחריי. אני נכנס אל חדר המדרגות שאין לו יציאה עד הקומה העליונה ביותר בבניין."
לפתע מור החל צוחק.
"כל פעם נדמה לי שאני רץ יותר מהר מהפעם הקודמת... ממש מרגיש ריחוף מסויים מעל המדרגות בעוד הכלב זאב הזה מאחוריי רודף אחריי ונובח. אני תמיד רוצה לחזור אל הילדה, לומר לה שהכל יהיה בסדר ולצחוק איתה שוב... אני מחפש יציאה במדרגות האלה ואין בשום מקום... אנחנו רצים עד הסוף, אל הקומה העליונה ביותר. וכששנינו מגיעים.. אני והזאב כמובן, מתחילה רוח שמעיפה אותי איתה... אין לי לאן ללכת, ואני כל כך רוצה לחזור אחורה אל הילדה, וכל פעם אני פשוט... פשוט קופץ משם." אמר "בשביל להגיע אלייה ולהגיד שהכל יהיה בסדר" חייך
"מורי" אמרתי ויצאתי מהמיטה לכיוונו
"איזה מדהים אתה" אמרתי מתיישבת מולו ומחבקת את ברכיו
מור צחק, "אפילו לחברה שלי לא סיפרתי. ראית מה זה?" אמר ופרע שוב את שיערו
חייכתי וליטפתי את פניו
"רק חלום" לחשתי לו בחיוך
"רק חלום" חזר באנחה וקם.
"הצלחת לראות פעם את הפנים של הילדה?" שאלתי אותו
מור שתק
"לא יצא לי לחשוב על זה" אמר
"אז ראית?" שאלתי
"לא, אף פעם לא ראיתי את פנייה" אמר ונכנס לשירותים.
נשארתי ישובה על הריצפה מול הקיר.
"מצטערת על אתמול בלילה" אמרתי לג'וב כשטיילנו בפארק
"על מה?" שאל מביט בי
"על שצעקתי עלייך" אמרתי
"הייתי מעצבן, הבנתי את זה" חייך אליי
"לא היית מעצבן, היית מדהים.. פשוט... לא יודעת, הייתי מטושטשת" אמרתי לוגמת מכוס הקרטון שבידי קפה חם.
ג'וב שתק
"אתה לא עייף?" שאלתי מביטה בו ועור פניו נראה מתוח כרגיל, כאילו הבנאדם לא בן 50 פלוס עם שיער מאפיר.
"למה שאהיה עייף?" שאל
"אתה כל לילה ער, לא?" שאלתי
"בערך" ענה
"מה זה בערך?" שאלתי
"בערך, כלומר אני ער בלילות אבל לפנות בוקר אני שוכב לישון בחדר שלי"
"למה היית אתמול בחדר שלי אם מור היה איתי?" שאלתי
"מור לא יכול לשמור עלייך אם הוא ישן, כמו שראית... הוא לא התעורר כשקמת לצאת מהחדר" אמר מביט על המדשאות באופק.
"אני..." התחלתי לומר משהו נזכרת בשיחה שלי הבוקר עם מור כשאמר שהתעורר, אבל כל זה היה כבר חסר ערך "צודק..." אמרתי לוגמת מהקפה
בוקר נעים וקריר בניו-יורק. אנשים צועדים את צעדת הבוקר שלהם ורוכבים על סקייטים וסקייטבורדס.
אנשים עם כלבים, סתם זוגות מאוהבים...
"את תראי אותו בעוד יומיים" אמר לפתע
"את מי?" שאלתי מבולבלת
"את שחר" ענה
"הוא לא ענה לי אתמול... אתה יודע, כשהתקשרתי" אמרתי
"אני בטוח שהכל בסדר" אמר
"אבל זה היה בשתיים בלילה, איך זה יכול להיות בסדר? איפה הוא יכול להיות?" שאלתי
"מסיבה, ישן אצל חבר?" הציב לי אפשרויות
שתקתי
כנראה ניפחתי יותר מידי את העניין.
"ביום שני יש פה נשף חשוב, הזמינו אותי אבל אין לי בת זוג. תרצי להיות הבת זוג שלי?" שאל
"מה?" הייתי קצת מופתעת מהשאלה "אבל אני חוזרים לפניכן לא? מה עם אישתך?" שאלתי מבולבלת
"כן, אנחנו אמורים לחזור לפניכן. אנ יכול לסדר לך בגרויות מאוחרות זאת לא הבעיה. אני יכול גם להטיס לפה את שחר ואת חברות שלך אם תרצי. ואישתי היא צריכה להישאר בבית, היא לא טסה והיא גם עובדת" ענה
"אני... אני לא יודעת" התחלתי לגמגם
"תחשבי על זה בשבילי?" שאל
"אממ.. בטח" עניתי "אבל מה עם שירה?"
"לשירה יש עבודה בארץ, יש לה הפקה ביום ראשון בסוכנות, היא עסוקה"
"גם אני קצת עסוקה, אתה יודע... הבגרויות" אמרתי
"אני רוצה אותך שם, וגם רוצה שתכירי שם גם כמה אנשים חשובים, את מתחילה לפתח קריירה ואת צריכה להכיר ולדעת את האנשים האלה" הוסיף
"וואו, טוב" אמרתי
"את צריכה גם להכיר מקומות חדשים למשל, הוליווד?" אמר וחייך אליי
"הוליווד?" שאלתי מבולבלת
"כן, שם הנשף" אמר
"יום שני... יום שני זה... זה האוסקר. לא?" שאלתי
"בדיוק" ענה
"האוסקר האמיתי? עם כל המפורסמים וזה?" שאלתי
"עם כל המפורסמים וזה" ענה
"אדיר" לחשתי
"אז תבואי איתי מיי ליידי?" שאל
"אממ.. וואו, כן!" אמרתי לוגמת מהר מהקפה כדי לסתום את הפה.
אווווווווווווווווווהבת קושקושים (:
שבת קודש.
חעחעחע קראתי ראשונההה איזה כייףףף
פרק מהמםםםםםםםםםםםםםם
ושתגיד לו להטיס את שחרררררררר ואז היא גם תנצל את החדר המהמם הזה במלון בכל מובן במילה 😛 😉
והג'וב הזה קצת מאוד מוזר אתם לא חושבים?
אוהבתתתתת
טלוששש
אה.. ומחכה להמשךךך
שלמותתתתתתתתתתתתתתתתת
בעצם לסיפור שלך כבר אין הגדרההההההה!!
זה מעלףףףףףףףףףף
מושלםםםםםםםםםם
מדהיםםםםם
מקסיםםםםםםםםם
הכול ביחדד!!
אין גבול לדימיון והשלמות הזאתת!!
המשךךךךךךךךךךךך
מידידידידייד
מור'צי 😊
ממממממממממממממ-ד-ה-י-ם מאמי😊
המשךךךךךךךךךך ד-ח-ו-ף😊
אתר האהבה הישראלי