תמרייי חחחח איזה פרק מעלףףףףףףףףף
אהבתיי!!
חח הזכיר לי העיניין של השתיה של מאיה באיזה קטע בסידרה או הצגה לא זוכרת
שאחד שאל את השניה"עד כמה הייתי מטומטם אתו(כאילו אחרי שהוא שתה והתפגר חחח) מ1-10 אז היא ענתה לו 18 "
חחחח מדהיםםםםםםםםםםם כמו תמידדד
מושלםםםםםםם
ואני דורשת מידידיידיד
אבל מידידייד
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
למה אני במתחחח
אהבתי מוצוווווווווווווו
מור'צי 😊
איזה פינוקייייייייייייי
תמריייי מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ג'וב הזה גם כן עם הסמים האלההההה חולה בראשששש
המשך בובההה
אוהבת אותך 3>מישל
דהייייייייי תמרושית אייזההה פפרקקק ח-ז-ק!@$#$$#
ואוא את משתפרת מרגע לרגע
מקסים
מהממםם
@!#
#@$
@#4
~!!!
😊
..אוהבת..בלי סוףף.... (:
תמר כותבת עכשיו המשךךך
15 שעהה ואני מפרסמת לכם אותווו
בייי =]]
מורושית פיקולית מוקדש לך בובה 😉
מהפרק הקודם
כשפסל החירות מקדם אותנו אל מזרח ניו-יורק הרגשתי כבולה, כלל לא ידעתי שההרגשה תתעצם בעוד שלושה ימים ושההרגשה הזו בעצם תהפוך למעשה מוחשי.
הפלגנו כשעה אל אי הנקרא "Fashion Land".
נהננו, אהבנו וסמכנו אחד על השני בדרך אל המסלול שבאופק.
המשך
התמקמנו באחד המלונות באי ויצאנו אל המכוניות שיקחו אותנו אל המקום בו אצטרך להופיע הלילה.
"מאיה, אני צריך אותך סופר מרוכזת" אמר ג'וב בזמן שבחור על עקבים עיצב לי את השיער.
"אין בעיה" עניתי
"גם אם תיראי מישהו מיוחד, למרות שאת לא אמורה להסתכל על הקהל ההבעת פנים שלך או ההליכה שלך לא משתנות! ברור?" שאל
"ברור ברור" אמרתי מחייכת "תודה" הוספתי
ג'וב חייך "על מה?" שאל
"על זה שאתה איתי" עניתי
עשרות בנות בחדר הלבשה אחד עם המון מתלים עם בגדים.
התצוגה תתייחס לביקינים ולשלמים. לי יש מתלה ובו שישה בגדי ים שונים.
כולן מבוגרות ממני, אומרים שאני הדובדבן שבקצפת כיוון שאני קטנה.
את החזרות כבר עשינו, תחילה כל אחת הילכה בתורה, ואני נכנסת שנייה.
כך 6 פעמים כל שמונה בנות.
ככל שעברו השעות עד לשעה 10 ליבי פעם יותר ויותר מהר וגופי החל רועד.
התחברתי עם המון בנות. הן מתלהבות לדבר עם מישהי מישראל ובמיוחד אם היא רק בת 16.
גופי נמרח שמן מבריק, הלבישו אותי בבגד הים הראשון שהצטרכתי להופיע בו והשיער הפך מוכן
אנשים החלו להגיע, רעש הדיבור הגיע עד אלינו בחדר האחורי.
המוזיקה החלה והבמאי קורא לכולן להסתדר במקומות.
דילגתי מהססת אל המקום בו הייתי צריכה לעמוד.
ג'וב ומור עמדו לצידי בכל הזמן הזה.
החזקתי בידיהם בחוזקה, "את תהיי מעלפת! תירגעי" אמר לי מור בחיוך
נעמדתי אחרי הראשונה, מהמקום בו עמדנו אפשר היה לראות את קצה המסלול.
אנשים מעטים חיפשו את מקומות הישיבה שלהם שם בחושך סביב המסלול והמוזיקה השתנתה
ניסיתי לנשום אבל הרגשתי מחנק בגרון, כאילו קנה הנשימה שלי לא רוצה שאכניס אוויר פנימה.
התחלתי להתעצבן ולמשוך בשיערי בפראות.
