פיספסתי פו איזה 3 פרקים..
במילה אחת=> מ ו ש ל ם!
אוהבת אותך בכמויות..
תמרייי
את כותבת כל כך יפהההההההההה
תמשיכייייי
אוהבת אותך
מישל
חוחוחוחו
הפרק מוקדשש ליעיייייי ורק ליליליילייייייייייייייייי
נהנהנהננה =P
הקיצר
שתאנוס אותו
יש לה אישור ממני
חוו
המשךשך
אמאאא חצי שנה בפרק אחדדד..מהמם!!
יאאאאאו...המשךךך...=[[[ ורק שהסיפור לא ייגמררר..!! אני יתחרפן!! 😁
אוהבתת מלאאא...מוכשרתת אחת!!
צ'אווווווו..נופפפ 😊
תמרייי
המשךךךך
פליייייזזזז
בקשששהההה
פורפאבור......
פאז'אלוסטה...
אוהבת
מישלי 3>
וואי תמרייייייי
אני חייבת להגיד שנכנסתי רק אתמול
וישבתי ופשוט קראתי את הסיפור עמוד אחרי עמודד
סחפת אותי לגמרייייייייי
עכשיו את חייבת לנו המשךך
ושיהיה אאארווווווווך 😍
מדהים
מדהים
מדהים
!!!!!!
המשך!! D:
תמר הביאה עליי את הפרק עוד אתמול אבל הייתי צריך ללכת
אז קבלו עכשיו עליכם את הפרק באהבה עצומה 😊
ואאאאאאי נופפפרי אחותי הקטטטנה(: כמה אני אוהבתותך, הפרק מוקדש לך אהווווובה 😉
מהפרק הקודם
אני משתגעת על שחר.
כל העניין עם האונס, לקחתי רציני.
אני הולכת לאנוס אותו אם הוא לא יעשה משהו בקרוב.
עוד יומיים אני נוסעת.
הטבעת ממשיכה לגרום לי לחייך בכל פעם שהאצבעות עוברות על החרוט.
מחר אני נוסעת.
שוב שחר מצייר אותי והשתגענו אצלי בחדר.
זהו, היום בערב זה הולך לקרות,
הערב אני אהיה עם שחר
נשבעתי לעצמי!
זה לא קרה.
היום אני נוסעת.
התנשקנו לפרידה ועליתי לטיסה.
עכשיו נותר לי לחכות שבוע וחצי.
שבוע וארבעה ימים...
המשך
ניו-יורק, עיר שגודלה כגודל ארץ ישראל ומתגוררים בה כפול מתושבייה.
עיר שבה הכל בהגדלה, אנשים אחרים, מראות אחרים ובניינים שנוגעים בשחקים.
כעת הייתי ללא חברים, הייתי רק אני והצוות הקרוב אליי.
התאכסנו במלון קנדי, מן סוג המלונות שאם אין לך ארנק נפוח לא תוכל לעבור דרך הכניסה.
הכל נוצץ, מואר וחם.
וכעת גם לא היה לי שום קושי בשפה, הבנתי מה שנאמר אליי ויכלתי לשוחח עם אחרים.
לכל אחד מן הצוות חדר משלו.
חדרים גדולים ומפוארים, לעיתים יוצא לי לחשוב מנין כל הכסף לעניין.
במרכז החדר מוצבות שלוש ספות אדומות ורכות.
ניסיתי לחשוב על דרך מדוע הן שם כשבחדר הזה מתאכסנת רק נערה אחת, ואם חשוב לציין היא לא רחבה.
מאחורי אותן ספות אדומות ניצב וילון ענק, משמש כמעין קיר גדול ורך שחוצץ בין המיטה לשאר החדר.
הסטתי את אותו וילון ועל אותה מיטה היו ארבעה עמודים וביניהם ומעליהם התפרסה כילה, מין בד לבן קליל ושקוף. משני צידיה של המיטה שבחיי לא ראיתי כזאת מיטה אלא רק בסרטים היו חלונות ארוכים, מן התיקרה ועד לריצפה שעלייה שטיח אדום מקובע.
"וואו" לחשתי והצצתי החוצה, אומנם היינו גבוהים מעל שאר העיר אבל עדיין לא היה שום נוף אלא רק בניינים ורחובות.
נשמעה דפיקה בדלת.
חציתי את החדר חזרה אל הדלת ופתחתי אותה.
נער שחור וחמוד חבוש כובע אדום חייך אליי והניח את המזוודות שלי בסמוך לספות האדומות.
"טנקיו" חייכתי אליו והוא יצא סוגר אחריו בעדינות את הדלת.
הכל כל-כך שקט, זה מטריף.
אני לחוצה.
היום יציגו אותי בפני אלה שאעבוד איתם בשבוע הקרוב.
אבל הפעם אלו לא יהיו סתם פוזות מול המצלמה כשמנחים אותי לעמוד בפוזה מחמיאה ולהביע בהתאם.
הפעם הזיכרון והשפתיים גם מקבלים תפקיד, וכמובן כושר הדיבור והלחץ מפני הטעויות.
אני אמורה לשנן טקסטים, לא שורות, טקסטים. ואני לא מאלה שיוצא להם בטבעיות, האמת אני כלל לא מבינה מדוע הם באו בהצעה מסויימת עליי לתפקיד.
טיילתי בחדר, סוקרת כל פינה ופינה מחכה לחדשות שג'וב יביא בנקישות הבאות בדלת.
חוץ מהלחץ החיוך גם ירד לי מהפנים.
למרות העיר החדשה, האנשים החדשים והמראות הקסומים.
אני רוצה את שחר.
