בובית תמשיכי..
נכנסתי לזה חזק =]
נושית
QUOTE (חולה על **** @ 29/03/2005) ולודה מאמי אני לא אנורקסית!
אני פשוט ככה!
אי אפשר להיות פשוט ככה..
אם את 170 ושוקלת 38 זה אנורקיסה.
מתחת ל45 זה תת משקל.
תלכי לדיאטנית.. =\
וואי אני הולכת למיונים עוד שבוע לאשכול של משקית ת"ש וכל זה. את התקבלת לזה?
היית במיונים? אם כן, ספרי לי מה היה? ואם אני צריכה להתכונן איכשהו.?...
עברו כמה חודשים ואני ועומר רק התקרבנו יותר ויותר. דיברנו כל יום כמה שעות וצחקנו חופשי כל הזמן. התחלתי ממש לפתח רגשות די חזקים כלפיו. היו לנו אפילו כמה שיחות מלב אל לב והרגשתי שאני חשובה לו. שמישהו שומר עליי, דואג לי.
כשאבא שלי השאיר אותי מתחת לבית של המורה הפרטית בגשם, שלחתי לו הודעה והוא התקשר אליי בדיוק כשנכנסתי אליה. כשחזרתי הביתה התקשרתי אליו ודיברנו 10 דק' עד שאמא שלי התחילה לצעוק עליי וניתקה לי את השיחה. אחרי שחטפתי כמה שטיפות ממנה ומסבתא שאנשים מהאינטרנט הם מסוכנים ולא לדבר יותר מידי בסלולרי כי זה יכול לעשות סרטן, התקשרתי אליו שוב ודיברנו 20 דק'. היה כיף לשמוע את הקול שלו ולהרגיש חופשיה להגיד הכל. הוא אף פעם לא אמר שנמאס לו, שאין לו כוח.
וגם כשנשארתי בבית כי רבתי עם ההורים, ואבא לקח לי את הכבל של המודם, שלחתי לו הודעה והוא ענה לי במשפט אחד שגרם לי פשוט לבכות. "שירי תשארי חזקה". זה פשוט שבר אותי. אני אפילו לא יודעת למה. את ההודעה הזאת אף פעם לא מחקתי.
אחרי כמה זמן החלטתי שאני עושה משהו עם מה שאני מרגישה. חשבתי שאולי יש לזה סיכוי להיות משהו מעבר לסתם ידידים. לא יכולתי לעשות את זה פנים מול פנים, ולא רציתי גם באייסיקיו. החלטתי לשלוח לו מכתב. כתבתי 3 דפים. 2 דפים ראשונים היו סתם כל מיני שטויות על כל דבר קטן שעשיתי ביומיים האחרונים. בדף האחרון כתבתי שיר. "מאוהבת בך" של רינת בר. חתמתי למטה ושלחתי.
אחרי יומיים הוא קיבל את המכתב. הייתה לנו שיחה די קשה על כל הקשר בנינו. הוא אמר שאני חשובה לו ושאם הייתי גרה קרוב זה היה ברור. ברור שנהיה יחד. הוא אמר שהוא פוחד שאם זה לא יצליח, לא נוכל להישאר ידידים, שהקשר יהרס. הוא אמר שזה קרה לו פעם, עם החברה לשעבר. הוא אמר שהוא אוהב אותי, אבל לא יודע אם זה אוהב של ידידים או של חברים. הלכתי לישון בתחושה של אי ודאות. וזה המשיך ככה. לא ידעתי מה לחשוב. לא ידעתי איך לפרש את מה שהוא אומר. היה נראה שהיו רמיזות שהוא רוצה אותי ומצד שני... אולי לא. איך אפשר לדעת? לא רציתי לנדנד. הוא אמר שהוא יחליט וכל החלטה שהוא יקח, תהיה בלב שלם. לא רציתי ללחוץ. נתתי לו זמן. ועברו חודשיים. כבר אחרי חודש התחלתי להבין, שזה פשוט לא יקרה. אם הוא לא ידע אז, כנראה שזה פשוט לא זה. דברים כאלה יודעים. ואם לא, אז זה לא. אבל בכל זאת, המשכתי לקוות שאולי... אולי הוא דווקא כן רוצה. אולי הוא פשוט מפחד להודות בזה, אולי... יש לי המון שאלות שלהן רק לו יש את התשובות. אחרי ששיגעתי את כל החברים ואחרי ששיגעתי כבר את עצמי, החלטתי שדי. המצב הזה לא מתאים לי יותר. אני חייבת לדעת לכאן או לכאן. לדעתי איפה אני עומדת. אם יש משהו שאני שונאת זה לחיות באשליות. החלטתי שזה לא יכול להימשך ככה ובאיזה יום, כשהוא חזר הביתה התחלנו לדבר. שאלתי אותו דוגרי מה הוא רוצה ממני, מאיתנו, מכל הסיפור הזה. בהתחלה הוא שוב אמר שהוא לא יודע. אבל אין דבר כזה לא יודע. הוא יודע, הוא פשוט מפחד להגיד. בסופו של דבר הוא הוציא את זה ואמר שהוא לא מאמין שיהיה בנינו משהו, שאני לא אחכה לו ושכדאי לי להתקדם הלאה. האמת שאף פעם לא חיכיתי לו. פשוט לא היה מישהו אחר.
