|
|
|
ת' מתוקות שלי
המשך...
היום אבר מאוד מהר,
בלי ששמנו לב בכלל,
אני ויעל לקחנו ת'תיקים שלנו והיינו מוכנות כבר לצאת מהבית-ספר,
פתאום שמעתי מישהו צורח מאחורי,
"שובל שובל,
על מי נראה לך את עובדת?!,
נכון הנתי הרטמן הזה?!,
הוא החבר שלי,
פעם הבאה תמציאי שם אחר לחבר שלך"
הסתובבתי אחורה וראיתי ת'ילדה הכי דוחה וסנובית שיש,
"אני לא ממציאה"
"וואלה?!,
רוצה אני אביא אותו לכאן והוא כבר יטפל בך?!"
לפני שהספקתי לפתוח ת'פה שלי ראיתי את נדב מתקרב עלייה,
טופס אותה ביד ואומר לה,
"תתחילי להרגיע!!!!,
לפני שאני אישית אטפל בך,
כך שההורים שלך אפילו לא יזהו אותך!!!!"
לא הבנתי מה קרה,
מה פתאום הוא מגן עלי,
לרגע שחכתי שזה בטח בגלל ההתערבות...
אבל טעיתי ובענק...
הסנובית הדוחה הזאת התרחקה מאיתנו ונדב הסתכל עלי ואמר לי,
"עם הזונה הזאת עוד פעם תתחיל איתך תגידי לי אני כבר אקרע לה ת'צורה...
ובאמת אני בטוח שאת לא צריכה להמציא לעצמך חברים,
את נראת טוב,
ואני בטוח שיש לך הרבה מחזרים ומעריצים שרוצים להיות חברים שלך"
חייכתי עליו ואמרתי לו ת',
הוא החזיר לי חיוך והלך משם,
הסתכלתי על יעל ושאלתי אותה,
"הבנת מה הלך פה?!"
היא חייכה עלי ואמרה לי,
"כן"
"מה?..."
"הוא מנסה לנצח בהתערבות שלו עלייך..."
"אבל..."
"בובה שלי,
אל תחיי באשליות...
בואי,
אנחנו צריכות עוד להגיע לבתים שלנו היום..."
יצאנו מהבית-ספר והגענו לבית של יעל,
נפרדנו והלכתי לבית שלי,
עליתי הביתה זרקתי ת'תיק על השולחן וראיתי שאחותי הגדולה אצליינו עם האחיין שלי אלירן,
היא נתנה לי נשיקה בלחי ושאלה אותי איך היה לי היום בבית-ספר,
עניתי לה בסדר,
אחר כך נתתי לאמא שלי נשיקה בלחי ואמרתי להן שאני לא מרגישה טוב וצריכה לנוח קצת,
עליתי לחדר שלי,
נכנסתי לחדר,
נשכבתי על המיטה והסתכלתי על הקיר,
ניסיתי איכשהו לסדר ת'מחשבות שלי,
ומה שקרה היום...
'נדב הגן עלי מפניי מיטל ,
למה?!,
אולי יעל צדקה?!,
אולי הוא עשה את זה רק בשביל לנצח בהתערבות שלו?!,
ואמממ...
שחר עוזר לנו ומספר לנו על ההתערבות הזאת?!,
בגלל שמה שנדב עושה לא נראה לו...
והוא חושב שנדב הפעם מגזים ובגדול...
והוא צודק,
אבל משהו פה לא מסתדר לי...
מה?!'
עם כל השאלות האלו נרדמתי,
קמתי ב- 20:00,
פתחתי ת'מקרר והוצאתי המבורגר קפוא ,
חיממתי ת'המבורגר במיקרוגל הוצאתי אותו ואכלתי,
הדלקתי ת'טלביזייה,
ונירדמתי על הספה בסלון,
ליום למחורת כמו תמיד התעוררתי עם הצרחות של אמא שלי,
היום יום שישי,
סופ סוף,
מחר חופש,
התקלחתי 10 דקות שטפתי פנים וצחצחתי ת'שיניים,
הסתרקתי ואספתי ת'שיער בקוקו למעלה,
פתחתי ת'ארון והוצאתי מכנס רבע בצבע לבן,
וחולצת תלבושת אחידה בצבע לבן,
התבשמתי,
שמתי עיפרון שחור בעיניים וקצת ליפסטיק,
שתיתי קפה נמס כמו בכול בוקר ויצאתי מהבית,
ראיתי את יעל וכמו תמיד הלכנו בייחד לבית-ספר,
הכול נראה אותו דבר ושיגרתי...
