הסיפור ממש אחלה 😁
תמשיכי מאמי
מוכשרת שלי..................................!!!
אני עם דמעות בעיניים!!!! ההמשכים שלך כל כך מדהימים!
הכתיבה שלך!!! אין לי מילים פשוט...
אני המומה.... הסיפור שלך... כל כך אמיתי,
אלה דברים שבתקופה מסויימת עברו לי גם בראש!!!!!
שלא תחשבי לרגע ששכחתי מהסיפור שלך, סגרתי שבת שעברה
והיום יצאתי... וישר אני כאן בסיפור שלך לפני הכל!!!!
וצדקתי שאמרתי לך - שאת בחיים, אבל בחיייייםםםםם לא יכולה להפסיק לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😊 😊
כן תארתי לעצמי חחח
הסיפור הזה הפך למעין יומן שלי האמת...
יש לי כבר המשך די ארוך... אבל חסר לי בו חלק בסוף
מחר או יום שישי...
מחר יש בגרות 😕
בהצלחה בובה!!!!!!!!!!!!!
בטח יש לך בספרות נכון? גם לידיד שלי יש...
בכל אופן אני מחכה להמשך שלך ואז נדבר ארוכות!!!!!!
LOVE U
😊
אוווווווווווווווווווווופפפפפפהההההההההההההההההההה
איפה את?!?!?!?!?!?!?!?!
אני מחכה להמשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😯 😯 😯
אני פההההההההה חחחחחחחחח
חזרתי מהבגרות עכשיו
חסר לי חלק קטן בפרק הזה
אני אפרסם אותו עוד שעה ככה 😊
ותודה על הפרגונים זה באמת עושה טוב על הלב 😊
בכיף בובה.......
אני אחזור אחר כך לקרוא את ההמשך...!!!
😊 😊
בפרק הזה קצת הוצאתי עצבים... אז סורי שזה קצת הרבה חפרני...
"מה את עושה?"
"אני לא לוקחת את המגן שלי"
"מהתא של המורה? יש לך אישור?"
"כן המורה שלנו אמרה שמי שלא היה אתמול שייקח את זה מהתא שלה"
הוצאתי את המגן שלי ויצאתי מחדר המורים. את הציון כבר ידעתי. 72. קיבלתי על החיבור הכי טוב שכתבתי כל השנה, 72. המשפטים שלה מאתמול עוד הדהדו לי בראש וסרבו לצאת ממנו. "את לא יודעת לכתוב חיבורים ברמה של 90 ומעלה" "מה היו ההערות שם? ניסוח זו בעיה חמורה, אם את לא יודעת לנסח אני יכולה לעזור לך" בהתחלה עוד ניסיתי להתווכח, להגיד לה שהיא טועה. אבל לא יכולתי יותר. אם יש משהו שאני יודעת, זה שאין לי שגיאות כתיב, ולא בעיות ניסוח. התחלתי לבכות בגללה. אני לא סובלת אותה, והיא לא אותי. אני יודעת שהיא עושה את זה בכוונה. היא רואה את השם שלי ומתחילה להוריד נק'. כמה שרק אפשר. מה אכפת לה? היא, את הבגרות שלה כבר עשתה. למה היא לא יכולה לתת לי לעשות את שלי?
החיבור שלי שווה יותר מ-72. זה פשוט לא יכול להיות שהוא שווה 72. החלטתי לערער על הציון. זה היה יום שני, הבגרות הייתה כבר ביום חמישי. חיפשתי את המנהלת כי ידעתי שהיא תעזור לי. היא תמיד עזרה לי בכל דבר שהייתי צריכה. אבל הפעם לא. אמרה שאין לה זמן. לא ויתרתי. אני לא טיפוס שמוותר כ"כ מהר וכ"כ בקלות. הלכתי למחנכת שלי, למרות שאני חושבת שהיא צבועה, תמיד עושה רושם שאכפת לה, אבל לא עושה כלום.
"אם היא נתנה לך 72... אולי היא צודקת. תלכי אליה ותעברו על ההערות כדי שתוכלי לשפר לקראת הבגרות"
"נו באמת היא עושה את זה בכוונה! אני יודעת שהכתיבה שלי לא מושלמת ושיש מה לשפר, אבל 72 זה בטח לא מה שאני שווה! להגיד לך את האמת, אני לא חושבת שיש חיבור ששווה 100. ילד בכיתה י"ב לא כותב ברמה של 100."
