לא פוגמת..
פשוט אנשים פחות מתקשרים פנים מול פנים כי יושבים על המחשב יותר.
כנראה אבל זה ממש לא אותו דבר
כשמישהו אומר לך למשל שהוא אוהב אותך באייסיקיו... לא יודעת מה איתך אבל לי זה לא עושה כלום
גם אם אני אוהבת את הבנאדם הזה... וזה קרה לי פעם
כי זה פשוט רק אותיות שמחוברות למילים
זה לא אומר שום דבר
את לא רואה את הבנאדם אין לך קשר עין איתו לא שומעת את הקול שלו זה פשוט לא אמיתי
מצד שני אם היה את כל הדברים האלה לא בטוח שהיה לו אומץ להגיד לך את זה...
[/QUOTE]
כנראה אבל זה ממש לא אותו דבר
כשמישהו אומר לך למשל שהוא אוהב אותך באייסיקיו... לא יודעת מה איתך אבל לי זה לא עושה כלום
גם אם אני אוהבת את הבנאדם הזה... וזה קרה לי פעם
כי זה פשוט רק אותיות שמחוברות למילים
זה לא אומר שום דבר
את לא רואה את הבנאדם אין לך קשר עין איתו לא שומעת את הקול שלו זה פשוט לא אמיתי
מצד שני אם היה את כל הדברים האלה לא בטוח שהיה לו אומץ להגיד לך את זה...
בדיוק..😊
שמעי קראתיי תסיפורר שלךך.
ואין אני מזתהה איתוו .. וכאילוו הואא מה מדהיםם..
הוא מושלם.. הוא אמיתי..
הוקצורר כישרוניתת שילי..
תמשיכי תסיפור.... כי אני אישיתת אהבתיי מאוד מאוד.
אוהבת שלך תמיד
חנושית!!!
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 18/04/2005) כנראה אבל זה ממש לא אותו דבר
כשמישהו אומר לך למשל שהוא אוהב אותך באייסיקיו... לא יודעת מה איתך אבל לי זה לא עושה כלום
גם אם אני אוהבת את הבנאדם הזה... וזה קרה לי פעם
כי זה פשוט רק אותיות שמחוברות למילים
זה לא אומר שום דבר
את לא רואה את הבנאדם אין לך קשר עין איתו לא שומעת את הקול שלו זה פשוט לא אמיתי
מצד שני אם היה את כל הדברים האלה לא בטוח שהיה לו אומץ להגיד לך את זה...
זה כן..
אבל גם לא תמיד..
וחוץ מזה לא התכוונתי לזה..
חמדהב תודה.. נראה לי שזה עוזר לי לא פחות
לודה אז למה התכוות?.. כנראה לא הבנתי
המשך??
פליזז כפרה
מוואה ענקיתתת 😛
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 18/04/2005) לודה אז למה התכוונת?.. כנראה לא הבנתי
לפעמים אם אומרים "אני אוהב אותך" זה אמיתי לא משנה איפה אומרים את זה..
התכוונתי שלפעמים פשוט מנהלים את הריבים ואת כל השיחות החשובות ומחשב..
כשלא רואים את התגובות הרגשיות על הפנים..
וזה כל כך מתסכל..
כי הרבה דברים אחרים יכלו להיפתר אם הם היו מנוהלים פנים מול פנים..
אבל במקום זה כביכול יש לנו אמצעי תיקשורת..
טוב.. הסתבכתי פה עם עצמי.. =\
טוב לפחות נחמד לדעת שזה לא רק אצלי ככה חחח
אני שונאת לעשות שיחות חשובות במחשב אבל לפעמים אין הרבה ברירות
המחשב פשוט לוקח כל כך הרבה זמן מחיינו..
שאפשר היה לנצל אותו לדברים אחרים..
ולפעמים אני חושבת שהמצב ביני ובין האקס היה יכול להיות שונה אם לא היה אינטרנט..
אבל זה כבר לא משנה עכשיו 😊
מה ז"א מה היה שונה?
האמת שהמחשב שינה אותי
אני כבר שנה וחצי בערך על המחשב ז"א מאז שיש לי אינטרנט ומאוד השתנתי... אבל חלק מזה זה גם גיל ההתבגרות והשקפות עולם שמשתנות עם הגיל...
חח כי האינטרנט פותח לך דלתות 😉
שאולי השיחות החשובות והריבים היו מתנהלים בדרך שונה..
פנים מול פנים..
אולי היינו נפגשים יותר..
אני לא יודעת..
אבל זה היה.. 😊
כנראה שהכל כבר ממילא הרוס. מהיום שהוא יודע הכל כבר נהרס. עכשיו זה רק עניין של זמן.
