"לילה עם ערפד" - סיפור בהמשכיםםםם....

פרק ח'-

"למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו?" שאלה את עצמה קטי בראשה שוב
ושוב בעודה מסתובבת במיטתה מצד אחד לאחר. "את מוכנה להרגע?"
לחשה שונטל שניסתה להרדם ושמה כרית על ראשה. "את חושבת על דן?"
שאלה. "דן? אהה.. כן.." ענתה קטי ולא נשמעה משוכנעת למדי.
"אל תדאגי את תראי אותו מחר, אז תעופי כבר לישון, ותני לישון גם לאחרים."
התלוננה וניסתה להרדם כשהגשם שלא הפסיק לדפוק בחלון הפך את
זה למשימה לא קלה. לפתע הפלאפון של קטי החל לצלצל והיא קפצה ממיטתה כדי
להשתיק אותו כמה שיותר מהר לפני ששונטל שוברת לה את כל הצלעות.
"הלו?" ענתה במהירות ולא הסתכלה אפילו מי התקשר. "אני מחכה לך בחצר
האחורית. קארין." והשיחה נותקה.
קטי פתחה את עיניה לרווחה וכל מיני מחשבות החלו לרוץ בראשה
ממתי קארין מתקשרת אליה ורוצה לדבר?
ומאיפה יש לה את המספר שלה? ולמה לעזעזאל בשעה מאוחרת כזאת?! עוד מעט כיבוי אורות.
היא לבשה את המעיל הראשון שראתה ובשקט יצאה מחדרה.
השעה הייתה בסביבות 11, וב12 אמור להיות כיבוי אורות.
היא ירדה למטה ויצאה מדלת הבניין ש-עוד- לא הייתה נעולה כי בדרך כלל נעלו אותה בחצות.
במהרה היא ירדה למטה ויצאה מהבניין לרחבה, הגשם הפסיק לרדת כך שלא היה חשש להרטב.
היא הסתכלה לצדדים וחיפשה את קארין ובמהרה ראתה אותה עומדת מול השער הבית ספרי.
"היא לא יכלה לבוא לפה?!" חשבה לעצמה והחלה להתקדם לקראת קארין שנשענה על השער הבית ספרי
ושיחקה עם שיערה המתולתל. "אנחנו צריכות לדבר." אמרה בקול תוקפני והתרחקה מהשער.
"דברי." ענתה קטי ונעמדה במקומה, היא לא יכלה לחשוב על נושא משותף שיכול להיות בינה לבין קארין ולכן
הייתה סקרנית מתמיד על מה מדובר.
"אני רוצה לבקש ממך להתרחק מדן, ואת יודעת באיזה מובן."
-"להתרחק מדן? למה?" שאלה קטי שנעמדה דום והסתכלה על קארין במבט מבולבל.
"כי את לא אחת מאיתנו, ואני לא יכולה לקבל אותך." אמרה וסידרה את שיערה לקוקו גבוה.
-"לא אחת..ממכם?"
"בדיוק, את צריכה לדעת את מקומך."
אמרה קארין בטון מאיים החלה לסדר את חולצתה המכופתרת.
קטי קימטה את מצחה ולקחה כמה צעדים קדימה "אבל אני ודן לא יותר מ..."
-"אני יודעת" קטעה אותה קארין. "וגם לא תיהיו יותר ממה שאתם עכשיו" אמרה והסתכלה לתוך עיניה
ונדמה היה שיש לה משהו להוסיף כשלפתע השתיים שמעו רעש וראו מישהו מתקרב.
הרוח התחזקה וקטי כיסתה את עיניה עם ידה. היה זה מקס שנעמד מול קארין ובחן אותה מלמעלה למטה.
"ומי את, שתגידי לה מה לעשות?" אמר.
"מקס.." קראה לו קארין והתקרבה לקראתו.
הם נעמדו בשקט והיא לחשה לו משהו באוזן, משהו שקטי לא הצליחה לשמוע אבל מה שזה לא יהיה, מקס לא
מרוצה מהדבר. "את זה היא תחליט לבד, אל תתערבי קארין." אמר וסימן לה ללכת משם.
"אל תגיד לי ש..." –"שמה?!" קטע אותה מקס
"לא..כלום, לא משנה." ענתה קארין והסתובבה בחזרה אל קטי.
"נראה לי שאני צריכה ללכת עכשיו אז אני אדבר איתך יותר מאוחר."
אמרה קארין ואז התקרבה כדי ללחוש לה משהו באוזן:
"תתרחקי מדן, ואל תחשבי אפילו להתקרב למקס, הוא שלי." אמרה ומייד עזבה את המקום.
קטי הסתכלה עליה עד שהיא נעלמה מהאופק.
"מה את מקשיבה לה בכלל?" שאל מקס והתקרב לקטי שעמדה שקועה במחשבותיה.
"אתה באמת חושב שזה בלתי אפשרי? בן אדם וערפד?" שאלה את מקס
והמשיכה ללכת שקועה בתוך עצמה. –מקס נעצר במקום-
"את אוהבת אותו?" -"את מי?" לפתע נעצרה גם היא והסתובבה אליו.
"את דן את מי עוד?" ענה מקס והסתכל על השמיים שהתמלאו בכוכבים קטי התבוננה למעלה גם היא וחשבה מה לענות.
הרי היא הייתה בטוחה שהיא אוהבת את דן במשך ארבע שנים אז למה קשה לה כל כך להודות בזה בפני מקס?
לאחר שניות ספורות היא הורידה את ראשה ונדנדה עם ראשה.
"כן.. אני אוהבת אותו." אמרה ולקחה נשימה עמוקה.
"אז לא נראה לי שיש דברים בלתי אפשריים." אמר כשלפתע מבטיהם נפגשו.
רק אז היא שמה לב עד כמה שהוא נראה טוב גם בשעות הלילה ועד כמה שהיא לחוצה להיות לידו.
אור הירח האיר את פניו והוא עמד ובהה בה גם כן.
"למה את מסתכלת עליי.. ככה?" אמר בלחישה
והיא מייד חזרה לעצמה וסיבבה את ראשה לכיוון אחר.
"לא כלום, פשוט, עכשיו שיא החורף ואתה לבוש במשהו מינימלי כשאני עומדת במעיל וקופאת מקור."
אמרה והמשיכה להסתכל לצד ולא עליו.
"למה את מדברת איתי ומסתכלת לכיוון אחר?" שאל והתחיל להתקרב לקראתה.
"לא כל כך קר עכשיו וגם אם כן, זה לא שאני אחטוף שפעת או משהו, זה בלתי אפשרי בשבילי."
אמר ונעמד מולה. היא סיבבה אליו עם הגב ובלעה את רוקה.
"זה אחד החסרונות בלהיות ערפד, לא להרגיש." אמרה והסתכלה שוב על הרקיע.
"מי אמר שאני לא מרגיש?" שאל וניצמד אליה מאחורה.
"אני מרגיש הרבה דברים." ענה והסתכל על שיערה שנפל על כתפיה.
מסיבה לא ברור, המשפט האחרון שהוא אמר גרם לבטן שלה להתהפך.
היא סגרה את עיניה וקימטה בידיה את מעילה.
הוא חייך ואמר: "אני רוצה לבדוק משהו." היא הרגישה צמרמורת וצעדה כמה צעדים קדימה אבל גם הוא התקרב
ואז תפס אותה חזק וכרך את ידיו מסביבה.
הוא ניצמד לגב שלה והיא יכלה להרגיש את החזה שלו עולה ויורד עם כל
נשימה שהוא לוקח. הוא שם את ראשו על כתפיה והלב שלה החל לפעום כל כך חזק שאפילו היא שמעה אותו.
"הלב שלך פועם חזק, זה מפחד, או ממשהו אחר?" לחש עם שפתיו באוזניה והדפיקות רק התגברו.
לאחר שניות ספורות היא השתחררה מידיו ובמהירות התרחקה ממנו.
"דן דן דן " היא חזרה על שמו במחשבותיה שוב ושוב והסתובבה למקס.
"כן, למרות שאני לא רוצה להודות בזה, אתה לא בן אדם, וזה מפחיד אותי." אמרה וניסתה להשמע
עד כמה שיותר רצינית.
הוא לקח צעד קדימה אליה ופתח את פיו להגיד משהו כשלפתע השניים שמעו קול המגיע מהשיחים.
לפתע דן שם את ידו על צווארו והסתכל אל תוך השיחים שלא הפסיקו להרעיש.
"קטי בואי לפה" אמר והיא ישר נעמדה מאחוריו.
הוא הוריד את ידו וחתיכת זכוכית הייתה תקועה בצווארו.
קטי פתחה את עיניה והבחינה בזכוכית שהייתה תקועה דיי עמוק.
"תעמדי מאחוריי ואל תזוזי!" צעק עליה והסתכל מסביב. "יש כאן מישהו."