"היא בודקת בחינות בגרות לא מהיום, אני בטוחה שהיא יודעת מה היא עושה"
"היא פשוט שונאת אותי זה הכל. אף אחד לא יודה בזה כי לא יגידו דבר כזה אף פעם אבל זה נכון."
פתאום באה מורה אחרת והסבה את תשומת לבה. אני נשארתי לעמוד שם עם המגן ביד ולא זזתי. היא התחילה להתרחק וזרקה לאויר שהיא תקבע לי שיחה עם המורה. ראיתי שזה כבר לא יעזור והלכתי הביתה. רציתי שמורה אחר יבדוק לי את החיבור וייתן חוות דעת אובייקטיבית. חיפשתי את המרכזת ספרות שלימדה אותי בכיתה י'. היא, אפשר להגיד, אוהבת אותי. אולי זה יעזור. לא מצאתי אותה וחזרתי הביתה.
בערב, סבתא התקשרה. סתם לשאול מה קורה. סיפרתי לה על המורה והציון. היא קראה את החיבור שלי. שלחתי לה אותו באימייל. הייתי גאה בחיבור הזה. חשבתי שהיא תעודד אותי, תגיד מילה טובה. אבל לא. "אז אולי את לא סופרת כמו שחשבנו" המשפט הזה, אמר הכל. מכאן, כבר ידעתי שאין על מה לדבר. היא פשוט מאמינה לה. היא עיוורת. לא סומכת על שיקול דעתה. אחרי שהיא קראה את החיבור היא התקשרה להגיד שהוא מצוין ושאולי יש לי עתיד בכתיבה או משהו בתחום. ועכשיו, פתאום, היא התחילה להגיד לי מה יכול להיות לא בסדר. מה לא כתבתי ומה יכולתי לשפר. החיבור הזה לא מושלם. אין דבר כזה חיבור מושלם. אבל הוא לא שווה 72. התאכזבתי ממנה. לא היה לי מה להגיד יותר. היא דיברה ודיברה ודיברה, ואני רק הגבתי פה ושם. חיכיתי שהשיחה תסתיים ולא ממש הקשבתי למה שאמרה.
ישבתי ליד המחשב וחיפשתי עם מי לדבר. שמתי לב שעומר לא התחבר כבר יומיים וזה היה מוזר. הוא תמיד בא הביתה מהצבא וישר למחשב. שלחתי לו הודעה לפלאפון לראות מה קורה. אחרי כמה דק' קיבלתי תשובה.
"אבדתי את ההכרה ביום ראשון ועכשיו אני עדיין בבית חולים" מיד שלחתי לו הודעה שכללה שטיפה רצינית על זה שלא אמר כלום. איך בנאדם נמצא בבית חולים ולא טורח להודיע לאף אחד? הוא טען שהוא לא רצה להלחיץ סתם. כשבנאדם נעלם ליומיים סתם ככה, הרי אף אחד לא נלחץ בכלל. הוא סיפר שזה קשור לניתוח בראש שעבר לפני 5 שנים בדיוק, מה שיצר צירוף מקרים מאוד מוזר.
ביום שלישי הגעתי לבצפר במיוחד כדי לחפש את המרכזת. בדקתי במערכת והיא לימדה באותו יום. חיכיתי לה שעתיים שלמות. בשביל הציון הזה הייתי מוכנה לעשות הרבה. במיוחד שכשהאמנתי שהוא באמת לא מגיע לי.
"שירי! מה את עושה פה?"
"אני מחכה לאורלי... כבר שעתיים האמת.. היא לא הגיעה לשיעור הקודם אבל אמרו שראו אותה בבצפר היום, אז אני מחכה."
"אורלי? הרגע ראיתי אותה יורדת למטה"
"באמת???"