"מאיה, אם לא תרגעי לא תצאי" אמר ג'וב
"אני לא רוצה לצאת!" אמרתי לו ספק בלחישה
"גם אני וגם את יודעים שאת כן רוצה" אמר
"אני... ג'וב אני לא רוצה לצאת!" אמרתי מפוחדת
"עשית את זה הבוקר, זה בדיוק אותו דבר! היית מהממת גם בבגדים רגילים את תהיי מהפנטת עכשיו!" אמר מור
"אני לא יכולה, אני לא נושמת!" אמרתי מנפנפת בידיי
ג'וב צחק וידע שלא הבחנתי שהראשונה כבר יצאה לדרך והבמאי קורא לי.
"תורך" לחש לי ודחף אותי קלות אל הפתח... הוילון ליטף אותי ויצאתי החוצה אל ים של אורות ומסביב חושך ופלאשים חזקים.
המוזיקה כאילו השתתקה בראשי וגופי הפך להיות לוהט.
תהיתי אם אני נמצאת באותו חלום שנחלם פעמים רבות בעבר. לא חלום שהוא משאלה, חלום אמיתי שנחלם לי בלילה.
אותו חלום ששחר הופיכ בו, אותו חלום שראיתי את עצמי, אותו חלום ששיערי נפרם מפקעת הדוקה ואותו חלום שידיים גדולות אחזו בי בחוזקה ובכיתי בדממה.
בזריזות אימצתי את ההליכה שלמדתי חודשים רבים לפניכן וצעדתי על העקבים בביטחה.
לאחר שעברתי חצי מסלול המוזיקה שבה להתנגן בי חזק מתמיד.
כל-כך התאמצתי לא לחייך, כך הינחו אותי. הרגשתי שליבי עומד להתפקע מההורמונים שמתופפים בי.
באותו רגע חשתי צורך לרוץ, להשתגע לקפוץ...
הגעתי אל הקצה.
המצלמה ואני מחליפות מבטים.
עיניי היישרו מבטן רק קדימה, חזרתי על מה שנקרא 'פוזות' בקצה וחזרתי לכיוון הוילון הכחול הגדול.
בדיוק יצאה עוד דוגמנית, השתדלתי לא לפרצף לעצמי פרצופים.
קשה הרבה יותר ממה שחשבתי.
כל כך הרבה פאשלות עלולות לקרות, וכל כך קשה לכפה עליהן.
שמרתי את מבטי קדימה. עוד מעט אני מסיימת, עוד מעט אני נכנסת אל מאחוריי הוילון.
עוד קצת וזה מאחוריי, האמת, אני נהנת.
הוילון נפתח וליטף את גופי בפעם השנייה.
צחקתי ופרקי גופי החלו לרועד כמו שלא רעדו מעולם.
"ווווווווווואאאאאאאאיייייייי" צרחתי בדרך לחדר ההלבשה כשמאפרות וסטייליסטים שהספקתי להכיר מחייכים אליי ומחבקים אותי.
"היית מהממת! אמרתי לך!" צעק אליי מור שנכנס אל חדר ההלבשה
צחקתי "מור אני מתלבשת!" אמרתי מתפקעת מצחוק מנסה לשמור שגופי לא ירעוד עד כדי שכך שישים לב.
"את רועדת?" שאל, והוכחתי שלא הצלחתי להשתלט עליו.
"כן" חייכתי חיוך ביישן "עוף מפה!" צרחתי עליו צוחקת
"חמודה!" צרח לי חזרה והלך משם.
חיפשתי באצבעות רועדות את המתלה השני.
"come on I will help you" אמרה אחת הדוגמניות צוחקת מהרעידות שלי
"thenx" אמרתי נושמת במהירות
"here" אמרה והושיטה לי קולב ובו ביקיני חוטיני.
שוב נזכרתי במאיה של לפני שנה, איך היא הייתה מגיבה.
בכל אופן, כפי שאני עכשיו בהחלט אפשר להצביע לכיוון ההנאה.
כלל לא חשבתי כיצד אני נראית בעוד שמאות זוגות עיניים צופות בהכוונה בי.
התלבשתי במהירות וחזרתי אל תור הדוגמניות שבעוד רגע יצעדו במסלול כמוני, רק שלהן יש ניסיון ולי זוהי פעם ראשונה, והאמת פעם ראשונה כבדה.
