נעלי האולסטאר שלו

נופרקוש בובתי, מוקדש לך אהובה. 😉


מהפק הקודם

"טוב.. אני הולך מאיה, היה נעים להכיר אותך" אמר יהודה בחיוך.
"זהו? אתה לא מצטלם איתי יותר?" שאלתי
"היום לא... אבל תמונה אחרונה, כן. התצטלמי איתי?" שאל
"כן" עניתי ויויו הרים אותי, בדיוק כמו שחר בתנוחת חתן כלה, כשהוא בבוקסר ואני בתחתונים וחזייה מצחחקים שנינו. "מני! תמונה" צעק יויו אל מני. חייכנו שנינו "תגידי צ'יז" אמר יהודה ושנינו אמרנו
😁 "צ'יז" 😁


המשך

הצילומים הבאים היו מעניינים הרבה פחות מהצילומים עם יויו.
היחיד שהצליח להצחיק אותי, וגם זה היה לעיתים רחוקות היה ג'וב.
עכשיו אני קולטת כמה רחוקה נראתה פגישתנו שלי ושל ג'וב, כלל לא נראה שאנו מכירים מספר שעות בלבד.
"אתה נשוי?" שאלתי את ג'וב שאלה שהציקה לי באחת ההפסקות בחוץ.
"כן" ענה ארוכות ובקול נמוך.
החלטתי לנצל את המצה ולחקור גם אותו לשם שינוי.
"כמה שנים?" שאלתי בחיוך.
"32"
"32 שנים?" חזרתי על מילותיו כלא מאמינה.
"אתה נראה כל כך צעיר" הוספתי.
"כן?" שאל מצחקק "טוב, אני משתדל." אמר בחיוך והביט במי הבריכה שהצטלמתי בה לפני רגעים מספר.
"בטח התחתנת בגיל צעיר, לא?" שאלתי
"כן" ענה באישור.
"באיזה גיל? 18? 19?",
"כן, 18."
"היית בצבא?"
"כן, שם הכרתי את אישתי"
"מה היא הייתה שם?" שאלתי
"מאמנת הכושר שלי" חייך ג'וב והמשיך במבט החולמני
ציחקקתי.
"היא זאת שאמרה לך 200 שכיבות צמיחה ו-20 סיבובי ריצה סביב המגרש בחמש לפנות בוקר?"
"בהחלט כן" ענה בייסורים.
"ו...יש לכם ילדים?"
"4"
"בני כמה?"
" 20 ו-27 "
"והשאר?"
"אין שאר" אמר
"אבל אמרת רק שני גילאים, מה עם השאר?" שאלתי מבולבלת
"ה-27 זה שלישייה" הסביר
"הא" פלטתי ציחקוק קטן.
"ומה איתך? למה מדברים רק עליי?" שאל לפתע והביט בי.
"אתה יודע עליי הכל, אז רציתי לדעת גם אני עליך" אמרתי
"מה עם חבר שלך? כאילו שיואו?" ניסה לדבר בצורה פרחית מסתובב לדבר אליי.
"חבר שלי כאילו? הוא כאילו מושלם כזה? כאילו מלאך כזה? ואני אוהבת אותו כאילו כאילו..?"
"רק כאילו כאילו?" שאל בחיוך מחקה אותי.
"לא! ב'מת ב'מת!" תיקנתי את עצמי עם אצבע מבויישת על הפה.
צחקנו.
"כמה זמן אתם חברים?" שאל
"עוד מעט 7 חודשים"
"הרבה זמן, כפיים" אמר ומחא.
"תודה" צייצתי וחזרתי לבהות בבריכה.
לאחר מספר רגעים שעברו בשקט המתים שאלתי עוד שאלה שהציקה לי.
"כמה זמן אתה פה?"
ג'וב חשב ולבסוף ענה, "מאז שהשתחררתי מהצבא" ענה.
"ומתי עלית לישראל?"
"מאיפה?" שאל מבולבל
"איטליה" עניתי.
"למה את חושבת שעליתי מאיטליה?" ציחקק
"השם שלך, אולי?" שאלתי בהיסוס.
"לא, לא לא לא" ענה ג'וב בליווי גיחוך קל "לא ולא, שיניתי את השם שלי" הסביר
"איך קראו לך?" שאלתי מסמיקה.
"שחר דוגה" ענה
"ומה רע בשם שחר?" שאלתי המומה מהחלפת השם הלא מוצדקת.
"אין שום רע, זה פשוט לא תאם למקצוע, מבינה? השם שחר דוגה מתאים יותר למוכר מכולת ולא למעצב בגדים וסוכן דוגמנות" הסביר.
"וואי, אם חושבים על זה... זה כל כך נכון, ושם איטלקי באמת עשה לך את כל העבודה"
ג'ובאני סול רק הינהן.
"מאיה?" קרא מור, והחלו הסידורים לשוט הצילומים האחרון שלי.

"איזה יום מעייף" נאנחה ליהי כשהתמקמנו במושבים האחרונים באוטובוס חזרה הביתה.
הינהנתי וכל הדרך שקעתי במחשבות על העתיד.

