כיף לךךךךךךךךךךךךךךךך הלוואי עליייייייייי
האמת שהשבועיים האלה יותר נוראיים מכל חודש מאי
וסופי שבי בשושו את מביאה לי מדליה!!!
אני רצינית איתך אין מצב שאני מביאה מדליה!
כאילו אני ממש לא בכושר ואני ממש לא בקטע
של תחרויות עכשיו, אני התחלתי לעבוד, וזה
סוחט אותי לגמרי, אבל זה כסף טוב אחרי הכל!
ואני במסע שיכנויים להורים שלי שירשו לי
לעשות עגיל בטבור, ולנסוע לאילת עם חברות
ב18......
אצלנו בתחרויות תמיד הרוב היו ערבים חחחח אז כולם היו גרועים
אבל בתיכון נגיד שנה שעברה היו רק 2 בתי ספר ונגיד בשליחים זכינו מקום שני מתוך 2
אבל מי באמת יודע כמה מקומות היו חחחחחחח
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 04/04/2005) כיף לךךךךךךךךךךךךךךךך הלוואי עליייייייייי
האמת שהשבועיים האלה יותר נוראיים מכל חודש מאי
אצלי ממש לא..
אצלי חודש מאי יוני עמוסים בטירוף!!!!
יש לי במאי יוני וטיפונת של יולי 15 מתכונות ובגרויות ומבחנים!
וואלה בהצלחה! אני פשוט לא ממש מתרגשת ממקצועות שהם לא מתמטיקה חחחחח
אצלנו יש יותר מ20 בתי ספר כי זה
גם מאיזור ליד, וקיצור אני צריכה
הרבה יותר ממזמל!
ואל תזכירו לי מטמתיקה עם העבודה
שהמורה שלי הפילה עלי!
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 04/04/2005) וואלה בהצלחה! אני פשוט לא ממש מתרגשת ממקצועות שהם לא מתמטיקה חחחחח
תודה! 😊
גם לך! 😊
קיצר.. גלשנו עם השיחה הזאת.. 😉
מי שרוצה שימשיך לדבר באופן פרטי.. 😊
"פייבבב פיבבב" שמעתי צפירה מאחורי, הסתכלתי אבל לא זיהיתי את המכונית. היא נעצרה לידי...
"שלום"
הסתכלתי ימינה, שמאלה, לא ראיתי אף אחד, המשכתי ללכת.
"היי את! לאן את בורחת?! חכי רגע" נעצרתי ושוב הסתכלתי לכל הצדדים ולא ראיתי אף אחד. המכונית חזרה אחורה ונעצרה ממש לידי.
"את ממהרת לאנשהו? מה לחץ חמודה?" עכשיו כבר הבנתי שהוא מדבר אליי.
"אני? אממ הביתה..."
"למה הביתה? כולה 2 בלילה... הלילה עוד צעיר"
"כן אבל הבטחתי להורים..." פעם ראשונה שהתחילו איתי ברחוב ולא ממש ידעתי איך להגיב... אני גם לא מכירה אותו ומי יודע מה הוא יכול לעשות לי...
"נו בואי אני יקח אותך לסיבוב, יש לך חבר?"
"לי? לא.. אבל אני באמת צריכה לחזור הביתה"
"את גרה פה?"
"כן ואתה?"
"אני בעיר ליד"
"אז מה אתה עושה פה? שם בטוח יותר מעניין מפה..."
"אממ אולי.. יש לי כאן חברים ואני מסתובב פה הרבה"
"אה טוב.. אם אתה אומר..."
"אל תהיי כבדה נו...בואי רק סיבוב אחד ואני מחזיר אותך הביתה, מבטיח!"
"לא אני ממש חייבת לחזור הביתה... אבא שלי כבר התקשר 3 פעמים"
"טוב נו... קשה את... אפשר לפחות את הטלפון שלך?"
"אממ... כן למה לא, תרשום:..." אין לי מושג מה חשבתי לעצמי באותו רגע. כנראה שפשוט אהבתי את העובדה שמישהו התחיל איתי. זה לא קורה כל יום... ומה כבר יכול לקרות. "טוב אז לילה טוב"
"חכי שנייה!" פתאום הפלאפון שלי צלצל והוצאתי אותו כדי לענות... "אל תעני.. אני התקשרתי"
"למה?..."
