אהבתיי ביותררררררר
פרקקק מדהיייייים ...!!![בעיקר הסוף] =]
המששששךךךךךךךךך
שבוע טוב בובה
😊
יייאיי אחלה פרק
אין כמו אהבהההה
מחכה להמשך...
מדהים , כמו תמיד 😊
מחכה להמשך מאמי .
QUOTE (נווופרי @ 30/08/2008) מדהיייייייים !
תמשיכי 😊
😊
תודה :] מחר המשך...
בנות שיהיה לכולן בהצלחה מחר!!
לכווווולם בהצלחה מחר..
מירברוק... אני קמווה שהמורה לספורט שלך אל תשנא אותך כ"כ.. D:
חחחחחח היא תשנא אבל אני אשרוד :]
איזה חמווווווווווווווד אני מאוההבת בו 😊😊
הוא כזה בוביי ,
למה אין כאלה במציאות?!
והסיפור מדהיייייייים !!
אה ,
ובהצלחה גם לך מחר 😊
ואו! 😮
בואנה,זה אחד הסיפורים היפים!
איך את עושה את זה??תגידי לי איך?? 😕
רציתי להתחיל לקרוא סיפור חדש וחיפשתי סיפור וברגע שראיתי שהתחלת לכתוב סיפור חדש ישר התחלתי לקרוא אותו. 😛
הוא מדהיייייייייייייםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מחכה להמשךךךךך!!!
ומהר... 😊
אההההההההה השלמתי מלא מלא פרקים(תיראי מה אני עושה במקום שיעורים)
אני אוהבת אותך ואת הסיפור שלך
מדהים כמה הוא מדהים!
איך חיות העלתן לי!! באמת עושה כיף לקרוא את התגובות שלכם
תודה!! אני כבר ארשום...כנראה זה יהיה פרק קצר אבל...העיקר פרק..
אופס חשבתי שפירסמתי אתמול :S
הינה הפרק..
אלון" לחשה לו והוא קם מעלייה.
"אתה יודע שאני לא צריכה שתגיד לי ציטוטים וכל זה.."
"אלינור על מי את עובדת, את בדיוק הטיפוס של הרומנטיקה וכל זה"
"יכול להיות" אמרה אלינור "אבל אני לא מצפה ממך לשום דבר...אתה עושה בשבילי הרבה יותר! מי עוד היה מביא אותי לכאן?"
"זה כבר החלק בו את משפיעה עלי" חייך אלון.
היא חייכה אליו. "תודה" אמרה אלינור.
"אין על מה" אמר אלון "זה כלום"
"לא באמת" אמרה אלינור "זה לא כלום, אתה פשוט..."
"מה?"
"אני פשוט מנסה להגיד לך תודה על שאתה גורם לי להרגיש בפעם הראשונה בחיים שלי חופשייה" אמרה אלינור "זה מרגיש לי טוב."
פרק 17
"אלון?"
"מה?"
"אני רעבה" אמרה אלינור.
אלון צחק. "חבל שלא אמרת הייתי מכין לנו סנדוויצ'ים"
"אז אני אשלם" חייכה אלינור.
"מותק, זה הרצלייה" אמר אלון.
"מותק, אתה שוכח מי אני" אמרה אלינור וקמה.
"אוח, החיים שלך דבש עם שוקולד" אמר אלון. היא משכה בידו בתקווה להצליח להרים אותו. שוכחת מהעובדה שהוא הרבה יותר כבר ממנה, והיא הרבה יותר חלשה ממנו. היא עפה אחורה והוא צחק.
"אל תצחק!" אמרה אלינור.
"אבל זה מצחיק"
"שחברה שלך נופלת על הטוסיק, או שהיא מרגישה שהיא מתה מרעב"
"טוב בואי, את גם ככה בתת משקל" אמר אלון וקם תוך כדי שהוא מושך אותה על רגליה.
"אני לא בתת משקל" אמר אלינור.
"זה כל מה שהאנורקטיות היום אומרות" אמר אלון.
"אני לא אנורקסית" אמרה אלינור.
"נו ברור" אמר אלון.
"אתה שמן פשוט" אמרה אלינור וחלפה על פניו מרימה את סנטרה ומתחת את גבה. אלון צחק שוב התקרב אליה ותפס במותנייה.
"אני לא שמן, ואת מתה עלי" אמר אלון.
"מתה מתת משקל" אמרה אלינור.
היא עצרה מול בית כפה שמצאה. "פה?" שאל אלון.
"למה לא?" שאלה אלינור ונכנסה ואלון אחריה. "כמה אתם?" שאל המלצר בכניסה.
"שתיים"
"שניים" אמרה אלינור.
"גם כן את"
המלצר הוביל אותם לשולחן ליד החלון ורגע לפני שהלך דאג לשלוח מבט לאלינור.
"נדלק עלייך"
"אלון! לא הכרתי את הצד הקנאי שבך" אמרה אלינור.
"כזה אני,קנאי, רכושני ,בלי עתיד" אמר אלון בחיוך גאה.
היא צחקה. המלצר בא והביא להם תפריט. הם הסתכלו בתפריט והזמינו שניהם טוסט וקולה. היא נגסה מהטוסט.
"אז מה אלינור, יצא לך פעם לאכול במקום לא מצועצע ומלא עשירים?" שאל אלון.
