.
"להתראות נוי"..הוא אמר חנוק...
"לא"..אמרתי..
"מה?"..הוא לא הבין..
"לא להתראות,שלום ליאור,שלום ולא להיתראות"...אמרתי והרגשתי צביטות חדות בלב.....
הוא לא אמר דבר ויצא מן החדר,כל מה שנותר לי לעשות כרגע,זה לסגור אחריו. . . .
אחרי שהבנתי שהכל ביננו ניגמר,
שאני שוב לבד,
בוכה מאותן האהבות. . .ליאור כבר איננו,ולא יהיה לעולם...
אני נישכבתי על המיטה,ובהיתי בתיקרה,מביטהה על צבעה הלבן האחיד.
מסביב הכל היה שקט,החדר היה שקוע בדממה ושלווה.
אך בתוך ליביי וראשי רצו לאן מליונים של מחשבות..
מחשבות על אותם ימים מאושרים ויפים..
על אותם ימים שאני וליאור עוד היינו מאושרים..
על הימים שבילינו יחדיו,שאהבנו עד בלי דיי..
בין כל המחשבות שסבבו את ראשי בזמן הקרוב,מאז שליאור הלך. . .
שמעתי דפיקות על הדלת,ולאחר כמה שניות התפרצות לחדר..
"נויי נויי"..שמעתי את קולה של גאיה ניכנס לחדרי..
"אני פה"..עניתי להה והתיישבתי על המיטה,לאחר כמה דקות ראיתי את פרצופה..
"מה קרה עם ליאור?"..היא שאלה מבוהלת..
"ניפרדנו"..אמרתי ושוב פעם הצביטות בלב העירו אותי.
"למה אבל?הייתם מושלמים ביחד"..היא אמרהה בתקווה שמש'ו יקרה.
"מושלמים,לא היינו ביחד"..אמרתי וזזתי מן תנוחתי.
"אבל למה ניפרדתם?"..היא שאלה וישבה לידי..
"הוא מצטער על היום שהוא הכיר אותי,את יודעת?"..עניתי להה בצורת שאלה.
"מה?"..היא שאלה לא מבינה.."למה?"
"אני מצטער על היום שהכרתי אותך,אני לא מבין למה אלוהים שלח לי דווקא אותך"..ציטטתי לה אותה..
"אויי נויי הוא בטח לא היתכוון לזה"..היא אמרה והייתה רצינית..
"הוא היה רציני"..."הוא אחריי על המילים שיוצאות לו מפה"..אמרתי בעצבנות..
"אולי אמר את זה בעצבים?"..היא הציעה.
"תאמיני לי שבכל מילה של צחוק או עצבים,יש טיפת אמת"..עניתי לה.."גאיה אני וליאור לא נחזור לעולם...הוא פגע בי,אני פגעתי בו,ודיי חלאס לא מתאים"..אמרתי לבסוף...
גאיה כנראה הבינה בגלל זה היא לא אמרה דבר...
היא רק חיבקה אותי..ואמרה שהכל יהיה בסדר...............
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
"כן ניפרדנו"..אמרתי לבר בטלפון..
"לאא נכוןןןןןןןןןןןןןןןן"..היא אמרההה בשוק..
"נכון נכון"..עניתי לה.."צאי מההלם"
"הייתם כל כך יפים ביחד,זה לא יאומן"..היא אמרה לבסוף..מה הוא עשה?!"..היא המשכיה ואמרה בעצבים..
"הוא סתם דפוק,הוא מצטער על היום שהכיר אותי,ומקלל את אלוהים על היום שהוא שלח אותי דווקא אליו...את מבינההה איזה חוצפן הוא...ותאמיני ליי,שכמה שאני פגעתי בו,ופגעתי,לעולם לא אמרתי לו את המילים האלו..."..אמרתי רותחת מעצבים,לא הייתי מוכנה לשמוע עליו.