המשך יבוא..

בגלל שאתמול לא שמתי פרק אני ישים עוד אחד עוד :]

ואווו ואווו ואווו
המשך !

כל כך יפהה המשך😊

מדהים המשך..

תודה ענקית!!!

😊

אני יעלה המשך ממש עוד מעט :]

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאחמ.
מה זה הדבר הזה.!
אני זקוקה לעוד פרק..
הוא היה כ"כ קצררר.. |:
לא רגילה לכאלה קצרים..

באת לשים פרק אבל אז ערכת אותו.. למה?!
נוווו תמשיכי ^^

כרגיללל מהמםם כל כך אוהבת את הסיפור הזהה.
אה ובאמת איפה ההמשך שהוספת אחרי פרק ח'?. למרות שכבר קראתי אותו..

ממ....
יש לי כאן תמונה שלפייה אני מתארת את מקס.
קוראים לו טום פאיין!1 ^^

אהה.. אבל שתדעי. אני לוקחת אותה לדמות בסיפור שלי אבל את יכולה להשתמש בה גם (( :

יש 5 תמונות שלו שאני שמה כאן : )







ויש גם עיצוב שעיצבתי לו ^^



תהנו בנות 🙄

וואי, קלעת בול, זה ממש דומה למה שאני תיארתי לעצמי כשהרכבתי את הדמות שלו,
ואת המראה החיצוני
והכל! 😊

אה את כותבת סיפור? נחמד מאודדד! 100 אחוז שאני יקרא אותו! :] 😊

אוריאן 15,
אני ממש מצטערת אבל מה שהעתקתי לפה, זה משהו שכתבתי במקור,
ואז שיניתי את זה והרכבתי את כל הסיפור, בטעות העתקתי לפה את המקור
כי התבלבלתי עם השמות של הפנקסים! 😯
כי הסיפור בעצם כולו מוכן לי, אני מעתיקה מהפנקסים שיש לי במחשב לפה, פרק פרק.
אני מבקשת לקרוא את הפרק הזה למרות שהוא לא ממש שונה ממה שכתבתי מלכתחילה. 😉


תודה לכולם, ובאמת זה בטח בגלל שלא ישנתי איזה יומיים אני עייפה אז אני מעתיקה לפה שטויות.
לא יקרה יותר *מבטיחה* חחח :]]]]




