שאאלוםםם =]
ישבתי וכתבתי לכם המשך..
מקווה שתאהבו אותו.
זה הפרק האחרון.. ואני מצטערת על כל הייבושים שהיו בסיפור.
אבל תודה שהמשכתם לקרוא. מעריכה אתכם מאוד :]
אזזז..
תהנוו! =]
קריאה מהנה!
פרק 100:
תקציר הפרק הקודם:
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקו כולם ופרצו בבכי.
לא האמינו שהם איבדו אותה. לא האמינו שזה קורה..
תמיר התקרב אל ניב ונישק אותה על שפתיה נשיקה אחרונה.
אפילו הרופאים בכו אחרי כולם.
אחרי כמה דקות, הרופאים הוציאו את כולם מהחדר. ניתקו את ניב מכל המכשירים וכל המשפחה כבר נסעה. התכוננו להלוויה.....................................................
*ההלוויה*
כולם הגיעו. לבשו חולצות שחורות ועלו לקבר.
את תפילת הקדיש הקריא אביה של ניב ופרץ בבכי וכולם אחריו.
כולם היו שם עוד מספר רגעים. ותמיר נשאר אחרון מבין כולם.
"תמיר, אתה לא בא?" שאלה אותו בל. "לא, אני נשאר איתה. נשאר עם אהובתי" אמר תמיר.
"שאני אהיה איתך? אחכה לך?" "לא, תלכי. אני רוצה להיות איתה לבד" אמר.
"טוב.. איך שתרצה.. ביי" אמרה בל וטפחה לו על הכתף והתחילה ללכת. "בל?" קרא לה פתאום תמיר.
"כן?" הסתובבה. "תודה" אמר. בל חייכה והמשיכה לה בדרכה.
תמיר נעמד מעל ערימת החול שכיסתה אותה. את ניב, ניב שלו..
הוא שלח יד ונגע בערימת החול. הוא רצה להעיף ממנה את כל החול המכסה את גופה, להביט בה בפעם האחרונה ולחבק אותה.
אך הוא ידע שאי אפשר. שזה אסור..
הוא בהה בקבר מספר דקות והוציא מכיסו מכתב. מכתב שהוא כתב בדרך מביה"ח.
הוא מופנם, זה ידוע ורק עם ניב הוא יכול היה להיפתח ולדבר. אך עכשיו.. אין לו עם מי להיפתח, לדבר, להתייעץ ולכן החליט לכתוב. לכתוב את כל מה שיש לו על הלב.
והוא החליט להקריא לה אותו. הוא ידע שאי שם, למעלה, היא איתו, שומעת אותו, ורואה אותו.
"אהובתי,
אני לא יכול לתאר לך אפילו קצת ממה שעובר עליי עכשיו.
ממה שאני מרגיש בתוכי. אני מרגיש שאני מתרוקן, שאני נשרף..
אין, את לא יכולה לדמיין לעצמך את זה אפילו. אני נשבע..
עברו מספר שעות בלעדייך.. בלי נשיקותייך, חיבוקך, צחוקך, קולך.. אני מרגיש שזה נצח. אני מרגיש שהזמן נעצר לי.
אני מנסה להתרגל למחשבה שלא תהיי פה איתי יותר וזה שובר אותי, קורע, הורס..
אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך ניב. באמת שלא..
תמיד אמרת לי: "יהיו לך חיים אחריי כמו שהיו לך חיים לפניי" אבל זה לא נכון.
לפנייך לא היו באמת חיים. זה היה סתם. לא הייתה שום משמעות לחיים שלי לפנייך. בגללך הבנתי שיש לי סיבה לקום בבוקר, שיש לי סיבה לחיות..
אבל עכשיו.. כשאין לי אותך.. מה אני אעשה ניבי? מה?
