יאו יאו .. אני מכירה את הראשש שלךךך..
היא הולכת ל-מ-ו-ת.. או שמשהו רע יקרה בסוף הסיפוררררר..
מליון %%%%!!!
מעפנה אחותך..
חעחע..
ההמשך הבא בעוד חודשיים, אהה.. בעצם לא.. כי אז יש לימודים..
אז.. בעוד שנהה..החופש הגדול הבאא.. =]
צ'אווווווו..
שאאלוםםםם =]
כמו שהבטחתי שהיום יהיה המשך ועשיתיי =]
אתמול בלילה רשמתי אותו ולפני כמה דקות סיימתי.
גל?!
תחפשי את עצמך =] חח אוהבת אותך מכוערת אחת!!
פרק 98:
תקציר הפרק הקודם:
המשכנו לדבר לנו והוא אמר שכנראה הוא יבוא במשך השבוע.
"סבבה מאמי, תהיה בקשר!" "מבטיח, ביי מאמי חולה עלייך" "גם אני עלייך" אמרתי.
איך שניתקתי תמיר התקשר.
"יפה שלי, מצטער שלא עניתי, הייתי בעבודה" "תיארתי לעצמי" אמרתי לו.
"אני אוהב אותך" "גם אני אותך" אמרתי לו. "אולי תבואי אליי?" "מתי כפרה?" "אמממ.. עכשיו? אני בבית" אמר.
"וואלה.. טוב אני באה" אמרתי לתמיר. "שאני אבוא לקחת אותך?" "לא מאמי, לא צריך, בא לי ברגל" "אהה טוב נסיכה, תזהרי בכביש, כה?" "כה, כה, יא לחוץ. ביי כפרה אני אוהבת אותך המון, אל תשכח!" אמרתי וניתקתי.
בדרך היה לי משעמם והתקשרתי לכל העולם חח הצהרתי על אהבתי אליהם =]
דיברתי עם אבא ופתאום..............................................................................................................
רעש חזק של בלימת מכונית נשמעה.
הרגשתי איך אני צונחת.
פתאום ראיתי הכל שחור וכאב ראש תקף אותי. היה הרבה רעש ומאז אני לא זוכרת כלום.
ניב עברה תאונת דרכים קשה.
היא איבדה את ההכרה.
הטלפון לא היה רחוק ממנה, הבטרייה יצאה אבל החזירו אותה והדליקו את הפלאפון. בינתיים הגיע אמבולנס למקום.
הצליחו להשיג את ההורים של ניב בכך ראו שהשיחה האחרונה הייתה לאבא של ניב, והתקשרו אליו.
הודיעו לו שהיא עברה תאונת דרכים ושהיא בביה"ח ושהמשפחה תגיע.
כולם היו בלחץ.
ההורים הודיעו לשאר המשפחה, לחברות.
אמא שלי הודיעה לבל. ומשם בל העבירה הלאה. היא התקשרה גם לתמיר.
"תמיר?" אמרה בל.
"אה בלו'ש, מה קורה כפרה?" שאל. בל פרצה בבכי.
"בל?! מה קרה לך?!" "תמיר.." "בל אל תלחיצי אותי! מה קרה?!" שאל.
"ניב.. היא.. היא.." "מה קרה לניב? מקודם דיברתי איתה, היא בדרך אליי" אמר.
ובל רק בכתה.
"בל, נו, אל תלחיצי אותי כפרה עלייך! בבקשה, תדברי איתי, מה קרה?" אמר תמיר.
"ניב.. היא.. היא עברה תאונה.." "מה?!?!?!?! איך?! מתי??? מה???? אני..." אמר תמיר.
בל רק המשיכה לבכות. "איפה היא עכשיו?! באיזה ביה"ח?!?!?!" שאל.
"פינו אותה להלל יפה ומשם כנראה יעבירו אותה לירושלים, להדסה עין כרם" אמרה בל.
"אני לא מאמין.. אמרתי לה, אמרתי לה שאני אבוא לקחת אותה! הכל בגללי! למה אמרתי לה בכלל לבוא אליי?? למההה?????" צעק תמיר ופרץ בבכי ובל בכתה איתו.
"בל.. אני אדבר עכשיו עם אמא של ניב, אני אשאל אותה איפה הן נמצאים, לבוא לאסוף אותך?" שאל.
