המשךךך
אבל רגע...זה סיפור עליך או לא?
ניבו'ששש שרוטהה שלי תמשיכי פליזז
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
המשךךךךךךךךךךךךךךךךך
דחוףףףףףףףףףףףףףף
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ניבבבב יואווווו אמאלההההההה פליזז שהזיכרון יחזור לווווו
שימי המשךך דחוףף
מוואה ענקיתתת 😛
חחח ניבוש תודה שאת מחזירה לו תזיכרון 😊 .....
סיפור מושלם1!!!!!!
את כותבת מהמםםםםםם
תמשיכייי
אוהבת המונים😊😊
וואייי מסכנההה
מהמם
תשמכיייי
אוהבת*-*אולוש*-*
מיז ה האיש הזה?!
אני אפרק אותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתו
המשך דחחחווווף!!!
אוהבת המוווון!!!
~מחר טיול שנתתתתתתתתתי~
אוהבת המוווווווון 😁 😂 😛 😁
פליזזזזזז תמשיכי אני מחכה כבר מלא זמןןן
סיפור מהמם
ניבו'שש כפרה עלייך חיים שלי תמשיכי אני נואשת להמשך חח
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
סליחה שלא כתבתי לכן הרבה זמן!!
אבל הנה ההמשך :]]
פרק 23.
תקציר הפרק הקודם:
עדי החל לפתוח את העיניים...
"חיים שלייי!!" עדי הסתכל עליי במבט מוזר... "מי את?" שאל עדי.
"עדידו שלי.. זאת ניב, מה אתה לא זוכר אותי?" "אני מכיר אותך?" "כן..." השבתי ובעיניי החלו הדמעות.
"אני לא מכיר אותך..." אמר עדי.
יצאתי בריצה מהחדר אל הרופאים "עדי לא מזהה אותי!! מה יש לו?!" "הניתוח לא הצליח..................."
"הניתוח לא הצליח..................." השיב הרופא.
"לא הצליח?! מה יהיה?!" שאלתי מודאגת.
"ניתן לו שבועיים, אם לא יחזור לו הזיכרון או קצת בערך נערוך ניתוח שוב" אמר הרופא.
"מה אתם עושים ממנו?! שפן ניסיונות?! זו פשלה שלכם! מי נתן לכם בכלל תעודה של רופאים הא?! הוא לא עכבר מעבדות!! אני יברר על רופא טוב! לא כמוכם!!" צעקתי על הרופא ונכנסתי לחדרו של עדי.
בל שאלה מה קרה וסיפרתי לה שהוא לא מזהה אותי ושהניתוח לא הצליח. היא גם התעצבנה.
ישבתי ליד עדי, החזקתי לו את היד...
"עדידו'ש, זו אני, ניב.. חברה שלך.. נסעת לחו"ל כי לאבא שלך הציעו עבודה והבטחת לי שתבוא בפורים..
הכנף במטוס נשברה או משהו כזה והיו הרבה פצועים וביניהם הרוגים.. הביאו אותך לפה ועשו לך ניתוח, וכמובן עכשיו שהתעוררת איבדת את הזיכרון שלך והסתבר שהניתוח לא הצליח אבל... אבל אל תדאג חיים שלי... אני יארגן רופא מומחה ויעשה הכל כדי שישוב לך הזיכרון" ככה אמרתי לעדי.
הוא הסתכל עליי בעיניים עצובות ושאל: "וההורים שלי?" "ההורים שלך בסדר, הם פה כמה חדרים לפני ואחרי..." השבתי.
"ו... אהבתי אותך? לא רבנו? כמה זמן אנחנו ביחד כבר?" שאל אותי עדי.
"אמ... היום אנחנו חמש וחצי חודשים. כל זוג רב אבל אף פעם לא היה לנו ריב מטופש ורציני כ"כ. ו... אם אנחנו חברים סביר להניח שאתה אוהב אותי לא?" שאלתי את עדי.
חיוך קטן עלה על שפתיו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
"הנשיקה הזו מוכרת לי..." אמר עדי.
"שתתאושש עוד קצת אני ייתן לך נשיקה אחרת ותגיד לי אם היא גם מוכרת לך" קרצתי לו.
"ביקור רופאים" "פחחח... רופאים עלק... בספק אם יש להם תעודה בכלל" לחשתי.
"מאמי אני יבוא שהם יסיימו את הבדיקות טוב?" "טוב נסיכה שלי" "יא! נזכרת!! ככה היית קורא לי!!" "ובצדק.." קרץ לי עדי.
"ביי מושלם שלי" "ביי מאמי".
יצאתי לבל והיא גם רצתה לראות אותו.
כשהרופאים יצאו נכנסו והבאתי גם את המתנה.
