אמא!!!!!!!!!!!!!
רק שהוא לא ימות המשךךךךךךךךךךךךךך
ניבבבבבבבבב שימי המשךךךךךךךךךךךך
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז
בתאלוששש
לאאא ידעתי שתעשי את זההההההההה
אל תהיה רוצחתת ורעההההה
תמישכי ואני רוצה את עדי בחייםםםםםםם\
המשךךךךךךךך דחוףףףףףף
איןןן סיפור מהמםםם
תמשיכי דחוףףףףףף
אוהבת הכי בעולם נשמתי
מואהההההההה ענקיתתתתתת
שבת שלום יפות שליייייי!!
עשיתם ממני רוצחת!! שאני יהרוג את אהבת חיי??? בעצם.. אני לא אחראית לרעיונות שלי... תופתעו! 😉
הנה ההמשך :]]
פרק 22.
תקציר הפרק הקודם:
הגעתי הביתה, התקלחתי, ירדתי למטה לראות טלוויזיה והטלוויזיה הייתה על ערוץ 22.
ניסיתי להעביר ת'זמן עד שעדי יבוא.
היה מבזק.
"שלום וצהריים טובים. מעדכונים שהגיעו כרגע, מטוס שבא מכיוון ארצות-הברית..........................."
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי...
"שלום וצהריים טובים. מעדכונים שהגיעו כרגע, מטוס שבא מכיוון ארצות-הברית..........................."
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי...
אימא שלי שמעה אותי צועקת ושאלה מה קרה.
סגרתי מהר את הטלוויזיה, לא רציתי לדעת שקרה משהו.
אימא שלי הדליקה את הטלוויזיה והבינה...
"מטוס שבא מכיוון ארצות-הברית נתקל בבעיה אווירית. איבדנו קשר עם הטייס ואנו מקווים כי הכל בסדר. עד כאן בינתיים וכשיהיה חדש ניידע אותכם"
"לא אימא! בבקשה!! זה בגללי, התעקשתי שהוא יבוא. אימא בקשה אם יקרה לו משהו אני ימות" אמרתי לאימא.
בעודי מחכה לדעת מה קרה, לאחר חצי שעה הגיע המבזק הנוסף הבא.
"המטוס אמור לנחות בישראל בעוד כ-5 שעות. אנו מנסים לאתר את המטוס אך לשווא. כאמור מדובר בפגיעה בכנף המטוס הימני. המטוס איבד משווי משקלו ואנו מחכים לנס שיגיע...".
"סתם זיוני שכל! שיגידו כבר שהם איתרו אותו!!!" אמרתי ובינתיים צלצל הטלפון בבית.
"דוגי!! שמעתי מה קרה!! בבקשה שיגידו שאיתרו אותם והכל בסדר! אוףףףף עד שהוא בא קורה משהו!!" אמרה בל.
"אני מקווה שהכל בסדר דוגית, אם יקרה לו משהו אני לא יודעת מה יהיה איתי. אני כ"כ אוהבת אותו ואני ימות אם יקרה לו משהו!!" השבתי.
"את רוצה אני יבוא אלייך?" "כן.. בבקשה" אמרתי לבל וניתקנו את השיחה.
אחרי 10 דקות באה בל, ניסינו להעביר ת'זמן אבל זה לא הצליח, הוא לא ייצא לנו מהראש ועד שעברו 5 דקות חשבנו שזה נצח.
ישבנו כמו ילדות טובות בסלון, מחכות למבזק הבא.
אחרי שעה וחצי הגיע המבזק: "חדשות טובות..." "ישששששששששששש!! תודה אלוהים!!" אמרתי לבל וחייכנו.
"איתרנו את המטוס. אנו מדווחים כי יש פצועים אך הכל בסדר. כרגע אנו שולחים מטוס נוסף ואת הנפגעים נעביר במסוק עד לישראל. לבירור נפגעים יש לפנות למספרים הבאים המופיעים בתחתית המסך. אנו נחזור עם עדכון נוסף בעוד כ-שעה, שעתיים אנו נשוב. עד כאן להיום, שיהיה לכולם המשך יום נעים".