"כן, אם אתה יכול.." "ביי" אמר תמיר ובל ניתקה.
תמיר התקשר לאמא של ניב אך היא לא יכלה לדבר. היא נתנה לו את דוד שלה.
"שלום.. זה.. זה תמיר.. חבר של ניב.." "שלום, ניב.. אה.. היא..." "אני יודע, הודיעו לי" אמר תמיר.
"רציתי לדעת באיזה ביה"ח אתם נמצאים" "הרגע הגענו להדסה עין כרם, בירושלים" "תודה, ביי" אמר תמיר.
תמיר התקשר לבל ואמר לה לצאת בחוץ. תמיר נסע כמו מטורף וכנראה שגם האמבולנס אם הוא כבר הגיע להדסה עין כרם. לתמיר הייתה תחושת בטן מוזרה.
כל הנסיעה הוא ובל לא החליפו מילה. בל רק בכתה ותמיר ניסה להיות חזק מולה.
אך בל לא טיפשה, היא ראתה את הדמעות עומדות בתוך עיניו של תמיר. בל ביקשה מתמיר לעצור לרגע בדרך.
תמיר עצר, בל קנתה 2 בקבוקי מים. "קח, תשתה" אמרה בל. "אני לא רוצה, תודה" אמר. "תשטוף את הפנים לפחות" "לא צריך" "תמיר.. אני מבינה אותך, גם לי כואב. אבל אתה לא יכול לנהוג ככה, יהיה טוב, אני מאמינה שיהיה טוב!! תשטוף פנים, אנחנו נהיה חזקים בשבילה" אמרה בל.
תמיר הקשיב לה. הוא שטף את פניו והמשיכו בדרך.
כעבור משהו כמו שעה הם הגיעו לירושלים. תמיר נסע כמו מטורף.
הוא החנה את האוטו ורץ מהר. "ניב כהן, איזה קומה ואיזה חדר? מהררררר!!!" צעק לאחת המזכירות.
"תרגע חמוד" "אל תאמרי לי להרגע! נוווו!!" צעק תמיר ולא יכל יותר ונשבר.
בל חיבקה אותו והמזכירה אמרה לה: "טיפול נמרץ. ישר ושמאלה עד הסוף" "תודה" אמרה בל.
היא ותמיר רצו מהר. ושם הם כבר ראו את כולם.
"מה איתה?? איך היא?? מה אמר הרופא??" תמיר ירה שאלות לאוויר.
"אנחנו לא יודעים עדיין, הרופאים לא יצאו" אמר אבא של ניב.
הרופאים חששו לחייה של ניב. מצבה היה קשה מאוד.
כשהרופאים יצאו הם אמרו: "תתפללו, תקוו לטוב". היה מותר כל פעם למישהו אחד להיכנס.
בהתחלה אמא של ניב נכנסה. היא קיבלה את זה קשה. היא ישבה לידה והחזיקה לה את היד ולא אמרה מילה, רק בכתה כל הזמן.
כשהיא יצאה היא נישקה את ידה של ניב ואמרה: "אני אוהבת אותך, אל תשכחי את זה" ונתנה לה נשיקה במצח וכיסתה אותה.
לאחר מכן אבא של ניב נכנס. הוא לא רצה להישבר ליד כולם אך בחדר עם ניב הוא הרשה לעצמו.
ניב ואבא שלה היו קשורים מאוד. גם ניב ואמא שלה אבל הן תמיד רבו על שטויות אבל מיד התפייסו והשלימו. אבל עם אביה היה לה קשר מיוחד.
לפני שניב עברה את התאונה היא דיברה עם אמא שלה ואז עם אבא שלה. הם צחקו והם תכננו שמחר ניב לא תלך לביה"ס והם ילכו לרכב ביחד עד הערב.
"אחח.. יהיה טוב ילדה שלי. את תהיי בסדר. אני אוהב אותך" אמר לה אביה, ניגב את דמעותיו ויצא מהחדר.
אחותה של ניב גם נכנסה לחדר אבל לא להרבה זמן כי היא קטנה ולא טוב לה שהיא תראה אותה במצב כזה. היא נישקה אותה ואמרה: "אני אוהבת אותך" ויצאה מהחדר.