כך הילכתי עוד כחמש פעמים על אותו מסלול באותו לילה.
משנגמרה התצוגה הראשונה התכוננו לשתיים שיבואו אחרייה.
מסיבת פתיחה הייתה באחד האולמות הקרובים.
ג'וב אומר שהוא לא רוצה שאשתתף יותר בכאלו למרות ההצלחה.
עיתונאים שלא מכירים אותי באו וניסו לראיין אותי. ג'וב העסיק ודיבר איתם ובמקביל מור לקח אותי אל המכוניות .
בעיקר צוחקת ומאושרת נרדמתי במלון שהחיוך מחייך על פניי
באותו לילה חלום נחלם לי...
אותו חלום.
בין אותם ארבע קירות.
מחפשת אותו אבל הוא לא בא הוא לא מופיע, לא נענה ולא עונה.
שותק.
ואני צועקת.
ופתח, דלת אין באותם ארבעת הקירות.
ולפתע המנורה כבתה.
והחושך כמאיים עליי סובב חונק אותי, מסתובבת ועוצמת את עיניי.
לא רוצה לראות את החושך.
הרגעים עברו ומחשבות התערבבו.
ובאותם רגעים פתח נפתח בקיר שמולי , האור שבקע סינוור עיניי, התקדמתי אל אותו פתח, הווילון הכחול נפתח, ואני מוצבת על מסלול.
בצדדיי המסלול ישבו אנשים מביטים, סוקרים.
ועל המסלול מלפניי, מי? אני? הגיעה לקצה אותה אחת והסתובבה בכדי לחזור לאותו פתח עם הווילון הכחול ראיתי את פנייה והם היו כשלי, שיערה היה שלי.. התבוננתי בה, כה בטוחה בעצמה צועדת. חלפה לידי כאילו לא שמה לב.
לא ידעתי אם לחזור אחורה או להמשיך קדימה.
כל המבטים היו כעת מופנים אליי. והמוזיקה קראה לי קדימה. אך משהו אחר קרא לי לחזור אחורנית.
מבין הקהל הבחנתי בדמות-שחר. בשבילו אחצה את העולם, אז מה זה מסלול.
החלתי צועדת לקצה המסלול מביטה בפני המלאך שמוצבים שם בסוף, וביטני התמלאה פרפרים וחיוך הופיע על פניי.
צועדת לי בבטחה כמו אותה אחת, שמא זאת אני, שעברה פה לפניי.
נכנסתי לדמותה ושיערי נאסף לתסרוקת ובגדיי הוחלפו, על אותו רגע, באותו מסלול.
שחר החל צועק לי, אבל המוזיקה כמו השתיקה את קולו ורק שפתיו נעו.
יד מאחוריי תפסה בי ומשכה אותי מטה, פרצופו מטושטש וידיו חזקות ואלימות.
תנועותיי היו כבולות בידיו, החלתי צועקת צורחת, ואף אחד לא שמע. המוזיקה השתיקה את קולי, כמו את קולו של שחר, ורק שפתיי נעו. התסרוקת הטרייה נפרמה ושיערי התפזר ובגדיי המעוצבים נקרעו מעליי.
דמעות החלו יורדות ושתקתי, כי ידעתי שמאותו מקום לא אוכל לצאת.
דמעות ליטפו את אותו מסלול.
נשימותיי נעתקו מפי וצללתי אל החושך.
וואי.... מסכנהה תעשי שזה יהיה רק חלוםםםםםםםםםםםםםם
ואגב, היא כבר שכבה עם שחר או לא? חח לא הבנתי..
מחכה להמשךךך
אוהבתתתת
טלושש
יאאא איזה כבודדדד תמרי שליליליליליל
איזה מדהימה אתתתתתתת יאו יאו יאו יאו
אני בהלםםםםםםם
מעלףףףףף
מושלםםםםםםםםםם
מקסיםםםםםםםםםםםם
אין גבול לשלמות הזאת שבךך!
מהממת שליייייייי
מיד המשךךךךךךךךךךךךךך
ואיזה כייף לי חעחעחעח תקנאו תקנאוו!!
לפ יווו
ומידדדדדד המשךךךךךךךךךך
מור'צי 😊
יאא יאא...
איזהההה פרקיםם מהממיייםםם..
המשךך
