כי אני בנאדם מאוד רגיש... עוד משהו שהבנתי לאחרונה...
יודעת מה אני אכתוב את זה בסיפור אולי תבינו יותר טוב
האמת אני כמעט בטוחה שיש יותר מ5 אנשים שקוראים את הסיפור הזה... אבל את המגיבה הקבועה חחחחחחח תכלס אני כבר מחכה לתגובות שלך כל סופ"ש ודואגת להכין עד אז חחח
גם בגלל שאת לא כותבת רק המשך אלא קצת יותר 😊
פששששששש..
יפה יפה..
יש לך כישרון.. 😉
תכתבי המשך, זה מאוד מעניין אותי..
שני החלקים היו טובים..אני מחכה לשלישי!!!
ביו'שש..
-דנונהה
ואו..זה מהמם...
קראתי כרגע את כל הסיפור..כבר יומים אני קוראת אותו וכרגע סיימתי...
והוא ממש ממש יפה..!!!
שימי המשך..
גלוש=]
תודה 😊 אני אשתדל לשים היום או מחר המשך אני מקווה שאני אספיק
ילדת_החושך איזה חלק שני ושלישי?... יש פה משהו כמו 20 פרקים...
איזה מתוקונת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ולדעתי זה רעיון ממש טוב שתשימי את זה בסיפור
זה רק נותן לזה משהו יותר!!!
תקשיבי, אני מזה מבינה אותך בכל הקטע...
אני חושבת פשוט שאת צריכה ללמוד מכל דבר שאת עוברת בחיים
כמו שאני חושבת שאני למדתי מדברים מסויימים בחיים שלי ועדיין לומדת,
תמיד יש משהו יותר טוב שמחכה, חייב להיות.
זה ככה בחיים, למרות שזה לא נראה ככה לפעמים....
😊 😊
תמשיכי את הסיפור מותק, יש גם אנשים שקוראים גם אם הם לא מגיבים...
(אני יודעת כי הייתי עושה את זה פעם, ממש פעם אבל!.......................................... 😊 )
אחרי הרבהההההה זמן שלא פירסמתי המשך... ואני באמת מצטערת... היו כמה דברים שלא ממש עזרו... את רובם אתם יכולים לקרוא פה...
כתבתי כמה פרקים בנתיים כי היה הרבה מה להשלים חח אז אני אפרסם כל פעם קצת כדי שיהיה קצת מתח וגם כי חסרים לי חלקים באמצע חחחחח
"מחר תבואי איתי לגביע המדינה! קיבלתי כרטיסים חינם!"
"חחחחחח מי הבריז לך?"
"חחח אבא שלי... נו את באה??"
"אממ כדורגל? מה אני יעשה שם? אני לא ממש חברה טובה בדברים כאלה..."
"למה לא?"
"כי אני לא ממש מתלהבת מדברים כאלה... קשה לי להכנס לאווירה... אני לא הולכת לקפוץ ולצרוח שם כמו משוגעת"
"טוב... אבל בכל זאת ניפגש"
שמחתי. כבר קרוב לחודש וחצי שלא ראיתי אותו. והאמת, שקצת עבר לי ממנו. עדיין חשבתי עליו הרבה, אבל זה לא היה אותו דבר. כנראה שרחוק מהעין, באמת רחוק מהלב. כבר חשבתי שזהו, נגמר. הלב עזב אותו, עזב לתמיד. ועכשיו, אני לא אוהבת אף אחד. זה מוזר לא לאהוב אף אחד. זה נוגד את כל התאוריות שלי. תמיד האמנתי שכל אחד אוהב מישהו. איך אפשר לחיות ללא אהבה? גם אם היא רק פנטזיה.
את הלימודים כבר סיימתי. מעכשיו אני באה רק למבחנים. איכשהו, יוצא לי לבוא לבצפר כמעט כל יום. ואם לא, אז מורים פרטיים. כל היום לימודים. די, נמאס כבר, כמה אפשר ללמוד. כבר אין לי ראש להשקיע בכלום. אז יהיה 85 ולא 95. מה הביג דיל. לא יודעת אם זה בגלל שאני בדיכאון, או בגלל שבאמת כבר אין כוח. עובדה שאחרים כן לומדים, משקיעים, חורשים... רק אני לא. אולי לא רק, אני בטוחה שיש עוד כמוני, אבל יש תחושה, שזה רק אצלי. זה תמיד נראה רק אצלי. כולם שמחים, ערניים, אף אחד לא שם לב שאני לא. בעצם, איך אפשר? כלפי חוץ הכל בסדר איתי. אף אחד לא יודע מה הולך עמוק בפנים. אף אחד לא יודע.