בת-חן, בת דודתה של ניב נכנסה. בת-חן וניב היו כמו נפש אחת. אחיות. בת-חן גם לקחה את זה קשה.
לאחר מכן בל נכנסה, ודנה, והחברות הקרובות והמשפחה והדודים ואז תמיר.
"אני נכנס, מישהו רוצה לפניי?" שאל תמיר. כולם עשו לא עם הראש והוא נכנס.
הוא חיכה להיות אחרון כי הוא ידע שהוא יתעכב הרבה זמן בפנים.
הוא הסתכל עלייה, בחן אותה, ראה אותה עם כל המכשירים ונתן לדמעות לזלוג על פניו.
"ניב שלי.. למה את עקשנית? יכולתי לבוא לקחת אותך. הכל בגללי.. למה בכלל אמרתי לך לבוא אליי? למה? ניבי, אני לא אסלח לעצמי על זה בחיים. לעולם! אני אוהב אותך כמו שבחיים שלי לא אהבתי מישהי. את הכל בשבילי נסיכה.." אמר תמיר וניגב את הדמעות. לקח נשימה ארוכה והמשיך.
"אלוהים, בבקשה, אל תיקח לי אותה.." התפלל תמיר.
הוא ישב שם ולרוב הוא לא דיבר. הוא רק הסתכל עלייה ובכה והתפלל לאלוהים.
"בבקשה.. אם את שומעת אותי, תזיזי אצבע, משהו, תפתחי את הפה, את הרגל.. רק משהו.. תני לי סימן, בבקשה ניב" אמר תמיר.
אך בקשתו הייתה לשווא.
הוא היה בחדר משהו כמו שעה וחצי.
לאחר מכן היה ביקור רופאים. הם ביקשו לדבר עם המשפחה.
"שלום. שבו בבקשה.
אז ככה, ניב עברה תאונה, תאונה קשה. הא קיבלה מכה חזקה בראש ובעמוד השדרה.
אני לא יכול בדיוק לומר לכם מה הנזק שיש למרות שידוע לנו שהוא רב. אנחנו מקווים שהיא תתעורר ונוכל לדעת בדיוק מה נגרם כתוצאה מהתאונה.
כרגע היא מורדמת, את ההרדמה נפסיק בעוד כ-3 ימים ואז היא לא תהיה תחת ההשפעה של ההרדמה.
אנחנו מקווים שיהיה טוב. תתפללו ותקוו לטוב. אל תרימו ידיים".
במשך היום רופאים ואחיות נכנסו ויצאו מחדרה של ניב.
הרופאים בקשו שלא ייכנסו הרבה בשל מצבה הרגיש.
מידי פעם הוריה נכנסו וישבו איתה. תמיר היה בצד, היה בשקט, ישב ולא הוציא מילה מפיו.
הוא רק בכה והמון.
תמיר היה מופנם, רק עם ניב הוא יכל להרגיש חופשי ולהיפתח באמת ולספר מה יושב לו על הלב.
לאט לאט כולם הלכו לבית של דודים של ניב בירושלים, לנוח קצת וחזרו מאוחר יותר.
"כשיהיה חדש תודיעו לנו, כן?" אמרו כולם להוריה של ניב. "כן, ברור" אמר אבא של ניב.
החברות הלכו ואמרו שיבואו מחר ושהם יהיו בקשר.
רק תמיר נשאר שם, עדיין, לא הלך.
"תמיר, אתה יכול ללכת הביתה חמוד, תתקלח, תישן קצת, אני אהיה איתך בקשר" אמרה אמא של ניב.
"לא, זה בסדר. אני נשאר פה איתה היום" אמר תמיר.
השעה הייתה כבר 11 בלילה.
הוריה של ניב נשארו איתה שם וגם תמיר. הביאו להוריה של ניב ספה שאפשר לישון בה וגם לתמיר אבל הוא העדיף להיות על הספסלים מחוץ לחדרה של ניב.
במשך הלילה הוא כל הזמן יצא ונכנס, בדק שהכל בסדר. כל הלילה היו טלפונים כדי לשאול לשלומה.
תמיר לא יכל להירדם ולו ל-10 דקות.
אביה של ניב יצא מחדרה והלך לשבת עם תמיר מחוץ לחדר.
"בוא" אמר אביה של ניב. תמיר הסתכל עליו במבט שואל. "היא תהיה בסדר, אני מקווה" אמר.