"אני שונאתתת אותו,חצוףףף..והכל בסדר חוץ מיזה?"..היא שאלה וניחמה אותי..
"כן,בערך"..עניתי לה..."אני ידבר איתך מחר,יש לי מש'ו לעשות"..אמרתי לה לבסוף...
"אוקיי מאמי,אני מקווה שתסתדרו לבסוף והכל יהיה בסדר"..היא אמרה ושלחה לי נשיקה בטלפון..
"ביי מאמי"..היא אמרה ובאה לנתק..
"רגע"..אמרתי..
"מהה?"..היא שאלה..
"מחר על תתכנני כלום,יש לי הפתעה"..אמרתי לבסוף.."ביו'ש אוהבת אותך"..אמרתי וניתקתי
בנות,אני עכשיו בביצפר,היה לי משעמם,אז התחלתי לרשום לכןן המשך קצרצררר..
יש הפסקה,אז אני אלך לאכול מש'ו.
מתה עליכן,
ותגיבוו בכל זאת..
המשך יהיה כנראה שאני יהיה בביתתתתתתתת..
אח שליי חוזרררררררררררררררר היוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!
חיחי...
מוואה ענקית,
סתיוו'שההההההההההההההההה 😊
עוד פרק מדהים!!
אבל קצר |:
שתסללללללללללללללללללח לו...
הם כ"כ מושלמים ביחד..
תמשיכי=]
ושבת מ ו ש ל מ ת
יאאאאאאא באמת קצרצרר ואני איתהה אם היו אומרים לי ככה גמני בחיים לא הייתי סולחתת
מחכה להמשךך
אוהבת המון טלוש
QUOTE (TtUuLlIi @ 20/01/2006) עוד פרק מדהים!!
אבל קצר |:
שתסללללללללללללללללללח לו...
הם כ"כ מושלמים ביחד..
תמשיכי=]
ושבת מ ו ש ל מ ת
😉
עוד מיש'וו???
במוצאי שבת יהיה המשך..
וגם זה תלוי בתגובות שלכן..
צ'אווווווווו,
סתיוו'שהההההההההההההה 😊
דיי נו סתיוש איך נחכה עד מוצאי שבת???????
😢😢😢
מה אני יעשה?אני שומרת שבת ואני לא יכולהה להיות במחשב.
חחח צודקתת
ולא לכעוס...
הכל מאהבה 😢
מושלם מושלם מושלםם
אבל עצוב עצוב עצובב
אני צ'ה שהם יחזרווווו 😢 😢 😢
תמשיכיי מאמיי
הכל בסדר חוץ מיזה?"..היא שאלה וניחמה אותי..
"כן,בערך"..עניתי לה..."אני ידבר איתך מחר,יש לי מש'ו לעשות"..אמרתי לה לבסוף...
"אוקיי מאמי,אני מקווה שתסתדרו לבסוף והכל יהיה בסדר"..היא אמרה ושלחה לי נשיקה בטלפון..
"ביי מאמי"..היא אמרה ובאה לנתק..
"רגע"..אמרתי..
"מהה?"..היא שאלה..
"מחר על תתכנני כלום,יש לי הפתעה"..אמרתי לבסוף.."ביו'ש אוהבת אותך"..אמרתי וניתקתי.
הנחתי את הפלאפון בצד ונישכבתי על המיטה,
שוב מביטה על התיקרה,ושוב הפחשבות עלו,
על אותם ימים יפים שכבר לא יחזרו,
על ועל אותם ימים שעכשיו נישארו,לבד,בלעדיו.
ככה רץ לי הזמן,במשבות מסחררות על ליאור,ועל הלבד שלנו,
לא היה לי מושג מה הוא עושה עכשיו,
אבל רק הבנתיי שאני פגועה ממנו,
שהדמעות כ"כ רוצות לרדת,לפרוק את הכל,
אבל הבטחתי לעצמי להיות חזקה,ולא להישבר..
