יוו רק שלא קרה לו כלום!!!!!!!!!!!
ה~מ~ש~ך
יאאאאאאאאווו לא נכווווווווווווווון
המשךךךךךךךךךךךךךךךך מהררררררר כמה שיותר מהררררררררררר
ניבו'שש תמשיכי פליז ותעשי שהמצב של דניאלו'ש ישתפר חחחחח 😉
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
סיפור מהמם,והמשך עוד יותר מהמם..!
תמשיכי..
אוהבת המון,חן..!
יהההההההההה המשךךךךךךךךךךךך
ניבו'שש המשך פליז מדהימה שלי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
זה כ"כ יפההה
אני רוצה המשך
😁
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יואוווו חברה שלי הכירה לי את הסיפור הזה!
סיפור ממש מהמםם חברה שלי היא true_star רק שתדעו!
ניבב שימי המשך!!!!!!!!!!!
סיפור משגעע 😁
איןן אני מכורההה לסיפוררררררר הזההההה הוא פשוו
מ=ו=ש=ל=ם..!!!
סיפור מהמםםם מאמי תמשיכיםם דחוףףףףףףףףףףף!!!!
אוהבתת...
נופי&יותיי... 😁
מורנייייייייייייייייייי -> אני אוהבתותךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!! ((:
חנו'שששש -> כנ"ל לגבייך חיחיחי..
זמרת, תודה מאמי :]]
נונינושי, תודה גם לך מתוקה =))
אני כבר מפרסמת המשךךך =))
יום השואה ולגבורה, יהי זיכרם של כל 6 מיליון היהודים שמתו.
הנה ההמשך,
פרק 47.
תקציר הפרק הקודם:
החלטתי להוציא את בל מהבית קצת לקניון.
סוף היא צחקה קצת. קצת הרבה :]]
פתאום קיבלתי טלפון, זו הייתה אימא של דניאל.
"ניב?" "כן, מה קרה?" שאלתי.
"בל עוד איתך?" "כן, מה קרה??????"................................
"זה דניאל....." "מה קרה לדניאל?!" אמרתי בטלפון ובל נלחצה "מה קרה??? מה קרה??" אמרה בל "שששש..." אמרתי לה.
"מה קרה לווו?!?! תענייי ליייי!!" אמרתי לאימא של דניאל.
"הוא.. הוא רוצה לראות את בל.. הוא אמר שאם הוא לא יראה אותה עכשיו הוא ימות.." אמרה.
"מה ימות?!" "ככה הוא אמר.. המצב שלו לא טוב.. מקודם שוב נתנו לו מכות חשמל" אמרה אימו של דניאל.
"מה??????????????????? ורגעע! הוא רוצה לראות את בל?????" שאלתי.
"כן.. תבואו, בבקשה!!" אמרה אימו של דניאל.
"ברוררר ברוררר אנחנו בדרךךך!!" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"מה קרה???? תעני ליי!!!!!!!!!!!!!!" אמרה בל שהבינה שהדמעות שלי לא עצרו יותר.
"דניאל.. מקודם שוב הציבו אותו.. עם מכות.. מכות חשמל..." אמרתי חנוקה.
"מה?!?!?!" "כן..." אמרתי לבל בלחש.
הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס.
"מה? לאן הולכים?" שאלה בל. "לביה"ח.. דניאל רוצה לראות אותך..." "אותי?!" שאלה בל בתדהמה.
"כן.. אותך.." אמרתי לבל ובדיוק האוטובוס הגיע. לא בזבזנו זמן.
עלינו במעלית והגענו לחדרו של דניאל. כול המשפחה הייתה בחוץ ובפנים היו איזה ארבעה רופאים.
"תיכנסי בפנים" אמרה אימו של דניאל לבל.
"אני? לבפנים??" "כן.." אמרה אימו.
בל נגשה אל הדלת ואני ישבתי על הספסל לחוצה.
היא נכנסה. לא ידעתי מה קורה שם. הרופאים יצאו.
"למה יצאתם???? מה קרה????" שאלתי את הרופאים.
"דניאל ביקש להיות עם החברה שלו לבד לפני....." "לפני מה????????????????????????" צעקתי עליו.
"הוא אמר שלפני שהוא מת הוא רוצה להגיד לה כמה דברים......." אמר הרופא.
"מה??????? לאאאאאא!!!!!!!!!!!!!" צעקתי.
הכל הסתובב לי, ראיתי שחור בעיניים, לא ידעתי מה קורה לי, לא יכולתי לעמוד על הרגליים ונפלתי, נפלתי על הרצפה.
כשקמתי מצאתי את עצמי עם מלא אנשים מסביבי.
"מה.. מה.. מה קרה לי?" שאלתי. "התעלפת" אמר איש בחלוק לבן.
"טוב תזוזו, אני צריכה ללכת" אמרתי.