לא נותר לי אלא להסכים. מה כבר יכולתי לעשות. אי אפשר להכריח אדם לאהוב. הוא אמר שהוא נכנס להתקלח אז ניצלתי את ההזדמנות להיכנס גם. התחלתי לחשוב. אני חשובה לו, אבל לא מספיק. למה הוא לא רוצה אותי? דווקא אתמול ניסו להתחיל איתי ברכבת. ואני... לא ידעתי מה להגיד, מה לעשות. אז אני נראית טוב מספיק כדי שיתחילו איתי סתם ככה. אז למה הוא לא רוצה? תמיד הייתי שם בשבילו, אפילו הייתי שולחת לו הודעת לילה טוב, גם בלי שדיברנו קודם. היינו מדברים כל יום גם כשהוא נשאר בבסיס. אז מה קרה? מה גרם לו להגיד לא? מה גרם לו לחוסר ביטחון בקשר הזה? זה משהו שעשיתי? רדפתי אחריו יותר מידי? רציתי יותר מידי? מה היה לא בסדר? מה?
סגרתי את המים ופתאום פשוט הרגשתי שונה. מה בעצם קורה לי? ולמה אני לא מרגישה כלום? אני לא יכולה להגיד שכואב לי, כי אני פשוט לא מרגישה כלום. אולי אני לא באמת אוהבת אותו. אולי פשוט הייתי צריכה מישהו לחשוב עליו. לחלום עליו, לפנטז עליו. מישהו להעסיק את עצמי בו. שתהיה לי סיבה לקום בבוקר, לטפח את עצמי, להתלבש יפה, להנות מהחיים. אבל האם אני באמת מכירה אותו? מכמה פגישות קצרות ושיחות ברשת כשאני אפילו לא שומעת את הקול שלו... מה אני באמת יודעת עליו? אפשר להגיד שזוהי אהבה? שזה באמת הדבר האמיתי?
יצאתי מהמקלחת, התלבשתי ושמתי לב שגם עומר חזר.
"אמרתי שזה לא צריך לשנות שום דבר וזה באמת לא צריך"
"אבל זה משנה... זה שינה"
"מזה שינה? זה לא שקרה בנינו משהו... לא קרה כלום... אז עוברים הלאה וזהו"
"זה לא אותו דבר"
"אז מה עכשיו לא נדבר יותר? זה יותר טוב?"
"לפחות עד שיעבור"
"יעבור מה?"
"המתח"
"זה עניין של בחירה. אם תבחר לחשוב שיש מתח יהיה ואם לא.. אז לא"
"טוב"
"תראה אני לא אוהבת אותך אן זה עוזר לך"
"טוב"
"אז די עם התשובות היבשות!"