חבל על הדמעות,חבל לבכות,חבל שהם ירדו רק על מיש'ו שלא שווה אותם.
ההרגשה שהזמן עובר במהירות,רק גברה, והינה הצהריים הגיעו,
ליאור לא היה איתי,וכך החופשה נהרסה,אני לבד..ולא בוכה.
כל אותם ימים שרק תיכננו שכבר ניהיה פה,היינו כ"כ מאושרים ואוהבים.
תיכננו להנות פה כמו משוגעים..
לחוות את החיים האמיתיים...
אבל הינה הכל היתנפפץ,לשבריי חלקיקים קטנים,ולא מובנים..
הכל היתבלבל,ונוצר בלאגן אחד גדול,ולמה?!
בגלל מילים,
בגלל בגידות,
מעשים והמון שטויות.
והכל ביחד גרם לפרידה ענקית,
שהתממשה וגורמת לכל אחד פשוט להמשיך.
אבל ביננו הבנתי שהכל ניגמר,
שאת ליבו שברתי,ואת ליבי הוא פגם.
זהו,עכשיו הבנתי שלהמשיך בחיי אני יכולה,
והוא את שלו יחייה.
ממני אישורים הוא לא צריך לקבל,אני לבד והוא לא שלם,
כך גם אני,אני לא מבינה בשביל מה זה טוב,הרי היינו שתינו מאוהבים עד בלי סוף.
אבל הכל היה רמאות,למרות האהבה.
שתינו שיקרנו,וגמרנו לכך ממהתחלה,
וגם אם הוא אהב,לי לא היה טוב,לא הרגשתי את עוצמת האהבה,לא הרגשתי פרפרים בכל נשיקה.
וזה היה בהתחלה,ומה עכשיו?!עכשיו אני יושבת כאן וחושבת על זאת האהבה,שהיא כואבת,והיא נוראה.
שתינו גורמים אחד לשנייה צער וכאב,
עכשיו הבנתיי,שזכותי המלאה להמשיך ולהיתאהב.
עוד שעה עברה לה במחשבות,על ליאור שכבר איננו ולא ישוב לחיי עוד. . .
הבטן כבר עיקצצה לה מרוב רעב,והראש כבר ממחשבות.
החלטתי שאני עכשיו קמה ויוצאת לאנשהו לאכול,
לקחתי את רגלי וקמתי מן המיטה לכיוון ארון הבגדים שעמד בפינה.
פתחתי אותו ולקחתי חצאית ג'ינס וחולצה חומה.
לאחר כמה שניות כבר הייתי לבושה,לקחתי את כסף פלאפון,ויצאתי מהחדר לכיוון חדרה של גאיה.
הלכתי במזדרון המסודר והנקי להפליא, עד שהגעתי לדלת המפוארת שעמדה ומחכה שאני ידפוק בה.
אז דפקתי כמה פעמים,ולאחר כמה שניות גאיה פתחה.
"כן מאמי?"..היא שאלה..
"ליאור פה?"..שאלתי בתמייה.
"לא,הוא הלך לסיבוב,ואולי לבריכה"..היא אמרה ואני ניכנסתי והיתיישבתי על המיטה.
אופק גם לא היה בחדר,
כך שגאיה ישבה לידי ודיברה.
"את מרגישה יותר טוב?"..היא שאלה בדאגה.
"כן"..אמרתי וחייכתי לעברה.
"אני שמחה"..היא השיבה,והלכה לכיוון המרפסת והדליקה סיגריה.
"למה את צריכה לעשן?"..שאלתי אחרי שהרחתי את החרא שהיה בידה.
"סתם,אני כבר רגילה"...היא אמרה בקצרה.
"נאווה יודעת שאת מעשנת?"..שאלתי והיא לקחה שחטה ארוכה.{אמא שלה}
"כן"..היא אמרה.."אנחנו מעשנות ביחד"
"נחמד לדעת"..אמרתי ופליאה ויצאתי לכיוון המרפסת והתיישבתי בכיסא ממולה.