******************************************************************
תנו לפחות 3 תגובות ואני אכתוב המשך...
המשך...
איך שהגענו לשיכבה שלנו ראיתי את שחר מתקרב עליינו,
הוא נתן ליעל נשיקה בלחי,
ולי הוא אמר באוזן שנדב מעוניין בי,
ולא בגלל ההתערבות,
אלה בגלל סיבות אחרות...
הסתכלתי אליו המומה,
"מה קורה פה?!,
אתה אמרת לי להזהר ממנו כי הוא התערב עלי,
אז?!,
מה אתה בא עלי עכשיו ואומר לי שהוא מעוניין בי ובלי שום קשר להתערבות?!,
מה הולך פה?!"
"כלום,
נכון הוא הציע לך לצאת איתו?!,
ואמרת שאת יוצאת עם נתי הרטמן?!"
"נו...?"
"אז עכשיו הוא שאל אותי עם את יוצאת עם איזה מישהו בשם נתי הרטמן...
בשביל לבדוק עם זה נכון או לא,
וגם בירר עם כמה ידידות שלו מיזה הנתי הרטמן הזה,
ואורטל ,
אמרה לו שנתי הרטמן בכלל לא גר בעיר שלנו,
הוא מאילת,
ונוסף לכול הוא טפוס,
והיא מכירה ת'חברה שלו,
ובגלל זה הוא גם הגן עלייך מפניי מיטל"
נשארתי עם פה פעור,
הסתכלתי על שחר המומה ואמרתי לו,
"תצבוט אותי בשביל שאני אבין שאני לא חולמת"
הוא צבט אותי כל כך חזק שאני הכנסתי צרחה,
"הגזמת"
"טוב אני את שלי עשיתי,
שיהיה לך בהצלחה...
ואף פעם לא ראיתי את נדב כזה...
איך להגיד את זה...
אמממ...
אף פעם לא ראיתי אותו מאוהב...
בנות המין השני בשבילו הם רק ללילה אחד,
ולא יותר..."
"אוקי ו-ת'"
איך שהוא הלך הסתכלתי על יעל,
ושאלתי אותה,
"תגידי את יכולה לעשות בכול הבלאגן הזה סדר בשבילי?,
כי אני כבר לא מבינה פה כלום"
הלכנו לכיתה שלנו,
נכנסנו פנימה...
כל הכיתה הייתה ריקה,
אבל היה שם מישהו...
מישהו שבכלל לא היה שייך לכיתה שלנו...
מישהו שהכי בילבל אותי בזמן האחרון...
***************************************************************
ההמשך הפעם קצר דווקא בשביל להשאיר אותכם במתח,
תנו הרבה תגובות ואני אמשיך...
😁
מושלם מאמיי!!
המשךךך
אוהבת המונים שלי!
סליחה שאני מגיבה רק עכשיו..
הייתי באימון.... 😊
תכתבי עוד מלאאאא המשכים חחח
😁
מיטל...
ת' מושלמות שלי,
ולא נורא 😉
המשך...
"שובל אני יכול לדבר איתך?,
בצד ולבד עם אפשר?"
זה היה נדב,
הוא הסתכל עלי בעיניים מתחננות,
ואני...
נשבר לי הלב,
לא יכולתי להגיד לו לא,
יעל כבר הבינה מה אני הולכת לענות לו אז היא יצאה מהכיתה וסגרה ת'דלת אחרייה,
"כן"
"אני מצטער"
"מצטער על מה?"
"על שהתערבתי עלייך"
"ידעתי"
"ידעת מה?,
על ההתערבות?!"
"כן"
"מי סיפר לך על ההתערבות?!"
"מזה משנה?!,
למה התערבת עלי?!,
למה עשית לי את זה?!,
הריי אתה ידעת שאתה חשוב לי ואני אוהבת אותך,
אז למה לעזאזל היית חייב להתערב עלי?!,
לא מספיק סבלתי בגללך?!,
כמה אפשר?!"
"אני מצטער,
מקווה שתסלחי לי,
אני..."
"אתה מה?!,
נדב?!"
נדב קם,
הלך לכיוון הדלת ולפניי שהצלחתי להוציא מילה מהפה הוא כבר היה מחוץ לכיתה שלי ושל יעל,
ויעל נכנסה פנימה וסגרה אחרייה ת'דלת,
"את לא צריכה להגיד לי כלום,
שמעתי כבר הכול,
הבנאדם הזה מוזר...
