ווווואי, הכתיבה שלך מדהימה, את סוחפת, את כנה ואמיתית.
אני יכולה להתחבר לכתיבה שלך ב-100%.
שאלה אחרת, לא קשורה, איפה הפורום מתגייסים!? 😊
תודה רבה!!! האמת שעד עכשיו לא ממש כתבתי כי אני לא יודעת לכתוב...
אבל הסיפור הזה רק עשה לי טוב למרות שאני כותבת גם יומן אבל זה כבר סיפור אחר
הפורום מתגייסים נמצא בפנאי ובידור
הלילה עבר עליי כמו שנייה. כאילו עצמי עיניים רק לרגע אבל במקום ירח הופיעה השמש. יום רביעי. שעת 0 מזויעה של מתמטיקה. אני ואמא נכנסנו לאוטו, היא בדרכה לעבודה ואני לבצפר.
"שירי..." היא התחילה קצת בהיסוס "אני מקווה שאת לא נותנת לאנשים מהאינטרנט את הפרטיים שלך... את לא יודעת איזה פדופילים ופסיכופתים יש שם."
"עוד פעם התחלנו...?" חשבתי שכבר ירדו מהסיפור הזה. כבר עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שקיבלתי הרצאות על הנושא. אבל מסתבר שלאנשים מסוימים לא נמאס.
"אני לא רוצה שתחשבי שזאת אהבה. אני יודעת מה את מרגישה. גם אני הייתי בת 17 פעם. וגם אני רציתי חבר. אבל עכשיו זה לא הזמן, את צריכה להשקיע בלימודים.ומה שאת חושבת שזאת אהבה, זאת לא. ישנם הרבה אנשים שרוצים רק דבר אחד ובשביל זה הם יגידו לך שהם אוהבים אותך..."
"אמא... אני זה לא את! תפסיקי כבר עם השטויות שלך ותעזבי אותי בשקט!" יצאתי מהאוטו בטריקת דלת. אז יופי. בנוסף לכל אמא שלי חושבת שמישהו יכול לאהוב אותי רק בזכות הגוף שלי. כנראה שהאישיות שלי לא מספיקה. אם מישהו אוהב אותי, זה בטוח בגלל הגוף שלי. אני לא מבינה איך היא לא מתביישת להגיד לי את זה. אפשר לחשוב מה אני בכלל. כולה ילדה בת 17 וחצי שאף פעם לא התנשקה, אף פעם לא היה לה חבר... האמת שאין לה בכלל מה לדאוג... כך או כך אף אחד לא אוהב אותי... אז מזה חשוב.
במקום להתרכז בשיעור חשבתי על עומר. כבר לא ידעתי כלום. מה אני מרגישה אם בכלל, מה יהיה על הקשר שלנו, אם ניפגש עוד פעם... עברו לי פלאשבקים על כל מה שהיה... איך קרו דברים סתם ככה? בלי שיהיה רגע מעורב? איך דיברנו בלשון מסוימת וזה היה חסר משמעות בשבילו? אולי הוא בעצם סתם שיחק בי... תמיד תפסתי ממנו אחד שאומר הכל דוגרי, לא מזויף ולא נמרח. כולם אמרו לי שהוא סתם משחק בי כי פשוט נוח לו שיש מישהי שרוצה אותו ורודפת אחרי. זה היה כזה ברור? אני לא חושבת שרדפתי אחריו... כמה אפשר לרדוף אחרי בנאדם שאני בכלל לא רואה על בסיס יומיומי...
"שירי... שירי!! את לא מקשיבה!" המורה קלטה אותי בוהה בה כמו כמעט כל שיעור, היא כבר למדה להבדיל בין הבעת הקשבה שלי ובין בהייה.
"אה.. מה? למה... מה אני כן.. מקשיבה.. כן.." אמרתי והתחלתי לבהות לכיוון אחר. הדבר הבא שהעיר אותי היה הצלצול. למרות זאת הייתי הראשונה לצאת מהכיתה. יצאתי החוצה וישבתי לבד. לא היה לי כוח לאף אחד. גם לא לחברות שלי, שממילא אני לא מתה עליהם במיוחד.
הגעתי למסקנה שהחיים שלי פשוט נכנסו לשיגרה. כל יום אותו דבר ונמאס כבר. פשוט נמאס. אני טיפוס של שינויים, אני צריכה חידושים, ריגושים, שיהיה מעניין, מרתק, שכל יום יהיה מסקרן, לא צפוי, ספונטני... והחברות שלי.. בדיוק ההפך. הכל דורש תכנון מראש ואי אפשר לזוז ימינה ושמאלה משום דבר. אני גם מאוד שונה מהן. הן, בתור בילוי, יושבות וקראות ספר. אני, אני רוצה לצאת למסיבות, לבלות, להנות, להכיר אנשים חדשים, מקומות חדשים, סיפורים מעניינים... איך אפשר לעשות את זה כשכל פעם הן הורסות הכל. חבל שאת "השנים הכי יפות" אני צריכה לבזבז בהמתנה לצבא. כרגע, הצבא זה היציאה שלי מהמקום הקטן הזה. לצאת אל העולם האמיתי, כמה שהוא אכזר. אני כבר מחכה לשינוי הזה שהצבא עושה באדם. משנה אותו, מבגר אותו, מלמד אותו, הופך אותו לבוגר גם בעיני החוק, גם בעיני החברה, והכי חשוב, בעיני עצמו.