"אני רעבה גאיה,בא לך לצאת לאנשהו ולאכול?"..שאלתי והבטתי עליה.
"חבל שעכשיו את ניזכרת,ארוחת הצהריים כבר עברה,כבר לא שווה לחכות לערב"..היא אמרה.
"כן,אז הולכים?"..שאלתי.
"כן,אני רק יסיים ת'סיגריה,יתלבש ונצא"..היא אמרה ולאחר כמה דקות היא סיימה.
ניכנסו שוב לחדר והיא התלבשה,היסתרקה, היסתדרה ויצאנו לאחר כמה דקות מחדרה.
היא התקשרה לאופק,וליאור היה איתו..=/..
"תגידי,מה את הולכת לעשות עכשיו?"..היא שאלה.
"בקשר למה?"..שאלתי.
"לליאור"..היא אמרה.
"ליאור כבר לא קיים מבחינתי,הוא מת ואני הולכת להמשיך בחיים שלי"..אמרתי והמשכתי ללכת,בדיוק יצאנו מהמלון.
"כך גם הוא אמר"..היא השיבה.
ואני הבטתי בה ולא הבנתיי איך ליאור דיבר ככה,כשניפרדנו הוא רצה למות,והיה עצוב כ"כ,
ופתאום הוא אומר את זה?אוקיי..חשבתי.
"אני שמחה,יותר טוב לשנינו"..אמרתי לבסוף,והרגשתי שוב דקירות בלב.
"טוב,בואי נלך לקניון הקרוב"..היא אמרה והסכמתי.
לאחר כ-חצי שעה הגענו במונית,שילמנו וניכנסו לקניון הענק שהיה נמצא ליד הים.
"איזה שונה פה מהארץ"..אמרתי לה..
"הרבה זמן לא הייתי בישראל,אז אני לא ממש זוכרת"..היא אמרה ואני צחקתי..
"טוב מה את מצפה,את גרה בארצות הברית אז אין כ"כ הבדל"..אמרתיי ואז ראיתי את החנות האהובה עליי..
...leecooper
"בואי בואי"..אמרתי לה ולא חיכיתי לתגובה,פשוט לקחתי את ידהה...והינה אנחנו כבר בתוך החנות..
"חולה"..היא אמרה ואני צחקתי..
"המלתחה שלי על הפנים,כדאי שנחדש"..אמרתי לה והיא צחקה..
"אין אין לא השתנת"..היא אמרה ואניי חייכתי..
"אנשים לא משתנים"..אמרתי..
"וזה כ"כ נכון"..היא הצדיקה אותי..ואני חייכתי.
"איך זה?"...אמרתי לאחר שראיתי ת'ג'ינס מהקולקציה החדשה..
"מהמם"..היא אמרה..ואני בדיוק הלכתי לתא ההלבשה הקרוב ובאתי למדוד.
"צריכות עזרה?"..שאלה אחת העובדות שם באנגלית,שלא כ"כ הבנתי.
"הבטתי על גאיה,וגאיה דיברה איתה באנגלית,אני פשוט זוועתיתתתת אני לא יודעת לדברר ולהבין,מעולם לא למדתי טוב.
לאחר כמה שניות,הבנתי שגאיה הבינה את מצוקתי,והיא תירגמה לי את דברייה.
"את צריכה עזרה?"..גאיה אמרה ליי והמוכרת צחקה.
"אממ לא,זה בסדר"..אמרתי וצחקתי גם אני..
"זה בסדר,תודה"..היא אמרה למוכרת באנגלית,ואני הבנתי שיש לי אישור להיכנס לתא המדידה ולמדוד.
לאחר כמה שניות יצאתי משם..
"איך?"..שאלתי את גאיה שהביטה בי..
"ממש יפה,תסתובבי שניה"..היא אמרה והסתובבתי.."עושה לך תחת מעוצב"..היא אמרה לבסוף.