פרק 9-


לפתע מועקה תקפה את קטי, שוב. היא התיישבה על האדמה המלאה בבוץ
ושמה את ידיה על ביטנה. מקס נעמד מולה וציווה עליה להשאר מאחוריו.
"מקס, בוא נלך מפה, בבקשה." התחננה בפניו בעודה יושבת על הריצפה
ומנסה להשתלט על עצמה, אבל הוא? לא הגיב.
"מקס..?" קראה לו שוב, אבל גם הפעם לא קיבלה תגובה.
הרעש שהם שמעו הגיע מאחד השיחים שעמד מולם, זה היה ברור מאליו,
שמישהו מתחבא שם. לאחר שניות ספורות היא הצליחה לקום מהריצפה
והניחה את ידה על כתפו של מקס. "מקס בוא נלך" חזרה על דבריה שוב,
אבל הוא הוריד את ידה באותה השניה. "קטי, תיהי בשקט בבקשה."
ביקש ונעמד זקוף, עיניו החלו לרוץ לכיוונים שונים, משמאל לימין,
מימין לשמאל כשלפתע עצרו במקום אחד, מקס הסתובב לקטי
ובהה במשהו שהיה מאחוריה, היא הסתובבה בשניה אחת ומולה הייתה
דמות של גבר, בערך בשנות ה30 לחיו, פרצופו לא היה ברור.
השעון הראה חצות והפנסים בסביבה כבו,כמו כן ניסגר השער.
קטי התרחקה ונעמדה מאחורי מקס, מתחילה להזיע ולנשום בכבידות.
"מי שם?" שאלה את מקס אבל הוא לא ענה. הוא הכניס את ידו לכיסו
והוציא משם כלי ממתכת, אשר היה נראה כמו רובה, אבל באותו, לא
ממש רובה. הוא היה מצופה בכסף, וגודלו היה קטן יחסית לגודל
רובה רגיל. הוא צעד כמה צעדים קדימה והרים את כלי המתכת באוויר.
"מקס תחזור לפה!" צעקה לו קטי, ופתחה את עיניה לרווחה כדי לראות
בבירור מי עומד מולם. מי שזה לא יהיה, הוא החל ללכת לקראתם
והיא יכלה לראות את המעיל הגדול שהסתיר את עיניו. ראו רק את זקנו
ואת מבנה גופו הגדול. קטי קימטה את מצחה והתחושה הרעה שוב התחילה
למלאות אותה מבפנים. היא התיישבה על הבוץ שוב, ומקס הסתובב והסתכל בעיניה.
היא הופתעה ממבטו מפני ששמה לב לאישונים החסרים בעיניו.
"הוא נהפך?" חשבה לעצמה ונדנדה בראשה. עיניו נהפכו לכמעט שקופות
והניבים הראו את עצמם שניות ספורות אחרי.
"שלא תעזי לזוז ממקומך, שמעת?!" צעק מקס לקטי וקולו היה נשמע מפחיד
מתמיד, כמעט ולא שלו.
בפתאומיות הגבר שעמד מולו התנפל עליו והחל להכות אותו בכל מקום אפשרי.
כלי המתכת של מקס נפל על הבוץ והגשם שוב החל להכות את האדמה.
השמיים התמלאו ברקים ורוח חזקה החלה לנשוב, קטי שמה את ידיה
על עיניה כדי להצליח לראות מה קורה ולפתע הרגישה מישהו מושך אותה
מהמעיל מאחוריה, היא הסתובבה בצ'יק וראתה עוד גבר, גם בשנות ה30 לחיו,
תופס את מעילה ומושך אותה אליו אל תוך השיח שממנו בא הרעש ההקודם.
היא התחילה לזחול לכיוון ההפוך כשכולה מתמלאת בבוץ והוא תפס ברגלה.
היא יכלה לראות את ניביו הלבנות, והבינה מייד, שזהו ערפד.
ליבה החל לפעול בחוזקה ונדמה היה לה שמהפחד הוא יצא לה מהמקום.
היא החלה לבעוט בפניו עם רגלה השניה אבל הוא היה חזק מדי בשבילה.