"כדי לראות שזה באמת המספר שלך... וזה כן.. טוב אז יאללה ביי מתוקה"
"ביי" המשכתי בדרכי הביתה ונגמר לו עוד יום... סביר?
קמתי בבוקר לעוד יום בבצפר. מזל שזאת שנה אחרונה. לפחות יש למה לייחל. כבר על בבוקר פגשתי את מור ואת מה שהיה לה לספר... לא הכי אהבתי, למרות שהיא באה כולה מתלהבת לספר לי משהו חדש.
"וואי שירי... את לא מאמינה איזה קטעים חחחח אתמול, דיברתי עם עומר..."
"מה?? איזה עומר?"
"נו עומר... עומר! שירי מה קורה לך? כמה עומר את כבר מכירה? בכל אופן את מקשיבה? דיברנו כזה והוא מזה דפוק! אבל ממש! הוא אמר לי שאני......" בשלב הזה כבר לא ממש הקשבתי לה. לא יודעת למה אבל זה ממש הפריע לי. יכול להיות שאני מקנאת? אבל אני לא אוהבת אותו... אז למה זה כ"כ מפריע לי? עומר היה הטריטוריה שלי! והיא.. יש לה כ"כ הרבה... רק אתמול מישהו שדיברתי איתו פעם המון, ואפילו הייתי דלוקה עליו לתקופה מסוימת, שלח לי הודעה רק כדי לשאול למה מור לא מתחברת.
יש לה כבר חבר, יש לה אפילו שניים! אז מה היא רוצה מעומר שלי?! בעצם... הוא לא שלי...
"אההההה ושחכתי לספר לך! איזה צחוקיםםםם את נשפ-כ-תתתת! זוכרת את שחר? נו שחר שאז פגשת אותו כשהייתי אצלך... אז הוא גם רוצה אותי... ונתתי ת'מספר שלו לשרמוטה הזאת מ-י' ואתמול שעה הוא בלבל לי בשכל שהם לא חברים ושהוא רוצה אותי ו..." אוף... כבר נמאס לשמוע על כל זה... אני כבר יודעת את ההמשך, הוא רוצה אותה והיא שמה עליו קצוץ. למה לי זה אף פעם לא קורה? למה תמיד כולם רוצים אותה? טוב אפשר להבין... היא יפה. אבל אם מסתכלים קרוב... לדעתי היא לא יפה. אולי היא פשוט משדרת משהו שאני לא? מה יש בה שכולם רוצים רק אותה?
עם המחשבות האלה, שניסיתי להוציא מהראש בכל כוח אפשרי, נכנסתי לשיעור. כמה שניסיתי לא הצלחתי. די. כבר נמאס לי להיות בדיכאון כל הזמן. נמאס לי לרחם על עצמי ורק להגיד כמה רע לי. נמאס. אבל מה אני יכולה לעשות? חשבתי שמור אולי תעזור לי, אבל היא עוזרת רק לעצמה. לא משהו שלא ידעתי קודם, אבל תמיד נתתי לזה עוד הזדמנות, אבל די. כל פעם קורה אותו דבר והיא משאירה אותי בצד. או שאולי אני משאירה את עצמי? שוב אני מתחילה עם כל השטויות האלה. כל היום רק מקטרת כמה רע לי. אפילו לי כבר נמאס לעצמי, לא רוצה לחשוב בכלל איך כולם סובלים את כל הבכיינות שלי. בטח נמאס להם גם, וקל מאוד להבין את זה.
עם כל ה"מטען הכבד" הזה הגעתי הביתה, אכלתי והייתי בדרכי לחדר שלי, ועל השולחן היה מונח לו הפלאפון שלי. התקרבתי אליו, אולי במקרה מישהו שלח לי הודעה, או אפילו התקשר... התקרבתי, הסתכלתי על צג הפלאפון ופשוט לא האמנתי... 20 שיחות שלא נענו!!!
מדהים המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
חחחחח בליב איט אור נוט (תאמיני או לא)) חחח
שימי המשךך כפרה
מוואה ענקיתתת 😛
אתר האהבה הישראלי