"כן, גם אני מקווה. מקווה מאוד" אמר תמיר.
"דיברתי איתה לפני התאונה. הפלאפון נכבה פתאום באמצע השיחה" אמר אביה של ניב. "היא הייתה צריכה לבוא אליי. אמרתי לה לבוא אליי. היא לא רצתה שאני אבוא לקחת אותה" אמר תמיר.
"גם אני שאלתי אותה אם לבוא לקחת אותה, היא לא רצתה" אמר אביה.
"הכל בגללי, הכל בגללי.. אני אשם. למה אמרתי לה לבוא בכלל?! למה?!" צעק תמיר והתחיל לבכות.
אבא של ניב חיבק אותו ואמר: "זו לא אשמתך. זו לא.. היא תהיה בסדר. אל תבכה".
לאחר שתמיר נרגע קצת אבא של ניב והוא דיברו ואפילו הצליחו לחייך קצת ולצחוק. השעות חלפו להם והבוקר לא איחר להגיע.
- ביקור רופאים -
הרופאים נכנסו לערוך כמה בדיקות. כשהם יצאו הם הודיעו שאין משהו חדש ושהמצב אותו הדבר.
בבוקר המשפחה הגיעה וגם כמה חברות של ניב.
כולם ישבו ולא דיברו הרבה.
בל שאלה את אמא של ניב איפה הפלאפון שלה והיא נתנה לה אותו.
בל עשתה ראתה 2 שיחות שלא נענו והודעה כתובה.
השיחות היו מגל (זה שניב הכירה במסיבה) וגם ההודעה. בהודעה היה רשום כך:
"ניבו'ש, יפה שלי, מחר אני בא לבקר אותך. אז תהיי איתי בקשר. חולה עלייך ילדה שלי".
בל החליטה להתקשר אליו.
"ניבו'שששששששששששששששש" נשמע קול צועק. בל התרחקה מהמקום ודיברה איתו.
"גל, זו.. זו לא ניב" אמרה בל. "אהה אז מי זו?" "זאת בל, חברה של ניב, זוכר?" "כן בטח! מה קורה מותק??" שאל גל.
"לא משהו" אמרה. "מה? למה? מה קרה?" "ניב... היא..." "מה קרה לה?!" שאל גל.
"היא עברה תאונת דרכים.. אתמול.." אמרה בל ופרצה בבכי. "יואוווווו ומה איתה?!?!?!?!?!" שאל.
"היא מחוסרת הכרה" "ומה הרופאים אומרים? היא תצא מזה?!" שאל.
"הם אמרו לנו לקוות לטוב.. להתפלל.. כרגע היא תחת השפעה של הרדמה.. מחר אמורים להוריד את המינון" אמרה בל.
"אני לא מאמין.. אני לא מאמין.." אמר גל. "ורגע.. באיזה ביה"ח היא??" "בירושלים. בהדסה עין כרם" אמרה בל. "טוב, אני בדרך, ביי" אמר וניתק.
בל חזרה לשבת עם כולם מחוץ לחדר של ניב והביאה את הפלאפון של ניב לאמא שלה.
אחרי משהו כמו שעתיים שבל דיברה עם גל הוא התקשר לפלאפון של ניב.
"קחי תעני" אמרה אמא של ניב לבל. בל ראתה שזה מגל. "הלו?" ענתה. "איפה אתם נמצאים?" שאל ובל הסבירה לו לאן להגיע.
"טוב מאמי, תתקדמי אליי, בא לך?" שאל. "טוב" אמרה וניתקה.
גל ראה את בל. הוא הסתכל עלייה לכמה שניות וחיבק אותה חזק.
"יהיה בסדר מאמי. יהיה בסדר" אמר גל.
הם הגיעו לחדר של ניב וגל רצה להיכנס. "זה בסדר" אמר אבא של ניב.
גל נכנס וראה את ניב שוכבת על המיטה, מחוסרת הכרה עם כל המכשירים ועיניו התמלאו דמעות.
"כמה שאת יפה. גם כשאת נמצאת במצב הזה את יפה" אמר לעצמו. גל התיישב לידה והחזיק את ידה.