רצתי מהר החוצה אבל היא כבר לא הייתה שם. כבר היה מאוחר. נסעתי לחיפה ישר משם לשיעור הפרטי במתמטיקה. מתמטיקה כבר נראה אבוד לגמרה. המגן עוד שבוע, ואני, לא יודעת כלום. במתכונת קיבלתי 66 ו-56. לא היה לי כוח להשקיע. לא היה לי כוח יותר לשום דבר. החלטתי לרדת ל4 יח"ל ולעשות לעצמי חיים יחסית קלים. 4 יח"ל זה לא רע. עדיף 100 ב4 יח"ל מאשר עובר בקושי ב5 יח"ל. בדרך דיברתי עם אבא בטלפון ואמרתי לו שאני כנראה יורדת ל4 יח"ל. הוא אמר לי שלדעתו זאת טעות. אמר שאני חכמה ואין סיבה שאני לא אצליח לקבל ציון טוב. אולי אני אפול על בחינה קלה. זה כ"כ ריגש אותי לשמוע אותו אומר שאני חכמה ושאני יכולה לעשות את זה. הייתה לי צמרמורת מוזרה בגוף וכמעט יצאה לה דמעה. אבל הייתי חייבת להיות מציאותית. ידעתי שאני לא אחרוש לקראת הבגרות. רציתי חיים קלים. פשוט ככה. לא רציתי להתאמץ, אז עשיתי מה שקל. המורה הפרטית תמכה בי וישר עברנו לתרגל את השאלונים שנותרו לי לעשות. היה נחמד כשסוף סוף הצלחתי לפתור תרגילים.
חזרתי הביתה יחסית מאוחר והתקשרתי למרכזת הביתה. אמרו לי שהיא כבר ישנה.
שלחתי לעומר הודעה לראות מה קורה איתו. חשבתי שהוא יגיד שיותר טוב, אבל זה היה בדיוק ההפך. לא ידעתי ממש מה להגיד לו. הוא סיפר על כאבי ראש, כאבים בגב ובלשון... אבל מחר הוא כנראה יהיה בבית.
אמא, כמו תמיד, נכנסה לחדר בלי לדפוק, אמרה לי שהיא מצאה 2 מורות שיבדקו לי את החיבור מבצפר אחר. נתנה לי כתובות אימייל לשלוח את החיבור. הייתי מופתעת. כשהיא שמעה על זה לראשונה היא לא ממש אמרה הרבה. הייתה אדישה כזאת. כאילו לא אכפת לה.
למחרת הגעתי שוב לבצפר. הפעם כדי לדבר עם 2 מורות. את המחנכת שלי במזל תפסתי בדרך החוצה והודעתי לה שאני יורדת ל-4 יח"ל במתמטיקה. היא הייתה קצת בשוק למרות שלא הבנתי למה. היא, בדיוק כמוני, ראתה את הציונים שלי. במשך כל השנה היו לי ציונים כאלה. אבל היא, לא אמרה כלום. לא יעצה לי לרדת בזמן שלהרבה אחרים כן. אז חבל, אבל אין לי כוח להשקיע. פשוט אין לי.
אחרי השיחה איתה נכנסתי לחדר המורים. ראיתי את המרכזת והמורה שלי לספרות יושבות על יד אותו שולחן. ניגשתי אליהן וביקשתי להגיש ערעור.
"את צריכה ללכת למזכירה ולבקש ממנה טופס. תצלמי את החיבור, תמחקי את כל ההערות ותצלמי שוב."
"אוקיי, אני אביא את זה מחר"
"מי המורה שבדקה לך את החיבור?"
"היא" הפנתי את מבטי אל המורה שלי וזו הרימה את ראשה.
"וכמה קיבלת?"
"72"
שמחתי שסוף סוף משהו הסתדר. עכשיו יבדקו לי את החיבור ויעלו לי את המגן. חזרתי הביתה בתחושה טובה יותר. בצהריים אמא התקשרה והודיעה לי שאחת המורות ששלחתי לה את החיבור נתנה לי 90! זה הרים לי את המצב רוח. עכשיו, הייתי בטוחה שאני צודקת.