"יש! יש אלוהים!! תודה! אם היה קורה לו משהו הייתי מתאבדת!!" אמרתי לבל.
"עוד כ-3 שעות הם אמורים להיות פה" אמרה בל "הזמן לא יזוז לי! אבל בואי ננסה לעשות משהו" אמרתי לבל.
לקחנו אוטובוס, הלכנו לגן שמואל. שם נכנסו לחנות של Lee Cooper חשבתי לקנות לעדי חולצה.
קניתי לו חולצה יפה עם ריצ'רץ'.
אחר"כ אני ובל הלכנו לחנות אחרת "פנקיי פיש" (לא יודעת איך רושמים באנגלית).
שם קניתי לעדי קופסה בצורת לב כשיש בפנים עוד 5 קופסאות וזה הולך ונהיה קטן.
בין הרווחים שהיו שמתי פרחים יבשים ורשמתי פתק בין קופסה לקופסה.
"ייצא יפה" אמרה בל. "תודה בובית" השבתי לה.
ניפחנו בלוני הליום.
עשינו בלון אחד ענק בצבע לבן עם קשקושים ובתוכו מלא בלונים קטנים בצורת לב בצבעים: ורוד, לבן ואדום.
הוספתי לזה עוד כמה בלונים והבלון הגדול היה למעלה.
ייצא מדהים! מסביב לבלון הגדול היו בלונים בכל הצבעים: אדום, צהוב, ירוק, כחול, סגול, ורוד, לבן, תכלת ועוד ועל כולם היה רשום: I LOVE YOU.
קשרנו אותם לזר אחד ולמטה איפה שכל הבלונים נקשרים צירפתי קופסה קטנה שרשום עלייה: "אוהבת רק אותך" ושפותחים יש כל מיני ברכות והבלונים נתפסו בזה וששחררתי את הבלונים הם נפלו לרצפה בגלל הקופסה.
ייצא מדהים!! אחרי שעתיים וחצי הגענו הביתה.
חיכינו למבזק ואחרי שעה הוא הגיע:
"שלום לכולם וערב טוב, בדיווחים שהיו במהלך כמה השעות האחרונות דיווחנו כי מטוס היוצא מארה"ב לכיוון ישראל איבד את שווי משקלו באוויר ואיבדנו קשר עימו. הפגיעה הייתה בכנף המטוס בצד ימין. מספר הפצועים רב..." אמר הקריין.
"מה פצועיםםםםם?!?!?!?!?!?!" "ששש.. תני לשמוע!!" אמרה בל.
"מספר ההרוגים עלה ל-10" "לאאאאאאאאאאאאאאאאא!! למה הכל קורה לי?!?!" צעקתי.
יצאתי החוצה, התחלתי לרוץ, ובל אחריי. לקחנו אוטובוס.
לא ידעתי ממש לאן אנחנו נוסעות אבל שמענו רדיו ואמרו שהפצועים בירושלים.
רשמתי את מספר הטלפון וחייגתי. היה תפוס אבל לא ויתרתי.
"ביה"ח הדסה עין כרם שלום, במה אוכל לעזור?" "שלום, רציתי לברר לגבי הפצועים במטוס" אמרתי.
"שם ושם משפחה בבקשה" אמרה האחות.
"כן, עדי פרץ" "כן הוא אצלינו. אפשר לדעת מה הקירבה ביניכם?" "אני חברה שלו. בבקשה, באיזה מצב הוא נמצא?" שאלתי.
"הוא כרגע בטיפול נמרץ, הוא נפגע בראשו וברגלו ומבצעים ניתוח" "לא!! בבקשה שזה לא נכון!!" אמרתי דרך הטלפון.
"וההורים שלו? נורית ויוסי פרץ?" שאלתי לשלומם.
"האב במצב בינוני והאם במצב קל" "מתי יש שעות ביקור?" שאלתי. "ב-9 וחצי בערב" "תודה רבה לך גברתי, ביי" "להתראות" אמרה האחות.