הוא לא יכול היה לראות אותה ככה ולאחר 10 דקות הוא יצא מהחדר. הוא נישק לה את היד ואמר: "אני אוהב אותך, אל תשכחי את זה אחות מדהימה שלי. את תהיי חזקה בשבילי ובשביל כל מי שאוהב אותך, את מבינה?".
הוא הניח את ידה, העביר בה מבט אחרון ויצא מהחדר.
הוא ישב עם בל וחיבק אותה.
ללא שום דבר חדש במצבה של ניב, עבר לו עוד יום.
הלילה השני עבר גם הוא בשקט, בלי התדרדרות במצבה ובלי שיפור.
תמיר נסע הביתה להתקלח וחזר.
אמא של ניב הלכה לאח שלה שגר בירושלים, התקלחה, אכלה משהו בכוח וחזרה לביה"ח.
- בוקר -
הורידו את המינון של ההרדמה. ואמרו שייקח עוד כמה ימים עד שכל הרעלים של ההרדמה יצאו מגופה.
בל לא חזרה לפנימייה, היא הוציאה אישור יציאה לעוד כמה ימים. גם היא בילתה עם ניב דיי הרבה זמן.
בל נכנסה לחדרה של ניב והתיישבה לידה.
"נו יפהפייה נרדמת שלנו, את לא חושבת שאת צריכה להתעורר? ישנת מספיק" אמרה בל.
בל ליטפה את ידה של ניב ואחזה בה חזק חזק.
"אני אוהבת אותך הכי שבעולם, את יודעת ?" שאלה בל שאלה רטורית. "בבקשה דוגי שלי, אם את שומעת אותי תני לי סימן. זה כל מה שאני מבקשת ממך" אמרה בל אך לשווא.
בל הייתה עם ניב מעל שעה בחדר ודיברה איתה וצחקה והזכירה לה הרבה דברים שהן עברו במשך השבוע.
"טוב יפה שלי, הייתי פה מספיק, בטח כבר נמאס לך ממני אז אני אלך ואת תעוררי כבר נסיכה שלי, התגעגעתי אלייך וכך גם כולם" אמרה בל ונישקה את ניב במצח ויצאה מהחדר.
בת-חן ואחותה של ניב נכנסו לחדר שלה.
אחותה הקטנה של ניב בכתה והחזיקה את ידה. היא תמיד אמרה לה כמה שהיא אוהבת אותה ויצאה.
בת-חן נשארה לבד בחדר. הסתכלה עליי ואמרה: "חיים שלי..." והתחילה לבכות. "אני אוהבת אותך מלאך שלי, תתעוררי כבר.." אמרה.
יותר מזה בת-חן לא אמרה כלום. גם היא ישבה הרבה זמן עם ניב. היא רק הסתכלה עלייה וחיכתה לאיזה סימן מצדה.
עוד יום חלף לו.
כל הזמן נכנסים ויוצאים מניב רופאים ואחיות, הוריה, משפחתה וחברותיה.
גל הגיע שוב לקראת הערב והיה עם תמיר. הם לא דיברו הרבה אבל החליפו כמה מילים וגל עודד את תמיר.
ככה חלף לו שבוע, ועוד שבוע, וניב לא הגיבה לכלום.
המשפחה של ניב הייתה עימה יום יום וכך גם הוריה ואחותה וכולם.
תמיר היה בביה"ח יום יום, הוא לא ישן בבית מאז התאונה של ניב.
הוא רק הלך כל הזמן להתקלח וחזר.
ככה במשך שבועיים כולם "בילו" בביה"ח. יום יום, ערב ערב, שעה שעה............................................
אוווהבת ותגיבו =]
מווואה,
-ניבו'ש- 😊
איך ידעתייייייייייייייייייי
את רעה אתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
המשך
😮 😯
איזה עצובי.. 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
למה? 😠
מחכה להמשך.. 😎 🙄
אוהבת 😊
טוב אני אשקרה יושבת פה ובוכהה..!!!!
מחכה להמשךךך
לילוש 😛
פרק מדהים וארוך כמו שרק את יודעת לעשוות..
א-ב-ללללללל...
אני עצצווובי ממאוד מאוד מאוד..