במבט אחד עליו קטי הבינה על מה קארין דיברה,
הם באמת חיות, הם לא אנשים.
והם מאוד רחוקים מלהיות בני אדם. "תעזוב אותי!" צעקה "תעזוב!",
אך הוא לא הפסיק. היא נכנסה להיסטריה והחלה לצעוק ללא מעצורים,
בגלל הסהרה והברקים, לא פלא ששאר תלמידי בית הספר לא שמעו את צעקותיה.
ברגע מסויים היא לא ראתה את מקס באופק, והיא לא יכלה להמשיך להגן על
עצמה כי הדבר היה חסר טעם מול מישהו חזק כמו זה שמשך אותה.
ולשניה היא הפסיקה להלחם וחשבה לעצמה : "זה הסוף."
למרות הכל היא עדיין קיוותה שזהו אחד הסיוטים הגדולים שלה ושבכל שניה
היא תתעורר משנתה.
כשהיא חשבה שזהו הסוף ואין דרך חזרה, נשמעה יריה.
היא הרגישה את היד שהחזיקה בה, עוזבת אותה, ופקחה במהירות את עיניה.
היה זה מקס שעמד מאחוריה, עם המתכת ביד. היא הסתכלה על רגליה
ומי שהחזיק אותה השתטח על הרצפה ולאחר כמה שניות, נשם את נשימתו
האחרונה. "לא יכול להיות" חשבה לעצמה וניסתה לקום כשניתקלה במקל שהיה
מאחוריה ומעדה. היא הסתכלה למעלה על מקס ופניו היו מלאות שריטות,
עיניו היו ללא רוח חיים ונטולי אישונים, וניביו סירבו להכנס פנימה.
"לא יכול להיות!!" צעקה ונעמדה על רגליה שוב. הבחור שעמד מולה,
לא היה דומה למקס שהיא הכירה, הוא היה אחר. קטי עוד לא יכלה להאמין
למה שרואות עיניה, היא הרגישה בסרט, סרט רע. מקס מייד נפל על הריצפה
ותפס בידו, שהייתה כמעט קרועה לגזרים, הוא נישכב על הבוץ והחזיק חזק
בכתף שלו, אך לא השמיע צליל של כאב.
בשניה אחת היא נעמדה על רגליה שוב ופשטה את נעליה שנתקעו בבוץ.
היא סיבבה את הגב למקס והחלה לרוץ לכיוון הבניין שלה בצעדים כבדים ומהירים.
לאחר שניות ספורות היא הגיע לבניין המגורים אך שמה לב
שהשער היה כבר סגור, היא בכתה וניסתה לפתוח אותו במו ידיה וכשהבינה
שזה לא ילך היא הורידה את מעילה והחלה לטפס על השער, כדי לנסות לעבור.
כשלפתע משהו עצר אותה.
היא סגרה את עיניה ושמה את ידה על ראשה, מנדנדת אותו מפה לשם.
היא רצתה לברוח ממקס, אבל בו זמנית לא יכלה. היא הסתכלה אחורה
וראתה אותו שוכב על הבוץ. הוא לא זז. לא נשם. המחשבות מילאו את ראשה.
"הוא מת?" חשבה לעצמה.

מקסים מקסים ..
המשך😛

מהמם [[ :
תמשיכי מאמי .

דאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאמ!
אני לא מאמינה!!!!!!!!!!
פאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאק
אל תמות לי מקססססססססססססססס!

אני נשבעת לך,את הורגת אותו אני הורגת אותך!

חיחי,מזל שיש את טום הא?!
חחחחחח נכון שהוא יפה??!!?!.1
אאחח העיינים האלה.. והשיער הזה..
גררררררררררררר!

ייאלה תמשיכי ^^

אאמא קראתי עכשיו את כל הסיפור שלך ( :
ואני רוצה להגיד לך שיש לך כתיבה נדירה !,
ווואאאאאאתתת חייבת להמשיך ! 🙄

תמשיכי ..