"בל... הוא... הוא... הוא במצב קשה... הוא... בטיפול נמרץ..." אמרתי בקול שלא רוצה להאמין למה שהאחות אמרה.
"אל תדאגי חיים שלי, הוא ייצא מזה" "אני מקווה" אמרתי ונסענו לכיוון ביה"ח בירושלים.
הגענו בשעה 7 וחצי והביקורים היו בשעה 9 וחצי, חיכינו, לא הייתה לנו ברירה והבלונים והמתנה היו בידי.
"עדי פרץ" "מה קירבתך?" "חברה" "חדר מספר 209 אך כרגע הוא בטיפול נמרץ בהתאוששות בעוד שעה הוא יהיה בחדרו" אמרה האחות.
"תודה רבה" אמרתי לאחות והתחלתי לרוץ לכיוון המעלית.
"כוס אימאאאאא של המעלית הזאתי!!!!" צעקתי והתחלתי לעשות 2 קומות במדרגות.
לא עניין אותי אם התעייפתי או לא, רק עדי היה בראש שלי, בל באה אחריי אבל במעלית.
היא כבר חיכתה שם..
"ישבנו וחיכינו והחלטתי לראות בינתיים מה עם ההורים שלו.
"נורית ויוסי פרץ" "נורית בחדר מספר 205 ויוסי בחדר מספר 201" "תודה רבה" אמרתי והלכתי לכיוון החדר של אבא של עדי.
"יוסי!!" "ניב!!" "יואווו..." התחלתי לבכות...
"אתה בסדר?? איך אתה מרגיש??" שאלתי.
"יהיה טוב מתוקה, יהיה טוב" "כואב לך משהו? איפה נפגעת?" התעניינתי.
"קצת כואב אבל יעבור מותק. נפגעתי בגב התחתון" "אני מצטערתת!" אמרתי ליוסי והבכי גבר.
"אני מצטערת, באמת..." "דיי חמודה הכל יהיה טוב בעזרת-השם. מה עם נורית ועדי?" שאל יוסי בקול מודאג.
"את נורית אני אלך לראות עכשיו, היא בחדר 205 ואת עדי לא ראיתי, הוא... הוא... הוא היה בניתוח והוא עכשיו בחדר התאוששות" אמרתי ליוסי.
"אוי אלוהים!! הילד שלי!" "אל תדאג, אני יהיה איתו ויבוא להגיד לך מה מצבו" עודדתי אותו.
"תודה רבה מתוקה, אין לך מושג כמה אני מעריך את זה, לכי לראות בינתיים את נורית ותמסרי לה את אהבתי אלייה" אמר יוסי.
"בסדר" אמרתי ליוסי והוא החזיק לי בידי.
"עדי אוהב אותך, תשמרי לי על הילד" "בוודאי יוסי! אם לא הייתי אוהבת אותו לא הייתי פה עכשיו" אמרתי ליוסי והתקרבתי אליו.
הוא נתן לי נשיקה על היד, ויצאתי מהחדר לכיוון חדרה של נורית.
"204... 205... הגעתי" בל בינתיים חיכתה בספסלים שמחוץ לחדרו של עדי.
"נורית?" שאלתי כי הוילון היה סגור. הוזזתי אותו מעט... היו שם רופאים שעשו לה בדיקות.
יצאתי מהחדר וחיכיתי עד שהרופאים יצאו.
נכנסתי לחדר בשקט והתקרבתי למיטתה של נורית.
"נורית?" שאלתי והתקדמתי.
"היי... ממצב?" שאלתי אותה. "יהיה טוב בע"ה מתוקה" "איך את מרגישה?" שאלתי.
"יותר טוב" "יופי, אני שמחה" חייכתי אלייה.
"יוסי אמר לך למסור לך את אהבתו אלייך" "הרומנטיקה לא עוברת לו..." "חח" "חח" צחקנו שנינו.
והיא שאלה לשלום עדי ואמרתי לה שכשאני יראה אותו אני ימסור לו כל מה שהיא אמרה.
