😢 😢 😢 😢 😢
המשך??? 😕 😕 😕 😕
יש ביקושששששששש!!
אלללה אלללה תמר תמר המשך המשך!!
אללה! 😛
מה זה ההזנחה הזו?!
חוצפהההה
אבל בסדר..
גם אנחנו נזניח..
זה לא פייררר
אני מרגישה לא רצויההההה
מישל
מצטערת על היבוש יפיופים 😢 לא היה זמן וחשק
אז קבלו באהבה עצוווווווווווווווווווווווווווומה
מוקדש למישלוש.
מהפרק הקודם
החזרתי את מבטי אל הצד האחד, קשת התחילה לצעוק ולהרביץ בעצבים לג'וב,
ג'וב מאידך לא התגונן... נתן לה להכות. פשט את שתי זרועותיו וקשת התנפלה עליו בחיבוק מלווה בדמעות.
ג'וב ליטף אותה ונישק את ראשה.
קיוותי שלפחות עכשיו בין הדמעות של העצב ישנן גם דמעות של שמחה, שמחה על זה שהוא עכשיו איתה, לבד.
החזרתי את מבטי אל הצד השני וצעדתי לשם מסובבת מידי פעם את ראשי אחורה אל הצד האחד.
"מתי הולכים?" שאלתי מודאגת את מני כשהגעתי.
המשך
הנסיעה לאתר הצילומים הייתה שקטה.
קשת נשענת על אוהד כשהם מתתלחששים במסתוריות, ג'וב יושב מקדימה ומדבר עם הנהג על להקות ג'אז משנות ה-70, שירה יושבת בסמוך למני שמדבר בסלולרי עם ידיד מהארץ ולידי ישב רועי כשעיניו עצומות באופן מתוק.
הדבר האחרון שהייתי מסוגלת באותו הרגע לעשות הוא לישון.
עם כל המחשבות שקשורות ליממה האחרונה זה היה בלתי אפשרי, הנשף, מחוץ לנשף והשיחות שלי עם רועי ועצם השכיבה המוזרה על הכביש, כיצד הגעתי למלון ולמה התעוררתי כשהסוכן שלי מביט בי, התחושה המוזרה, הסמים, הסיפור הלא ידוע על קשת, התנהגותו של ג'וב, תגובתו של רועי... עיקר מחשבותיי נקשרו בקשרים חזקים לרועי.
אבל למה דווקא הוא הנושא החזק במחשבות שלי? למה לא שחר? למה כשאני מאושרת מישהו מרגיש דחף ללחוץ על כפתור הסטופ ולעצור את הרגע? ועוד פעם זה קורה, אני חושבת על רועי. בשיחה שלנו בלילה הקודם על הכביש הקר בדיוק דיברנו על השאלה הזו, מדוע מישהו מרגיש דחף ללחוץ על כפתור הסטופ
רועי ענה לי שאם לא חוויתי כאב אינני יודעת את האהבה, שאם לא הייתי קבצנית אינני יודעת מהם חיי העשירים. הנסיעה החזירה אותי לאותה שיחה... השיחה שלי עם רועי בלילה הקודם.
"עוד כמה זמן מגיעים?" שאלה קשת מתרוממת מעט מאוהד
"20 דקות" ענתה שירה שהציצה בשעונה וחזרה להביט בחלון.
ובדיוק לאחר 20 דקות הגענו אל הים.
"וואו" אמרתי מתמתחת מהישיבה שפיתחתי לעצמי בשלוש השעות הוקדמות
"באמת וואו" אמר רועי בקול מנומנם נשען עליי כדי לראות את הים הנשקף מהחלון.
"בוקר טוב" אמרתי לו מביטה בו
"בוקר טוב" אמר בחיוך והתמתח גם הוא
יצאנו כולנו מהוואן ודרכנו במגרש חניה שטוף שמש
צילצול טלפון נשמע ושירה ענתה
"ווי. ווי ווי. מרסי, אורוואה" אמרה שירה במבטא צרתי וניתקה
"הקדמנו" אמרה שירה והרכיבה את משקפי השמש שלה מביטה סביב.
"מי צריך לבוא?" שאלתי
"הציוד, הצוות" אמר מור
"אז מה אנחנו עושים עכשיו?" שאל אוהד
"בואו לים, נשב שם" אמרה שירה
כל הצוות התיישבו תחת עץ דקל קרוב
"לאן את הולכת? בואי תשבי איתנו נסיכה" אמר מני לכיווני
"אני לא יכולה לשבת, ישבתי יותר מידי אני הולכת לטייל" אמרתי לו מסוככת על עיניי מפני השמש החזקה
כשכל כך הרבה דברים מתרוצצים בראש אני לא יכולה פשוט לשבת בלי לעשות כלום ולהקשיב לגלים המתנפצים או לדיבורים חסרי טעם.
רגליי היחפות הטביעו חותם בחול הלח והחם בכל פסיעה לאורך החוף הנטוש.
כשרגליי התעייפו מללכת התיישבתי על החול,מביטה בים של צרפת,צרפת, אחת מהמדינות המעטות ששוכנות לים התיכון, הים התיכון שרוחץ גם את האנשים בישראל ...
ובין האנשים שבישראל נמצא גם שחר, שחר שלי.
אגרופים התקמצו וסגרו על החול המוזהב, אולי כך אוכל לחוש את שחר? כשאני חשה את חול הים שנשטף ממגעו?