אני רוצה שהיא תתעורר..!! 😢 😢 😢
תמשיכיי יפיופה-ותעשי שהיא תתעורר!! 😊
מוווואהה
QUOTE (odelia_a @ 25/06/2006) 😮 😯
איזה עצובי.. 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
למה? 😠
מחכה להמשך.. 😎 🙄
אוהבת 😊
^ ^ ^
קראתי הכככככככל
זה מהמממממממם
מחכה להמממשך
אוהבבבבבבבת המון
לירררררוווווווווני 😊
ומוזמנת לשליייייי-
"החיים שלי=>סיפור אהבה"
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=40966
פרק יפה ועצוב =[[
מחכה להמשך מאמיייי
מואאההההה
ניבייייייייי..
איפפה נעלמתת קופיפה?!
אניי רווצה המשכייי.. 😢
אני פה =]
בדיוק לקראת סיום כתיבת פרק..
כבר מעלה אותו =]
ותודה על כל התגובות :]
מוואה,
-ניבו'ש- 😊
- ש ל ו ם - :]
רשמתי פרק, אבל דיי קצר..
כי לא יודעת, נפלה עליי באסה ולא היה לי חשק להמשיך אז הפסקתי באמצע.
פרק הבא זה פרק אחרון,
הוא יהיה ארוך =]
קריאה מהנה :]
פרק 99:
תקציר הפרק הקודם:
ככה חלף לו שבוע, ועוד שבוע, וניב לא הגיבה לכלום.
המשפחה של ניב הייתה עימה יום יום וכך גם הוריה ואחותה וכולם.
תמיר היה בביה"ח יום יום, הוא לא ישן בבית מאז התאונה של ניב.
הוא רק הלך כל הזמן להתקלח וחזר.
ככה במשך שבועיים כולם "בילו" בביה"ח. יום יום, ערב ערב, שעה שעה.........................................
השבועיים הפכו לשלושה שבועות ולחודש. מצד ניב אין סימן כלשהו ואין שינוי במצבה.
בשעה 3 אחר הצהריים, תמיר נכנס לניב, כמו בכל יום.
הוא התיישב לידה ובהה בה.
הוא החזיק את ידה וראה את הטבעת שהוא קנה לה. הסתכל עלייה ואמר: "אני כ"כ מתגעגע לעיניים שלך.. אני רוצה מבט, אחד קטן.. העיניים שלך, הן שנותנות לי אור לחיים".
"בבקשה נסיכה.. אני רוצה סימן, הכי קטן!!" אמר תמיר.
ניב לא הגיבה.
תמיר ישב עם ניב משהו כמו חצי שעה, 40 דקות.
כשהוא יצא הוא שמע קול חלש: "אהה..." תמיר הסתובב במהירות והלך לניב.
"ניבי?!?!" תמיר כולו חייך, הוא היה מאושר!!
הוא קרא לאבא ולאמא של ניב.
"ניבה, יפה שלי, תנו לנו סימן!!" אמרה אמא של ניב ואחזה בידה. ניב השיבה. היא לחצה חלש על ידה של אמה.
אמא של ניב פרצה בבכי. בכי של אושר. ותמיר ואביה של ניב – אחריה.
ניב לפתע פתחה קצת את עיניה, הסתכלה על אמא שלה, אבא שלה ותמיר, מספר שניות על כל אחד.
לפתע הם ראו דמעה על לחייה של ניב ועיניה נעצמו.
"תודה יפה שלי, תודה!!" אמר תמיר ונשק לניב על הלחי.
"היא שמעה אותי! היא שמעה! אמרתי לה שאני רוצה מבט מעיניה. שאני מתגעגע לעיניים שלה" אמר תמיר.
ההורים של ניב ותמיר התחבקו ובכו.
הם קראו לרופאים והם ערכו בדיקה. לאחר כשעתיים הם סיימו את הבדיקה ובאו לדבר עם ההורים של ניב ועם תמיר. הפעם תמיר רצה לשמוע מה שיש לרופאים לומר.
"אנחנו חושבים שיש נס" אמר ד"ר ויצמן.
"אנחנו לא רוצים להשלות אתכם, לא כרגע, כי המצב שלה עדיין קשה. אין סימנים של התאוששות. אני לא יודע איך להסביר את התופעה שהייתה כאן כרגע כי בשל מצבה זה נדיר מאוד. אני שמח בשמחתכם, אך אני חושב שהשמחה היא עדיין מוקדמת מידי" אמר הרופא והלך.