למחרת נסעתי לעיר. שיעורים פרטיים. זה היה טוב בשבילי. ידעתי שלפחות שעה וחצי ביום אני באמת לומדת למתמטיקה. לומדת בכלל. כי לבד, ממש לא עשיתי את זה. לקראת 5 סיימתי, אבל מעומר עוד לא שמעתי כלום. וכבר היה יחסית מאוחר. שלחתי לו הודעה "קיצר אני לא באה נכון?" רציתי לבוא איתו, מאוד. לא בגלל המשחק, למרות שאף פעם לא הייתי במשחק כדורגל. פשוט רציתי לראות אותו, ומסתבר שהוא ידע את זה. "את מתה לראות אותי אה? הכרטיס רק לחיילים ויש מצב שאני לא הולך" הוא ענה.
טוב נו, מה יכולתי לעשות. חזרתי הביתה. בערב הוא חזר הביתה, ונראה שבסוף הלך למשחק.
אחרי שדיברנו קצת לבד, עשינו וועידה עם עוד חברה משותפת.
"וואי שני את לא יודעת איזה צחוקים!!!"
"אה עומר? מה קרה?"
"שירי היום שולחת לי הודעה קיצר אני לא באה נכון? חחחחחחחחח מתה לראות אותי זאתי"
"עומר עומר... כולן רוצות אותך!!!"
"תגיד לי מה אתה דפוק??? רציתי להגיד לך שאני לא באה!!!!"
"חחחחחחחחחחחח כן היא לומדת! כאילו הייתה אמורה לבוא בכלל??????????" לא הייתי אמורה לבוא? הרי רק אתמול הוא שאל אם אני רוצה לבוא איתו.... אז עכשיו פתאום לא? אבל באמת רציתי לראות אותו. הוא צדק, אבל לא רציתי שידע את זה. למרות שהוא כן. הוא יודע שאני רוצה אותו, ומנצל את זה עד הסוף. כבר אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו, ואני באמת מאמינה בזה. אבל מצד שני... אני באמת כבר לא יודעת. אבל גם אם כן, למה ללכת לפרסם את זה בכל מקום? הודעות שאני שולחת לו זה בכל זאת משהו אישי. כמה שזה נראה שטחי ושטותי. הם המשיכו לצחוק ואני פשוט הפסקתי לענות. לא יודעת מזה היה שפגע בי. אולי סתם מצב רוח, אולי... הרגשתי חשופה. כאילו עלו עליי, ואין לי לאן לברוח. והרגשתי רע עם זה. עומר ניסה לדבר איתי, אבל לא עניתי. בשלב מסוים הוא הלך לישון, ואני המשכתי לדבר עם אנשים אחרים אל תוך הלילה.
למחרת, איך שהוא התחבר, שלח לי הודעה.
"למה לא ענית אתמול?"
"סתם... דיברתי עם מישהו אחר"
"אז היה קשה לענות לנו?"
"השיחה לא עניינה אותי במיוחד"
הוא לא ענה. עברה רבע שעה ושלחתי שוב הודעה.
"אח"כ אתה אומר שאני לא מתייחסת... באמת יופי"
"אני אמור לדבר איתך רגיל אחרי שאת לא מתייחסת אליי? כאילו אני לא בסדר עכשיו"
"בוא רק נבהיר דבר אחד... צחוק סבבה אבל תכלס לא רוצה אותך"
"שירי... כשתתבגרי תודיעי לי... סבבה?"
"סבבה"
"זה לא יאמן איזה ילדה קטנה את... כזאת בכיינית... על מה עשית סיפור...לא ענית בגלל שצחקתי.. זה פשוט לא יאמן"
"אל תדאג עומר... כשאני אתבגר אתה תקבל מברק"
"תשאלי את שני שהכל היה מתוכנן"
"כן עומר משום מה הכל אצלך תמיד מתכונן"
"תשאלי את שני... אני אומר את האמת.. תשאלי אותה ואז תראי כמה החשיבה שלך דפוקה"
"בסדר הכל בסדר"
"לא לא הכל בסדר"
"באסה"
"טוב שירי... תמשיכי לשחק אותה... מה שלא נכון לא אמור להפריע לך נכון?"
לא ידעתי מה לענות. אני שונאת את הפעמים האלה, שהוא צודק. יש לו מן דרך כזאת להגיד את הדברים, בצורה הכי אמיתית בעולם, שמשאירה אותי ללא מילים. כאילו קורא אותי, יודע מה אני חושבת, ואומר לי הכל בפנים.
"טוב עומר... טעיתי. הכל היה מתכונן ואתה צודק. מרוצה?"