למה הלכת לי? למה? למה אהובתי? אלפי שאלות יש לי אך אין לי מי שייתן לי תשובות. אני פונה גם לאלוהים ושואל אותו אך אין מענה לשאלותיי. וכנראה שלנצח לא יהיו.
אחחח.. ה'.. מה עשית לי.. מה? לקחת לי את הדבר הכי חשוב לי ויקר שהיה לי אי פעם. תשמור עלייה היטב כן? היא המלאך שלי! היא המלאך.. תיזהר עלייה.. תשמור עלייה למעני..
ניבו'ש, פרח יפה שלי.. נקטפת לך. הלכת לעולמך ולא תשובי. קשה לי לומר זאת. אך אני צריך להכיר
במציאות.. במציאות הכואבת, המרה, הקשה..
יודעת.. זה לא מתעכל לי.. לא עדיין וכנראה שלעולם.. לא מתעכלת בי המחשבה שאני לא יוכל לראות אותך שוב.
ניבי.. אני רוצה להיות איתך.. שם, למעלה.. בעולם שאין צרות. רק אני ואת, שנינו..
אני אוהב אותך נסיכה שלי. את האחת והיחידה ולא תהיה אחרת מלבדך! אני נשבע!
שלך לנצח,
תמיר.."
תמיר ניגב את הדמעות בחולצתו והכניס מבין כל החול את המכתב וכיסה אותו. שלא ייראו.
הוא נישק את האדמה שמתחתיה נמצאת ניב.
הסתכל עוד כמה דקות ואמר: "אני אבוא מחר ניבי, אני אבוא מחר.." והלך.
הוא ייצא מבית הקברות, שטף את ידיו והלך. הלך אל ביתו שהיה רחוק מאוד מבית הקברות. אך לא היה איכפת לו. הוא הלך והדמעות הציפו את עיניו ורגליו הלכו מעצמן.
תמיר היה נראה מוזנח. תמיד היה חשוב לו שהוא ייראה טוב. הוא הלך ופתאום חבר שלו ראה אותו. הוא הקפיץ אותו לביתו.
תמיר לא דיבר.
"מה אחי.. יהיה טוב.. אתה תתגבר.. תתקלח, תתלבש, תסתדר.." "אין לי טעם בשביל זה. אין לי בשביל מי יותר להיות מסודר. האור של החיים שלי הלך" אמר תמיר.
"אחי, יהיה בסדר. תחשוב שהיא לא הייתה רוצה שאתה תהיה ככה. במצב הזה. זוכר שהיא אמרה לפני שהיא נפטרה שלא תבכו? תכבד את ההחלטה שלה" אמר חבר של תמיר.
"אתה צודק.. אני אכבד.. אני לא אבכה, אבל זה לא ימנע ממני מלהיות כמו שאני עכשיו" אמר תמיר והם כבר הגיעו לביתו. הוא ירד מהאוטו "תודה" אמר וסגר אחריו את הדלת.
תמיר נכנס לביתו ושם ראה את אימו. הוא אפילו לא הסתכל עלייה. "תמיר?" היא קראה לו. תמיר הסתובב והיא חיבקה אותו. חיבוק של אמא. חיבוק חם ואוהב..
"יהיה טוב מתוק שלי. יהיה טוב.. זה דרכו של עולם.." אמרה. תמיר הסתכל עלייה בעיניים מלאות בדמעות אך נזכר בבקשתה של ניב ומיד הן נעלמו.
הוא הלך לחדרו וסגר אחריו את הדלת.
הוא חיפש במגירות את הקופסה. הקופסה שניב נתנה לו עם כל המכתבים שהיא כתבה לו, עם כל הדברים שהיא נתנו לו..
הוא מצא אותה. הוא הוציא מהארון את המכנס והחולצה שהיא לבשה כשהיא ישנה אצלו. הוא הריח את הבגדים והצמיד לחיקו.
הוא התחיל לקרוא את המכתבים שהיא כתבה לו ומצא שם כמה תמונות שלהם ביחד.