נתתי לה נשיקה ויצאתי החוצה.
ישבתי על הספסל עם בל ושמתי עלייה ראש, נרדמתי משהו כמו שעה והשעה הייתה כבר 9.
"ניב! בואיי!! עדי הגיע!!" אמרה בל והעירה אותי.
הרופאים הכניסו את המיטה ואת עדי וערכו לו כמה בדיקות. השעה הייתה כבר 9 ועשרה.
אחרי שהרופאים יצאו שאלתי: "מה מצבו של עדי?" "לא מזהיר פנים אבל אנחנו מקווים לטוב. מי את?" שאל הרופא.
"אני חברה שלו וההורים שלו אמרו לי לשאול לשלומו. הם בחדרים 201 ו-205" השבתי.
"בסדר" "אני אוכל להיכנס אליו?" "כן, עוד 20 דקות" "תודה..." "בבקשה ואם הוא יושן לא להעיר אותו" "אוקיי..." אמרתי לרופא וחיכיתי עד ל-9 וחצי.
"עוד דקה, אני נכנסת, דקה לא משמעותית" "טוב מאמי אני מחכה לך פה.." אמרה בל.
עדי היה מלא מכשירים, הייתה לו אינפוזיה ביד והוא היה ישן.
לקחתי כיסא וישבתי לידו.
נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים, התיישבתי על הכיסא והחזקתי לו את היד.
"נסיך שלי... –נתתי לו נשיקה על היד- כ"כ דאגתי לך. אתה אוהב להלחיץ אותי הא? עכשיו נוכל לבלות ביחד למרות שביה"ח זה לא מקום לבילוי אבל העיקר לראות אותך ולהיות איתך..." אמרתי לו.
עדי החל לפתוח את העיניים...
"חיים שלייי!!" עדי הסתכל עליי במבט מוזר... "מי את?" שאל עדי.
"עדידו'ש שלי.. זאת ניב, מה אתה לא זוכר אותי?" "אני מכיר אותך?" שאל עדי.
"כן..." השבתי ובעיניי החלו הדמעות.
"אני לא מכיר אותך..." אמר עדי.
יצאתי בריצה מהחדר אל הרופאים "עדי לא מזהה אותי!! מה יש לו?!" "הניתוח לא הצליח..................."
תגיבוווווווווווווווווו =]]
אוהבת את כולםםםםם, ניבו'ש 😊
דייייייי לא נכון... תחזירי לו את הזיכרון... אם לא אני יבכה...😢
וואי מיסכנה ניב...
המשך ומהרררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לאאאאאא
למה???!!!!!!!
יוו מאמי תחזירי לו תזיכרון חח...
סיפור מהמםםםםם
תמשיכייי
אוהבת המונים!!
אתם כותבים את הסיפור או אני?! חחחח סתם =]]
אני יעשה נס!! חח
תגיבוווווו :]]
אוהבת'כם ומחר אני ישיםהמשך פשוט היום אני מתכוננת למבחן ועושה עבודה.
חולה עליכםםםםםםם
ניבו'ש 😊
אמאאאאא הוא איבד את הזיכרון יפה שלי
תמשיכי פליז מתה עלייך נשמתייי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יו איזה מאמוש.. את תחזירי לו את הזיכרון... תנקס...חחחח
סיפור מדהייים...
אני במתח... אני יתאפק עד מחר...חיחי
וואי איזה המשך עצוב]=
ניב מאמי זה באמת זה אמיתי?זה באמת קרה לו?
אוהבת,חן.
נואו.. לא היה עדי :/
היה חבר ביסודי בשם עדי חחח חוץ מזה כלום :]
זה רק סיפור חחחח ((:
בואנהההההה סיפור מ-ו-ש-ל-ם
תעשי המשךךך..!!! התמכרתי.. חיחיחי
אוהבת תמידד... לילוש
יואווו איזה מיסכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן..
אבל הוא כזה מושלםם!!
שימי המשך בובה!!
בתאלוששששש
אתר האהבה הישראלי