הבעיה פה בעצם, שאם אני רוצה שינוי, אני צריכה לעשות אותו בעצמי. אף אחד אחר לא ישנה אותי בשבילי. החלטתי לעשות משהו, משהו בשבילי, החלטתי ל...
זהו החלטתי מכאן להתחיל להמציא
עכשיו יתחיל להיות יותר מעניין חחחחח
יאללה בובה
תעשי את זה מהר
אני במתח פה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוווף הסיפור עושה לי מזה עצוב...
גם לאהבה שלי קוראים עומר ........
😢 😢 😢
חח תתפרעיי עם ההמצאות...
אנחנו מחכים פה להמשךךך
!!! 😛
ענבלי מהמם כמו תמיד!
לודה נשמה אני לא בבעית תזונה
אני לא עושה דיאטות או משו
אני פשוט מקפידה לא לאכול
יותר מדי מאכלים עם סוכר
ושומן! וגם אני עושה ספורט
אני משחקת כדורגל, אטלתיקה,
ריקוד, וכדורעף חובבני,
אז אני פשוט שורפת יותר קלוריות
ממה שאני מקבלת!
מ-ד-ה-י-םםםם
שימי המשךך בובה
מוואה ענקיתתת 😛
יפהההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
השצךךך
מאמי מה עם ההמשך??
אוווףףףף.. אני מחכה לזה כבר
חחחח... קיצררר סיפור מ-ד-ה-י-ם
חולה עליךךך.. לילושית
QUOTE (חולה על **** @ 02/04/2005) ענבלי מהמם כמו תמיד!
לודה נשמה אני לא בבעית תזונה
אני לא עושה דיאטות או משו
אני פשוט מקפידה לא לאכול
יותר מדי מאכלים עם סוכר
ושומן! וגם אני עושה ספורט
אני משחקת כדורגל, אטלתיקה,
ריקוד, וכדורעף חובבני,
אז אני פשוט שורפת יותר קלוריות
ממה שאני מקבלת!
אז את צריכה לקבל עוד קלוריות..
תעשי לך תפריט מאוזן שמתאים לגיל שלך..
את צריכה את זה בשביל הגדילה והצמיחה והבריאות והחוזק של העצמות שלך..
וכמובן.. בשביל אנרגיה!
הבעיה פה בעצם, שאם אני רוצה שינוי, אני צריכה לעשות אותו בעצמי. אף אחד אחר לא ישנה אותי בשבילי. החלטתי לעשות משהו, משהו בשבילי, החלטתי ל...
"הלו?"
"מור? ממצב? זאת שירי.."
"אה מה קורה?"
"הכל בסדר... תגידי בא לך שאני אבוא אלייך?"
"בטח תבואי בכיף! ותוכלי גם להכיר את אייל! וואי איך אני מתה עליו... את חייבת לבוא! נו בואי אני מחכה לך!"
"חחח סבבה אני עוד מעט באה"
כאן השינוי שלי מתחיל. מור תכיר לי את כל הידידים שלה ואולי יהיה שם מישהו נחמד... בכלל תמיד טוב להכיר חברים חדשים ואני באמת צריכה כאלה. החברות שלי כבר לא מתאימות לאופי שלי וצריך קצת לחדש ולהתחדש. קצת פחדתי ללכת למור. היא גרה בשיכון וכל העבריינים שם. גם היא לא תלית שכולה תכלת. לאחרונה נודע לי שהיא מעשנת, ומה שהפך לשאכטה קטנה מידיד הפכה לסיגריות שלמות, ומשם כבר הפסקתי לעקוב. שמעתי שכבר יצא לה שם של שרמוטה. לא ממש אהבתי לצאת איתה כי היא תמיד התרכזה בעצמה ונוצרו מצבים לא נעימים במיוחד. אבל היא הייתה החברה הכי נורמלית שלי. אהבנו את אותם דברים, אותו לבוש, אותה מוזיקה, אותן בעיות עם ההורים, ואותו סגנון בילוי. היא פשוט יותר מתקדמת ממני, כבר הספיקה לשכב עם לפחות 2 בנים. אולי היא תעזור לי קצת לצאת מהבועה הביישנית שלי.