לא כ"כ עניין אותם מה הרופא אמר כי השמחה הייתה גדולה מידי.
כך חלף לו עוד שבוע, בלי שיפור במצב אך מידי פעם ניב פקחה את עיניה למספר שניות בודדות וסגרה אותן בחזרה.
בל, דנה, בת-חן וגל נכנסנו לחדר של ניב.
התיישבו לידה והתחילו לדבר ביניהם, שמחו על מה שקרה והתיישבו ע"י ניב.
הם דיברו איתה. גם הם רצו לזכות למבט מעיניה.
פתאום ניב חייכה קצת ובת-חן, שהחזיקה את ידה של ניב הרגישה לחיצה קלה.
כולם היו מאושרים וחגגו את הרגע.
כל המשפחה והחברים הקרובים רצו לזכות בחיוך, מבט, נגיעה..
וניב? נתנה להם. חילקה להם בשפע אפילו.
ככה, במשך שבוע, ניב הראתה סימנים של התאוששות.
היא פקחה את עיניה, חייכה, נגעה ואף הוציאה כמה קולות חלשים מפיה.
אך כל זה לא החזיק הרבה מעמד.
פתאום כל מה שהיה נשכח. המצב של ניב התדרדר. התדרדר מאוד.
עשו לה במשך שבועיים כמה פעם החייאה וייצבו אותה.
בלילה אחד,
בשעה 3 לפנות בוקר, כשתמיר ישן ע"י ניב וההורים שלה הלכו קצת לנוח, מצבה היה קשה.
הזעיקו את הוריה של ניב במהירות, ואת שאר המשפחה והחברים.
הרופאים ניסו להחזיק את ניב עד שהמשפחה תגיע.
כולם הגיעו לאחר דקות ספורות והרופאים אמרו שזה הזמן להיפרד. כולם לא עיכלו את מה שהרופאים אמרו. לא האמינו למה שהם שמעו.
כולם נכנסו לחדר של ניב. ניב פקחה את עיניה בפעם האחרונה. האירה עם החיוך שלה ואפילו הוציאה כמה מילים מהפה באיטיות ובלחש. בקושי שמעו מה שהיא אמרה:
"א.. אני.. או.. אוהב.. אוהבת.. את.. כולכם. אני הולכת.. אני אש.. אשמור עליכם מל..מעלה. על כל אחד ואחד מכם.. אני מב..טיחה.. אל תהיו עצו..בים, אני לא רוצה לזכור את.. אתכם ככה.. אני אהיה עם קטי, ונשמור ונגן על כולכם ביחד.. יבוא יום ונפגש..".
היא חייכה חיוך רחב כמו שרק היא יודעת, פקחה את עיניה לרווחה ולאחר שהיא סיימה להסתכל על כולם, לתת לכל אחד ואחד מבט. היא נשאה את עיניה אל-על והלכה לה. הלכה לעולמה החדש.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקו כולם ופרצו בבכי.
לא האמינו שהם איבדו אותה. לא האמינו שזה קורה..
תמיר התקרב אל ניב ונישק אותה על שפתיה נשיקה אחרונה.
אפילו הרופאים בכו אחרי כולם.
אחרי כמה דקות, הרופאים הוציאו את כולם מהחדר. ניתקו את ניב מכל המכשירים וכל המשפחה כבר נסעה. התכוננו להלוויה.....................................................
מצטערת שוב שזה קצר.
אוווהבת,
-ניבו'ש- 😊
יאוווווווווווווווו הלכתי לבכותתתתתת
למהההה??? למההההה??? אני ידעתיייייייייייי.. =[
מה קרה לך יפה שלי? למה בלי מצב רוח?
😢
המשך..
יואיו ניב.
יואיואיאויאויווווווווווו
דיייייייייי
למההה..? 😢 😢
וואי איזה פרקק עצובבב דיייי בא לי לבכות.. 😢 😢
יפה שליי למה את בלי מצב-רוח..?
תתתניי לי ולגוש חיוךךך גגדוולל 😊 😊 😊
ואל תיהיי עצוביי בובה שלי..
~את יודעת שאני פה בשבילך נכון?!-תמיד~
אוווהבת אותך ממלאא
ותממשיכי.. ואני לא צ'ה שפרק הבא יהיה האחרון 😢 😢 😢
מוואה עננקית