"אהה... עדידו'ש, תכננתי להביא לך מתנה כשתגיע אבל התפקשש.. אבל עדיין לא מאוחר!" חייכתי אליו.
הבאתי לו את הבלונים והוא נורא שמח ואמר תודה.
הראתי לו את הקופסה ואת מה שיש בה והוא נורא התרגש.
הראיתי לו גם את השרשרת לב ששמתי לו שם והוא אמר לי תודה ונתן לי נשיקה קטנה על היד.
"את אוהבת אותי הרבה הא?" "אכן" "צפונית" אמר עדיץ
"עדידו'שששש!! יווווו כנראה והניתוח הצליח מעט ויש רק פיקשוש קטן אבל עדיין זה פשלה" אמרתי לו.
"למה?" "כי אמרת לי צפונית!! ושהייתי מדברת בשפה גבוהה כזאתי היית אומר לי צפונית" "חחחח צפונית" אמר עדי.
"חחחח דיי יא קוף" "חחח טוב שימפנזה" אמר עדי וצחקנו שנינו.
"אני חושבת שאתה דיי בריא ובוא נגיד שהתגעגעתי...." "התגעגעת למה?" שאל עדי.
"לזה..." התקרבתי אליו ונתתי לו נשקה קטנה על השפתיים... זה המשיך לעוד נשיקה אבל ארוכה ומשם לצרפתית.
"אני רואה גם לנשק לא שכחת..." לחשתי לו והוא שם את היד שלו על השפתיים שלי ולחש לי "ששש...".
המשכנו בנשיקה. כ"כ התגעגעתי אליו!! אחחחח! הוא החיים שלי!!!
אמרתי לו שאני הולכת לראות מה עם ההורים שלו ושאני יחזור עוד מעט.
הגעתי לחדר של אבא שלו והוא שמח שהוא התאושש וגם סיפרתי לאימו...
ליוותי את נורית (אימא של עדי) לחדר שלו, היא יכלה ללכת לעומת יוסי (אבא של עדי).
השארתי אותם לבד, הם דיברו בערך איזה חצי שעה והיא סיפרה לו דברים כדי שייזכר קצת.
אחר"כ ליוותי אותה לחדר של בעלה ושם כבר הלכתי והשארתי אותם לבד.
הכרתי לעדי "מחדש" את בל והיא ניסתה לגרום לו להיזכר קצת וסיפרה לו על דניאל חבר שלה ועל השטויות שהם עשו ביחד.
דיי הצליח הקטע של לגרום לו לזכור.
הגיע הלילה והחלטתי שאני לא עוזבת אותו.
בל חיכתה לדניאל שיבוא לקחת אותה וליוותי אותה ואמרתי על הדרך שלום לגיסי והוא ירד ודיבר קצת עם עדי גם.
אחר"כ הם הלכנו ונשארתי עם עדי.
דיברנו קצת, צחקנו, נזכרנו, התנשקנו... והלכנו לישון כי הוא היה צריך לנוח.
בבוקר לקחו אותו לסידרת בדיקות וחכתי לו בחדר.
הוא בא ושוב דיברנו והכל ושאלתי את הרופא אם אפשר להוציא אותו לבחוץ והרופא ענה שכן.
לקחתי אותו קודם לחדר של אבא שלו ואז של אימא שלו ואז יצאנו החוצה.
ישבנו בחוץ, לראות קצת אור מכל הרופאים האלה והחדר החשוך.
אחרי איזה שעה הוא כבר התעייף והחזרתי אותו לחדר, הוא נכנס להתקלח, בעזרתן של כמה אחיות.
ישנתי איתו שוב ויום למחרת כבר שיחררו את ההורים שלו והם כמובן באו כל הזמן אבל סמכו עליי.
הוא נמצא בידיים טובות 😉
חזרתי הביתה התקלחתי ובאתי שוב לביה"ח.
הבאתי איתי כמה חברות וידידים של עדי ושלי ועזרנו לו לזכור.
אחרי שבוע בערך שהוא היה בביה"ח והייתי באה לבקר אותו ממש אחרי ביה"ס הוא כבר היה זוכר את הרוב.
אחרי חודש בביה"ח הוא זכר הכל.
הרופאים המליצו שלא לנסוע כרגע לארה"ב ולחכות עוד חודשיים בערך.
אבא של עדי היה חייב כי הייתה לו שם עבודה אבל הוא לא שכח להתקשר ולבוא לפחות פעם בשבועיים למרות שזה היה קשה.
עדי ואני חגגנו 7 חודשים ביחד, הוא גם בא לביה"ס לעוד חודשיים, וכמובן שלא עשו בעיות והסכימו שהוא יחזור לתקופה קצרה.