תמונה אחת שהם צוחקים כמו 2 משוגעים. תמונה אחרת מתחבקים, מתנשקים.. ועוד..
לאחר משהו כמו שעתיים כשהוא סיים לקרוא הכול בעיון וקרא כל מכתב ומכתב כמה וכמה פעמים הוא הלך לביתה של ניב.
הוא ראה שם את כולם יושבים ובוכים..
הוא לחץ את ידו של אבא של ניב, של אמה ואחותה ושאר המשפחה. החברות שלה היו שם גם. וגם גל..
אפילו אייל ועדי הגיעו (החברים לשעבר של ניב).
הוא ניגש אל אמא של ניב ושאל אותה אם הוא יכול להיכנס לחדר שלה.
היא אמרה שכן והוא עלה לו במדרגות. משחזר כל מקום בבית שהוא וניב היו בו. הוא הגיע לחדר שלה ופתח את הדלת.
מכניס לגופו את הריח שלה.
החדר היה מסודר כרגיל. כל דבר במקומו. והדובי הענק שהוא קנה לה על המיטה יחד עם חולצה זרוקה.
הוא לקח את החולצה והריח את הריח שלה. הרגיש שהיא איתו.
תמיר ישב בחדר משהו כמו שעה עד שבת-חן, בת דודה של ניב באה.
היא נכנסה לחדר וראתה את תמיר. הסתכלה עליו, העבירה מבט מהיר בחדר ופרצה בבכי.
"מצטערת.. אני.. אני לא יכולה להיות כאן.." אמרה וסגרה אחריה את הדלת.
"אחח ניב.." אמר לעצמו תמיר. הוא הריח את החולצה של ניב מספר פעמים נוספות והניח אותה היכן שהיא הייתה.
הוא לקח אל ידו את הבושם של ניב וריסס על עצמו.
העביר מבט בחדר שלה, סגר את הדלת ויצא.
הוא ירד למטה, להיות עם שאר המשפחה.
המשפחה של ניב הייתה הרוסה. בדיוק כמו תמיר ואף יותר.
תמיר ניגש אל הוריה של ניב ואמר: "אתם זוכרים מה ניב ביקשה? שלא נבכה. תכבדו את הבקשה שלה" אמר.
"אתה צודק" אמר אביה של ניב. אמא שלה הסכימה וניסו תמיד לעצור את הדמעות.
תמיר עודד אותם, והם אותו. הם היו תמיד בקשר טוב עם תמיר.
*לאחר חודש*
עולים לקבר של ניב.
כל המשפחה התאספה. קצת התאוששו מהמכה הקשה שנפלה עליהם. בשנית.
כולם עלו אל הקבר שלה.
תמיר תמיד היה רושם מכתבים. הוא לקח לשם קופסה שהוא קנה ושם את כל המכתבים שהוא כותב לה.
ככה, במשך חודשים, איכשהו כולם מנסים להתאושש.
הוריה של ניב לא עיכלו מה שקרה. וכך גם תמיר.
הם לא התאוששו. אפילו לא בקצת..
ככה עברו להם הימים וחלפה שנה.
שוב כולם מתאספים ועולים לקברה של ניב.
ע"י קברה של ניב היו 3 קופסות קטנות. הן היו של תמיר. עם כל המכתבים שהוא כתב לה.
נתנו את הברכה וכולם ירדו מהקבר.
ככה, במשך יום יום תמיר היה מגיע אל קברה של ניב, מדליק נר ויושב שם ומדבר איתה וצוחק איתה.
תמיר השתנה מאוד מאז מותה של ניב.
הוא כבר לא אותו ילד מלא חיים ומאושר. העיניים שלו איבדו את הצבע, הברק, הניצוץ..
העיניים שניב התאהבה בהם..
יום אחד תמיר ישן ובלילה ניב הופיעה לו בחלום....