משהו פשוט השתנה. זה אחרת. אני לא חושבת שזה קשור לעובדה שהוא יודע שאני אוהבת אותו או לפחות די קרובה לזה. הקשר פשוט עבר משהו, שינוי. אנחנו כל הזמן רבים ובכל זאת ממשיכים לדבר כל יום. גם אם אין הרבה מה להגיד. אנחנו אף פעם לא היינו נחמדים אחד לשני. תמיד היה טיזינג. הקשר שלנו בנוי על זה. אנחנו רק יורדים אחד על השני כל הזמן אבל יודעים שהכל מאהבה. ובכל זאת אכפת לו. גם כשאני הכי מנסה להתחמק הוא עדיין מתעקש לדעת.יודע להקשיב גם אם לא תמיד יודע איך לעזור. אני אף פעם לא יודעת איך הוא מאחורי המסך אבל אני... בשיחות כאלה תמיד עם דמעות בעיניים... לא משנה כמה כוח יהיה לי, הן תמיד יהיו יותר חזקות. נוצרת קרבה כזאת, שאין לי עם אף אחד, למרות שלידידים אחרים סיפרתי הרבה יותר. הם, יודעים עליו. והוא, יודע עליי.
"יהיה בסדר... אני הולך לראות טלויזיה.. ביי"
במשפט אחד, משפט אחד... כאילו כלום. ואני מכירה את זה. זה לא שלא אכפת, זה פשוט ש... זה הוא. ככה זה תמיד. מסכם שעה ואולי אף יותר בחצי משפט. ובעצם, מה עוד נותר לומר?
החלטתי שאני צריכה להתחיל להכיר אנשים חדשים. אני חייבת לשנות את החברה שאני חייה איתה. אבל איך? איפה אני יכולה להכיר אנשים בחור הזה? אני כבר מכירה את כולם. אני צריכה סביבה חדשה. אני חייבת שינוי. ואולי אני פשוט מפספסת הזדמנויות אחת אחרי השנייה? אולי אני פשוט לא שמה לב. אנשים לא אוהבים אנשים דיכאוניים. אבל כדי לצאת מדיכאון צריך להכניס אור לחיים. ומאיפה האור הזה אמור להגיע? זה כמו גלגל שלעולם לא נעצר. כל יום שעובר אני רואה את עצמי נכנסת לזה יותר ויותר וככל שעוברים הימים אני מתקשה למצוא מפלט. אני לומדת על עצמי דברים חדשים ועם זאת בטווח הקצר הם מביאים איתם רק שחור.
קמתי למחרת לעוד בוקר. פשוט בוקר. הכל הפך לפשוט חסר משמעות. יום חדש שיביא איתו... מה?
הגעתי לבצפר בין הראשונים כמו תמיד והלכתי לשבת עם קארין שמגיעה עוד לפניי.
"תגידי שירי מי כתב את אנה קראנינה?"
"מאיפה אני יודעת אני נראית לך קוראת ספרים?!"
"את בורה פשוט"
"אני פשוט לא מבינה בזה מה את רוצה, לא קוראת ספרים"
"יש משהו שאת כן מבינה בו?"
"יש"
"אין לך ידע כללי בגרוש"
"יש לי הרבה ידע כללי הוא פשוט לא קשור בספרים"
"בחייך כל מה שאת יודעת אני יודעת ויותר"
"אה באמת? חכי תראי אני אמצע משהו שאת לא מבינה בו"
"סבבה תמצאי"
היא קמה והלכה והשאירה אותי לחשוב. הייתי חייבת למצוא משהו שאני יודעת והיא לא. אבל מה? אלי היא בכלל צודקת? או שאולי אני נמצאת פשוט במקום הלא נכון. למה אני ממשיכה להקיף את עצמי בחברה שלא מאמינה בי? שרק מנסה לדכות אותי כל הזמן? שגורמת לי להרגיש טיפשה, כאילו אני לא יודעת כלום. גורמת לי להתחיל לחשוב מה בעצם אני יודעת, באיזה תחום אני מבינה הכי טוב, ובעצם לגלות שאין אחד כזה, אף לא אחד, פשוט לא קיים. חברה שגורמת לי להיות פסיבית ולא לעשות מה שאני חושבת? אני מאמינה בעשייה, ואם אני לא אפעל אף אחד לא יעשה זאת בשבילי. בעולם הזה כל אחד דואג לעצמו. וגם כשאני מנסה לדאוג לכיתה, לרווחת החברים שלי לכאורה, התשובה שאני מקבלת "תעזבי עכשיו אותם, אני דואגת לך עכשיו, מה הבעיה שלך?" אולי מנסים לחנך אותי להיות כמותם? ואני עקשנית, מנסה כל פעם מחדש, לדאוג לכולם, כי זאת לא בעיה רק שלי, אבל רק אני מוכנה ממש לפעול ולהסתכן כדי לתקן אותה.