"יש לי תחת מעוצב"..אמרתי לה.
"ועוד איך"..היא צחקה.
"רגע בא לי חצאית,ועוד חולצה"..אמרתי לה.."לא בא לך כלום?"..שאלתי.
"דווקא כן,היא אמרה והביטה בחולצה שהייתה תלוייה שמה.
"קחי אותה,היא יפה"..אמרתי לה כשקלטתי לאן מופנות עינייה.
"כן,גם לי ניראה"..היא אמרה והלכה לאותה מוכרת ממקודם,לאחר כמה שניות החולצה כבר הייתה בידה,והיא הייתה בתא המדידה.
אני עוד הסתובבתי בחנות,מחפשת חצאיות מיני...לאחר כמה שניות המוכרת באה לי עם חצאית מיני בידה.
"מאיפה ידעת שאני רוצה?"..שאלתי ולאחר כמה שניות שהמוכרת עשתה פרצוף לא מבין,הבנתי שוב שאני לא בארץ.
"חח עזבי,סורי"..אמרתי לה..והיא חייכה,נתנה לי את החצאית ואני חייכתי,אהבתי את החצאית בכל אופן,
הבטתי בה כמה שניות וניכנסתי גם אני לתא המדידה.
לאחר כמה שניות יצאתי שוב,וגם גאיה יצאה כבר.
"אהבתיי ביותר"..אמרתי לגאיה לאחר שהבטתי איך החולצה באה עליה.
"גמאני אהבתי את החצאית"..היא אמרה וליטפה את ביטנה.."שמנתי"..היא אמרה כאשר הסתכלה למראה..
"מאיפה?מהשיער?"..אמרתי והיא צחקה.."יאללה נשלם?"..הוספתי.
"כן בואי נוריד ת'בגדים ונשלם"..היא אמרה ואני השבתי בחיוך,ניכנסו לתא המדידה,
יצאנו תוך כמה שניות שהבגדים בידנו,שילמנו ויצאנו עם שקיות בידיים..
המשכנו להיסתובב,בין כל החנויות,ניכנסו לחנות בשמים...
רק הריח גרם לטרוף חושים מוחלט,אבל אותו ריח,אותו ריח ממכר,שהטריף,שגרם לי לאבד לא פעם ולא פעמיים שליטה,
הריח של ניר,הבושם המיוחד שלו,אייי רצתי פשוט לבכות,לא יודעת למהה...
כנראה שהכל פשוט בילבל אותי,
אבל שוב,זאת המתנה שקניתי לליאור,המתנה ששחכתי להביא לו...קניתי לו ת'בושם של ניר,בדיוטיפרי כשנחתנו,
אפילו לא הבאתי לו אותו...=/
"בואי ניצא מפה"..אמרתי לגאיה כשהרגשתי כבר לא טוב.
"למה?"..היא שאלה והתיזה ליידה אחד מהבשמים היותר נעימים שהרחתי.
"סתם"..אמרתי,לא טוב לי פה...יותר מידי ריחות מעורבבים,התחמקתי.
"אבל אני רוצה לקנות בושם"...היא אמרה.
"טוב אני מחכה לך בחוץ"..אמרתי..
"אוקיי,אני לא יתעכב"..היא אמרה,ואני יצאתי.
ממש ממול החנות היה ספסל,אז התיישבתי שם,לבדי,בין כל האנשים שעברו במקום.
לאחר כמה דקות ארוכות גאיה יצאה מן החנות ובידה שקית קטנה,שמן הסתם בתוכה היה מונח בושם.
"באתיי"..היא אמרה וישבה לידי בספסל.
"מה יש לך?"..היא שאלה אותי כשראתה דימעה קטנה נופלת מעיניי,האמת שגם אני לא הבנתי מאין היא נובעת ולמה.
מהר מאוד התברר לי כשהמילים פשוט זרמו מפי..