אי אפשר להבין מה עובר אליו,
יודעת מה?!,
יותר עדיף שתשכחי אותו"
הסתכלתי על יעל והתיישבתי על הריצפה,
התקפלתי והתחלתי לבכות,
"כמה אני יכולה עוד לסבול?!,
לא נמאס לו?!,
מה עשיתי לו כבר?!"
יעל התיישבה ליידי וחיבקה אותי,
"עם יכולתי לעשות משהו תאמיני לי שהייתי עושה,
בשביל לעקור אותו מליבך,
אבל בזה אף אחד/ת לא יכול לעזור,
רק את תוכלי לעזור לעצמך...
כל אחד/ת עובר כאלה דברים,
וכולם נשארים בריאים ושלמים"
"אני יודעת...
אבל אני לא יכולה,
הוא נמצא יותר מידי עמוק בתוך הלב שלי...
יותר מידי"
"אני יודעת חיים שלי,
אבל את תצליחי,
בלי שתשימי לב את תשכחי אותו,
ואני יהיה פה לצידך תמיד"
**************************************************************
תגיבו...
איזה חמודה יעלו'שש 😛 חחחח
שימי המשך בובה
מוואה ענקיתתת
איזה מניאקקק הוא איזה מעצבניםם
ויעלל כפרעליההה
איזה סיפור יפה!!!!!!!
ה-מ-ש-ך דחווווווווף!
😁
מיטל..
ת' מתוקות שלי 😉
המשך...
התרוממתי מהריצפה,
"זהו!!,
החלטתי!!,
נדב מצדי יכול ללכת לקבנימט,
אותו אני אשכח,
יהיה מה שיהיה"
"רואה?!,
אמרתי לך פעם שיש לך שכל?!,
את רק צריכה להפעיל אותו"
"אחחחח...
כלבה,
רוע לב,
לא חבל לצחוק עלי?!...
אני מסכנונת,
לא חבל עלי?"
היא צחקה,
חיבקה אותי ועוד פעם הפילה אותי על הריצפה,
שתיי נקרענו מצחוק,
אחרי כמה דקות הכיתה התחילה להתמלא,
התיישבנו במקומות שלנו,
והמורה גם הגיעה,
השיעור אבר מהר,
ירדנו לקפטרייה,
היא קנתה לעצמה פחית קולה ואני לעצמי,
שילמנו,
לקחנו ת'פחיות ועלינו לכיוון השיכבה,
כמו בכול יום כול הבנים בשיכבה שלנו שרקו לנו,
ת'אמת כבר התרגלנו לזה,
דפקנו להם חיוכים ונכנסנו לכיתה שלנו,
"יעל?"
"כן יפתי?"
"למה נראה לך נדב התכוון כשהוא נעצר ב-'אני...'?"
"אין לי מושג חיים שלי,
אני צריכה להזכיר לך את זה או שאת תזכרי לבד?"
"במה חיים שלי?"
"בזה שהחלטת לשכוח אותו ושהוא ילך לקבנימט?"
"לא צריך להזכיר אני זוכרת לבד..."
"קרועה את"
חייכתי עלייה חיוך קלוש כזה,
היה כבר צלצול לכנס לכיתות,
המורה נכנסה וגם כול שאר הילדים מהכיתה שלנו,
והזכירה לנו שצריך לבוא ביום ראשון עם חולצות תלבושת אחידה לבנות,
כי יהיה 'יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל',
שיט,
לבשתי ת'חולצת תלבושת אחידה הלבנה היום,
יאללה נזרוק אותה לכביסה אחרי הבית-ספר וביום ראשון אלבש אותה עוד פעם,
השיעורים נגמרו מהר,
הגעתי הביתה,
זרקתי ת'חולצה הלבנה של התלבושת האחידה שהייתה עלי לכביסה,
לבשתי גופיה שחורה,
וה-פ"ל שלי צלצל,
הסתכלתי על המסך של ה-פ"ל בשביל לבדוק מיזה,
והתנוסס שם המ"ס של נדב...
***********************************************************
תגיבו...
ה-מ-ש-ך ד-ח-ו-ף!!!!!!!!!!!!
בקשה שימי עוד המשך עכשיו!!!!!!
😁
מיטל...
המשךךךך מהררר
מה היה בשיחההה??
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