אני מתיימרת להבין את החיים, לנתח כל מצב לשורשיו, לנסות להבין את התכלית שלו ומשם להגיע לפיתרון או לדרך מוצא. אבל גם בו, מיום ליום אני מבינה יותר שגם בתחום הזה, אני בעצם לא מבינה כלום. אני תמימה, חייה בבועה. מאמינה שיש דבר כזה חברים אמיתיים, אהבה אמיתית... ואולי, כל זה באמת לא קיים. כבר שמעתי מספיק עדויות על כך שזה פשוט לא קיים. בכל דבר יש אינטרסים, זדוניות, מרמה. אמרו לי לא לצפות מהחברים בצבא ליותר מידי. החברים מהילדות, הם אלה שכדאי לדבוק בהם. ואם זה באמת המצב, מה יהיה עליי? שאת כל חברי הילדות שלי אני כ"כ חפצה להחליף. חברים שיעזרו לי להגשים את עצמי, להיות עצמי, להרגיש איתם בנוח ולא לפחד להגיד את מה שיש על הלב. ועם החברים האלה, אני מרגישה מזויפת בזמן שאני כ"כ רוצה להיות אמיתית. אחד הפחדים הכי גדולים הוא הצביעות. ואולי אני באמת צבועה? רק היום, רק היום גם עומר וגם מי שנחשבה לאחותי קשרו את שמי בצביעות. אפילו מבלי להרגיש. מחוסר ידיעה של הקשר הדברים.
זו תקופה בחיים שכל משפט קטן, גורם לך לחשוב. להתחיל לנתח ולהבין מזה בעצם אומר עליך. אני מתחילה להבין למה אנשים מתכוונים כשהם מתחילים במסע שמטרתו למצוא את עצמם. אבל בניגוד אליהם אני לא מאמינה שטיול למזרח הרחוק יעשה את העבודה. צריך פשוט להסתכל עמוק עמוק פנימה, להבין מה אני רואה, להוציא את זה החוצה ולא לקבל את זה. יש דברים שאסור פשוט לקבל. המשפט שכולם כ"כ מרבים להשתמש בו "אתה פשוט צריך לקבל את עצמך כמו שאתה". זה לא נכון. אם יש משהו שלא מקובל צריך לשנות אותו. אבל השינוי חייב לבוא מבפנים. ולפני זה צריך לוודא טוב טוב שהשינוי בא ממני ולא מאף אחד אחר. וזה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לעשות. כי האבחנה בין דברים שאנחנו עושים מלחץ חברתי כזה או אחר לבין דברים שאנחנו כביכול עושים בשביל עצמינו, תלויה על חבל דק מאוד. כאן ישנה אבחנה נוספת. הרצון לא להשתנות תוך טענה של "טוב לי כמו שאני ואני לא מתכוונת להשתנות בשביל אף אחד אלא בשביל עצמי", יוצר בעצמו קונפליקט. זו בעצם גישת אנטי. טוב לי ככה באמת? או שאני מנסה להוכיח לחברה שאני עושה רק מה שטוב לי? ואולי מה שהחברה חושבת הוא מה שבאמת טוב לי? החברה לא תמיד טועה. לפעמים היא הדבר הכי נכון בעולם.
אבל מזה בעצם להסתכל פנימה? איך אני אדע להבדיל בין מי שאני באמת לבין התוצר המלאכותי שלי? אולי כל כולי זה בעצם משהו שהחברה יצרה. ואם כך, האם קיים דבר הנקרא אינדיבידואל? אולי השוני בין בני האדם נובע מהסביבה שהם חיים בה, המשאבים אשר מוצעים להם וגורמים בלתי תלויים אחרים. אולי אין בכלל דבר כזה אני. יש משהו אחר. ואולי לא. איך בכלל אפשר לדעת? זה מביא אותי בעצם לשאלה: מי אני?
קצת נסחפתי עם ההמשך הזה... אין ממש עלילה אבל הרבה דברים חשובים אחרים...
מ=ד=ה=י=ם!
קראתי את הסיפור שלך ממהתחלה ועד לפה, ואני פשוט חייבת להגיד שזה סיפור פשוט
מדהים! זה בהחלט סיפור שונה מכל שאר הסיפורים (כמו שאמרת בהתחלה..), את כותבת
בצורה יפה, בשפה גבוהה..!
בקיצור ולעיניין...יש לך את הכישרון...=)
המשך.
QUOTE (~MoR~ @ 21/04/2005) מ=ד=ה=י=ם!
קראתי את הסיפור שלך ממהתחלה ועד לפה, ואני פשוט חייבת להגיד שזה סיפור פשוט
מדהים! זה בהחלט סיפור שונה מכל שאר הסיפורים (כמו שאמרת בהתחלה..), את כותבת
בצורה יפה, בשפה גבוהה..!
בקיצור ולעיניין...יש לך את הכישרון...=)
המשך.
בדיוקקקקקקקק דמני באותה דעההההההה!!!
סיפור מדהיםםםםםםם מחכים להמשךךךך 😊
אתר האהבה הישראלי