מכאן השיחה התגלגלה לצחוק חדש. לא חשבתי שזה אפשרי אבל הרגשתי הקלה. היה לי טוב שעכשיו אני יודעת. ואין לי מה להטריף את עצמי במחשבות כי הכל ברור. שנינו יודעים מה טיב הקשר בנינו ומכאן הרבה יותר קל להמשיך. ומחר... מחר יום חדש. יש בי תקווה חדשה לתקופה חדשה. טובה יותר, טובה פחות, לעולם אין לדעת מה צופן לנו המחר ואני לא מתיימרת להבין את העולם. יש דברים שלעולם לא אבין. יש דברים שאולי פשוט נועדו להיות והתפקיד שלנו הוא פשוט לקבל אותם ולחיות איתם. אומרים שכשדלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת. אני לא יודעת איזה דלת נפתחה בפניי אבל...
רעותיקס תיכנסי לפורום של המתגייסים ולנושא משהו עם מש"קית ת"ש ושם כתבתי ממש כל מה שהיה במיונים
בהצלחה לך במיונים זה תפקיד לדעתי בין הטובים והאיכותיים ביותר שיש לבנות בצה"ל
וכ התקבלתי 😊
אנשושים תקשיבו... אני די נתקעתי כרגע עם הסיפור... כי מה שסיפרתי פה זה קרה היום אז אין לי ממש המשך... אז או שאני אתחיל להמציא או שלא יודעת מה חחח
נראה כבר
חחח בתכלס ההורים יכולים לדבר ולדבר אבל בסוף מי שקובע תהחלטות זאת את..
ולא הבנתי את הסוף הפרק האחרון.. את לא צרגישה לעומר כלום?
מרגישה הרבה אבל לא אוהבת באמת
זה מסובך קצת...
מהמםםםםם
המשךךךךךךך!~~!~~!
"מה בעצם קורה לי? ולמה אני לא מרגישה כלום? אני לא יכולה להגיד שכואב לי, כי אני פשוט לא מרגישה כלום. אולי אני לא באמת אוהבת אותו. אולי פשוט הייתי צריכה מישהו לחשוב עליו. לחלום עליו, לפנטז עליו. מישהו להעסיק את עצמי בו. שתהיה לי סיבה לקום בבוקר, לטפח את עצמי, להתלבש יפה, להנות מהחיים. אבל האם אני באמת מכירה אותו? מכמה פגישות קצרות ושיחות ברשת כשאני אפילו לא שומעת את הקול שלו... מה אני באמת יודעת עליו? אפשר להגיד שזוהי אהבה? שזה באמת הדבר האמיתי?"
בדיוק! את אמרת!
וגם לי היה דבר כזה.. וגם לי אח"כ זה כבר לא הפריע לי..
שאם היינו גרים קרוב אז אולי כן.. אבל ככה.. לא..
מ-ד-ה-י-םםםםם
שימי המשךך נשמה
מוואה ענקיתתת 😛
וכנראה שאני עדיין אמשיך לחשוב עליו עוד הרבה זמן... אבל זה רק בגלל שאין מישהו אחר
אני חושבת שזה המקרה אצל הרבה מאוד אנשים
אני לא מאמינה באהבה בגיל צעיר... (12-14) בדיוק מהסיבה הזאת ובגלל זה אני חושבת שהרבה אנשים חושבים שעולמם נהרס בגלל אהבה שהיא לא באמת אהבה ונכנסים לדיכאונות חסרי בסיס וסתם מסתבכים עם עצמם רק בגלל שהם צריכים מושא לפנטזיות
טוב קצת נסחפתי חחח
QUOTE (_NoAnGeL_ @ 30/03/2005) וכנראה שאני עדיין אמשיך לחשוב עליו עוד הרבה זמן... אבל זה רק בגלל שאין מישהו אחר
אני חושבת שזה המקרה אצל הרבה מאוד אנשים
אני לא מאמינה באהבה בגיל צעיר... (12-14) בדיוק מהסיבה הזאת ובגלל זה אני חושבת שהרבה אנשים חושבים שעולמם נהרס בגלל אהבה שהיא לא באמת אהבה ונכנסים לדיכאונות חסרי בסיס וסתם מסתבכים עם עצמם רק בגלל שהם צריכים מושא לפנטזיות
צודקת..
בואנה מה היציאות הפילוסופיות האלה חחחח אני מתחילה להפחיד את עצמי
אתר האהבה הישראלי