"עכשיו כמו תמיד.. יש לך את הקטעים האלה שאת סתם כותבת את זה כדי לעשות סתם.. כמו שאת כותבת.. כן עומר אני רוצה אותך אני מתה עלייך אני חולה עלייך.. רק לנסות להסתיר את האמת... רואים הכול עלייך שירי.. את שקופה לחלוטין"
"כיף לי"
"לא נראה לי... זה אוכל אותך מבפנים. אז תגידי לי, יש דרך שאני יכול להוכיח לך שטעית? או שאני פשוט אעזוב.. כאילו אני שוכח את ההתנהגות שלך"
"תשכח מה שבא לך תעזוב מה שבא לך תעשה מה שאתה רוצה"
"וואי שירי... האמת כואבת אה? תנסי להסתיר עוד קצת"
"מנסה... יש עוד קצת מקום"
"הכל את עושה שיחשבו שאת הקורבן... זה פשוט לא יאמן"
"עוד משהו? כי נראה לי שאתה כבר בשוונג"
"אני באמת בשוונג... ואני מת להמשיך אבל זה לא מזיז לך כי את אטומה לגמרה"
"לא לא תמשיך"
"עזבי אני מוותר"
"תמשיך... קודם אני ילדה קטנה ובכיינית, עכשיו אני תמיד מנסה להיות הקורבן... עוד משהו?"
"עזבי את לא תביני כלום"
"אז תמשיך ותצרף הסברים"
"עובדה שאת לא מאמינה לי... וזאת לא פעם ראשונה"
"זאת באמת לא פעם ראשונה"
"את מסרבת בכל תוקף להאמין... אני לא מבין למה"
"למה? כי מפריע לי שכדי להאמין לך אני צריכה ללכת לשאול אחרים"
"כי אני לא יכול להוכיח לך בדרך אחרת... אז זה או שתשאלי את שני... או לא לדבר לעולם... מה את מעדיפה? בכל מקרה אני לא יכול לדבר עם מי שלא מאמינה לי.. ולא רוצה להאמין"
"חבל באמת"
"אני תמיד אזכור... את לא רצית להאמין.. משמע את מסיימת את זה... סלאמאת"
רגע לא הבנתי...
למה לא רצית להאמין? הסתבכתי!
"וואי שני את לא יודעת איזה צחוקים!!!"
"אה עומר? מה קרה?"
"שירי היום שולחת לי הודעה קיצר אני לא באה נכון? חחחחחחחחח מתה לראות אותי זאתי"
"עומר עומר... כולן רוצות אותך!!!"
"תגיד לי מה אתה דפוק??? רציתי להגיד לך שאני לא באה!!!!"
"חחחחחחחחחחחח כן היא לומדת! כאילו הייתה אמורה לבוא בכלל??????????
"תשאלי את שני שהכל היה מתוכנן"
שכל הסיפור הזה היה מתכונן... להגיד לך ת'אמת.. כשזה קרה אני בעצמי כבר לא הבנתי למה אני צריכה להאמין ומה קשור בכלל...
זה באמת קרה?!
וואי איזה חרא קטן הוא!
אבל יש כאלה.. =\ חבל..
הכל באמת קרה חחח
זה היה בצחוק... זה כל הזמן בצחוק
והוא עשה את זה בכוונה... קיצר תראו את ההמשך...
חסרים לי פשוט כמה חלקים באמצע
כבר יש לי את 2 הפרקים שאחרי 😯
אוקיי מותק..
ויהיה בסדר.. באמת שיהיה..
רגע כל אופן לא הבנתי איך ראית את השיחה הזו?!
יעני הוא שלח לך אותה באי סי קיו או משהו??
אחרי שדיברנו קצת לבד, עשינו וועידה עם עוד חברה משותפת.
עומר: "וואי שני את לא יודעת איזה צחוקים!!!"
שני: "אה עומר? מה קרה?"
עומר: "שירי היום שולחת לי הודעה קיצר אני לא באה נכון? חחחחחחחחח מתה לראות אותי זאתי"
שני: "עומר עומר... כולן רוצות אותך!!!"
שירי: "תגיד לי מה אתה דפוק??? רציתי להגיד לך שאני לא באה!!!!"
עומר: "חחחחחחחחחחחח כן היא לומדת! כאילו הייתה אמורה לבוא בכלל??????????"
זאת הייתה ועידה... סידרתי לך קצת
שכחתי לכתוב משהו די חשוב... אבל חפיף
אההההה! עכשיו הבנתי!
ואגב, זרקי צלחת בעומר הזה! מעצבן אותי!