לקראת אחה"צ עומר התחבר! שמחתי שהוא הגיע הביתה ושהוא בסדר, אבל השיחה לא התגלגלה לכיוון טוב במיוחד. הרגשתי רע מכל מה שהוא אמר, אבל לא ידעתי איך אני יכולה לעזור לו. ניסיתי לעודד אותו אבל הוא רק התעצבן עליי. זה מפחיד שאתה יכול ללכת ברחוב ובלי התרעה מוקדמת להתעלף. הוא יכול היה למות. המזל שהוא נשך את הלשון וכך לא בלע אותה, וחבר שלו השכיב אותו על הצד, גם כדי שלא יבלע את הלשון. הוא הגיע למצב בחיים שכבר לא רואים את האור בקצה המנהרה. עכשיו כנראה יעבירו אותו בסיס לשרת קרוב לבית, ואפילו שוקלים לקצר את השירות שלו. ועכשיו מה? ואני, לא ידעתי מה להגיד לו. אני יכולה לעזור לו עם בעיות אהבה, עם בעיות הורים, עם בעיות מהרבה סוגים. אבל בעיות בריאותיות, זה קצת גדול עליי. זה לא משהו שאני יכולה לשלוט עליו. וכמה שאני אגיד שיש דברים טובים בחיים ושלא הכל רע, זה לא יעזור. זה לא עזר. אני רוצה לחשוב שאני ידידה מספיק קרובה שהוא מרגיש נוח לספר לי מה עובר עליו. "אני בטח לא אבכה לך" רציתי לחשוב, אבל לא ידעתי מה להגיד. קצת נפגעתי כשראיתי את המשפט הזה בתיבת השיחה. אני לא תמיד יודעת מה לעשות, מה להגיד, איך להגיב... לפעמים יוצאים לי דברים שלא צריכים. אבל ככה אני והוא יודע את זה. ואמרתי לו שהוא חשוב לי, אחד הידידים הכי טובים שלי. אכפת לי ממנו, מאוד. וזה, היה כבר יום רביעי.
יום חמישי, קמתי בבוקר, לא בזבזתי הרבה זמן וכבר יצאתי מהבית. הלכתי לחנות וצילמתי את החיבור פעם אחת, מחקתי את כל ההערות וצילמתי שוב. בדיוק כמו שהמרכזת אמרה. הגעתי לבצפר וחיפשתי את המזכירה כדי לקחת ממנה טופס ערעור. היא לא הייתה שם. בנתיים הלכתי לבדוק באיזה חדר אני עושה את הבגרות. שם, הייתה המרכזת.
שירי, אתמול אמרתי לך להגיש ערעור אבל הבגרות היום. את לא יכולה להגיש ערעור ביום הבגרות"
"מה ז"א לא יכולה? הנה הבאתי את החיבור מצולם"
"אבל היום כבר הבגרות. ערעורים לא מגישים ביום הבגרות."
"נו בסדר אבל מה אני יכולה לעשות? ככה זה יצא. את המגן קיבלתי רק ביום שני!"
"אז היית צריכה ביום שני להגיש"
"אני הייתי בבצפר וחיפשתי אותך ולא היית! אני כל השבוע הייתי פה בגלל זה!"
"אז למה לא התקשרת אליי?"
"התקשרתי, אמרו לי שאת ישנה"
"אז זאת את שהתקשרת?"
"כן"
"אני מצטערת, ערעורים לא מגישים ביום הבגרות"
"מזה לא מגישים? תסתכלי בתקנון כתוב שערעור על ציון מגן אפשר להגיש עד 5 יום לפני הבגרות. את המגן קיבלתי רק ביום שני! תעשי איתי חשבון ותראי שזה לא 5 ימים מיום הבגרות! המגן שלנו היה בסוף מרץ!!! חודשיים לקח לה להחזיר את המגנים! זאת לא אשמתי שזה יצא ככה!" בשלב הזה כולם כבר התחילו להסתכל, ואני התחלתי ממש להתעצבן.
"בסדר, מיום שני היו לך כמה 3 ימים עד היום. ערעורים לא מגישים ביום הבגרות"
"יופי זה ממש נהדר! אתם דופקים לי 2 מקצועות בגרות!!!"
"למה שניים?"
"ספרות וחיבור! זאת אותה מורה!"
"אבל בספרות עוד לא היה מגן"
"בסדר אבל זו אותה מורה והיא פשוט שונאת אותי! אף אחד לא באמת יודה בזה אבל בתכלס היא שונאת אותי!"
"טוב שירי, את מדברת מתוך עצבים עכשיו. תרגעי ו..."
"אתם לא יכולים לעשות את זה!!! המורה לא עומדת בתקנון אז זאת אשמתי?! את לא מבינה שמורה אחרת בדקה לי את החיבור ונתנה לי 90!!! 90!!! איך יכול להיות שיש הפרש של 20 נק'???"
"שירי תרגעי. יש לך ציון מגן 85 וזה לא רע. שבי תעשי את הבגרות בשקט וזהו. בלי עצבים."
