המשכתי לרוץ...
אחדים מהם אחריי....פחדתי פחד מוותתתתתת....
צעקתי...והתחלתי לבכות...
עד ששמעתי חריקה של אוטו.......הלב פעם יותר בחוזקה...והפחד רקק יתגבר....................................
עצרתי........
נשמתיי עמוק...במתח..בפחד..
מסתכלת סביבי..מאחורי...מנצלת את הזמן כדי לנשום...לקחת אויר...
הבטתי על האוטו..ודמות מוכרת ישבה בתוכה...
לא ממש ראיתי מי זה...
רק ראיתי שהם מאחוריי...באים לכיווני...מאיימים...
פחדתי..
הפחד גבר...ליבי פעם ופעם..עוד שניה יוצא ממקומו....והאוטו יותר הלחיץ...הוא צפר...
מסמן לי להכנס...פחדתי..לא רציתי...לא ידעתי...התבלבלתי...רציתי לברוח..להיות במקום בטוח...
וזה קרה...
הוא יצא מן האוטו...הדמות שהייתה מוכרת...הדמות שעכשיו ברורה....
הדמות המיוחדת שכנראה הצילה אותי ממה שהיה אמור לקרות..הדבר הנורא..
שחשבתי שהולך לחזור על עצמו...כל הסיוט...הגועל..התועבה...
וכל זה..
אני בטוחהה...שאלוהים שלח אותו אליי....שיציל אותיי...שינחם אותי...כ"כ הייתי צריכה אותו עכשיו..
ברגע הנכון..הזמן הנכון...
זה היה הוא...לא אחר מאשר...ניר!
רצתי לכיוונו...מחליפה צבעים מהפחד...מההתרגשות..מהאושר..שהוא הציל אותי..
שזה ניגמר...שהוא איתי עכשיו...שאני לא לבד...
הוא פתח לי את דלת האוטו....וישבתי שם...
הוא הלך לכיוונם....לכיוון החבורה המפגרת הזאת....ודיבר איתם...ביפה...בהתחלה..
אבל אז..הוא פשוט רב איתם..
מכות...הם הלכו מכות באמצע הרחוב..
היו כאלה שברחו...
ונישארו שם 3 מהם....והוא...
ראיתי שהוא מרביץ להם...אבל אז....הם עלו עליו....והרביצו לוו...קרעו אותו מכות...
נאבדה לי התקווה....
התחלתי לבכות שם...באוטו....בכיתיי בכי מר..פחדתי עליו.....
אבל אז..התקווה חזרה..
כמה בנים שעברו שם הביטו על המכות...ועזרו לו...ניסו להפריד...והצליחו..אחרי כמה דקות הכל ניפסק...
3 הכלבים ברחו להם....וניר נישאר שם...כולו חבול...פצוע...הטלפון שלי צלצל בדיוק..זה היה ליאור..לא עניתי..
השארתי את הטלפון דולק באוטו ויצאתי אליו...במהירות...רצתי..
כשרגליי עדיין רועדות מהפחד..החזקתי אותו..תמכתי בו....
והודתי לבנים האלה שהיו שם...ניכנסנו לאוטו...והוא ישב...מיואש...עייף..פצוע...
הבטתי בו.....מבט עמוק...רציתי כ"כ לעזור לו...להודות לו שהוא היה פה...
ואלוהים יודע איך...בדיוק..דווקא עכשיו הוא הופיע...
אני-תודה!
ניר-על מה?
אני-על שהצלת אותי..אני לא יודעת מה היה קורה עם לא היית בא
ניר-אני שמח שיכולתי לעזור...
אני-איי ניר..אתה לא ניראה טוב..
ניר-כן החראות האלהה....התחיל לצעוק...
אני-ששששש..אל תצעק...יש לך כוח לנסוע או שאתה רוצה שאני יסע?
ניר-מאיפה את יודעת?