"ניב? זו את?" שאל תמיר. "כן אהובי, זו אני" ענתה ניב. "ניביייי!! חזרתתת!!" צעק תמיר.
"חזרתי כדי לומר לך משהו חיים שלי" "מה? מה? תדברי!" אמר תמיר.
"אני יודעת שאתה אוהב אותי ואני לא צריכה לומר לך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך גם ואפילו יותר ושאני מתגעגעת אלייך המון! אבל תמירו'ש.. אני רוצה שתמשיך בחיים שלך. אתה צעיר, כל החיים עוד לפנייך. אל תבזבז אותם.. אתה ילד מדהים ואני בטוחה שכל אחת תרצה אותך" אמרה ניב.
"ניבי.. את האחת והיחידה שלי. אני לא יכול לראות את עצמי עם מישהי אחרת.. אני לא מסוגל.." אמר.
"תמיר.. תבטיח לי שכשתמצא עוד את האחת, שתרגיש אליה אפילו מעט ממה שאתה מרגיש אליי, אל תפספס אותה. תלך על זה. אנחנו תמיד נהיה ביחד, מחוברים בלב, בנפש.. ואני תמיד אוהב ואזכור אותך" אמרה ניב.
"אהובתי.. אני לא מסוגל.. אני לא מסוגל.." אמר.
"אתה תצליח ילד יפה שלי. אני סומכת עלייך. תמשיך הלאה, אתה יכול.. אל תעצור את החיים שלך" אמרה ניב.
התקרבה אליו, חיבקה אותו חזק ונישקה לשפתיו.
תמיר התעורר בבהלה. הרגיש כאילו הנשיקה והחיבוק היו מציאותיים.
הוא שטף את פניו וחזר לישון.
באחד ממכתביו של תמיר לאחר שלוש שנים מאז מותה של ניב נכתב המכתב הבא:
"ניבי,
פעם חשבתי שאין מילים שיצליחו לתאר את האהבה שלי אלייך וצדקתי.
אבל כעת, שכבר חלפה שנה ואת לא איתנו, איתי.. מצאתי את המילים, הצלחתי לתאר את רגש האהבה האינסופית שלי אלייך.
שתדעי לך,
שאין יום, שעה ודקה שאת לא נמצאת במחשבות שלי. שתהיי בטוחה שאני לא אשכח אותך לעולם.
את חרוטה בליבי ובמוחי לעד.
תחשבי בטח שאני משקר עכשיו, אבל עדיין לא הצלחתי לעכל את זה. לעכל את המוות הפתאומי שלך..
אני לא יכול לשכוח אותך.. אני חושב עלייך ועל הרגעים שלנו ביחד ואני מרגיש אותך איתי כל הזמן.
כאילו את בתוכי, הנשמה שלך איתי.
את שומרת עליי ומגינה. תודה לך אהובתי.
אני רוצה לספר לך משהו..
לפני חודש הכרתי מישהי. היא דיי דומה לך אבל כמובן שאת יותר יפה ממנה. אין לך תחליף נסיכה שלי.
ו.. התחלנו לדבר, פיתחנו קשר בינינו.. זה מזכיר לי אותך.
אני לא רואה את עצמי עם אף אחת ממך אבל יש בה משהו ששובה אותי.
אני מרגיש שכשאני איתה אני בעצם איתך, וכשאני מדבר איתך אני מדבר איתך..
ברור שזה לא אותו הדבר.. אבל אני לא יודע.. קשה לי להסביר את ההרגשה המשונה הזאת.
רציתי לומר לך שכנראה ואני מתחיל לפתח אליה רגשות. אני מקשיב לך, תמיד, ואני לא בוכה, ואני זוכר שאמרת לי להמשיך הלאה. אני עושה מה שאת אומרת לי. גם אם זה קשה..
ניבי,
לא משנה מה ומי, אני תמיד שלך! רק שלך! לנצח!