לא יכולתי לשמוע אותה יותר והלכתי משם. כולם כבר באו לשאול מה קרה ולמה ועוד כל מיני שאלות שלא היה לי ראש לענות עליהן. מעמידים פנים שאכפת להם. ברגע שאני מתחילה לספר, הם מפנים מבט או לא באמת מקשיבים. זה צרות של אחרים. להם זה לא חשוב. התקשרתי לאבא והוא אמר שהוא כבר ידבר עם המנהלת. אחרי 5 דק' הוא התקשר ואמר לי שהמנהלת אמרה שאני אבוא אליה עכשיו להגיש ערעור.
הלכתי אליה, היא נתנה לי את הטופס, מילאתי אותו והגשתי לה. אחרי שסיימתי את הבגרות התקשרתי לאבא שיבוא לקחת אותי וזה אמר שהוא מגיע לבצפר גם ככה לדבר עם המנהלת. הוא סיפר שהיא התקשרה אליו ואמרה ששתי מורות בדקו לי שוב את החיבור ונתנו לו 71. לא האמנתי שזה קורה. איך שתי מורות הגיעו בדיוק לאותו ציון, ועוד בהפרש נקודה אחת מהציון המקורי?
נכנסנו לחדר המנהלת והיא נתנה לנו את החיבור המצולם עם ההערות של המורות. הייתה שם רק חוות דעת אחת. המנהלת טענה שהיא הושיבה את המרכזת ועוד מורה אחת והן בדקו את החיבור ביחד ואפילו כתבו בדיוק על מה הורידו נקודות. עכשיו הכל כבר התחבר. המרכזת, ידעה כמה קיבלתי בהתחלה. המרכזת, שצעקתי עליה ממש לפני שעתיים, בדקה לי את החיבור. יותר מכעס, הייתה בי אכזבה. איך מורים עסוקים בנקמה אישית במקום ללכת לטובת התלמיד. והבנתי למה היא עשתה את זה. כדי שהמורה השנייה תצא טוב מכל הסיפור. כי אחרת, זו הוכחה שהיא נתנה לי ציון לא באופן אובייקטיבי. כלום לא עזר. אבא אמר שהוא רוצה להגיש ערעור למשרד החינוך. די הופתעתי איך הוא נלחם בשבילי. הוא לא עושה את זה הרבה. אבל הפעם הרגשתי שהוא יודע שאני צודקת ושמשהו לא כשר פה. אבל יש הבדל בין רצון טוב, לבין עשייה טובה, או עשייה בכלל. וכמו תמיד, אני יודעת, שערעור למשרד החינוך לא יצא. וכמו תמיד, אני יודעת, שהם ניצחו. הם תמיד מנצחים. הם המערכת, ואני בורג קטן בתוכה.
אני מחפשת צדק במקום שאולי הוא לא נמצא. אולי בכל העולם הזה אין צדק. תמיד אומרים, "אל תהיה צודק, תהיה חכם". בעצם אומרים, תרמה, תהיה מושחט, כי אחרת, לא תשיג כלום. איזו מן דרך חיים זאת? לאן בכלל העולם הולך? לאן הוא רוצה להגיע? מחנכים אותנו מגיל כ"כ קטן, שהעולם לא צודק, אז למה, במקום להגיד את זה כל הזמן, למה לא משנים אותו? זאת אחת השאלות, שאין עליהן תשובה. למה? ככה.
וווווווווווווווווווואיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
נשבעת שאני עצבנית עכשיווווווווווווווווווווווווווווו
זה באמת קרה????? איזה מורה בת אבל בת של זונההה
(סלחי לי על השפה.........)
יוווווווווווווווווווו
אני לא מאמינה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שתמות!!!!!!!
להגיד לך ת'אמת... המשפחה יותר אכזבה
מזתומרת??
הקטע עם סבתא???
גם... אבל בהמשך לא רק
אני עובדת עליו 😊
אני פשוט לא מאמינה...זה בדיוק מה שקורה לי עם תנך! לי היא מורידה חצי ניקוד ולעל אותה תשובה לאחרים נותנת מלא!!....המורים בימינו זה משהו....איכססססססססססססס
אולי היא מכירה אותה!??!?!!?!?
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 09/06/2005) אולי היא מכירה אותה!??!?!!?!?
לכי תדעי! יושבות ביחד חושבת על איך לדפוק כמה שיותר תלמידים!
אתר האהבה הישראלי