איך שהגעתי אל מור היא ישר רצתה לרדת למטה, אבל לפני שהיא הספיקה לעשות צעד...
"שירי!! מה שלומך כפרה? מזמן לא היית אצלנו!" אמא שלה התנפלה עליי.
"כן אה.. לא יצא.." חייכתי חיוך מאולץ. בכל זאת אני מכירה את אמא שלה ולא נעים, מה גם שלדעתי היא אפילו די נחמדה.
"בואי שבי! את רוצה לאכול משהו? לשתות? מור למה את לא מציעה לה כלום?"
"לא לא.. כבר אכלתי... זה בסדר." שוב חייכתי. לפעמים אני לא מבינה איך יש למור בעיות עם אמא שלה. אני תמיד הסתדרתי איתה. אולי זה בגלל שהיא פשוט לא אמא שלי.
"נו.. אז מה חדש? איך הלימודים? מה שלום ההורים?"
"הכל בסדר..." עניתי תוך כדי מבט מהיר על מור, שנראתה קצת מעוצבנת שאמא שלה מעכבת אותנו.
"מה שלום אמא? מזמן לא..."
"טוב אמא אנחנו הולכות!" מור התפרצה
"לאן אתן הולכות? היא רק הגיעה כבר הולכות?"
"למטה! באה אליי לא אלייך!"
"למטה לכל החברים שלך?! כבר אמרתי לך שאני לא אוהבת שאת מסתובבת איתם!"
"את לא תגידי לי עם מי להסתובב!" היא התקדמה לכיוון הדלת "בואי שירי" יצאתי החוצה כשאמא של מור עדיין צועקת לה. כל הסיטואציה הייתה לי כ"כ מוכרת מההורים שלי, אבל די שמחתי. שלפחות לא רק אצלי זה ככה. שיש עוד הורים נדחפים בעולם.
ירדנו למטה והלכנו לקומת עמודים בבית ליד. אייל כבר ראה אותנו מהחלון וירד למטה. היו שם גם אחיו מיכאל ועוד אחד שאני אפילו לא זוכרת את שמו, שנראה בשנות ה-20 המאוחרות. מור ישר רצה לאייל ושניהם התחילו להתחבק וגם התנשקו קצת ואני כאילו הושלכתי לכלבים. אפילו היכרות לא עשה ביני לאחרים. האמת שהם נראו לי קצת מוזרים וגדולים מידי. אייל הלך לשבת על איזה ספה ישנה שהייתה בקומה והזמין אותי ואת מור לשבת. הספה הייתה ממש קטנה ולא ממש היה מקום לכולנו אבל איכשהו הסתדרנו. מור ואייל כמעט התחרמנו להם שם ואני יושבת על הספה, דחוסה הצידה, בלי שמץ של מושג מה אני אמורה לעשות במצב הזה. לא היה נעים להסתכל עליהם, אח של אייל כבר עלה הביתה, והבחור השלישי... היה עסוק בתחת שלו. הוא נראה כ"כ מוזנח, כאילו לא התקלח שבוע. לא רציתי בכלל להתקרב אליו. רציתי רק ללכת משם. לא חשבתי שמור תעשה לי דבר כזה. כבר היו מקרים מעולם, אבל אני כנראה לא לומדת אף פעם. לא היה לי מה לעשות, לאן להסתכל, ועל מה לחשוב. וככה כמו כלום, עומר חדר למחשבות שלי שוב. נזכרתי בשיחה שהייתה אתמול. הוא רוצה חברה, אבל קרובה. לא מישהי שהוא יכול לראות רק 3 פעמים בשבוע, הוא לא אוהב לנסוע. כאילו דיבר עלינו ולמה אנחנו לא ביחד, ואני לא מבינה למה? יכול להיות שמרחק זה מה שמפריד בנינו, או שלא נעים לו להגיד לי שהוא רוצה חברה, אבל פשוט לא אותי?
"טוווטווו טוווו..." הטלפון צלצל ופשוט הציל אותי. אמרתי למור שההורים שלי רוצים שאני אחזור הביתה כבר. היא לא ממש השתכנעה ועוד רצתה שאני אשאר. אחרי כמה תירוצים הצלחתי ללכת, והתחלתי להתקדם לכיוון הבית. לא הבנתי בשביל מה בכלל היא רצתה אותי שם, היא הסתדרה ממש טוב לבד. תמיד ידעתי שהיא קלה, אבל לא חשבתי שעד כדי כך, להתנשק עם ידיד? היא עד כדי...
"פייבבב פיבבב" שמעתי צפירה מאחורי, הסתכלתי אבל לא זיהיתי את המכונית. היא נעצרה לידי...
איזו מגעילה מור 😊
סיפור ממש יפה
תמשיכייי
אוהבת*-*אולוש*-*
המשךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!
אתר האהבה הישראלי