אנחנו עוד נפגש למעלה, כן? את תחכי לי, נכון?
נסיכה שלי,
את יודעת.. מחר אני מתגייס. זוכרת שאמרנו שנתגייס ביחד? ונתחתן? ויהיו לנו הרבה הרבה ילדים?
אני נזכר בזה.. חח זוכרת איזה שמות מצחיקים נתנו להם?
אחחח.. כמה געגועים יש לי אלייך אהובתי.. אינסופיייםםםםם!!
אני מבטיח לך שאני אשמור על עצמי בצבא – בשבילך, למענך..
וכשאני אצא לחופשות אני תמיד אבוא לבקר אותך! תמיד! אני אבוא יום יום עד שאני אצטרף אלייך.
את יודעת מה מנחם אותי? שאת נשארת צעירה לנצח ויפה..
ניבי שלי..
אני הולך לארגן לי את התיק כרגע, רק רציתי להקריא לך את המכתב הזה.
השרשרת שלנו? שחרוטה עלייה השמות שלנו? תמיד איתי. והתמונה שלך עם החיוך האינסופי? תמיד איתי, קרוב לליבי..
כשתהיה לי ילדה, אני אקרא לה ניב. כן, היא בטוח תהיה יפהפייה כמוך.
אני בטוח!
נסיכה שלי..
אני אסיים אבל אומר לך דבר שלא אמרתי לך מעולם. שאני רוצה לומר לך עכשיו..
הייתי מעדיף נשיקה אחת משפתייך, נגיעה אחת מידיך, חיבוק אחד ומבט אחד מעינייך – מאשר נ-צ-ח בלעדיהם........אוהב אותך לעד ילדה יפה שלי.
שלך,
תמיר".
מקווה שאהבתם.
שיהיה לכם חופש מדהים! תנצלו כל דקה ודקה ממנו ותלמדו להנות מהחיים בכלל!
אני מאחלת לכם את כל הטוווב שיש! באמת..
ואל תשכחו, שאני תמיד פה אם מישהו רוצה לדבר או סתם אוזן קשבת.
אולי נתחיל עוד איזה סיפור..
נראה כבר :]
שתהיה לכם שבת מדהימהההה!!
מווואה,
-ניבו'ש- 😊
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
לא, למה עשית את זה?
אני עצובי 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
יש לי דמעות בעיניים..הן לא רוצות לצאת (אני יכריח אותן חח) 😕
אוףף
אני מאוד מאוד עצוביי
אוהבת..
ניבייייייייי
אני עם דממעות בעיניים.. =[
איזה סוף עצצווובב..
אני צ'ה עוד פרק, ו-ש-ה-כ-ל יהיה חלום.. =[
בובה ששלי
אהבתי כל כך את הסיפורר
ואני אתגעגע אליוו
את חייבת פשוט חייבת לכתוב עוד
סיפור..!
חסר לך שלא..!!!
אני כבר מתגעגעת לסיפוריי 😢 😢
תמשיכיי לכתוב נסיכה.. הכתיבה
שלך כל כך סוחפפת..
אוהבת אותך מלאא
מוואהה
את לא יודעת מה עשית לי. אני יושבת מול המחשב ויורדות לי דמעות מהעניים.. זה כל-כך עצוב, ומקסים ביחד..האהבה שלו אליה.. אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש בודד כמו שהוא מרגיש..
ניבי.. זה היה סיפור פשוט מדהים! מדהים בצורה מיוחדת..
הספקת להעביר כל-כך הרבה מסרים..שזה מדהים!
שיהיה לך חופש נעים... ואני אשמח לעוד סיפור..
אוהבת המוןןןןןןמון..
גלו'ש שלך..
אני לא יכולה להפסיק לבכות...
את רעההה את רעההה אני לא אוהבת אותך יותרררררררר
למה עשית את זה???? למה??????
