נעלי האולסטאר שלו

QUOTE (_קטנה_ @ 27/12/2005) חחחחחחחח מורלססס ווואוו זכורים לי פוו כמה דבריםיםים :]]
חחח מאיה.. גם לי
איזה זכרונות..

מורלס? המשך?

לא הכמות היא החשובה... אלא האיכות...
במקרה שלך... האיכות תמיד עולה על הכמות =]
את כותבת מקסים... המשך!!!!!!!!!!!!1
אוהבת מישלוש!!

חחחחחחחחח מתוקי

חחחחחח שחחחררר
ברווךך הבא (:

בננוווווות! סתכלו בחתימה של שחר!
איזה ילדדה יפה 😉

מישלללל מושלמת שללי איזה בובה את! אוהבתווותך

קופיפי שליליי בנוגעע למוווור לא הספקתי לעעענות לך! היא דיברה איתו חמודה חחח (:

אוווווווהבת ומחר המשךך (:

יא איזה פרק יפההההההה אהבתייייייייייייי איזה חמוד שחררררררר חחחח נותן לה לעשות בו מה שהיא רוצה חחחחחחח ואהבתי שהזכרת ת'נעלי אולסטררר
מחכה להמשךך אוהבת המון טלוש

אהה תודעע על ההדגשהה בובהה

עלקק לא מענייןיי יצא מדהים חחח

שחרר הזהה אני מאוהבתת בוו

יאללה תמשיכיי בובבהה

אוהבת'תתך
מאיהה

איןן יותרר סתומהה ממנייי
חחחח ה=ק=ד=ש=ה קיבלו תיקון חח

אוהבתת
מאיהה

מצושלםםםםםםםםם ;1@~!@!~
המשךך דחווףף
וישישהה ללך לילה טוב ~@~!מ
מואההההההההההההההההה

חחחחחחחחחחחחחח חולים

המשששךךך

איפה היא דיברה איתו?😢

אולי פיספסתי פרק?

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!




דאחוףףףףףףףףףףף!!!!!

תודה מראש.. חוחוי

=[

מוקדש לקיפי הקופיפה שלי 😉


מהפרק הקודם

העיקר שאת צוחקת" אמר וחייך אליי כשהתקרבתי אליו עם 5 לקים צבעוניים
אבל כעת החיוך הפך למבט אומלל
"תוריד את הנעליים" אמרתי
"בתנאי שתתני לי לאפר אותך אחרי זה"
"טוב", אמרתי בחיוך
ונעלי האולסטאר שלו נזרקו על הריצפה מאחורה


המשך

"וואו"
"ווווואו"
"וואאו"
"וואו וואו"
"חחחח וואוו"
"ווואו"
"נו חחח אל תזוז"
"וואו"
"שחחחרר" ציחקקתי
"מה?" שאל מביט בי
"אל תזוז!"
"סעמק.. מה אמרת?" כשהתקרב כעת לנשק אותי
"שחררר" התקפלתי בתוך עצמי מצחקקת.
"מאיההה" חיקה אותי וחפר בתוכי על מנת להגיע אל הפה
"עכשיו מרחת הכל" אמרתי בפרצוף עקום כשהוא הצליח להרים את ראשי
"או מיי גאד" אמר בצורה פרחית לחלוטין "פאק פאק פאק פאק.. פאק.... פאקק......." הוסיף על האבדה הנוראה
"אני סומך עלייך שתעשי לי שוב את השפנפנים האלה" אמר והתקדם בהליכת כלב לכיווני.
ציחקקתי והתקדמתי אליו בהליכה חתולית.
"ווופ?" שאל
"מיאו" עניתי מצחקקת
והכלב עלה על החתול
"חתולית?" שאל כשעיניו מביטות מלמעלה על שלי
"מיאו?"
שחר צחק
"יש לך שפם יפה חתולית" אמר והתקרב לאט
"זנב יפ.." התחלתי משפט אבל כנראה שלא הצלחתי לסיים אותו
"מה אמרת?" שאל אחרי שהתנתק ממני
"זנ..." אבל שוב משהו הפריע
"את מגמגמת" אמר כשהתנתק בשנית
אבל החלטתי לא להחזיר לו, מפחדת מניסיון כושל אבל שחר מאידו היה נראה כאילו הוא כן רוצה שאני אומר משהו...הוא חיכה, הוא שתק.
"אתה מ..." וידעתי שזה יקרה.