כ"כ אהבתי אותו והיינו הכי מאושרים שיש.
בחודש ה-8 שלנו החלטתי שאני עושה לו הפתעה וביקשתי את העזרה של דניאל ובל.
דניאל אמר לי מה הוא יאהב ובל עזרה לי בזה שהכל ייראה מושלם.
קניתי חצאית יפה בצבע לבן לכבוד ה-8 חודשים וחולצה תכלת יפה עם קשירת קולר כזו.
שמתי 240 בלונים, הימים שהיינו ביחד.
לא כולם היו מהליום אבל קשרתי אותם בזרים כאלה גדולים וזה היה מראה ממש יפה.
זה היה בבית שלי, בחדר.
שמתי מוזיקה, נרות, אימא הכינה עוגה וארוחת ערב.
קבעתי עם עדי לשעה 9 וחצי.
בינתיים נכנסתי להתקלח, התלבשתי וארגנתי את החדר.
"טוק טוק" עדי דפק על הדלת.
הסתכלתי במראה לראות שאני נראית בסדר ופתחתי לו את הדלת.
הוא היה עם זר פרחים ענק ועוד צרור בלונים ושקית ביד.
כמובן שגם אני קניתי לו מתנה.
אמרנו שלום בנשיקה ענקית וחיבוק.
עלינו לחדר ועצמתי לו ת'עיניים עם חתיכת בד.
נכנסנו לחדר, השיר שלנו התנגן והוא התחיל לשיר.
"תשתוק אתה הורס הכל" "חחחח מנייאקית" אמר לי עדי ונישקתי אותו נשיקה בלחי.
"בלחי?? מזה הגועל הזה?!" "שתוק!" "חח טוב המפקדת" אמר עדי והשבתי אותו על המיטה.
כשהוא התייבש ישבתי לידו, ונתתי לו נשיקה ענקית...
הוא מיד הוריד את הכיסוי עיניים והמשכנו בנשיקה.
אני שכבתי על הגב והוא היה לצידי והמשכנו להתנשק.
הרגשתי את היד שלו מתחת לחולצה שלי, היו לו גבולות והוא לא דיבר איתי אף פעם או רמז לי על סקס.
"מה אתה מתרחק? אני לא נושכת" אמרתי לעדי והוא הבין את הסימן.
הוא נשכב מעליי ואנחנו בשלנו, ממשיכים להתנשק.
ידעתי שאני מוכנה לתת לו את כולי אבל עדיין פחדתי וגם בגלל הגיל. 15 לא ממש הזמן.
הוא הוריד את החולצה שלנו ועזרתי לו.
החולצה שלי גם ירדה.
כעת נשארו המכנס שלו וחצאית שלי ועוד כמה דברים 😉
הוא התיישב מעליי ופתח את הכפתורים של המכנס שלו וגם החצאית שלי מיהרה לרדת.
מפה? הוא לא ביקש עוד.
החלפנו מצב, אני הייתי מעליו.
"אני כ"כ אוהב אותך ניב. אין לך מושג כמה!!" "אני לא אוהבת אותך......................." השבתי.
תגיבוווווווווווווווווווווווווו :]]
אוהבת'כן, ניבו'ש 😊
יווווו איזה מ-ד-ה-י-ם!!!!!!!
המשך ומהררררררררר!!!
[היא בטח תגיד לו שהיא מתה עליו חיחי]
טוב רק המשך דחוף!!!!!
מואה לילוש...
"אני לא אוהבת אותך..."
חחחחח אני לא אוהבת אותךךך אני חולה עליךך מתה עלייךךך שרופהה עלייךךךךךך!!
חחח ניבו'ש אחותיי תמישכי זה מהמםם חחחח חולה עלייךךך
מואהההההה 😍 😍 😍
ור"א את מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי - אהבה - 4 אותיות 3 הברות 2 מטומטמים ולב אחד שבור.
בדיוק עכשיו רשמתי את הפרק האחרון..
מואהההההההה
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
איזההההה סיפורר נדיררר ומושלםםם אמאא
מאמיי אני נואשתת חייבתתת זקוקההה והכל ביחדד להמשך
פליזז יפה שליי
אין לך מושג כמה אני נהנת לקרוא את הסיפור
לוב יו מרוקאית שלי
ואל תשכחי מה הבטחת לי בפסח חחחחחחחח
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מהמםםםםםםםםםםם
שימי המשךךך דחוףףףףף
מוואה ענקיתתת 😛
תודה על התגובות יפיופות =]]
מחר אני יפרסם את ההמשך...
תמשיכו להגיבבבבבב ((:
אוהבת'כןןןןןן ביו'ש 😊
אתר האהבה הישראלי