נעלי האולסטאר שלו

מהפרק הקודם


"מאיפה הסוכריות האלה? הן טעימות" אמרתי מתלבשת
"מהבית" חייכה קשת
"אפשר עוד אחת?" שאלתי
"לא כדאי מאיה"
"מה? למה?" שאלתי
"את דוגמנית..." חייכה קשת והפנתה את גבה לחפש שוב את הפלאפון
לפתע הרגשתי שרגליי נדבקו לריצפה ואני לא יכולה לזוז,
"קשת" קראתי מבוהלת נתמכת בשיש כדי לא ליפול
"ממממ?" שאלה קשת מהחדר השני עדיין מחפשת
"קקקקשששששתתת!"


המשך

"קקקקקקשששששששתתתתתתתת" צעקתי בלחץ
"מה קרה?" שאלה קשת בריצה לכיווני
"אין לי מושג! אני לא מצליחה להזיז את הרגליים! קשששששתתתתתת" התחלתי לצרוח החזקתי בה חזק חזק
"מה את סתומה? מה זה לא יכולה להזיז את הרגליים?!" שאלה קשת בפחד
"לא יודעת!!!!" התחלתי לבכות וראשי הסתובב
"תנסי ללכת" אמרה קשת עוזרת לי להתרומם
"אני לא יכולה! לא יכולה להזיז את הרגליים! הן תקועות!" צרחתי עלייה
"מה קורה פה?" שאל ג'וב שנכנס ובעקבותיו מור מני ושירה
קשת הסתובבה להביט בהם במבט חסר אונים ואני נפלתי על הריצפה בוכה וצורחת
"מאיה? מה קרה?" רצה אליי שירה
"עזבי אותי!" צרחתי עלייה
"נסיכה?" שאל מני, הוא היה מטושטש.. לא ראיתי כלל את פניו
"דייייייייייי!" צרחתי "עזבווו אותי...עזבו אותי......." נופפתי בידיי, העולם נראה יותר ויותר מטושטש, ראשי פגע בריצפה ו...
זהו.


המון ידיים הושטו אליי, משום מקום.
פחדתי, הכל כל כך מפחיד...
נגעו, דחפו, הדביקו... הכל שחור.
"די! די די די תפסיקו" צעקתי
"די..."


"זאת תגובה נורמלית...היא פחדה, זה מבהיל לא להרגיש את הרגליים. אבל כמובן שהסם גרם לזה, אין כל תסמין אחר, ואין כל בעיה ברגליים שלה" - אמר קול נשי במבטא צרפתי
"אבל מאיפה יהיו לה סמים? היא ילדה נקייה"
"אני ממש לא יודעת, מצטערת".
"ולמה היא התמוטטה? למה היא התעלפה?"
"שוב, אלו המאפיינים לסם הזה, במיוחד אצל בנות שמשקלן לא עובר את ה-40 קילו. הסם יותר חזק ביחס לגופן"
"והדיבור? איך היא יכולה לדבר כשהיא מחוסרת הכרה?"
"היא הוזה. עוד משהו?" אמר הקול
" לא... תודה"
"אין בעד מה" אמר הקול הנשי וצעדים הידהדו עד שכלל לא נשמעו.
"איך העזת?"
"היא הייתה לחוצה!" זה היה קולה של קשת
"בטח שהיא תהיה לחוצה! לא סיבה לסמם אותה!"
"לא סיממתי! עזרתי!" אמר הקול של קשת ברוגז
"היא עדינה!"
"ווווואי אתה לא רוצה להקשיב לי?! לא צריך! טחון אחד!" אמרה קשת ברוגז וגם צעדייה היהדו עד שכלל לא נשמעו
נשמעה חריקת כיסא ויד עטפה את ידי.
"ג'וב, אני לא מבין למה אתה רב איתה בכלל... אתה יודע איזו מין ילדה היא קשת" נשמע הקול הרגוע של רועי
"היא צריכה ללמוד" אמר ג'וב
"גם מאיה...היא עדיין קטנה, היא לא ידעה. קשת חשבה שהיא עוזרת לה...היא רגילה לדברים האלה, היא כבר לא זוכרת מה זה פעם ראשונה!"
"אני יודע.."
"אם אתה יודע אז תנסה להבין אותה.. אל תקשה עלייה עוד יותר, עבר עלייה מספיק" אמר רועי
"אבל עכשיו טוב לה..."
"אתה לא יודע עלייה כלום ג'וב" אמר רועי
הייתה שתיקה, ומבטים התחלפו ביניהם.
"אז מה אם הכרת את ההורים האמיתיים שלה" הוסיף רועי "אתה לא יודע כלום על מה שהיא עברה עם חברות...החברים...בית-ספר. היא ילדה חזקה ואני מעריץ אותה על זה. לא פעם יצא לי לראות אותה מתמודדת מול דברים שאני לא הייתי מצליח לדמיין את עצמי מתמודד מולם.
אתה צודק, לא הרבה מחבבים את קשת במיוחד לא אני ובאמת יש לה כמה דפיקות בראש... אבל זה מכל ההתגוננות שלה, היא יוצרת קליפה, כדי שלא יצליחו לעבור אותה... בדיוק למקרים זהים למקרה שקרה לפני חמש שנים.
לא אתה זה שהיה צריך לתת לה שוב את התקווה, וכמו דיסק שרוט; הדברים האלה קרו שוב ושוב ושוב.
ואני כנה איתך ג'וב, אני מעריץ אותה על זה שהיא הצליחה להרים את הראש ולהמשיך הלאה בלי להחצין את מה שקרה בעבר."
הייתה שתיקה ארוכה עד שמישהו דיבר וגם זה היה רק כדי לשאול את השעה
"ג'וב, אי אפשר להישאר כאן... צריך להספיק את הקטלוג" אמר קול שזיהיתי כקולו של ארי, הדוד של ליהי.
"אני אשאר פה" אמר הקול שהחזיק את ידי
"ג'וב צריכים אותך שם" אמרה שירה "אני אשאר...עד שהיא תתעורר" הוסיפה
"גם אותך צריכים שם" אמר ג'וב
"אני אשאר" אמר רועי
"אל תחשוב על זה אפילו" אמר מור
"אף אחד לא צריך להישאר" אמרתי בלחישה "אני בסדר" אמרתי ופקחתי את עיניי
סביבי היו כל האנשים החשובים מההפקה צפופים בחדר הלבן
"אז אני לא מבינה.." אמרתי מנסה להתיישר במיטה הלבנה "אני מסוממת עכשיו כאילו?"
"לא" אמר ג'וב וניתק את ידו מידי, "ניקו אותך" הוסיף
"ו.. מה... עכשיו אסור לי לקחת שום דבר מקשת יותר?"
"מציעים לך שלא" אמרה שירה
"ו... רגע.. אתם מבוגרים, אתם לא אמורים להחרים לה? או להתלונן או משהו?"
היה שקט. הבטתי סביב מנסה למצוא מבט מסגיר
"זה סיפור, אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו" אמר ג'וב
"אוקיי" אמרתי מבולבלת "אני יכולה עכשיו להצטרף לצילומים?" שאלתי
"תלוי - איך את מרגישה?" שאל ארי
"מרגישה את הרגליים" עניתי
"אני חושבת שזה בסדר, נכון ג'וב?" שאלה שירה
"כן, גם אני חושב" אמר ג'וב קם ויצא מהחדר
"מה יש לו?" שאלתי
"לא יודעת" ענתה שירה "תתלבשי" אמרה והושיטה לי בגדים
כולם יצאו ואני התלבשתי, יצאתי החוצה.
צד אחד, ג'וב וקשת מדברים
צד שני, קפיטריה וכל השאר
החזרתי את מבטי אל הצד האחד, קשת התחילה לצעוק ולהרביץ בעצבים לג'וב,
ג'וב מאידך לא התגונן... נתן לה להכות. פשט את שתי זרועותיו וקשת התנפלה עליו בחיבוק מלווה בדמעות.
ג'וב ליטף אותה ונישק את ראשה.
קיוותי שלפחות עכשיו בין הדמעות של העצב ישנן גם דמעות של שמחה, שמחה על זה שהוא עכשיו איתה, לבד.
החזרתי את מבטי אל הצד השני וצעדתי לשם מסובבת מידי פעם את ראשי אחורה אל הצד האחד.
"מתי הולכים?" שאלתי מודאגת את מני כשהגעתי.