"אל תזווזי" אמר שחר בעצבים
"מי אומר למי?" הזכרתי לו
"נווו אבל את רוצה את זה"
"ואתה לא רצית את השפנפנים?"
"אאא.. אני כן" שיקר בחיוך
"שקרן!"
"אל תזוזי!"
"כמה כבר עשית?" שאלתי בשיעמום
"ראש וכתפיים" אמר שחר מתריס מבטים מהנייר אל גופי.
רעש העיפרון היה הרעש היחיד בחדר.
"אפשר הפסקה?" שאלתי
"עוד לא" חזר על אותן מילים שחזר עליהם כבר חצי שעה.
"נווו" התבכיינתי
"אל תזווזי"
"מדגדג לי ברגל" אמרתי בחיוך ילדותי
שחר הביט ביזמן מה ואז קם
"איפה?" שאל מעביר את ידיו בעדינות על הרגל
"למעלה...למעלהה... עוד קצת" אמרתי באותו חיוך ילדותי
ככל שעלה יותר ככה ראשינו התקרבו
"פה" הכרזתי כשאפינו נגעו אחד בשני
"שובבה" אמר בחיוך והתרחק
"חצוף!" התרגזתי
"שמנה" התיישב שוב והעיפרון בידו
"מכוער!" הטחתי בו
"תינוקת" אמר כלא מקשיב למה שאני אומרת ורק מצייר במרץ
"שרליל!"
"זונה"
"קוווווףףף"
"מכשפה"
"סתום"
"מטומטמת"
"נוו שחררר"
"כונפה" אמר בשקט וסקר כעת את הדף
"שחר! אני אלך!"
"סיימתי..." אמר
"מה?" שאלתי מתרוממת מהמיטה
"סיימתי" חזר שוב על אותה מילה והושיט לי את הדף .
"אואוווו זאת אני??" שאלתי כשהבטתי בדמות שמצוירת כל כך אמיתי על הדף
"כן" ענה והתקרב אליי מאחור
"אתה מוכשר" אמרתי ללא הצלחה לנתק את עיניי מהדף
"את מוכשרת" אמר והסית בעדינות את השיער מהעורף שלי.
ציחקקתי
"כבר לילה" הזכרתי לו מסתובבת כדי שיפסיק
"בלילה הכי רומנטי"
"בלילה אני רוצה לישון" אמרתי לו בפרצוף עצוב
"אפשר להיות הדובי שלך?" שאל
"לא" עניתי בציחקוק
עמדנו בשקט מביטים זה בזה
"נו? לך" האצתי בו
"רומיאו עוד יחזור" הזהיר כשהיה בחלון
צחקתי "רומיאו.. התלתלים..." הזכרתי לו מצביעה על השיער
"התלתלים?" חייך ושאל בזיוף כלא מבין על מה אני מדברת... ונעלם.
הבטתי שוב בציור
"מוקדש באהבה ליולייה היפה באדם" היה כתוב למטה בכתב מסתלסל.



עברו הימים.
הדוגמנות כבר מעין בית שני שלי, בחוץ ברחובות ישנם כבר שלטי חוצות שלי.. קטנים אומנם אבל שלי.
מחר אני נוסעת... 2.8 , לארבעה ימים עם שלושה ילדים בגילי.
קשת, רועי ואוהד. אתמול נפגשנו והצטלמנו צילומים אחרונים ביחד בארץ.
לפי מה שאמרו אנחנו ניסע ליומיים פריז וליומיים מערב אפריקה.


"אמאאאאא" שאלתי מלמעלה
"מהה?" נשמע הקול מלמטה
"איפה המזוודה הכתומהההה?"
"למה את צריכה אותה?" שאל טל ובידו מזוודה כתומה
"אני נוסעת מחר" הסברתי לו ולקחתי את המזוודה
"לאן??" שאל מופתע
"פריז ואפריקה"
"מהה? מהדוגמנות יענו?" שאל
"כן" עניתי בודקת את המזוודה
"אז איך נחגוג לך?" שאל
"מה?" שאלתי מבולבלת "תחגגו לי מה?"
"יום הולדת?"לחש והביט בי כאוטיסטית
"האאא נככוןן" נזכרתי והתרוממתי
"מסכן שחר.. התייעץ איתי" אמר טל
"הוא התייעץ איתך?" שאלתי מופתעת
"לא" ענה במהירות והלך
"אמאאאא?" שאלתי שוב
"היא ביד שלך" הזכיר אבא כשעלה במדרגות ונכנס לחדר השינה שלהם.
"טר רר רר טר רר רר " נשמע הפלא על השולחן בחדר שלי
התקבלה הודעה חדשה 1 היה כתוב על הצג
"רוצה לראות אותך בערב ב-11 בפארק, מאוהב בך"
היה כתוב.
"ררררר" פלטתי מאהבה
"אתה תראה אותי" תקתקתי בחיוך
והמשכתי לארוז


"מוקדש באהבה ליולייה היפה באדם"
חזרתי שוב ושוב על אותה שורה שכתובה בכתב מסולסל,
מה שקורה לי הרבה בזמן האחרון.. ומחכה לשעה 11.

הפארק חשוך וריק, התקדמתי אל הספסל הקבוע שלי ושל שחר והתיישבתי.
הירהרתי מה התכנונים שלו ולמה הוא לא מופיע, הורדתי את מבטי מטה ועל הריצפה היה דף הודעות קטן שעליו הונחו ארבע אבני חצץ אדומות.
"לכי בעקבות הורדים האדומים" היה כתוב
ציחקקתי.. אין מצב שזה שחר.
המשכתי לחכות מהרהרת בכתוב ומהרהרת בשחר.
לאחר זמן רב ששחר לא הופיע החלטתי לחזור הביתה... אך אז נזכרתי בפתק.
בעודי מתלבטת צעדי בעקבות הורדים האדומים אל היעד הבא...
פנס רחוב בודד היבהב במאמץ על פיתקת הודעות הבאה שעלייה הונחו ארבע אבני חצץ אדומות.
התכופפתי להרים את הפתק כשהבחנתי בצל מתקרב באיטיות מאחוריי
"הנה אני" היה כתוב על הפתק...
"שחר!" אמרתי מסתובבת עם חיוך.
אבל זה לא היה שחר...


😢

יאוווווווו
איזהה פרק רומנטייייייי
הכיי מדהים בעולםם
דייי את כזאתת כשרוניתתתתתתת
זהה מהמםםםםם
ומושלםםםםםם

חגג שמח בובהה
תמשיכי שתוכלי

אוהבת'תך
מאיההה

גררררררר איזה מושלם הסיפורר
ואיזה מושלם שחרררר
שימי המשךך מאמי
מוואהה