כל כך מתגעגעת אליו, לריח שלו, למבט שלו, למגע שלו, לשתיקה שלו.
הבטתי בים וראיתי אותנו, אותי ואת שחר.
בין הגלים הוא הרים אותי בזרועותיו כך שראשי היה מעל ראשו. צחקתי בקול, שמעתי עד לכאן את הצחוק שלי. הבטנו זמן מה זה בזה, הצחוק פסק והראשים נצמדו בטישטוש מסויים.
משהו כאב לי... בים הייתי מאושרת וצוחקת ופה על החוף הייתי עצובה ובודדה.
רציתי לצעוק לו.. להגיד לו שאני בעצם פה, ולא שם.
"רגוע פה" נשמע קול
הבטתי מעלה בדיוק כשרועי, הילד שכל כך הזכיר לי את שחר התיישב לידי.
"כן.." אמרתי והחזרתי את מבטי לים שפרוס עד מעבר לאופק.
"דואגים לך" אמר רועי
שתקתי.
"מה אתה מרגיש כשאתה מתנשק?" שאלתי עוד לא מתנתקת מהרעיון של שחר ומאיה שנמצאים שם בים.
"אני לא יודע" אמר "לא היו לי נשיקות מאהבה, לכן אני לא יכול להגיד לך"
"אבל התנשקת?" שאלתי
"כן" ענה רועי
"ומה הרגשת בנשיקות שהן לא מאהבה?" שאלתי
"רטוב" ענה רועי
חייכתי והשפלתי עיניי
"אתה מיוחד" אמרתי והבטתי בו
"למה?" שאל
"כי אתה אומר ועושה דברים מיוחדים. לא כל יום אני אפגוש בנאדם שמדבר או מתנהג כמוך" הסברתי
"תודה" אמר רועי בחיוך וחזר להביט בים כמוני.
"ומה את מרגישה?" שאל
חשבתי רגעים מספר, מעולם לא הקדשתי לרגע הנשיקה מחשבה.
"חלל" עניתי לבסוף
"למה את מתכוונת?" שאל
"אני מרגישה שאני לא קיימת, שאני מרחפת... כמו בחלל" עניתי
"את מיוחדת" חייך רועי
"תגיד," אמרתי "אתה חושב שאם אני אצעק שחר ישמע אותי?"
"שחר?" שאל "אני חושש שלא" אמר "אבל אני בטוח שאם תכיני לו בקבוק עם מכתב הוא יקבל אותו"
אמר וחייך
"חושב?" שאלתי מביטה בו
"בטוח" אמר רועי וחיפש סביב
"הנה," אמר וקם בזריזות מנער את בגדיו- "בקבוק" הכריז והרים את הבקבוק הירוק שהיה חפור בחול הזוהר.
"אבל אין לי דף ועט" אמרתי בעצב
"את יכולה ללחוש לבקבוק את מה שאת רוצה ששחר יקרא," אמר "ובמקום לקרוא הוא ישמע את הקול שלך" הוסיף.
צחקתי
"חושב?" שאלתי
"בטוח" ענה רועי והתיישב שוב ליידי.
הצמדתי את שפתיי לבקבוק, לקח לי זמן עד שלחשתי לו את מה שרציתי ללחוש ובסוף שלחתי נשיקה.
"זהו?" שאל רועי כשניתקתי את שפתיי מהפייה.
"כה" עניתי
"עכשיו הבעיה היא פקק" אמר רועי "אם לא נחסה הכל יברח" וקם שוב לחיפושים.
פקקנו את הבקבוק בפקק תואם וזרקנו אל הים הגדול והרועש.
"מחרתיים את רואה אותו" רועי הזכיר כדי לעודד אותי
"כן.." אמרתי וחיבקתי את רועי
"מאיה?" נשמעה צעקה מרחוק, סובבתי את ראשי וראיתי דמות
"בואו" האיצה בנו הדמות
חייכתי אל רועי ויד ביד וברגליים יחפות פסענו בחזרה אל עץ הדקל ואל הצוות כשכל פסיעה משאירה חותם בחול החם.
אוווהבת.
-------------------------------------------------------
קבלו כפתור שנני המושלם הכין 😁
תמשיכי דחחווףף
והפפעםם לא שננה אני חיייבתת כברר לדעת ת'המששך זהמהמםםםםםםם !!!!
וואאיי תממררר...
איזה יופפיי...
"פקקנו את הבקבוק בפקקק.." הרגת אותתיי...XD
חח..
המשך ממש יפפהה..את מש מוכשררתת...
וד"א..אין דרך לתאר נשיקה,כי כל נשיקה היא דבר מיוחד בפני עצמוו..
המשךך..
ונני זה רונן?!
אווו אווו
סוף-סוף.
פרק סבבבבבבבבה! 😁
יאללה המשך! (מהר)
😊 !!
ואושרי נני זה רונן. 😊
כן..הבנתיי..אבל לא הייתי בטוחח..
רציתי לוודות..
(נראה לי שכותבים ככה..סלחו לי אם לאא...חח..)
תמריייי
איזה שלמותתתתתתתתתתתתתתת
למרות הייבוש שדפקת חעחעחעח
לא נורא זה שווה את הכולל
אהבתי את התיאורים שלךךך
דייי זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםם
ואיזה כפתור יפהההההההה
אהבתיי מוייי אהבתיי!!
מור'צי 😊
אתר האהבה הישראלי