איך אוכל לישון כשהדבר היחיד שהעוטף אותי בלילה זו השמיכה ולא ידיו של שחר?
איך אוכל להירדם ללא לחישות שלו? ללא הליטופים שלו?
צנחתי על המיטה וטמנתי את ראשי בכרית הלבנה
שוב מחשבות על שחר ועל כמה שאני רוצה אותו תקפו אותי
"זאת אובססיה" לחשתי אל הכרית, נזכרתי באחת השיחות האחרונות שלי ושל שחר, שאמרתי לו שאם זאת לא אהבה מה שאני מרגישה כלפיו, אלא אובססיה, מה היה קורה אז.
שחר ענה שבכל אהבה יש אובססיה.
והוא צודק, ללא אובססיה אין אהבה. אם את לא צריכה את בן הזוג לידך כשהוא לא, את לא מתגעגעת אליו - את לא אוהבת אותו.
"זאת אובססיה!" צרחתי אל חלל החדר ונשמעו דפיקות בדלת.
שתקתי זמן מה שמא אותן דפיקות נשמעו בדמיון שלי.
אבל שוב נשמעו הנקישות.
קמתי במהירות מן המיטה חולפת על פני המראה הענקית מסדרת את בגדיי ושיערי ופתחתי את הדלת.
"היי" אמר מור בחיוך
"היי" אמרתי מחייכת אליו חזרה במן שיחרור.
"אנחנו עוד מעט יוצאים, את מוכנה?" שאל
"בטח" עניתי ונכנסתי חזרה אל החדר לוקחת את תיק היד ואת משקפי השמש שלי.
"רעבה?" שאל כשנעלתי את החדר "אני אכין לך הרצל" אמר מחייך והושיט את זרועו במין סימן שעליי לשלב בה את זרועי.
"לא, תודה מורי" אמרתי נזכרת בהרצל שהכין לי בנסיעה הקודמת שלנו בצרפת.
כלל לא הייתי רעבה, ההפך הרגשתי צורך להקיא.
"מה קרה דוגמנית?" שאל לאחר שהבחין בשתיקה הלא אופיינית לי.
"לחוצה" אמרתי בחיוך מאולץ.
"בחפפה" אמר מאמץ אותי אליו, "יש לך את זה" אמר בביטחון מדביק
"אתה לא יודע, גם אני לא... אף פעם לא שיחקתי" אמרתי בהיסוס כשעיניי בריצפה
"איזה חופרת!" צחק "מאמי, תהי שמחה, את בניו-יורק יש לך תצוגת אופנה בדרך ובקרוב את תהיי על יותר משלושים מיליון מסכי טלוויזיה באמריקה"
"איך הם בכלל הגיעו אליי? למה הם בחרו אותי?" שאלתי אותו
"התמונות בצרפת" חייך
"רק לפי המראה שלי?" שאלתי
"המראה מאוד חשוב בעסקי הבידור, את יודעת" אמר
"קח אותם בהיגיון, הם מצלמים סידרת טלוויזיה בניו-יורק. יענו יש פה כפול תושבים מאשר בישראל, והם בחרו דווקא אותי?"
"קרצת להם מהתמונה, יש לך יופי מיוחד" אמר
"תודה" לחשתי
"נו אחות קטנה, הולך להיות כיף" אמר
חייכתי, ספק אם חייכתי גם מבפנים.
הגענו אל האחרים וירדנו למטה אל המכוניות שאספו אותנו לאולפנים.
ההתלהבות מן הדברים הקטנים כבר עברה לי, יותר לא היה אכפת לי מאור השמש שמשתקף בים, או מהצבעים של השקיעה, או חנויות ענק ושלטים אלקטרוניים עצומים.
התיישבתי באוטו עם חצי מהצוות והבטתי בדרך הנסיעה... על הכביש שעוד רגע הגלגלים של המכונית יתגלגלו עליו.
הרגשתי מעט כמו הכביש, עד כמה שמוזר לשמוע זאת כך באמת הרגשתי.
אם והיה ביכולתי לשאול את הכביש אם הוא נהנה להידרס אני בטוחה שהתשובתו הייתה שלילית.
מי הוא החפץ או החיה שנהנה מעצם זה שדורסים אותו?
כמובן, אם הייתי מעלה את העניין עם שני היא הייתה מעירה לי ואומרת "מאיה, לכביש אין רגשות"
בעולם שלי לכל חפץ יש רגשות, גם אם הוא לא מפגין אותם... הרי הוא לא יכול, הוא דומם.
לחפצים הללו גם תפקיד חשוב בחיינו, ואם הם משמשים תפקיד מכאן יוצא שהם עושים משהו למעננו.
אני מסתכלת על פנסי הרחוב, תפקידם להאיר לנו את הדרך כשהחושך יורד. הם עובדים כתריסר שעות ביממה.
עבודה קשה. ובתמורה מה הם מקבלים? לא כסף. הם קיבלו שם, והם קיבלו פינה בתחום השירה והספרות.
וכך אני מרגישה, לא פנס... אלא כביש.
משהו שטרם עת דרסו אותו.
בעוד המחשבות האלו מעסיקות אותי הגענו אל קצהה השני של העיר אל האולפנים.
מהמםםם כמו תמידד@
המשךך @#!
יאי יאיי יאייי הקדשה =]]] חיחיחי..
באמת פרק מהמםםםםםם..!! אהבתתתתי..!! 😊
אני חייבת להודות,אני מכורה..אבל קשותתת לסיפור שלךךך..! חחח..
אוהפפתתת מלאאא...
נופפ
אתר האהבה הישראלי