מוקדש לקופה שלי {!} 😉
מהפרק הקודם
"את עדינה..הוא צודק" אמר. "בואי" לחש ושלח את זרועותיו אליי
התקרבתי והתכרבלתי בין שתי ידיו עוצמת את עיניי.
"אתה כל כך מזכיר לי אותו" לחשתי והרמתי את ראשי להביט בו
אבל פתאום נשמעה צפירת מכונית
"קומי!" צעק רועי שתפס בשתי ידיי והקים אותי במהירות.
המכונית עברה בהבזק ואנחנו התפקענו מחבקים זה את זה...
המשך
"אני... וואו" ציחקקתי כשאפינו נגעו זה בזה.
"רוצה להשלים את הסלואו שהיה בנשף?" שאל בלחישה מביט בי במרחק שלא עלה על 4 סנטימטר.
צחקתי
"אין מוזיקה טיפשון"
"אני אשיר.." אמר
"אתה יודע גם לשיר?" שאלתי מופתעת
"לא, אבל אני יכול לנסות" אמר וחיבק אותי חזק יותר
הנחתי את שתי ידיי על חזהו כדי להרגיש את ליבו, כמו שעשעיתי לשחר ואת ראשי הנחתי תחת סנטרו
רועי התחיל לשיר...לא לשיר, לזמזם בשקט מנגינה מרגיעה, ועיניי נעצמו.
אני זוכרת את הרגע הזה כי הוא היה מאושר, רגע מאושר...
את השאר לא הצלחתי לזכור, האלכוהול השכיח הכל...
פקחתי את עיניי ומולי היה ג'וב
"כואב לי הראש" אמרתי מתרוממת מהספה האדומה כדי לראות את העולם בצורה אופקית
ג'וב שתק ורק הביט
הסתכלתי סביב, החדר היה חשוך וריק מאדם
רק אני וג'וב. ג'וב לבש את חולצת הכפתורים מהחליפה שלבש והעניבה השחורה השתלשלה בצידו האחד של הצווארון
ואני... אני לבשתי משהו... לא ברור לי עדיין מה.
"מה?" שאלתי מבולבלת מחזיקה בראשי "מה קרה?"
ג'וב שתק ורק עקב אחר כל תנועה שעשיתי, עיניו שידרו בילבול, הוא שתק וחשב...
"ג'וב?" שאלתי וכעת התיישבתי "למה אתה לא עונה? .... ג'וב?"
"את בסדר?" אמר לפתע וקולו נשמע צרוד
"אני חושבת" אמרתי משפשפת את מיצחי
"את צריכה לישון" אמר
"למה אני פה?" שאלתי
"החדר שלכן תפוס...קשת ואוהד מבלים שם, אז רועי הביא אותך לכאן"
"רועי?" שאלתי
ג'וב הינהן
"מה השעה?" שאלתי
"שלוש" אמר ג'וב "תחזרי לישון" הוסיף
"למה אתה לא ישן?" שאלתי וראשי הסתחרר
"רציתי לראות שאת בסדר" אמר וכעת קם ממקומו והתיישב על ידי, "תחזרי לישון" אמר וליטף את שיערי
תחושת נעימות עברה בי ועצמתי את עיניי בהנאה,
נשמתי עמוקות וחייכתי
"אני אוהבת שאתה עושה את זה" לחשתי והנחתי את ראשי על ברכיו
הכל היה כל כך שקט, רק נשימותינו נשמעו ותחושת הנעימות שג'וב העניק לי הפחיתה את כאב הראש
הליטופים לא פסקו, לפחות עד שפקחתי את עיניי שוב ואור חזק סינוור אותי.
ריח קפה התפשט בחדר ורעש מים רותחים נשמע
"ג'וב?" שאלתי את הדמות שעמדה מול הבר בגבה אליי
"בוקר טוב" אמר בחיוך הרגיל שלו, הוא היה לבוש באותם בגדים מהפעם האחרונה שעיניי ראו אותו
"בוקר..." החזרתי אליו והתרוממתי.
"קפה?" שאל מסתובב ובידיו שני ספלים
"מה? לא יודעת" עניתי מבולבלת
"מה לא יודעת? קפה או לא?" גיחך
"לא.." עניתי בפרצוף קמוט "אני צריכה לצחצח שיניים" אמרתי
ג'וב התיישב מולי לגם מהקפה שלו והרים את גבותיו בחיוך.
נשמתי עמוקות והבטתי בו בעיניים חצי פקוחות
"אני הולכת" אמרתי מנסה לקום אבל מיד נפלתי שוב אל הספה
ציחקקתי בעייפות, ג'וב צחק גם הוא וניסיתי שוב
"ביי" אמרתי ליד הדלת אל הדמות שבגבה אליי ומבטה היה בספה האדומה והריקה.
"ביי דוגמנית" נשמע הקול ועזבתי את החדר...
המסדרון היה רועש ומלא באנשים שבודקים את המזוודות שלהם
"נסיכה!" מני קרא כשעינינו נפגשו
"מה קורה פה?" שאלתי בנימנומיות
"צריך לארוז בובה... עוזבים עוד מעט" אמר "לעזור לך?" הוסיף ושאל
"לא...תודה" אמרתי בנידנודי ראש ונכנסתי אל חדר מספר 8.