"את יושבת פה גברתי הצעירה" "מה יושבת פה?! ידיד שלי יושב על המיטה עומד למות ואני שוכבת פה?!" אמרתי.
"את לא הולכת! נקודה!" "ומי אתה שתעצור אותי, הא?!" צעקתי לרופא.
"זה על אחריותי" אמר.
"אחריותך? מה אחריותך?! האא??? בגלל ה"אחריות" הזאתי דודה שלי נפטרההה!! בגללכם הרופאים!! בגללכם!!! ואתה אומר לי אחריות?! בגלל שאתם לא יודעים לטפל בחולים!! בגלל זה!!
דודה שלי הייתה השפן נסיונות שלכםםםם!! הרדמתם אותה! אמרתם שהיא תתעורר! מה אתם יודעים????? הא???? תגיד לי אתתתתהההההה!! מה אתם יודעים?!?!? להרוג אנשים!!
מההרדמה היא לא התעוררה!! מההרדמהההההה!!!!! טפטפתם לה חומר מרדים! שמתם לה רעל בגוףףףף!! אני לא ייתן שעוד מישהו שיקר לי למותתת!! אני לא ייתןןןןן!!!!!!" אמרתי לרופא. התפרצתי. אמרתי את כל מה שהייתי צריכה.
קמתי מהמיטה, נפלתי. הרופא בא להרים אותי אבל העפתי את הידיים שלו ממני.
"אל תגע בי" אמרתי לו.
הלכתי לאט לחדר של דניאל.
כולם בכו שם.
"מה עם דניאל?" שאלתי.
"הוא עוד עם בל" אמרה לי דודה שלו.
נכנסתי לחדר בלי הרבה שאלות.
"ניב!" דניאל צעק לי.
"דניאל יפה שלייי!! לא נמאס לך??? לא נמאס לך לעשות צרות?! מה למותתתת??? הא????" שאלתי אותו.
"רציתי לראות את בל.. דחוף.. זו הייתה הדרך היחידה" אמר לי דניאל.
"יפה לךךךךךךך!! בגללך התעלפתי פה!!!" אמרתי לו.
"אני מצטער חיים שלי" אמר דניאל בלחש.
"דיי כבר! תצא מפההה דניאל! בבקשה.. נמאס לי לראות את המקום הזה, אותך ככה זרוק פה כמו סמרטוט, נמאס לי. קשה לי. אני לא יכולה יותר. בבקשה תהיה חזק ותצא מפה מהר, בבקשה" אמרתי לדניאל.
"אל תדאגי מאמי, בע"ה הכול יהיה טוב" "לא יהיה טוב אם לא תצא מפה.." אמרתי לדניאל.
בל הסתכלה עליי והיא בכתה. בכתה הרבה.
נתתי לה נשיקה ודניאל עודד אותנו ואמר לנו "יהיה טוב יפות שלי אל תבכו".
אני ובל נשארנו איתו עוד קצת עד שהרופאים באו ואמרו לנו שהוא צריך לנוח.
התקשרתי אליו בערב והוא דיבר איתי קצת וישר אחר"כ התקשרתי לעדידי שילי.
התגעגעתי אליו :]]
דיברנו איזה שעה ככה בטלפון והלכתי לישון.
בבוקר קמתי מוקדם מהרגיל (6 וחצי) והדלקתי את המחשב.
אייל היה מחובר והוא שלח לי הודעה.
"הייתכן שהיפהפייה הנרדמת התעוררה?! יואווו זה נסססס!!" "חחח ממצב מאמי?" שאלתי אותו.
דיברנו קצת והוא אמר לי שהוא בא היום לפרדס חנה, לבקר אותי ולראות את דניאל.
כ"כ שמחתי. לא ראיתי אותו הרבה זמן!!
אמרתי לו שיהיה בקשר כי אני צריכה ללכת להתלבש ולהתארגן.
בשער ביה"ס חיכה לי אבירן, דיברנו והוא ליווה אותי לכיתה ואז חזר לשיכבה שלו.
נכנסתי לכיתה ופתאום בל נכנסה. היא הייתה נראית נורא.
"דוגיתתת שיליייי" "אההה דוגי?" אמרה בל.
"מה קרה לך?" "סתם.. כל הלילה לא ישנתי, רק דניאל בראש שלי" "אני מבינה אותך חיים שלי. מ-5 התהפכתי במיטה וב-6 כבר קמתי למחשב" "אהה.." אמרה בל.
"אני יודעת שזה לא הזמן אבל.... אייל בא היום" "אייל?!" "כן.. סיפרתי לו מה קרה עם דניאל וזה.." אמרתי לבל.
"יואוו שנים לא ראיתי אותו!" "חח לא צריך להגזים" אמרתי לבל והיא חייכה.