התחשק לי
תהנו

חחח איזה כייף שהתחשק לך מ-אוד נהנתי!!! 😁
אוהבתת טלושש
חחח והמשך.. חחח

חחחחחחחחח מדהים!!!!!!!

את יכולה להמשיך עוד אם את רוצה..=]

אחחח..
איזה כיף! 😉
אז תביאי עוד אחד..
עודד...
אמממ...
שעה.
יאללה תתחילי. 😎
ואחלה פרק!

B לך.

חחחחחחחחחחחחח
B לך! ;;;😉))

וואאיי..שני פרקים שולטייםםם!!!!!!


חח..הלוואאיי עליי ככהה שיהיה לי כזה כישרוןן...

ייאאללהה..עוד המששךךך...


פליזזיי.ץ.!!?!!?

יפהההההההה :]
המשךך..

חחחחחחחחח איזהה כיף לנוו שהתחשקק לך 😊
תמריי עכשיו אלה פרקים שאת ממציאה מהדמיון
או שזה באמת קרה למאיה האמיתית?!!?

מהממםם

אוהבתת
מאיושש

מהמםםם..=]]]]

תמריי יאוו איזה מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםם
חחחחחח נדירררררררררררררר
אהבתיי!!
דיי זה סיפור שולטטטטטטטטטטט
מושלםםם!!!
תמשיכיייייי מהרררררררררררר!!!
אבל מהרררר
אני במתחחחחחח

לפ יוו

מור'צי 😊

מאאיה.. יד המון דברים מהחיים האמיתיים שלהה.. אבל תכלס אני בונה על זה סיפור שלי..
ככה שיש ויש.

תמריי...אהבתי... 😊
פרק מדהיםםם...(כמו תמידד...)
מתי יבוא לך שוב?!!
אנחנו רוצים המשך...
😛

בובה אני אוהבת אותך 😊

וווואו רגע הכול אמיתי כיאילו מאיה אשכרה ניסית סמים??
וואי איזה סיפור....
ורועי הזה חמוד!!!!!!!
המשךךךך

ואוווו..!! מה קרה כאן עכשיו.!?!
רגע רגע רגע... תני לי לעקל..
קשת נתנה למאיה סמים!?!?!
יאאא לא נכוןןן..!!!

חחחח אני בשוקקקק..!!!

יאללה מאמי תמשיכייי.. =]
לילוש 😊