"היי מאיה" נשמע קול מוכר, הרמתי עיניי ומולי היה אוהד
"מה אתה עושה פה?" שאלתי מטה את ראשי הצידה
"זה החדר שלי?!" אמר בשאלה, ואז הבחנתי בעוד דמות על המיטה, הצצתי מעל ראשו של אוהד וראיתי שזה רועי,
"רועי..." אמרתי
"הוא ישן" לחש אוהד "את מוזמנת להישאר..." אמר "אבל אני פשוט צריך להתלבש" הוסיף ואז הבחנתי שהוא בבוקסר בלבד
"טעות בחדר" אמרתי חוזרת אחורנית "איזה חדר אני? אתה יודע?" שאלתי אותו
"פה ליד.." אמר והצביע ימינה "אבל אם את רוצה.. החדר הזה יכול להיות גם שלך"
"מצחיק" אמרתי ויצאתי בדלת, חזרתי אל המסדרון הרועש ופניתי ימינה לחדר מספר 7.
הדלת הייתה נעולה.
"קשת!!!" דפקתי על הדלת, "נוו... קשתתת" אמרתי מייללת.
קשת הופיעה בפתח
"וואו התגעגעתי" אמרתי לה בנימנומיות ונכנסתי פנימה.
"איפה ישנת הלילה?" שאלה סוגרת את הדלת
"ג'וב" עניתי וצנחתי על המיטה
"ג'וב?" שאלה קשת בציוץ כלא מאמינה
ואז נזכרתי...היא מאוהבת בו
"לא לא לא לא ג'וב.. התבלבלתי..." תיקנתי את עצמי "אצל מני ומור" אמרתי מחבקת את הכרית הקרובה.
"שובבה" אמרה קשת בחיוך ונכנסה אל השירותים.
"כן.....שובבה....." לחשתי לעצמי
"בואי צריך להתארגן... יוצאים עוד 20 דקות" אמרה מביטה במראה
"20 דקות?!" שאלתי מתרוממת מהמיטה
"אה-הא" אמרה מורחת ליפ גלוס על שפתייה.
"לאן הולכים?" שאלתי
"אתר צילומים מפורסם" אמרה
"מה השעה?" שאלתי מחפשת את הפלא שלי
"תשע" ענתה
"קשת..."
"מממ?"
"את יודעת איפה הפלא שלי?" שאלתי מתרוצצת בחדר לחפש אותו
"אההה" נאנחה קשת בצורה מוזרה ופסקה מלמרוח כמויות ליפ גלוס על השפתיים
"מה אההה?" שאלתי נכנסת לשירותים לבדוק אולי הוא שם
"אהההה... אוהד קצת שיחק בו" אמרה בפרצוף קמוט
"מה זאת אומרת?" שאלתי מביטה בה, ולפתע הבחנתי בעגילי היהלום
"העגילים!" קראתי והצבעתי על שתי אוזנייה...
"וואי נכון.." אמרה קשת והסתובבה למראה לראות שהם באמת שם
"הענק!!!" הרמתי את קולי באומללות ממששת את צווארי בפראות
"איפה הוא?!" שאלתי מתרוצצת "אני מתה.. אני מתה.. אני מתה מתה מתה!"
"את לא מתה..." ניסתה להרגיע אותי קשת..."תשאלי את ג'וב" הוסיפה
"אין-לי-זמן!" צרחתי עלייה
"אני אלך..." אמרה והניחה את הליפ גלוס על השיש ויצאה מהחדר
"אמא... וואא וואאאאא" אמרתי ממששת את מיצחי להיווכח שלא התפוצצתי (עדיין)
והמשכתי לחפש אחר שני החפצים האבודים שלי
"זה בסדר.. תרגעי" אמרה קשת כשחזרה
"מה הוא אמר?" שאלתי
"הענק אצלו.. והרגע נתתי לו גם את העגילים, לא קרה כלום! חחחח חמודה, תרגעי... קחי" ציחחקה והושיטה לי סוכרייה קטנה
"מה זה?" שאלתי
"זה עוזר... קחי" אמרה ודחפה לי את הסוכרייה ליד.
בלעתי אותה במהירות והמשכתי לחפש אחר הפלאפון שלי
"אני אחפש אותו... תארזי ותתלבשי" אמרה קשת
"אוי.. תודה" אמרתי ונכנסתי לשירותים לצחצח שיניים
"רגא.. תגידא.. מא אואד אשה אם הפלללללא שלי?" שאלתי כשמברשת השיניים הפריעה לי לדבר
"לא יודעת... אני לא זוכרת" אמרה קשת הופכת את המיטות
"מא אשית איתו בקלל?" שאלתי
"סתם... צחקנו.." ענתה
"אשיתם את זא?" שאלתי
"חחחחחח מאיה" צחקה קשת "מאיפה זה בא לך?" שאלה ונעמדה בדלת השירותים השענת על המשקוף.
"אנאערף... " אמרתי מתחרטת "הוא אומר שהוא פושט אותך היום.. זה מה חשבתי" הסברתי
"לא לא לא.. מפיתאום.. אנחנו ידידים, לא יותר" הסבירה קשת ולקחה סוכריה
"מאיפה הסוכריות האלה? הן טעימות" אמרתי מתלבשת
"מהבית" חייכה קשת
"אפשר עוד אחת?" שאלתי
"לא כדאי מאיה"
"מה? למה?" שאלתי
"את דוגמנית..." חייכה קשת והפנתה את גבה לחפש שוב את הפלאפון
לפתע הרגשתי שרגליי נדבקו לריצפה ואני לא יכולה לזוז,
"קשת" קראתי מבוהלת נתמכת בשיש כדי לא ליפול
"ממממ?" שאלה קשת מהחדר השני עדיין מחפשת
"קקקקשששששתתת!"