"אכלתי בארומה"
"זה לא נחשב, כולם אכלו בארומה"
היא משכה בכתפה. "לא כולם מאז התקרית עם הצפרדעים" השיבה אלינור.
"את באמת חייה בעולם ורוד מתוק" אמר אלון.
"אל תגזים" אמרה אלינור "לא הכל ורוד ומתוק כמו שנראה! אתה ראית את אבא שלי, אתה שמעת על ג'יסון הזה אתה.."
"אני יודע" עצר אותה אלון "אבל שתדעי לך, שמאז הפשטת רגל של אבא שלי? גם אצלנו לא דבש"
"איך זה קרה?"
"לא יודע" אמר אלון ושהיא המשיכה להסתכל עליו אמר "טוב בסדר אני כן יודע, אבא שלי התחרפן, התחיל להמר הרבה כסף מהחברה הלך והינה אנחנו היום"
"הבית שלך לא כזה מתפרק, לא חסר לך" אמרה אלינור.
"לא חסר לנו, אבל אנחנו חוסכים על כל פרוטה, אל תראי את זה ככה" אמר אלון.
"אני יודעת..."
"זה שונה אלינור, אבא שלי קרועה את התחת בשביל שלא תהיה לנו בעיה כספית, ואמא שלי התחילה לעבוד גם במספרה של חברה" אמר אלון "זה דברים שאז אפילו לא חלמנו עליהם."
"בזה אני לא יכולה לעזור לך" אמרה אלינור "בחיים לא עבדתי, ואבא שלי לא נותן לי אפילו.."
"וזה כל העניין, לאבא שלי אין את כל הכסף של אבא שלך אבל הוא בחיים לא ימנע מאיתנו להשיג את מה שאנחנו רוצים"
אלינור הרגישה מן עלבון. "זה אבא שלי" אמרה אלינור.
"אני לא רוצה להעליב, את יודעת שהכל אני אומר בשבילך"
היא בלעה את העלבון. "כן" אמרה אלינור "אני יודעת."
היא סיימה את הטוסט, ושמה לב שהוא כבר שים ממזמן. "תזמין חשבון?" שאלה אלינור.
"די נו! נעלבת?" שאל אלון.
"אלון למרות הכל אני באמת אוהבת את אבא שלי" אמרה אלינור "ואני יודעת שהכל הוא עושה מדאגה, אולי לא בצורה הנכונה אבל מותר לא לטעות"
"אבל שטועים מתקנים את הטעות! לא נמאס לך מזה לפעמים"
"לפעמים? בכל יום!" אמרה אלינור.
"אז למה את לא עושה כלום?"
"אני פה איתך במקום להיות בבית ספר!" אמרה אלינור "אם זה לא לעשות כלום אז מה כן?"
"להתעמת איתו?"
היא נאנחה, משלימה עם המצב ששוב פעם הגיעה למבוי סתום. אין אפילו בן אדם אחד שמסוגל להבין אותה?!
"אל תסתכלי עלי ככה" אמר אלון.
"זה לא פשוט" אמרה אלינור.
"מה הוא יעשה יסלק אותך מהבית?"
"במקרה הטוב" אמרה אלינור.
"זה הזוי, הוא אבא שלך ואת מפחדת ממנו" אמר אלון.
"אלון אני רוצה הביתה" אמרה אלינור.
היא הלכה לעבר איפה שהוא החנה את האופנוע והוא עצר אותה. "למה את בורחת ממני עכשיו?"
היא הסתכלה עליו בעצב. "כי אני לא יכולה לבוא להגיד לו, שחרר אותי!" אמרה אלינור "הוא אבא שלי, הוא..."
כשראה את הדמעות שמאימות להתפרץ מענייה התקרב אליה וחיבק אותה. "אני לא אלחץ עלייך" לחש לה אלון.
דווקא בלילה שהלכה לישון המילים היכו בה הכי חזק. היא נזכרה שלא תמיד זה היה ככה. פעם זה היה שונה. היא הייתה רצה אליו בחיבוק שחזר הביתה. והוא היה מלטף את גבה ולוחש לה "נסיכה קטנה" איך זה השתנה פתאום?
ואז מאיר נעלם לשבוע, וגיא נפצע ממש קשה הוא בבית חולים. תאונה. היא זכרה איזה נורא זה היה. וסיגל השתגעה בבית מרוב דאגה והרגישה רצון עז לבעוט בכירות ולבכות עד שענייה התייבשו.
שמאיר חזר היה ריב גדול ואלינור נסגרה בחדרה בוכה ומתקבצת במיטתה. שגיא חזר מאיר רק שמר אליהם. ואז הוא שוב נסע אחרי איזה חודשיים.
אמם אמרה להם שהוא בחו"ל היה לה מבט מודאג על הפנים, אבל הם היו ילדים ונהנו מהכמה ימים חופש.
אולי זה היה הרגע שהכל השתנה. שמאיר חזר ולפתע היה קשוח יותר, כשהוא לבד נראה חלש, אבל לידם חזק, יותר מידי חזק.
אלינור חיבקה את רגליה. לפתע מבינה שקרה שם משהו באמת. משהו נורא. משהו שההורים שלה לא מספרים לה עד היום.
אתר האהבה הישראלי