אם היית אומרת בהתחלה שזה הסוף לא הייתי קוראת בכלל בשביל לא להגיע למצב שהגעתי אלייו עכשיו
זה כל כך עצוב וכואב..למה אתם אף פעם לא משדרים שיש אור בקצה המנהרה? שכן אפשר לחיות באושר ובעושר?
כואב לי...
טלוש
יפות שלי,
מצטערת שגרמתי לכן להיות עצובות ולדמעות..
אבל הכל בעקבות סרט שראיתי - חח תאשימו אותו.
אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו..
odelia_a - מצטערת יפה שליי..
וג'מני אווווהבת אותך!! :]
חנוווווו'ש,
תודה רבה מאמי.. ואני אכתוב - מבטיחה.
את מדברת על הכתיבה שלי?
מה עם שלך?! לא חסר לך בכלל! כפרה אני עלייך ועל הכישרון המדהים הזה שיש לך!!
גלו'ש שלי,
תודה רבה אהובתי! תודה על הכלל!
שיהיה לך חופש מדהיםםם - כמוך!
אני מקווה להתחיל לקרוא גם אחד מהסיפורים שלך ואני בטוחה שהם יפים כמו השירים הקצרים שאת כותבת.
אני אוהבת אותך המון!
טלו'ש,
נ'י רעה? את לא אוהבת אותי יותר? 😢
נ'י עצובי עכשיו..
מצטערת מאמי.. באמת.. כמו שאמרתי מקודם - הכל בעקבות סרט.
היו זוג, שבדיוק חגגו כמה שנים ביחד, לא זוכרת בדיוק.
האישה אירגנה הכל, וסידרה והזמינה סוויטה בבית מלון.
היא נסעה עם האופניים שלה לקנות כמה דברים מהעיר ובדיוק החבר שלה הגיע. היא השאירה לו מכתב.
בדרך חזרה היא נדרסה ואז הוא אמר:
" הייתי מעדיף נשיקה אחת משפתייך, נגיעה אחת מידיך, חיבוק אחד ומבט אחד מעינייך – מאשר נ-צ-ח בלעדיהם " והתאהבתי במשפט הזה ואמרתי שככה אני אסיים את הסיפור שלי.
אני אוהבת את כולכן יפות שלי!
נשבעת לכןןן!!
מווווואה ושוב סליחה,
-ניבו'ש- 😊
וואיייייייי את לא מתארת לעצמך כמה בכיתי בפרק הזה אמאלללללללה =(
פרק אחד היפים והמרגשים שקראתי איי פעםםםםםםם
את פשוט כשרונית ברמות מטורפות יאבההה!!
אוהבתתתתת אותךך מאואאאאאאאאאה
אמאאאאאאאאאאאא=[
איזה עצוווווווב
הפרק ההההההכי עצווווווב שיייייש!
די באא ללי לבכותתתת =(
ניבבבוש את כזאתת מוכככשרתתתתת!
איןן אין עלייךך פשוט מדהיממה!
מחכה בקוצצר רוח לסיפפור הבא ;]
נשייייקה
וואוו!!זה היה סיפור מדהים!!
פרק אחרון מדהיים!!
ואת כותבת בצורה פשוט מדהי[ם]מה!!
מחכה לעוד סיפור שלך =]
נתלי
איי_לא2_טושי - תודה רבה חיים שלייי D:
מוואה!
בתאלו'ש, תודה רבה גם לך אהובתי! ואני מקווה שייצא לי לכתוב באמת עוד סיפור אבל יותר קצר כי אני לא רוצה שזה יתנגש לי עם הלימודים ככה שעד סוף החופש הוא יסתיים.
אבל נראהה.. :]
חווווולה עלייך!
נתלי, תודה גם לךךךךך =]
וכמו שאמרתי לבתאל, אני אכתוב, מקווה שייצא לי.
תווודה רבה לכןן על הכל, באמת!!
אווהבת המון!
מווואה,
-ניבו'ש- 😊