דלת נטרקה ורעש הדיזל התרחק, ניצבתי מול הבית החשוך שלי.
שמחה ועצב התערבבו לי ביחד. לא טרחתי כלל להכריז שאני בבית ועליתי אל החדר.
נכנסתי אל החדר החשוך וטרקתי את הדלת. עשיתי את הדרך המוכרת אל המיטה והתפרקתי עלייה
לפתע, נשמעו נשימות. האצתי את נשימותיי לראות שמא אלו הן הנשימות שלי, אבל קצב הנשימה היה שונה.
ליבי החל פועם בפראות
"מי שם?" שאלתי מנצלת את רעש הדיבור וזזה לכיוון מנורת השידה שלי.
אבל אף קול לא ענה והנשימות פסקו.
חיכיתי מעט זמן, קפואה באותה תנוחה שבאתי להדליק את האור.
היה שקט.
'את מדמיינת מאיה' אמרתי לעצמי הרי יום כזה ארוך ומעייף בהחלט שורט משהו במוח וחזרתי לשכיבה הרפויה על המיטה.
הפעם, לא היו אלו נשימות אלא צעד, צעד שבעקבותיו ריצפת הפרקט של החדר שלי חרקה.
"מי שם?" חזרתי שוב על השאלה זזה בפעם השנייה אל מנורת השידה.
'תדליקי אותה' סיננתי לעצמי ולחצתי על המתג, אבל אור לא הואר בחדר, עדיין שרר החושך המפחיד.
לחצתי שוב ושוב, כאילו בפעם הזאת האור כן ידלק, כאילו הייתה תקלה בפעם הראשונה ובפעמים לפניכן...
רעש התקתוקים של המנורה בהחלט עשה רעש הרבה יותר חזק מאשר הקול שלי או החריקות של הריצפה.
"זה לא בחשמל" אמר קול מכיוון הדלת הסגורה.
"הפחדת אותי!" אמרתי בפחד ובליווי צחוק צולע.
"מצטער, הייתי חייב לראות אותך" אמר ועכשיו החל פוסע לכיוון המיטה שלי.
"אני שומעת אותך מחייך" אמרתי צוחקת.
"אני שומע אותך מאושרת" אמר וכעת ניצב בדיוק מול המיטה שלי.
"נכון", עניתי והתגלגלתי בטעות לכיוונו נוחתת נחיתה קשה על ריצפת החדר שלי.
הוא צחק
"אאוץ' " אמרתי מתרוממת מהנפילה.
"איפה את?" הוא שאל.
"שם" אמרתי מנסה לבלבל אותו.
"איפה?" שאל והתקרב יותר ויותר לכיווני.
"שם" אמרתי וזרקתי את אחת הבובות שלי לכיוון השני של החדר
"שם?" שאל בלחש וידיו ליטפו את פניי.
"שם" לחשתי באישור ושיפתותינו נצמדו ברכות...





~~~~~~~~~~~~~~

מצטערת שיצא קצר. 😢
מחר!
מחר?
מחר מה יש?
המשךךךךך

~~~~~~~~~~~~~~

Love You 😉

Nחכים כבר בלי רוחח!!!!


חחחח... תמשיכייייייייי!!!!


צריך ת'מנהה!!!!

דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

יא איזה רעהההההההההההההה אני רוצה היוםםםםםםםםם
אוף אוףףף מזה מתאים לי עכשיו לגשם והחושך בחוץץץץ
חחח מחכה להמשךךך טלוש

תמר,למרות שהגבתי בדיוק בזמן שאתתת הוספת המשךך
קראתי אותו,ואני באמתתת מחכה בחוסר רוחחח להמשךך!!!


איזה חמודי שחר.. (אם זה הוא,אבל אני מתאר לעצמי.. חח..)


הממשךך כפרתיתיתי!

QUOTE (JustTalush @ 25/12/2005) יא איזה רעהההההההההההההה אני רוצה היוםםםםםםםםם
אוף אוףףף מזה מתאים לי עכשיו לגשם והחושך בחוץץץץ
חחח מחכה להמשךךך טלוש
😕 קיבלת הרגע..


אוווושר אוהבתוווווותך.

מחכה להמשך=]

מהמם אממי..
איזה חמוד שחררררררר 😁 (אם זה הוא,ונראה לי שזה הוא)
ה=מ=ש=ך
שבוע טוב

חחח חמודיםםם
המשךךךך

אהה!!!!!
זה כל כך יפה.... הקטע האחרון שהוא בא אליה לחדר... הזכיר לי משהו מהעבר... חחח
=]
ממש ממש ממש ממש יפה...
אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך... שימי המשך מהררררר =]

וואי פשוט מושלם תמשיי בדחחחחחחחחחחחחחחחחוףףףףףף ~!@~!@~!@~!@~!@~!@

שמחה שאהבתן. כותבת המשך.

יאוווווווווווווווו מושלםםםםםםםםםם
המשךךךךך 😊😊😊😊

חחחח מדהיםם
וגםם מצחיקק 😊

תמשיכיי

אוהבתת
מאיהה

מחכה להמשך!

המשך המשךךך =]]]

פרק טובטוב 😁

פיללילילילילליליליליללילילילילילילילליליליליליליליליללילילילילילילילילילילליליליליליליליליליללילי 😛