אני-למדתי כמה שיעורים..וחוצמיזה..הבית שלי קרובב לפה...
ניר-טוב אבל אני יושב לידך..ואת נוסעת לאט..התעקש...
אני-חח אוקי..
הוא ניסה לקום...וכאב לו...הוא קם העדינות..עזרתי לו..ולאט לאט...הוא התיישב במקום שלי...
תיישבתי במקומו..בכיסא הנהג...חגרנו חגורה...
והנעתי את האוטו...עברה בי צמרמורת בגוף...של פחד..של התרגשות..פחדתי שיתפסו אותי...המשטרה...
אבל הפחד מעט ירד כשרגלי לחצה על הגז....והאוטו החל לנסוע..
ניר הסתכל עליי בפחד..במשך כל הנסיעה..
ואני נסעתי לאט...טוב טיפה מהר...אבל בלי הגזמות..
אחרי 4 דקות הגעתי לביתי..וחניתי את האוטו על יד המדרכה ממול לביתי..
ניר-נסעת יפה..
אני-תודה...וחייכתי..חכה אני באה לעזור לך לצאת...אמרתי ורצתי לכיוונו...
דלתו הייתה מעט פתוחה...הוא היה חבול כולו..ובקושי יכל לזוז...
פניו היו מלאים בדם..
הושטתי את ידי לעברו...ועזרתי לו לצאת..
סגרתי את הדלת..ונעלתי את האוטו...
הלכו בזהריות לביתי...שהיה כמה צעדים מאיתנו...ופתחתי את הדלת..בשקט..
ניכנסו הבטתי לאחור..וסגרתי את הדלת עם רגלי...
הסתובבתי לכיוונו..ובוםםםםםםםםםםםם....פניי ניתקעו בשלו...."אחחח"...הוא צעק בשקט..
אני-ששש משוגע...סליחה אני עושה הכל לבד....אמרתי וחיוך קטן היה על פניי..
עלינו בקושי במדרגות..
והגענו לחדרי....הדלקתי את האור...וחדרי היה מסודר...'מוזררררררררר'..חשבתי לעצמי..
ועזרתי לניר להתיישב על המיטה...
הבטתי בו....מבט עמוק..מבט כואב..חשבתי מה הוא מרגיש חוץ מהפציעות...למה באמת הוא יצא לחשוב..
ועל מי...הייתי רעה..אבל הייתי עם ליאור..ואני עדיין איתו...למרות שהיה לי מש'ו לניר...עדיין אהבתי
את ליאור...ולא יכולתי לתת לזה להמשיך לקרות..עצרתי את זה...וזה מה שפגע בו..
וזה גם מה שפגע גם בי ובליאור...
אבל מה שהיה עבר...
ועכשיו...אנחנו ידידים...אנחנו ידידים?..מה אנחנו?..אין לי מושג..
מוזר לי לחשוב על ניר כידיד...אחרי כל מה שעברנו ביחד..
אבל זה מה יש...וצריך להתרגל...
עיני המשיכו להביט בו בין כל המחשבות...
אני-חכה פה..
ניר-לאן יש לי ללכת..?
אני-וואלה..טוב שנייה אני באה..
ניר-טוב..
והלכתי למקלחת שבחדרי..פתחתי את הארון..הוצאתי מתלית..הרטבתי אותה במים..וסחטתי..
לקחתי עוד כמה דברים..וחזרתי לניר..התיישבתי לידו..וניקיתי לו את פצעיו...
ניר-אחחח..
אני-כואב לך?
ניר-שורףף...
אני-וועליה...
המשכתי לנקות לו את הדם שהיה על פניו..לאט לאט ובזהירות...
ואז מעיניו..ירדה דימעה....לא הבנתי למה....
ניסיתי להבין...לדעת..ממה היא נובעת?...מכאב?...מעצבות?............
פרק נחמדדדדדדד....הא?!
יאללה תגובות..חיחי..
סתיוי