המורה נכנסה, שיעור היסטוריה. בעעעע.
הכי משעמם בארץ!!
הרגשתי רטט בפלאפון, זה היה אייל. "המורה אפשר ללכת לשירותים?" "חיזרי מהרי" "תודה" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
"הלו?" "ניבו'ש" "ממצב איילי?" "הכל טוב יפיופה, למה לקח לך זמן לענות?" "חח אני בשיעור, יצאתי להתפנות חח" "חחח כנסי לכיתה אני יידבר איתך מאוחר יותר" אמר אייל.
"לא זה בסדר.. שיעור היסטוריה, סתם משעמם" אמרתי.
"כנסייי ינעל אבוק!" "טוב שתוק. איפה אתה?" "בפרדס חנה" "וואלה?!" "כה" אמרה אייל.
"איפה בפרדס חנה?" "ליד ביתך" "מהה???" "חחח כן" אמר אייל.
"טוב בוא, בוא לביה"ס שלי" "לאא! עד שאני לא רואה את שלי אני צריך לבוא לשלך?" "תבוא ותשתוק!" אמרתי.
"כן המפקדתתתתת!!" צעק אייל.
"החרשת אותי!" אמרתי. "מאהבה" "חח טוב אני מחכה לך" "טוב יפהפייה, אוהב" "ג'מני, ביי מאמי" "ביי כפרה" אמר אייל ונכנסתי לכיתה.
"שאמרתי שתחזרי מהר התכוונתי לכך" "היה לי............" אמרתי למורה וגלגלתי עיניים.
"בלי לפרט, שבי" "עצירות.." מלמלתי.
היא הסתכלה עליי במבט כזה מוזר והמשיכה ללמד.
*~*~ צלצול ~*~*
"סופסוף" אמרתי לעצמי.
כשיצאתי מהכיתה חיכה לי אייל.
"עשית את זה מהר, הא?" "חח בשבילך" אמר אייל.
"איפה בלו'שית?" "כאן" אמרתי ודחפתי אותו לכיתה.
בל והוא החליפו כמה מילים על דניאל וזה וקראו לי לשבת איתם.
"תודה שנזכרתם מתוקים שלי, באמת.. לא היה חשוב.." אמרתי. "חח שבי ושתקי קרצייה" אמר אייל.
כל ההפסקה היינו ביחד: אני, בל ואייל.
היה מצחיק וכייף. השלמנו חומר (מה שלא דיברנו הרבה זמן חח שלא תבינו לא נכון) ואחרי ביה"ס תכננו ללכת לדניאל.
לקחנו אוטובוס ונסענו.
בל נכנסה קודם אל דניאל והייתה איתו ואז אני ואייל נכנסנו.
דניאל שמח לראות את אייל והם דיברו.
אחר"כ חזרנו הביתה ואכלנו וטיילנו לנו.
ככה עברו להם חמישה ימים עם אייל: ביה"ס, ביה"ח- דניאל, הביתה, לטייל ולישון.
אייל היה צריך ללכת ונפרדנו ממנו ואמרנו לו שיבוא לעיתים קרובות יותר.
במצב של דניאל חל שיפור ניכר והוא גם ירד מהמיטה והתיישב על ספה.
דיברתי על עדידו'ש שלי והוא באא!!!
"דידידידידדדידידידידי" "ניביביבביביביביביבי" אמרנו אחד לשני בטלפון.
"אני באאאאא" "לאן?!" "לישראלללללללללל, לראות אותךךך, לחבק אותך, לנשק אותך, ללטף אותך ולהיות איתך!!" אמר עדי שלא לקח אוויר בין מילה למילה.
"יששששששששששששששששששששש" צעקתי.
"מתי??" "אמ... יום שישי" "יהוהוהוהוווו" צעקתי.
"עד מתי?" "שישי הבא!" "ישש! חח שבוע ביחד איתךךך, תענוגגגג!!" אמרתי.
"חחח ברוררררר!" הסכים איתי עדי.
ככה חלף לו השבוע בקוצר רוח לבואו של עדי שלי.
הוא בא אליי, הוא לא רצה שאני יבוא לשדה התעופה. חח חסך לי נסיעה :]
מישהו דפק בדלת.
"דידידידדיידדידידידדדדדדדדייייייי" ירדתי למטה בהתלהבות ופתחתי את הדלת.
איך שפתחתי את הדלת עדי הלביש לי נשיקה ענקית, אוהבת, מתגעגעת..
כ"כ אהבתי אותו. אחחחח...
הוא קודם כל רצה לראות את דניאל.
אמרתי לו שהיום אי אפשר כי עורכים לו בדיקות אז נלך מחר.
בל באה אליי והלכנו כולנו ביחד לטייל...........................
תגיבו יפות שלי.
-ניבו'ש- 😊
אתר האהבה הישראלי