"מוזר לי"..אמרתי.."אני לבד,שוב לבד"
"את הבאת את זה על עצמך"..היא אמרה..
"אולי"..אמרתי..
"אמרת שאת ממשיכה בחיים שלך,נכון?"..היא הזכירה את דבריי.
"כן"..אמרתי.
"נו?"..היא אמרה ומחתה את דימעתי.
"כ"כ הרבה דברים מזכירים לי את החיים המחורבנים שלי"..אמרתי לה.
"כמו מה?"..היא שאלה והביטה לתוך עיניי.
"הכל"..אמרתי..."עזבי,אל תתייחסי אלי"..אמרתי וקמתי על רגליי..."נמשיך"..
"במלון נדבר על זה"..היא אמרה והחלה ללכת,אני בעיקבותייה.
"בואי נאכל פה"..היא אמרה וישבה על אחד השולחנות.
"אוקיי"..אמרתי וישבתי,כבר היו מונחים תפריטים על השולחן,והמלצרית הנחמדה באה.
כרגיל אני לא הבנתי את הדברייה של המלצרית,
אז גאיה שאלה אותי מה אני רוצה..
"פיצה יוונית וקולה"..אמרתי...
המלצרית הלכה,אחרי שהיא סיימה לדבר עם גאיה ולרשום את ההזמנות שלנו..
"פיצה תשביע אותך?"...גאיה שאלה.
"אני מקווה שהיא תיהיה גדולה"..אמרתי וחייכתי, לא ידעתי מה עוד כשר פה..
גאיה צחקה...
"גמאניי הזמנתי פיצה אבל עם נקטר אפרסקים"..היא אמרה.
לאחר כמה דקות הגיעה הפיצה,ובאמת היא הייתה דיי גדולה.
"אני ואופק עוד מעט נהיה שנה ו-7"..היא אמרה וניראתה מאושרת..
"אני שמחה"..אמרתי ולקחתי ביס מהפיצה.
"זה יוצא בדיוק עוד 5 ימים,בדיוק ביום שאנחנו אמורים לחזור לארץ"...היא אמרה ושתתה מן הנקטר..
"אהה נחמד"..אמרתי ושתיתי גםם אני מהקולה.
"כן"..היא אמרה וחייכה לעברי..."איי אל תתבאסי,גם לך עוד מעט יגיע האחד"..היא הוסיפה כשראתה את העצב בעיניי.
"לא רוצה אפ'חד"..אמרתי ושניתי הבעה.."נימאס לי מבנים,רוצה קצת חופש"
"אם זה טוב בשבילך"..היא נאנחה.
"כרגע,זה מצוין בשבילי"..נאנחתי גם אני.
"תזמיני חשבון"..אמרתי לגאיה,שקראה למלצרית שהגיע שניות אחדות אחר כך.
"היא מביאה"..גאיה אמרה לאחר שדיברה עם המלצרית.
לאחרכמה שניוטת המלצרית באה עם פנקסון ביד.
הבטנו כמה יצא,שילמנו והכנסו ת'כסף לתוך הפנקס והלכנו.
"לאן עכשיו?"...שאלה גאיה..
"יש לי רעיון ענקקקקקקקקקקקקקקקקק"...אמרתי בקריצה לגאיה..............
לילה טוב לכולם!!
תגיבו. . .
אוהבת.
מהמממם!!
דיייייייייי שיחזרו 😢
הם מ ו ש ל מ י ם ביחד!!
תמשיכי =]
אתם בכלל לא שווים שאני אכתוב המשך,ויודעים למה?כי ההנאה שלי פה ניגמרה.
ניראה שזה עבר כבר מתוך בחירה לחובה,אני לא כמוכם,אני לא יבאס אותכם ויפסיק ת'סיפור.
אבל תמשיכו ככה,וההמשכים יהיו בהתאם..
לי נימאסס מהסיפור הזהה לגמרייייייייייייייייייייייייייייייי
